הביקורות הקשות שספג מיד לאחר ההפסד 3:1 לבוסניה שלשום (שישי) וגם ביום שלמחרת, לא הכעיסו את ביברס נאתכו. הדבר היחיד שקומם אותו היה העיתונאים, שחשו כי הוא סירב לדבר אחרי המשחק וכתבו על כך. "אני לא מסרב לדבר עם עיתונאים, גם אם הם מעבירים עליי ביקורת", התעקש קשר צסק"א מוסקבה בשיחה במלון בו שהתה הנבחרת בזניצה, רגע לפני הנסיעה לבירה סראייבו לקראת החזרה לישראל. "אולי הבנתם שאני לא רוצה לדבר אחרי המשחק, אבל זה ממש לא היה כך, כי אני תמיד מוכן להתראיין ולהתמודד עם השאלות".
במטוס בדרך ארצה, נאתכו אכן דיבר ולא ביקש לברוח משום שאלה. "איך הייתי במשחק הזה בבוסניה? הייתי", אמר, וסיכם כמעט הכל. "היה משחק. לא יותר ולא פחות מבחינתי האישית. ברור שלא שיחקתי טוב. זה לא היה משחק בו יצאתי מרוצה מעצמי".
אבל זו לא פעם ראשונה וממך מצפים להרבה יותר
"אני יודע למה אתם מצפים וצריך להתמודד עם זה, אבל אני לא משחק לבד. כדורגל זה לא טניס. אני לא בא להעביר כרגע ביקורת על שום שחקן ושום אדם, אבל אתם רואים בליגה הרוסית את מה שאני יודע לתת, כמעט בכל שבוע. אז לבוא להגיד שאני מקבל אשראי מוגזם מאלי גוטמן, זה לא הוגן".
הנבחרת נחתה, אלי גוטמן: "שלם עם כל ההחלטות שלי ב-200 אחוז"
גם אם אתה נראה טוב בליגה הרוסית בצסק"א מוסקבה, זה עדיין לא נותן לנו הרבה בנבחרת, כי אתה לא מציג את אותה היכולת
"אני לא שחקן של דריבל ושל לעבור שלושה שחקנים ולתת גול. מי שמצפה את זה ממני, לא יוכל לקבל, כי זה לא אני. אני מתאים את עצמי לשיטת המשחק ולתבנית של הקבוצה וכשיש את השחקן שצריך לקבל את הכדור, אני בדרך כלל אדע לתת לו אותו".
אבל במשחק הזה בבוסניה עד הדקה ה-30 כמעט לא היה כדור אחד שנתת לכתובת הנכונה
"המשחק הזה היה משחק לא טוב שלי ואני לא מחפש תירוצים, אבל אני שוב אומר שאני תלוי בשחקנים אחרים ואם כולם תופסים יום לא טוב, לא אוכל להושיע לבד את הנבחרת".
אולי בנבחרת יש עליך לחץ שלא קיים בצסק"א מוסקבה?
"אין עליי יותר לחץ מזה שיש בצסק"א. שם המאמן אומר בכל אימון ובכל משחק שאני השחקן הכי חשוב של הקבוצה, אז איך לא יהיה לחץ? אני לא מרגיש שכאשר אני מגיע לנבחרת, יש לחץ גדול יותר. צריך להבין, ב-98 אחוז מהמשחקים של צסק"א מוסקבה, הקבוצה שלי שולטת ומכתיבה את הקצב וברור שיהיה לי יותר קל לשחק שם, כי אנחנו הדומיננטיים".
אז אתה לא מתאים לסגנון של הנבחרת, שבמשחקים מול ווילס, בלגיה ועכשיו בוסניה בחוץ, התגוננה ונלחצה במרבית הדקות?
"אפשר היה לומר את זה, אם לא הייתי מצליח ברובין קאזאן. אבל גם שם, בקבוצה שלא הייתה שולטת ומנצחת בכל משחק, ידעתי לבלוט. יכול להיות שאני צריך להיות יותר מתואם עם השחקנים בנבחרת ואלה דברים שלוקח יותר זמן ללמוד".
אולי הנבחרת פחות מאתגרת אותך כשיש לך חוזה כזה חלומי ברוסיה ואתה גם מצליח שם?
"הנבחרת מאוד חשובה לי וזה שאני לא שר את 'התקווה', לא אומר שלא אכפת לי מהנבחרת. אני צ'רקסי ואני מוסלמי ואני לא יכול לשיר 'נפש יהודי הומיה'. אני לא שר את ההמנון כי ההמנון הוא קדוש בעיניי ואני לא יכול לעשות צחוק ולשיר אותו כמו ששרים שיר של אייל גולן. אני לא יכול לעמוד ולשיר את המלים בלי יכולת להרגיש חלק, כי המילים מתייחסות ליהדות. מתוך כבוד להמנון, אני לא שר אותו".
אז עם מה אתה מזדהה?
"בגיל 16 יכולתי ללכת לשחק באייאקס. באו ואמרו לי שאני צריך לחתום על חוזה שיאסור עליי לחזור בגיל 18 לעשות כאן צבא ואבא שלי סירב. אבא שלי, שהיה 30 שנה בצבא, לא הסכים שאני לא אעשה צבא. הוא אמר לי שהדבר הכי חשוב זה לעשות צבא, גם כדי שבעתיד אוכל להיות בנבחרות ישראל. אז אני לא שר את ההמנון, אבל עשיתי צבא ואני מרגיש שייכות מלאה לנבחרת. לא זו הבעיה ומי שחושב שאני לא נותן יותר בנבחרת בגלל שאני פחות מרגיש שייך, טועה".
אז מה הבעיה שלנו?
"יש הרבה בעיות, אבל לבוא ולהפיל הכל על הדור הזה, זה לא יהיה הוגן. הרי לא אני ולא ערן זהבי משחקים בנבחרת 45 שנה. סופרים כבר 45 שנה בלי טורניר גדול, אז להפיל הכל על נאתכו, זהבי והאחרים?".
הבוסנים התעניינו בעובדה שאתה מוסלמי שמשחק בנבחרת ישראל?
"ממש לא. אף אחד לא שאל אותי על זה".
הייתה כלפי הנבחרת שנאה גדולה על רקע דתי
"הבוז בהמנון היה מביש והיו פה ושם קריאות אחרי זה, אבל אני לא הרגשתי שאנחנו מאוימים או שיש לנו ממה לחשוש. שריקות הבוז בהמנון היו מבישות, אבל אני לא יכול להעניש את בוסניה על כך".
נגמר הסיפור שלנו?
"לא הייתי מרים ידיים עכשיו, כשיש עדיין סיכוי תיאורטי. עדיין הבוסנים צריכים לעשות יותר נקודות בארבעת המשחקים שנותרו ולנו יש הזדמנות לקחת נקודות בווילס ובבלגיה. ברור שזה יהיה קשה מאוד, אבל למה להיכנע מראש? בואו נמשיך את הקמפיין הזה ואולי נפתיע את כולכם".