"האמירות השחצניות של קרויף העלו לנו את המוטיבציה"

זו לא הקבלה מושלמת. ממש לא. ובכל זאת, יש משהו באוויר שמזכיר את גמר ליגת האלופות מלפני 21 שנה. אז, ב-18 במאי 1994, הגיעה ברצלונה לאיצטדיון האולימפי באתונה על תקן קבוצת ההתקפה הטובה בעולם. רומאריו וחריסטו סטויצ'קוב כיכבו בדרים טים של יוהאן קרויף, והם היו אמורים לאכול בלי מלח את מילאן, היריבה האיטלקית אשר זכתה בשלוש אליפויות רצופות בארצה והתבססה בעיקר על הגנה.

ההבדל בין שתי הקבוצות לא יכול היה להיות קיצוני יותר. ברצלונה הציגה כדורגל ראוותני, עם 91 שערי זכות ב-38 משחקים בליגה הספרדית, וזכתה זה עתה באליפות רביעית ברציפות באופן דרמטי במיוחד, כאשר מירוסלאב ג'וקיץ', הבלם הסרבי של לה קורוניה, החמיץ את הפנדל המפורסם מול ולנסיה בדקה ה-90 של המחזור האחרון. קרויף הרגיש שהכול הולך לטובתו, והקטלונים היו על הגל. בארסה כבשה גם 13 שערים בששת משחקיה בשלב הבתים בצ'מפיונס ליג, ואז פירקה את פורטו 0:3 בחצי הגמר.

מנגד, מילאן היתה אלופה משעממת להחריד אפילו במונחי קטנאצ'ו. היא הצליחה לזכות בסקודטו עם מאזן עלוב ומתסכל של 36 שערי זכות ב-34 משחקים. לשם השוואה, הסגנית יובנטוס מצאה את הרשת 58 פעמים, וסמפדוריה של רוד חוליט הפציצה 64 שערים בדרך למקום השלישי. הקבוצה של פאביו קאפלו התבססה על יציאות אינסופיות ויעילות לנבדל, ושמרה על רשת נקיה במרבית משחקיה. היא ניצחה 0:1 לא פחות מתשע פעמים, וסיימה בתיקו 0:0 בשמונה משחקים נוספים. בקיצור, היא היתה פשוט בלתי ניתנת לצפיה, וגם בליגת האלופות התסריט חזר על עצמו. שמונה שערים במצטבר הובקעו בשישה המשחקים של רוסונרי בשלב הבתים, שישה מהם לזכותם. במשחקיה של ברמן באותו בית הובקעו 26 שערים, אבל היא ספגה 15 מהם. השיטה של קאפלו עבדה נהדר מבחינתו.

כל האוהדים הנייטרלים ברחבי העולם היו בעד ברצלונה בגמר, ורק דבר אחד יכול היה לכאורה למנוע את זכייתה – הניסיון העצום של הרביעייה האחורית של מילאן. זו באמת היתה רביעייה מדהימה שנטלה חלק בשלושה גמרים של גביע האלופות. פרנקו בארזי האגדי לצד אלסנדרו קוסטקורטה במרכז, מאורו טאסוטי הקשוח לימינם, פאולו מלדיני הצעיר לשמאלם. האם הם יכולים גם לבארסה? ובכן, השאלה הזו כלל לא עמדה על הפרק כי לקראת הגמר איבדה מילאן איבדה את שני הבלמים. בארזי ספג כרטיס צהוב מיותר בחצי הגמר מול מונאקו, בעוד קוסטקורטה הורחק, וכך הלך כל התיאום דווקא לפני המשחק הגדול מכולם. גם כך מעטים נתנו סיכוי למילאן מול החוד האימתני של הקטלונים, וכעת נדמה היה כי האפשרות לסנסציה היתה נמוכה עוד יותר.

מי שכן היה על המגרש הוא פיליפי גאלי, שמספר בשיחה עם וואלה ספורט על הימים שקדמו להתמודדות. גאלי, שחגג את יום הולדתו ה-31 מיד אחרי שריקת הסיום באתונה, היה בלם ותיק ומנוסה. הוא גדל באקדמיה של מילאן, והיווה חלק אינטגרלי מהמערך באמצע שנות ה-80', אך העלייה המטאורית של קוסטקורטה דחקה אותו לספסל. בגמר מול סטיאווה בוקרשט הוא שותף בדקות האחרונות כאשר התוצאה כבר היתה 0:4. כעבור שנה, ב-0:1 על בנפיקה, הוא שולב בזמן פציעות כדי למשוך זמן. ב-1993, בהפסד למארסיי, גאלי כלל לא היה בסגל. הפעם, לאור ההשעיות, המזל האיר לו פנים.

