על הדשא המצהיב של קרית שלום - לכו תדעו, אולי גם זה לצורכי פרסומת - טל בן חיים הציג את המדים החדשים של מכבי תל אביב, נראה בהם נהדר והם נראו נהדר עליו. הוא החזיק כדור בידו, והצלמים הקליקו. "תקפיץ את הכדור", ביקש אחד מהם. כל רכש חדש בכל מקום בעולם מקפיץ כדור על הרגל, אבל בן חיים זה בן חיים.
"לא", ענה הבלם החדש-ישן, והכדור נשאר ביד.
ככה זה. ככה הוא. טל בן חיים 1 (1, בלי ספק) לא הגיע לפה כדי להיות נחמד. הוא לא תכנית כבקשתך, הוא כנראה לא יהיה בובת חתימות. אולי, לכו תדעו, זה מה שחסר לאלופת ישראל במאבקיה ביבשת - קצת רוע. השאלה, ואת התשובה תספק מכבי תל אביב בעונת 2015/16, תהיה במינון.
לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
במכבי תל אביב לא חסרות סיבות למסיבות עיתונאים, והבוקר (חמישי) התכנסו הז'ורנליסטים כדי לחזות במדים חדשים ובספונסר חדש ובין לבין גם בדוגמן הבית החדש. וכמובן שטב"ח הוא הרכש המעניין ביותר שהוצג היום בקרית שלום. רכש נהדר מבחינה מקצועית, אבל בלי ספק רכש שבמכבי תל אביב יצטרכו לדעת לתחזק.
11 שנה חלפו מאז נטש את הצהובים בדרך שלהם להופעת הבכורה בליגת האלופות, ובן חיים יתחיל בדיוק היכן שהפסיק. הוא מבוגר יותר, אבל בכושר המתאים. אין בלם טוב יותר עם תעודת זהות כחולה, ואם ג'ורדי קרויף החתים את קרלוס גרסיה על חוזה חדש, זה אומר שהוא לא הצליח להשיג זר ברמה טובה יותר משל בן חיים. בשנתיים האחרונות, מכבי תל אביב עפה מאירופה על הגנה. הרכות מול באזל, הרפיסות מול מאריבור בתוספת הזמן - בשני המקרים הצהובים פשוט ננגחו החוצה. טב"ח, בהמת כושר עם רזומה עשיר במאבקים מול עמים גדולים יותר, הוא פקק מוכח בגזרה הזו.
בקיץ 2004 עזב, וחילוקי דעות והיעלבויות פיננסיות ליוו את נטישתו. בן חיים, בלי ספק, הוא לא האיש הכי נוח שדרך על דשא. גערות באימונים, חשיבות עצמית גבוהה וכן, ריבים דבילים כמו זה עם ברוך דגו על בעיטת פנדל מול הפועל כפר סבא. הגיל עושה את שלו, בטוח, אבל לאורך השנים, למשל בנבחרת, היו לו את התקלות שלו. לא תמיד קל להיות לידו בתרגולים, מספרים, והיו מאבקי הכוח השגרתיים מול שאר הקליברים.
באופן אירוני, בן חיים מגיע ימים לאחר ששרן ייני עוזב, ולמעט העובדה ששניהם גדלו במועדון מגיל שש, מדובר בשני הפכים. ייני היה הקפטן העדין והנוח, זה שידע לדבר אל כל אחד בחדר ההלבשה. בן חיים, עובדתית, הוא לא אחד שכולם אוהבים. יהיה מעניין כיצד ייקלט בחדר ההלבשה, האם יהיו מאבקי אגו מול ערן זהבי וכיצד יסתדר עם הבלמים שלצדו. מצד אחד, אין הרבה אגו במסדרונות מכבי תל אביב, אין הרבה פרסונות עם שאיפות מלוכה. מצד שני, בן חיים קשר לעצמו כתרים גם כשהיה ילד ולצדו רצו אגדות. גם היום, כשנשאל על סרט הקפטן, לא הזכיר את כמות המועמדים ששוכנת כבר במועדון אלא אמר שיש אנשים שתפקידם להחליט, והם יחליטו. מבחינתו, אין ספק, הסרט מגיע לו. ורק אל תקראו לו טל בן חיים 2.
אבל חשוב מאוד לזכור - זה כנראה לא אותו בן חיים, וזו בטוח לא אותה מכבי תל אביב. לדוגמה, עכשיו הוא נשאל, וענה: "אני מרגיש שזה זמן הנכון בשבילי, וגם בשביל המועדון". החלק השני במשפט הוא המהותי, הוא המעניין.
כי שחקן עם אופי כמו של טב"ח הוא ממש לא ערובה לכישלון. ממש לא. לרוב, זה תלוי יותר במסגרת מאשר בפרסונה. אם ב-2003 כל צרעה צהובה מצאה קן, מכבי של קרויף יכולה לתעל את האנרגיות לכיוון הנכון. גם טל בן חיים, השני לשמו, לא היה העיפרון הכי מנומס בקלמר, ומאז שהגיע לקרית שלום הוא מתבטא כמו לורד.
בן חיים הבלם ידרוש תחזוקה, אין ספק. הוא רכש יקר, לא רק לחשבון הבנק של גולדהאר. הוא מגיע עם מטען, עם רזומה, עם אגו. הוא יצפה לכבוד מהשחקנים וליחס חם מהבוסים. מאמנו לשעבר, בוב פיטרס, סיפר לוואלה ספורט בנובמבר האחרון: "טל הוא שחקן שצריך אהבה מהמנג'ר שלו". מהבחינה הזו, האופי של הבלם מגיע למסגרת הכי נוחה בישראל, ממרטין ביין ועד יואב זיו, מאלברמן ועד ג'ורדי. מסגרת שאמורה להצליח להכיל אותו, על יתרונותיו וחסרונותיו.
עד שיוכח אחרת.
בן חיים יכול היה להגיע למכבי חיפה בינואר שעבר. הוא רצה, אבל זה לא יצא. וחיפה, לפי הדיווחים, שוב התמהמהה, שוב פספסה. כי איך אמר הבלם הבוקר, "ברגע שג'ורדי היה על הקו, הדרך הביתה היתה קצרה מאוד". משחק הליגה האחרון של הבלם בישראל היה מול מכבי חיפה, במאי 2004. מכבי תל אביב ניצחה אז 0:1, והבוקר, שוב מול הירוקים, רשמה עוד ניצחון.