מכבי תל אביב הרעה חוזרת: סיכום מסע הרכש של הצהובים עד כה

מכבי תל אביב החזירה לעצמה את היתרון בסגל הישראלים גם אם היא לא ממש צריכה דגן יבזורי אצלה. בגזרת הזרים, ההחתמות של רוצ'סטי ואמבקווה נועדו ללכת על בטוח. שי האוזמן מנתח את המהלכים האחרונים

האתר הרשמי של מכבי תל אביב

בוידאו: ביצועיו של טרבור אמבקווה

טוב לדעת (תוכן מקודם)

התקרחות נשית היא בעיה רצינית - אך יש לה פתרון טבעי וקבוע

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה

ההחתמה של דגן יבזורי, וחשוב מכך האופן שבו הוא הוחתם במכבי תל אביב, מזכיר לכל דיירי השלולית נשכחות. כמו ההחתמה של תומר שטיינהאור אי שם בסוף שנות ה-90. כמו פרשת הפיצה של 1999. לא ברור אם כולם זוכרים, אבל מיד לאחר אירועי צ'ורצ'יץ' ומוני פנאן ז"ל, מכבי תל אביב זינקה לעשור שכולו ריקודים. ואתם יודעים איך שר פעם פרינס, נכון? בשביל אוהדי מכבי, יכול להיות שהגיע הזמן טו פארטי כמו ב-1999.

דיברנו במהלך העונות האחרונות על רוחות השינוי במכבי תל אביב. הרוחות שהרחיקו את הפנאטיות מהצהובים, תוך נקיטת מדיניות פייסנית והשמעת טקסטים של אהבה ושלום, שהפכו את מכבי למועדון שמקבל הפסדים. מבין כשלונות. משלים עם מצבים. מובל על ידי דור צעיר שמנסה להנחיל סטנדרטים חדשים ושפויים במנגנון שבעבר לא רחש להם דבר זולת בוז.

יבזורי חתם לשלוש שנים במכבי תל אביב

סיפורו של טרבור אמבקווה, הזר החדש של מכבי תל אביב

אם גל מקל אצלה, ודגש גדול על אם, סביר להניח שהקלע הוותיק מוצא עצמו על אזרחי בחלק גדול ממשחקי הליגה ונמצא בשולי הרוטציה במשחקי היורוליג. דגן יבזורי (צילום: אדריאן הרבשטיין)

לא בטוח שמכבי תל אביב באמת צריכה את דגן יבזורי. אם גל מקל אצלה, ודגש גדול על אם, סביר להניח שהקלע הוותיק מוצא עצמו על אזרחי בחלק גדול ממשחקי הליגה ונמצא בשולי הרוטציה במשחקי היורוליג. אם גל מקל אצלה, ודגש גדול על אם, למכבי יש ארבעה גארדים ישראלים: מקל, אוחיון, לנדסברג ויבזורי + גיא פניני. כולם מעל גיל 25, ועדיין אין אף גבוה ישראלי בסגל. האמת? לא בטוח שגם הפועל ירושלים צריכה את יבזורי. יש לה בעמדות האלו כבר את הלפרין וטימור. יש לה את ליאור אליהו. סביר להניח שתחתים עוד גבוה ישראלי (כדיר?). נדמה שהאלופה הטרייה סיכמה עם יבזורי בעיקר כי הוא פנוי וכי היא יכולה. ונדמה שהאלופה הנצחית חטפה לה אותו מבין הידיים גם כדי שישמש תעודת ביטוח למקרה שמקל יבריז, גם כי (מסתבר) שהיא באמת יכולה, וגם כי היא רוצה לחזור להיות מכבי.

אז יכול להיות שמכבי איז באק. הקבוצה של שימון, בגרסתה הרעה, המונופוליסטית והאכזרית. זו שכל האחרים שונאים, זו שאליה האוהדים הצהובים מתגעגעים. במהלך של כמה ימים, ראינו איך ירושלים מקבלת שלילי לגבי היורוליג, בישיבה ממנה נציגי ירושלים נעדרים, אבל שימון דווקא משתתף (כל הרואה קשר קלוש בין נוכחותו לבין תוצאת ההצבעה, עושה זאת על אחריותו הבלעדית). מיד לאחר מכן קראנו שגל מקל סיכם במכבי (כל הרואה קשר בין ההחלטה המדוברת לבין הסיכום עם מקל, עושה זאת על אחריותו הבלעדית) וחזינו – במהלך דרוויניסטי קלאסי - כיצד מכבי שולפת את יבזורי מציפורניה של ירושלים (ששלפה אותו מידיה של הפועל תל אביב). ואחרי שנים שבהן עיקר תפקידו של שימון במכבי סמלי או טקסי, הוא הוא המעורב והמחותן העיקרי בהחתמה של יבזורי. ממש לא בטוח שזה מקרי.

מכבי הצליחו לחטוף את אחד השחקנים הבכירים שיש בשוק. אמבקווה (צילום: AP)

אז בואו ננסה לעשות סיום ביניים של המהלכים הצהובים עד כה. אהובי קהל כמו רנדל או לינהארט בחוץ. הראשון, בעיקר בגלל השילוב של עלות שכר גבוהה מדי ביחס לשחקן פציע, פגיע (כפי שקרה שוב בחלק האחרון של העונה) ומוגבל. השני, פשוט כי הוא לא מספיק טוב. ההחתמה של לנדסברג + אוחיון, הצירוף של יבזורי והסיכום של מקל (אם אכן סיכם, כן?) לשלוש שנים, האחד, הם מהלכים שנועדו להחזיר למכבי את היתרון בסגל הישראלים. לכמה שנים קדימה. בגזרת הזרים, הבשורות האחרונות הן הצירוף של טיילור רוצ'סטי וטרבור אמבקווה.

