זה קרה רק לפני כשלוש שנים. שיחה מקרית באמצעות רשת חברתית ברוסית הפגישה את מרגריטה דורוז'ון (27) עם אלכסיי בוגוסלבסקי (33). היא מטילת כידון אוקראינית שנולדה בדניפרופטרובסק ולפני תשע שנים זכתה במדליית ארד באליפות העולם לנוער, והוא מאמן אתלטיקה ב"הדסה נעורים", שבעברו היה רץ 800 ו-400 מטר, ובארבע השנים האחרונות עבר להדריך אצנים.
ההיכרות שהחלה בשיחות באמצעות האינטרנט המשיכה לקשר טלפוני והתאהבות, עד שלפני כשנתיים התייצבה דורוז'ון בישראל למחנה אימונים קצר, ומשם הקשר התפתח להחלטה של השניים להתחתן, בסך הכול לפני כשנה ושלושה חודשים. יחד עם ההחלטה על נישואין, החליטה מטילת הכידון לעזוב את משפחתה, לעלות לארץ ולהפוך לישראלית. דורוז'ון, שבמשך התקופה הזו המתינה לקבלת האזרחות, היא ללא ספק אחד השמות המעניינים ביותר שנראה במשחקים האולימפיים בריו, בעיקר בגלל הסיכוי הגבוה להעפיל לגמר, והאפשרות שפתאום נולדה לזכות במדליה אולימפית ראשונה באתלטיקה.
דורוז'ון סיפקה כבר כמה איתותים מתחילת השנה למה שהיא מסוגלת ועד כמה היא שייכת לליגה של הגדולות במקצוע הטלת הכידון. היא אמנם התחרתה באליפות ישראל שנערכה בקיץ שעבר, אז עדיין לא כישראלית, ונעצה את הכידון למרחק של 61.34 מטר. אבל מרגע שתעודת הזהות הגיעה, היא המשיכה והפגיזה על השדה. רק לפני כחודשיים בתחרות הבינלאומית הראשונה שלה כישראלית היא ניפצה את השיא הישראלי שהחזיקה בו עד אז דורית נאור הוותיקה, וקבעה 63.34 מטר בהדסה נעורים תוך שהיא משפרת את השיא הקודם בלא פחות מ-17.84 מטר. זה נמשך בתחרות גולדן ספייק היוקרתית באוסטרבה, שם היא התגברה על האלופה האולימפית מלונדון ושיאנית העולם, ברבורה שפוטקובה, ואלופת העולם מ-2011, מריה אבקומובה הרוסיה, ושיפרה עוד קצת את שיאה האישי והישראלי כשנעצרה על 63.85 מטר. התוצאה הזו בשלב כל כך מוקדם של העונה מעידה שמתחת לאף שלנו הולך וצומח כישרון שביום טוב בהחלט יכול לאיים על מדליה אולימפית.
"ההחלטה שלי לעלות לארץ הגיעה אחרי החתונה עם אלכסיי", מספרת דורוז'ון בראיון לוואלה ספורט על השתלשלות האירועים שהביאו להפיכתה לישראלית. "החלטנו שאנחנו עוברים לגור יחד, ועליתי לישראל מתוך האהבה שלי אליו כי עוד לא הכרתי את המדינה. למרות זאת הבנתי שאני רוצה לייצג את ישראל. הספקתי עד אז לבקר פה, אהבתי את המקום והיה לי טוב פה. השיחה שלי עם אנשי האתלטיקה באוקראינה שבה הודעתי להם שאני עוזבת הייתה שיחה טובה. סיפרתי להם את כל הסיפור ועל כך שאני רוצה להקים בית, ונתנו לי את ברכת הדרך. כמובן שהם התאכזבו מכך שהם מאבדים ספורטאית, אבל זה טבעי לגמרי".
