1. סרינה וויליאמס שיחקה לא טוב ברולאן גארוס 2015. היא יכולה לשחק הרבה יותר טוב מזה וכבר עשתה את זה כל כך הרבה פעמים בעבר. למרות זאת, אי אפשר יהיה לקחת ממנה את העובדה שהיא הצליחה לנצח חמש פעמים משחקים שנגררו לשלוש מערכות, כולל בגמר. מצד אחד זה מצביע על פריכות מנטאלית משמעותית של יריבותיה, שקצת נבהלות מזה שהן מתקרבות לניצחון מולה, מצד שני זה אומר הרבה על האופי והווינריות שלה.
האמריקאית, שתחגוג בספטמבר 34, שיחקה את הטניס הכי טוב שלה בטורניר במערכה הראשונה ובחלק מהשנייה בגמר, כמו גם במערכה השלישית בחצי הגמר. זה בדיוק מה שהופך אותך לאלופה גדולה כל כך עם 20 תארי גרנד סלאם ונותן לך לשחק כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה ואולי לאיים על שטפי גראף, לה יש 22 תארים. בגמר נגד לוסי ספארובה, סרינה שוב הראתה שהיא יודעת להביא את הטניס הכי טוב שלה מתי שהיא זקוקה לו ועשתה את זה בעיקר במערכה השלישית כשהייתה בפיגור 2:0 והשיבה ב"בייגל מנטאלי" עם שישה משחקונים ברציפות.
נראה שסרינה רחוקה מלעצור ותזכה בעוד מספר תארי גרנד סלאם לפני שתתלה את המחבט, במיוחד כשבווימבלדון ואליפות ארצות הברית היא אמורה להרגיש הרבה יותר נינוחה מאשר ברולאן גארוס, בו זכתה "רק" בפעם השלישית בקריירה שלה עם הניצחון על ספארובה.
2. האדם שעבד הכי קשה בגמר הרולאן גארוס בין סרינה וויליאמס ללוסי ספארובה היה כריס ברנדהאם. מי זה, אתם שואלים? השדר שהעביר את המשחק בשידור ישיר ביורוספורט. הוא נאלץ להתנצל בפני הצופים אינספור פעמים אחרי שסרינה שוב צעקה את המילה ההיא שמתחילה באות F באנגלית בתום נקודה. בתום כל נקודה ונקודה, יש לציין. בכלל, מאמצע המערכה השנייה האמריקאית הגיבה לכל נקודה עם קללות או צרחות שמחה כשרק במערכה השלישית היא סופגת אזהרה על שימוש בקללות.
רבים יגידו שזה מצביע על תשוקה ועל הרצון לנצח, אבל אין שום סיבה לקללות ולשפה כל כך מכוערת נקודה אחר נקודה. אנדי מארי, עוד אחד שנוטה להתקפי עצבים, התנצל בפני מעריץ בטוויטר לפני שבוע אחרי שנשאל למה הוא מנבל את הפה כל כך הרבה. ויקטוריה אזרנקה נקנסה ב-7,000 יורו אחרי שהתווכחה עם שופט הכיסא קאדר נאוני (למרות שצדקה בטענותיה). לסרינה משום מה זה עובר בשקט. עם כל הכבוד לטניסאית האדירה שהיא, ויש הרבה כזה, מאלופה גדולה כמו סרינה אפשר לצפות גם להתנהגות קצת יותר ספורטיבית ומכובדת, שגם תכבד את היריבה שלה. זה ספורט ולא צריך להיות טהורים וקדושים, אבל גם לא לחצות את הגבול.
3. לחשוב זה לא טוב. לוסי ספארובה הגיעה לגמר כשהראש שלה עמוס באינספור רעיונות, מחשבות, טקטיקות ודרכים להפריע לסרינה וויליאמס ולהפתיע אותה. היה נראה שהצ'כית קצת מתעסקת בזה יותר מאשר בסתם לשחק את הטניס הטוב שהיא יכולה לספק. כשספארובה כבר כן התחילה לשחק את הטניס המצוין שלה, היא חזרה מ-4:1 במערכה השנייה כל הדרך לניצחון במערכה ולאחר מכן גם ל-0:2 במערכה השלישית. מה לעשות שבמצב הזה היא שוב התחילה לחשוב יותר מדי ולשחק פחות מדי?
4. נובאק דג'וקוביץ' כל כך בוטח בעצמו ובטניס שלו שנראה שהוא קצת "ויתר" על הקרבות של המערכה הרביעית כדי לתת לאנדי מארי להתיש את עצמו ואז לקחת את החמישית והמכרעת בצורה נינוחה יותר. המדורג ראשון בעולם חזר למגרש, ראה שהוא לא קרוב בכלל להשיג שבירה במצב של 3:4 במערכה הרביעית ונראה שאמר למארי: "אתה כל כך רוצה את המערכה הזו, לא נריב איתך עליה". דג'וקוביץ' ידע שבמשחק של מערכה אחת, כשהוא מביא את עצמו אליה ב-100% אין לאף טניסאי בעולם - כולל מארי - שום סיכוי מולו ולכן העדיף כנראה ללכת למערכה חמישית. חשוב לציין שהוא היה יכול להסתכן במאבקים קשים על המערכה הרביעית ובסופו של דבר להפסיד אותה ואז לך תדע לאן יילך המומנטום.