"כריסטיאן פאנוצ'י היה בכושר מצוין, וקאפלו החליט לשלב אותו כמגן שמאלי ולהסיט את מאלדיני לעמדת הבלם. ההתלבטות שלו היתה ביני ולבין מארסל דסאי כפרטנר של מאלדיני. בסופו של דבר, יומיים לפני המשחק, הודיע לנו המאמן שדסאי ישחק כהרגלו בקישור, ואני אפתח בהגנה", אומר גאלי, "בארזי וקוסטאקורטה היו אדיבים מאוד. הם תמכו בי מאוד, עודדו אותי ונתנו לי עצות".

בעוד האיטלקים התכוננו ביסודיות למשחק, בברצלונה כבר החלו להתכונן לחגיגות הנפת הגביע. קרויף לא סתם פיזר אופטימיות, אלא התבטא בשחצנות יתרה והפגין זלזול ביריבה. "אנחנו פייבוריטים", הכריז המאמן ההולנדי וקבע כי ברצלונה גרסת 1994 היתה טובה יותר ומנוסה יותר בהשוואה לזו שגברה על סמפדוריה בגמר בוומבלי שנתיים קודם לכן, 0:1 משער של רונאלד קומאן בהארכה. "מילאן היא קבוצה רגילה לגמרי. הם מתבססים על הגנה, אנחנו דוגלים בהתקפה. אנחנו קנינו את רומאריו שכובש 30 שערים בעונה. הם השקיעו סכום זהה בדסאי".

כפי שהעיד בדיעבד קרלס רשאק, עוזרו של קרויף: "הגענו לאתונה כדי לקחת את הגביע במקום להיאבק עליו. לא היתה הכנה מסודרת". על הלוח בחדר ההלבשה לא שורטטו מערכים טקטיים, אלא נכתב בקצרה: "ברצלונה אלופה". גם התקשורת הקטלונית שידרה על אותו גל. "אנחנו משחקים מול מילאן בגרסתה החלשה ביותר בעידן ברלוסקוני", נכתב במאמר המערכת של אל מונדו דפורטיבו.

"האמירות של קרויף תרמו לנו מאוד. גם כך היינו להוטים לקראת המשחק, והוא רק העלה את המוטיבציה שלנו עוד יותר", אומר גאלי, ונזכר בשעות שלפני הדרמה: "קאפלו אמר לנו לשמור על ריכוז. אצלי זה היה פשוט – התכונה החזקה ביותר שלי היתה היכולת להתרכז במשימה. זה מה שעשיתי. מובן שזה היה המשחק החשוב ביותר בחיי, אבל עליתי לדשא כמו בכל משחק אחר". ומה עם קרויף? ההדרכה שלו לשחקניו הסתכמה באמירה קצרה: "אתם קבוצה טובה יותר, ואתם תנצחו".

בימים שלפני חוק בוסמן, היתה הגבלה על שלושה זרים בהרכב, וברצלונה היתה צריכה להשאיר כוכב אחד בחוץ. מקומם של רומאריו וסטויצ'קוב היה מובטח. קרויף הלך על קומאן במרכז ההגנה, ולכן לא נמצא מקום למיכאל לאודרופ. היחסים של הגאון הדני עם הבוס לא היו מזהירים גם כך, וההחלטה הזו תרמה למעברו לריאל מדריד בקיץ, אך מקביל היא עודדה את קאפלו. "חששתי מלאודרופ יותר מכל. כאשר ראיתי שהוא לא משחק, חשתי הקלה", סיפר המאמן האיטלקי בדיעבד.

על הנייר, התסריט היה ברור – ברצלונה היתה אמורה להלהיב את הקהל ולתקוף, מילאן היתה אמורה להתבנקר. בפועל, קאפלו הכין לקרויף הפתעה עצומה. למשך 90 דקות, הוא שינה לחלוטין את הגישה שאיפיינה אותו במשך כל העונה, והחבורה בלבן פתחה בלחץ מטורף על כל המגרש. הם לא נתנו לקטלונים השאננים לזוז, הרוויחו כל כדור בקישור, ודסאי נתן את משחק חייו. "מרסל היה כמו קיר. אי אפשר היה לעבור אותו. ההחלטה להשאיר אותו בקישור היתה נכונה", מספר גאלי.