נתחיל מהאחרון.

שוק השחקנים האירופאי הולך ומידלדל. אם נתייחס לקווים קדמיים בכלל ולסנטרים בפרט, נגלה שכמעט ולא נותרו כאלה ביבשת הישנה. אז לברצלונה נשאר טומיץ'. ואולי גם בובאן מריינוביץ' ישאר בסביבה לעוד עונה. ואפילו קרסטיץ' גילה סימני חיים מחודשים בעונה האחרונה באנדולו אפס. העניין הוא ששלושת אלו, פחות או יותר, הם היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. בסיטואציה שבה גבוהים זניחים יחסית כמו ג'ואי דורסי מוצאים מקום ב-NBA בגיל 31 (ומשחקים מעל 70 משחקים) או פוטנציאליים בלתי ממומשים כמו טיבור פלייס זוכים להתעניינות מעבר לים, אז אפילו לצסק"א, עם תקציבה הבלתי מוגבל, אין כרגע פתרונות במקום סשה קאון. אז אפילו פנרבחצ'ה, כשהיא אוחזת בשיק פתוח, אין אופציות טובות יותר מאשר פרו אנטיץ' בן ה-33, שאת קריירת ה-NBA שלו סיים מעשית לאחר שנעצר אי שם בחודש אפריל. אז אפילו שחקנים בינוניים כמו בראיינט דנסטון או שיין לאוול הופכים להיות הסחורה הכי חמה בשוק. בנסיבות האלה, מכבי הצליחו לחטוף את אחד השחקנים הבכירים שיש בשוק.

על בטוח. רוצ'סטי (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

אמבקווה רחוק מלהיות שחקן טכני. טווח קליעה כמעט ואין (אבל עבר בעייתי והיסטוריה של פציעות דווקא יש), והסגנון שלו מזכיר קצת את פופס מנסה בונסו הצעיר. ובמציאות הנוכחית של היורוליג, זה לא מעט. אמבקווה היה הסנטר הכי טוב בליגה האיטלקית לפני עונותיים והיה הביג מן המוביל של אלופת גרמניה השנה. במובן הזה, מכבי כאן נמנעה מלהמר ולא חיפשה מציאות עם אפסייד. היא החתימה, במסגרת היכולות שלה, את מה שהיא הייתה יכולה, תוך שהיא מתחרה עם קבוצות כמו ברצלונה (שאצלה אמבקווה היה מוצא עצמו כמחליף של טומיץ').

שוק השחקנים האירופאי הולך ומידלדל גם בקווים האחוריים. בסיטואציה ריאלית שבה מריו הזוניה ואולי גם מרסיליניו הוארטס וסרחיו רודריגז עוברים לליגה של אדם סילבר, כשבמקביל עורק ג'רמי פארגו לכסף הגדול באסיה, אין גם מבחר בלתי נדלה של גארדים. אז כשמכבי הולכת ומחתימה את מלך הסלים של היורוליג טיילור רוצ'סטי, שמשך תשומת לב משמעותית מקבוצות האלפא של היורוליג, מבחינתה היא הולכת על בטוח.

אי אפשר לנתק את מדיניות ההחתמות של הישראלים מזו של הזרים. בזהירות מתבקשת, נדמה שמכבי מנסה השנה ללכת עמוק וזהיר. להעמיס מצד אחד את כל הישראלים שהיא יכולה ולא לאפשר למחלקת הסקאוטינג להמשיך להתפרע ולהכתיב מדיניות של הימורים וניסויים מצד שני.

מכבי הישנה לא נהגה להפסיד בקרבות כאלו. גל מקל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

שתי הערות לסיום:

1. מכבי אמנם הלכה על החתמות זרים שמרניות יחסית, אבל שאלת ההתאמה טעונה עדיין הוכחה. טיילור רוצ'סטי הוא אחלה שחקן, אבל ההתאמה שלו לצידם של שני כדררנים כמו מקל ואוחיון נראית בעייתית. עוד לפני שדיברנו על הבעיות ההגנתיות שלו. טרבור אמבקווה הוא גבוה קפיצי ומסיבי, שיתרום למכבי בקטגוריות שבהן הייתה חלשה (במיוחד בריבאונד, אבל גם באחוזים מהקו) ושנתן עונות טובות לצידם של רכזים פיזיים ונטולי קליעה (ג'ורדן טיילור באיטליה ובראד וואנאמייקר בגרמניה), אבל הוא רחוק מלהיות שחקן מטרה, ומכבי תצטרך לגבות אותו ב-5 (או לגבות איתו את עמדה 5) ולהתאים אליו את ה-4 הנכון, כדי שהוא והיא יצליחו.

2. תאוריה נחמדה בנינו לנו כאן, אבל רובה ככולה תלויה ביכולת של מכבי לסגור את העניינים סופית מול גל מקל. מכבי החדשה ויתרה עליו או לא נלחמה מספיק, וזה עלה לה (שוב) באליפות. מכבי הישנה לא נהגה להפסיד בקרבות כאלו. הקרב על מקל עשוי לתת לנו פתרון לשאלה האם מכבי הישנה (והרעה) באמת חוזרת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully