ההשראה של שיראה: גאטאנו שיראה הוא המודל לחיקוי של ג'ורג'יו קייליני

בעידן הנוכחי, ממהר כל כוכב צעיר לפרסם אוטוביוגרפיה ולעשות קופה, אבל האם אתם מכירים כדורגלן ששקד על ביוגרפיה של שחקן אחר? בשנה שעברה פירסם ג'ורג'ו קייליני ספר אודות גאטאנו שיראה. הקפטן והבלם המיתולוגי, אלוף העולם ב-1982 שלבש את מדי הזברה במשך 14 עונות, תלה את הנעליים כאשר קייליני היה בן ארבע, ונהרג בתאונת דרכים כעבור שנה, אך מעוז ההגנה של הגברת הזקנה רואה בו מודל לחיקוי. "המלאך של יובנטוס. למורה שלי קוראים שיראה", הוא קרא ליצירה, אשר בכתיבתה נעזר בעיתונאי ותיק.

"לצערי, לא זכיתי לראות את שיראה משחק, אבל הוא הותיר מורשת כה גדולה, והשפיע רבות על האנשים, ולכן רציתי ללמוד עליו כמה שיותר. לעולם לא אוכל להתקרב אליו כאדם וכשחקן, כי הוא אגדה. הוא כתב את ההיסטוריה של המועדון. אני בסך הכל מנסה ללכת בדרכו וליישם את ערכיו. דיברתי עם אנשים רבים כדי לאסוף חומר אודותיו. אני מכיר את משפחתו, משוחח באופן קבוע עם אלמנתו. הבן שלו עובד במועדון, אז אנחנו מתראים על בסיס יומי. אני נרגש להיות חלק ממועדון של שיראה, ואני מקווה שהתחושות האלה עוברות היטב בספר", אמר קייליני כאשר הציג את הביוגרפיה לתקשורת. למעוניינים, מחירה עומד על 16 יורו.

כדורגל אירופי בזמן אמת: הבלוג של מיכאל יוכין

שיראה היה אחד הבלמים האלגנטיים וההוגנים ביותר שידע המשחק. תדמיתו של קייליני הקשוח שונה, ורבים נוטים להשוות אותו דווקא לשותפו של הקפטן למרכז ההגנה השנות ה-80', קלאודיו ג'נטילה. ואולם, ג'נטילה היה בלם מלוכלך שלא בחל באמצעים ואהב לכסח את היריבים בכל הזדמנות. גישתו של קייליני הפוכה – הוא אמנם לא מרחם על איש, ושולח מרפקים לכל עבר כאשר עולה לכדורי גובה, אך אין לו כוונת זדון. אם תרצו, הוא משלב את הלחימה של ג'נטילה עם העולם הפנימי של שיראה.

כל עיתונאי איטלקי יודע שאין שחקן אדיב, מנומס וצנוע יותר מקייליני. הוא תמיד מוכן להתראיין, לעולם לא יאשים את חבריו. המכלול הנדיר הזה הפך אותו לכוכב על, וגם תגובתו לנשיכה של לואיס סוארס במונדיאל מדגימה זאת היטב. קייליני קיבל מיד את סליחתו של החלוץ האורוגוואי, ואף ביקש לקצר את עונשו. אפשר לצפות ללחיצת ידיים חמה בשבת.
קייליני בא ממשפחה מבוססת ומשכילה – אביו רופא אורטופד, אמו מנהלת בכירה. לא מפתיע, אם כך, שגם ג'ורג'ו השלים, במקביל לקריירה על הדשא, לימודי כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת ליבורנו. למעשה, עצם הצטרפותו לאקדמיה של ליבורנו בגיל שש היוותה צעד אמיץ מצד הוריו שהתגוררו בפיזה.

היריבות בין שתי הערים הסמוכות עצומה, ובליבורנו נוהגים לומר: "עדיף למות מאשר לגור ליד שכן מפיזה". זה לא הפריע לקייליני לבלות בעיר השמאלנית ביותר באיטליה לא פחות מ-14 שנה מחייו. בילדותו הוא בכלל חלם על כדורסל, אך לא הצליח להשתלב כי מאמנים חשבו שהוא נמוך מדי, אז הוא התמיד בכדורגל – תחילה כקשר, לאחר מכן כקיצוני, ולקראת המעבר לקבוצה הבוגרת הוסט לעמדת המגן השמאלי.