אחרי החמצות של דניאלה מסארו ורוברטו דונאדוני, הגיע השער הראשון בדקה ה-22. דיאן סאביצ'ביץ', ששולב כחלוץ שני ונהנה מכל רגע, פרץ מימין ונעצר אצל אנדוני סוביסארטה, אבל מסארו היה במקום הנכון כדי לשלוח את הכדור לרשת החשופה. החלוץ המסור, שהבקיע באותה עונה שיא פרטי של 11 שערי ליגה (כלומר כמעט שליש מהיבול של הקבוצה כולה), לא התקרב לעשירית מהילתו של רומאריו, אבל בערב הנתון הוכיח את יעילותו. על סף השריקה להפסקה, כאשר ברצלונה עדיין בטוחה שהקאמבק בדרך, הוא ניצל מסירת רוחב של דונאדוני הפנטסטי וקבע 0:2. הקטלונים הוכו בהלם, ומראהו של קרויף היה עגום במיוחד.

אם מישהו עדיין חשב שהמהפך אפשרי, תקוותיו נגוזו מיד עם פתיחת המחצית השניה. סאביצ'ביץ' גנב את הכדור למיגל אנחל נדאל מימין, והקשית מיד בהברקה גאונית מעל סוביסארטה האומלל. השוער הבאסקי צרח על הבלם שלו והוציא את כל העצבים, אך זה היה מאוחר מדי. המשחק הוכרע, ואת החותמת הסופית שם דסאי. הגיע לו להשתתף בחגיגת השערים, והצרפתי הותיר את כל ההגנה של בארסה מאחוריו לדרך ל-0:4 היסטורי בדקה ה-58. עד לשריקת הסיום, התוצאה היתה יכולה להיות גבוהה עוד יותר, וקרויף עוד יצא בזול. מילאן, שכבשה יותר משני שערים פעם אחת בלבד במשך כל העונה בליגה, חגגה לפתע עם רביעיה, בעוד חסרונם של בארזי וקוסטאקורטה כלל לא הורגש. היה זה מחזה סוריאליסטי.

"זה היה המשחק הטוב ביותר בחיי, ואי אפשר לשכוח אותו. תמיד כיף להיזכר, וקשה להאמין שעברו כבר יותר מ-20 שנה מאז", מספר גאלי בגאווה, "תמיד חלמתי לשחק בגמר גביע האלופות, ובסוף זה קרה בעיתוי מושלם".

מובן שהתפאורה לפני הגמר בברלין שונה באופן מהותי. יובנטוס של מסימיליאנו אלגרי אמנם מתבססת על הגנה מנוסה ויציבה, אך היא ממש לא בונקריסטית כמו מילאן מודל 1994. היא גם מגיעה רעבה הרבה יותר, והעפלתה לגמר מפתיעה הרבה יותר, בעוד מילאן של קאפלו היתה מנוסה הרבה יותר במעמד. לואיס אנריקה בעונת הבכורה על ספסל בארסה הוא לא קרויף, לטוב ולרע. מסי, ניימאר ולואיס סוארס, על 120 שעריהם, כבשו יותר מאשר כל ברצלונה בעונת 1993/94. ההבדלים ברורים, אבל יש גם דמיון. ברצלונה פייבוריטית ברורה ונחשבת לקבוצה אטרקטיבית יותר, בעוד יובנטוס שבנויה על העורף איבדה את מעוז העורף, ג'ורג'ו קייליני, וגם אנדראה ברזאלי בספק. קייליני בתפקיד בארזי.

"זה יהיה משחק מרגש", אומר גאלי, "אלגרי הוא אחד המאמנים הטובים באיטליה, והוא בנה קבוצה נהדרת. הוא מכין את יובה לכל יריבה בהתאם ועובד המון על טקטיקה. מנגד, ברצלונה היא קבוצה גדולה. יש לה שלושה חלוצים גדולים, ואני אוהב מאוד את הסגנון שלה. לטעמי יש לה עדיפות מסוימת, אבל זה לא יהיה פשוט. דבר אחד בטוח – ברצלונה למדה את הלקח. היא לא תזלזל ביובנטוס כמו שברצלונה של קרויף זלזלה בנו ב-1994. דבר כזה לא שוכחים".