המשחק מול מארי היה השתקפות של כל מה שקורה השנה בטניס העולמי. המערכות בהן הבריטי זכה היו קשות, מורטות עצבים ומתוחות, שתיהן הסתיימו ב-5:7, בעוד המערכה הראשונה, השנייה והחמישית היו קלילות על סף הלא תחרותיות מבחינת דג'וקוביץ'. כי נובאק דג'וקוביץ' אמנם הפסיד בשני משחקים השנה, אבל שניהם לא במאסטרס 1,000 או בטורנירי גרנד סלאם. כבר עברו כמה שנים טובות, אולי מאז תחילת השלטון של פדרר, מאז היה טניסאי כל כך דומיננטי וטוב יותר מכל האחרים כמו שדג'וקוביץ' עכשיו. ברולאן גארוס, אולי פרט למשחק מול מארי, אף אחד לא סיפק לו אתגר בכלל. נראה גם שרוב הטניסאים בסבב, וגם מארי עצמו (הפסד שמיני ברציפות מול דג'וקוביץ'), איבדו אמונה בסיכוי שלהם לנצח אותו וזו הדאגה הכי גדולה מבחינת הספורט עצמו.
זוכה שמונת תארי הגרנד סלאם הפך מוקשים כמו רישאר גאסקה ובטח רפאל נדאל לטיולים קלילים ונראה שניצחון מול ואוורינקה, שעשוי להיות ה-29 ברציפות של הסרבי, יכול לסלול את דרכו לגרנד סלאם קלנדרי. הוא פשוט נראה טוב מדי.
5. דג'וקוביץ' מהיר מואוורינקה, מנוסה ממנו בהרבה במעמדים כאלה (זה יהיה גמר גרנד סלאם 16 שלו לעומת שני של השוויצרי), מאזן הראש-בראש ביניהם חד צדדי לחלוטין לטובת הסרבי - 3:17 - והוא לבטח יותר מגוון וכישרוני ממנו. למרות כל אלה, המשחקים בין השניים היו אפים במקרים רבים ובחמישה מהם הלכו ואוורינקה ודג'וקוביץ' לחמש מערכות, כולל שלוש פעמים בשלוש השנים האחרונות באליפות אוסטרליה ועוד פעם אחת באליפות ארה"ב הפתוחה.
המשחקים הקשים האלה מראים שבכל זאת יש לסטן משהו שפוגע בדג'וקוביץ'. המשהו הזה אלה העוצמות האדירות של השוויצרי, שמקשות על כל שחקן שעומד מולו ושעזרו לו לדרוס את רוג'ר פדרר ולא להשאיר גם יותר מדי סיכוי לג'ו ווילפריד צונגה ברולאן גארוס.
במשחק כמו זה שצפוי לו מול דג'וקוביץ' צפויות לו כמה בעיות: הראשונה היא יכולת ההחזרה של הסרבי. מה שהיו ווינרים קלים מול פדרר וצונגה, לא יהיו אפילו קרובים לכך מול דג'וקוביץ'. זה ידרוש ממנו הרבה יותר סבלנות ו/או עליות תכופות יותר לרשת, שם הוא יהיה חשוף לכדורי ההעברה המושלמים של הסרבי.
הבעיה השנייה היא הרצון לשחק בעוצמה גבוהה שצריך להתאזן עם חוכמה ולא לגרום להתפרעות וחוסר סבלנות. לפעמים, נגד דג'וקוביץ' שחקנים מחפשים יותר מדי עוצמה כדי לנסות לעבור אותו ואז רק מבצעים יותר טעויות. ואוורינקה יצטרך ללכת בעדינות רבה על החבל הזה, במיוחד לאור העובדה שדג'וקוביץ' לא ייתן לו להכות מולו כמויות אייסים אדירות ולכן הוא יצטרך לגוון את ההגשות כדי לייצר יעילות על חשבון עוצמה.
הבעיה השלישית היא שאף אחד לא סופר את ואוורינקה ודי בצדק יש לומר. למרות שאפשר לומר שבכושרו הנוכחי, השוויצרי הוא הטניסאי השני הכי טוב בעולם, מול דג'וקוביץ' אף אחד לא מקבל סיכוי בימים אלה. יש שיאמרו שזה עשוי להיות יתרון, אבל משהו במשחקים מול דג'וקוביץ' גורם ליריבים שלו לחשוב שהכול תלוי בו וכמעט לא משנה מה אתה תעשה, אלא מה שהוא יעשה וזה מכניס אותך לסוג של משחק פסיכולוגי לא מוצלח במיוחד.
ואוורינקה בהחלט יכול להיות האתגר הגדול ביותר בפניו עמד דג'וקוביץ' בטורניר עד כה. האם הוא מסוגל גם לקחת לו את הגביע? כנראה שלא.