סקאוטים של רומא גילו אותו ב-2002, והמועדון האדום מהבירה רכש מחצית מכרטיסו, אך קייליני מעולם לא עבר לאולימפיקו. הוא המשיך לשחק בליבורנו, ובעונת 2003/04 עשה את הפריצה הגדולה בעונת העליה של הקבוצה לליגה הבכירה, בהדרכתו של ואלטר מצארי. בשלב זה נכנס לתמונה לוצ'אנו מוג'י, המנכ"ל הכל יכול של יובנטוס, מימן עבור ליבורנו את רכישת הכרטיס בחזרה, והגברת הזקנה שמה את ידה על הכשרון המבטיח.

עבור קייליני עצמו, זו לא היתה החלטה קלה. אמו, אוהדת שרופה של מילאן, הדביקה אותו באהבה חסרת פשרות לרוסונרי, ובשלב מסוים המעבר לסן סירו בהחלט עמד על הפרק. סילביו ברלוסקוני ואדריאנו גליאני הניחו אז כי תג מחיר של ארבע מיליון יורו גבוה מדי וסירבו לשלם. הגברת הזקנה הרוויחה מכך. מוג'י העביר את קייליני לפיורנטינה, בצעד לא שגרתי בהתחשב ביחסים העכורים בין שני המועדונים, וב-2005 רכש את מחצית הכרטיס שלו בחזרה, כאשר המגן כבר נכלל בסגל הנבחרת של מרצ'לו ליפי. מאז חלף כבר עשור, וקייליני נותר נאמן למדי הזברה.

"אני לא מתבייש להודות שהערצתי את מילאן כילד, אבל התאהבתי ביובנטוס כאשר הגעתי למועדון, והתחושה הזו הלכה והעמיקה עם הזמן. אחרי כל מה שעברתי כאן, אני מזדהה לחלוטין עם החולצה הזו, עם העיר ועם האוהדים", הצהיר קייליני לפני שנתיים. לאחיו התאום קלאודיו, המשמש כסוכנו, יש עבודה קלה – צריך רק להאריך את החוזים ביובנטוס, בה מתכוון ג'ורג'ו להישאר עד לסיום הקריירה. כמו שיראה.

והוא באמת עבר המון. כיום חוגגת הגברת הזקנה ארבע אליפויות רצופות וחולמת על טרבל סנסציוני, אך שנה אחת אחרי שהגיע המגן לדלה אלפי התפוצצה פרשת קלצ'ופולי, ויובה הורדה לליגה השניה. קייליני בחר להישאר, וההחלטה הזו סייעה לו רבות. עם דידייה דשאן על הקווים, הוא תפס מקום קבוע בהרכב, ונוסה לראשונה בעמדת הבלם, בה הצליח מעל ומעבר. ניקולה לגרוטאליה היה מורה הדרך שלו בשלבים הראשונים, ובמהרה התברר שהתלמיד פשוט טוב יותר ממנו.
אחרי ששבה לסרייה A, התקשתה יובנטוס להתמודד עם הגמוניה זמנית של אינטר, נחשבה במשך מספר שנים ללוזרית האולטימטיבית, ועבור קייליני היתה זו תקופה קשה.

"לסיים במקום השביעי הרגיש הרבה יותר גרוע מקלצ'ופולי", הוא נזכר בדיעבד, וזו אמירה של ווינר. את האליפות ללא הפסד בעונת הבכורה של המאמן אנטוניו קונטה הוא שומר עמוק בליבו, ומשם החלה השליטה הבלתי מעורערת של הגברת הזקנה, אשר מבוססת בראש ובראשונה על העורף היציב, עם קייליני לצד לאונדרו בונוצ'י ואנדראה ברזאלי, לפני ג'יג'י בופון הנצחי.