עם ההורים זה היה מעט שונה. אמה, זינאידה גברילינה, הייתה שיאנית ברית המועצות בהטלת כידון (67 מטר) וכיום היא מאמנת. אביה סרגיי בצעירותו יידה פטיש ואחיה דימיטרי בן ה-20 הוא זורק דיסקוס. "ההורים שלי היו מודאגים בהתחלה כששמעו שאני עוזבת את אוקראינה", היא מספרת. "אחר כך כשהם הבינו שזה מה שאני רוצה ושאני נוסעת לישראל כדי להקים משפחה ובית, הם בירכו אותי. אני מבקרת אותם כשאני יוצאת למחנה אימונים באוקראינה".
ההתקדמות של דורוז'ון במהלך הקריירה לא הייתה בקצב משביע רצון מבחינתה, גם אם שמים בצד לרגע את העובדה שלפני שש שנים היא חוותה פציעה בברך שהשביתה אותה למשך כשנה. אחרי שב-2006 היא סומנה ככישרון גדול עם מדליית הארד באליפות העולם לנוער עם הטלה למרחק של 57.68 מטר, היא התקשתה לייצר קפיצת מדרגה משמעותית בכל השנים הללו. האכזבה הגדולה מבחינתה הגיעה בלונדון, כשבאותה שנה התוצאה הטובה ביותר שלה הייתה 61.84, אבל במשחקים האולימפיים היא אכזבה כשסיימה רק במקום ה-28 הכללי עם 56.74 בהטלה הראשונה (55.18 ו-50.60 בשתי ההטלות הבאות), תוצאה שחלשה יותר ממה שהשיגה כנערה. "הייתה לי תחושה שעשיתי טעות באולימפיאדה", משחזרת דורוז'ון. "הרגשתי שלא הגעתי לתחרות מוכנה מבחינה מנטלית. מבחינה פיזית הכול היה מושלם, אבל הרגשתי שלא עבדו איתי מספיק על הצד המנטלי וכמובן שהייתי מאוכזבת מאוד".
למרות זאת, ההתקדמות שעשתה דורוז'ון מאז מעידה שהיא אמורה להגיע הפעם בשלה יותר. רק לצורך ההשוואה, השיא הישראלי והאישי אותם קבעה בשבוע שעבר היו שווים לה מקום שישי בלונדון ומקום חמישי באליפות העולם שנה מאוחר יותר. "זו העונה הטובה ביותר שלי בקריירה, ויש לי הרבה אחריות בכך שאני מייצגת את המדינה", מוסיפה דורוז'ון. "אני רוצה וצריכה להוכיח שיש פה ספורט, במיוחד במקצוע כמו הטלת הכידון שלא הכירו אותו עד היום. אני לא מבטיחה שום דבר. אני רק רוצה לשפר כל הזמן את התוצאות שלי, ולהתמיד בכושר המנטלי והפיזי שלי כדי להגיע הכי מוכנה לתחרויות החשובות".
צפו בשיא של דורוז'ון (מ-5:07 דקות)
בכל מקרה, לצד החלום על מדליה, דורוז'ון מביטה גם לעבר שיא העולם בו מחזיקה ספוטקובה בת ה-33, שקבעה לפני שבע שנים - 72.28. זה קרה תשע שנים אחרי שכל שיאי העולם במקצוע הזה נמחקו, והאתלטית הישראלית-אוקראינית משוכנעת שזה משהו שהוא בר השגה. "בתחרות האחרונה כשהתמודדתי מול ספוטקובה ואבקומובה, לא חשבתי שהן לא יעברו את ה-60 מטר", היא מודה. "אני מקווה מאוד להתחרות מולן ברמות הכי גבוהות ולהמשיך לנצח אותן, ושהתחרות לא תיגרר ל-58-59 מטר. אני לא יכולה להבטיח שאני אשבור את השיא העולמי, אבל זו השאיפה ואני אעשה הכול כדי להתקדם לכיוון הזה. בינתיים המטרה שלי היא להתייצב במחוזות שבהן אני נמצאת כיום, וכל הזמן לעלות לאט-לאט. בטווח הארוך יותר אני כמובן רוצה לנצח ולשבור את השיא".
ולמרות ההסתכלות הרחוקה, כעת ממתינות לה כמה מטרות יותר ממשיות. השבוע היא התחרתה בפראג, וביום חמישי היא תתייצב על המסלול בסבב הדיימונד ליג באוסלו, כשלאחר מכן יש לה את המשחקים האירופיים בבאקו, אבל אליפות העולם בקיץ היא ללא ספק המטרה הכי חשובה שלה השנה.
דורוז'ון, שמתגוררת בפנימייה בהדסה נעורים, מתקשה בשלב הזה לתקשר עם הסובבים אותה מכיוון שהיא לא יודעת עברית או אנגלית. היא אמנם למדה קצת באולפן באוקראינה וכיום היא ממשיכה את הלימודים בישראל בבית, אבל הראיון הזה נערך בתיווכו של בוגוסלבסקי, שמתרגם את השאלות והתשובות. "השפה מקשה עליה", מספר בוגוסלבסקי, בן זוגה. "אנחנו גרים בפנימייה וזה מקום סגור, אבל רוב האנשים מסביב הם דוברי רוסית וזה טיפה מקל עליה". היא עצמה אומרת: "אני לא תמיד מבינה מה שאומרים לי, אבל יש פה אנשים חמים וטובי לב שעוזרים לי ודואגים לי. בזמן הקצר שאני פה התחברתי למדינה ואני אוהבת אותה בעיקר בגלל ההיסטוריה שלה. זה כבוד עבורי לייצג את ישראל, זו מדינה שכולם מכירים".
דורוז'ון, שמתאמנת תחת אלכסנדר דריגול שהדריך אותה עוד באוקראינה, מנסה לנצל את הזמן החופשי כדי לראות את הארץ. היא הספיקה לטייל בכינרת, בים המלח וביפו, אבל עד כה היא התחברה הכי הרבה לירושלים. "בכל פעם שאני פוגשת את החברים והמשפחה, אני מספרת להם על ירושלים והביקור בעיר העתיקה. זה המקום שהכי התחברתי אליו עד עכשיו", היא מוסיפה בחיוך. בארץ היא כבר הספיקה להתחבר למספר אתלטים, ובראשם לחנה קנייזבה-מיננקו, שעברה תהליך דומה לשלה. קנייזבה דאגה גם לתת לה כמה טיפים בכל הליך האזרוח. אבל גם לה יש טיפים, וזה קשור לענף האתלטיקה. דורוז'ון, שמגיעה ממדינה ששמה דגש על מלכת הספורט, טוענת שהמפתח להצלחה הוא קיום תחרויות בינלאומיות בארץ כדי למשוך כמה שיותר ילדים שיעסקו באתלטיקה ולא יילכו באופן אוטומטי לכדורגל. "צריך לפתות ולעניין אותם. רק ככה האתלטיקה תבוא יותר לידי ביטוי במדינה", היא קובעת, ומעידה על עצמה שפרט לאתלטיקה, היא חובבת איגרוף, הרמת משקולות ואפילו קצת ג'ודו, ענף שבו התנסתה בצעירותה.
דורוז'ון עדיין לא יודעת עד איזה גיל היא תרצה להתחרות. יש לה עוד לא מעט שנים, כמקובל במקצוע הזה, אבל כבר עכשיו ברור לה שאחרי ריו היא תיקח הפסקה כדי ללדת, ולאחר מכן היא תמשיך בכל הכוח. "החלום שלי אחרי הפרישה הוא להמשיך לעסוק באתלטיקה, אם כמאמנת ואם בתחום הניהול. אני רוצה מאוד לפתוח בית ספר להטלת כידון בארץ, כמו שיש בפינלנד למשל. שכולם יידעו שבישראל קיים בית ספר מוביל בתחום הזה שיפתח את הדור הצעיר".