החוליה הזו קריטית גם עבור הנבחרת, אותה אי אפשר לדמיין בלי קייליני. את המקום בהרכב בטורניר הגדול הראשון שלו, יורו 2008, קיבל הבלם בנסיבות דרמטיות – הוא עצמו תיקל את פאביו קנבארו באימון שגרתי וגרם לפציעתו. מספרים שקייליני פרץ בבכי חסר מעצורים כאשר נודע לו שקנבארו יחמיץ את אליפות אירופה, אבל זו היתה גם הזדמנות פז עבורו. אחרי התבוסה להולנד במשחק הפתיחה, הימר המאמן רוברטו דונאדוני על הבלם הצעיר, וקיבל תפוקה נהדרת. השיא היה ברבע הגמר מול ספרד, כאשר איטליה היתה הנבחרת היחידה שעצרה את החבורה באדום וסחטה 0:0 ב-120 דקות לפני שהפסידה בפנדלים.

העבודה של קייליני מול פרננדו טורס ודויד וייה זכתה לשבחים אדירים, מעמדו מעולם לא הוטל בספק מאז, ואפילו מהפיאסקו במונדיאל 2010 הוא יצא נקי יחסית. למעשה, התבוסה 4:0 מול אותה ספרד בגמר יורו 2012 נבעה בין היתר בגלל הפציעה של ג'ורג'ו, שהוחלף בתחילת המחצית הראשונה.
כל איטליה מאוחדת בהערכה כלפי את הלב של יובנטוס. כאשר נשאל לפני שלוש שנים לזהות השחקן בו הוא חושק יותר מכל, השיב מצארי, בהיותו מאמן נאפולי: "יש הרבה שחקנים, אבל אני חייב לנקוב בשמו של קייליני. הוא התחיל את הקריירה בהדרכתי, ויש לו כוח טבעי עצום. כל מאמן היה רוצה לעבוד עם שחקן רב גוני כמוהו". בהזדמנות אחרת, הגדיר מצארי את חניכו לשעבר כ"בלם מפלנטה אחרת, שמסוגל לשמור על שלושה חלוצים בו זמנית".

המוטו של קייליני פשוט מאוד להבנה. "הדבר החשוב ביותר עבור שחקן הגנה הוא למנוע את הכדור מהקבוצה היריבה, ויהי מה. אסור בשום אופן להעניק לחלוצים מרחב פעולה", הוא אומר – ועושה. הבלם האולטימטיבי של יובנטוס לא יודע פחד. הוא שבר את אפו ארבע פעמים בקריירה, והשתדל לא לעזוב את המגרש בשום אופן. כאשר נטל חלק במשחק הפתיחה של איצטדיון וומבלי החדש, במדי הנבחרת הצעירה של איטליה ב-2007, נחתך קייליני בראשו, אך המשיך לשחק עם תחבושת והזכיר לאנגלים את התמונה המפורסמת של טרי בוצ'ר המדמם. במשחק הראשון מול ריאל מדריד בחצי גמר ליגת האלופות לפני חודש, המחזה חזר על עצמו – קייליני נלחם כמו אריה עם תחבושת על ראשו. עבור כל איטליה, זו היתה תמצית הגבורה ורוח הלחימה של יובה.

הרוח הזו הובילה את הבלם לגמר האירופי הראשון בחייו. לפני 30 שנה בדיוק הניף שיראה את גביע האלופות היחיד בקריירה שלו, אחרי הניצחון הטרגי על ליברפול באיצטדיון הייזל. קייליני היה אז בן תשעה חודשים, אך הוא חי את התקופה הזו כאילו חווה הכל ביציע. יהיה זה כבוד עצום בשבילו לזכות בתואר וללכת בעקבותיו של האיש שמשמש לו השראה. הוא לא שואף לחקות את שיראה, ואיש באמת לא יהיה מסוגל להיות כמוהו, אבל מדליית הזהב בהחלט תוסיף נדבך חשוב לאגדה שכותב קייליני בעצמו. כבר היום הוא אחד הבלמים הטובים והחשובים בתולדות הגברת הזקנה. בשבת, אם יעצור את מסי, ניימאר וסוארס, הוא יכול להיות גדול אפילו יותר.