"הדבר היחיד שאני רוצה זה לנסוע שוב באוטובוס הפתוח בבורזישפלאץ (הכיכר המרכזית של דורטמונד, ר.פ.) מול כל האוהדים שלנו ולחגוג איתם, זה יהיה משהו מיוחד באמת". זה מה שאמר יורגן קלופ ב-15 באפריל כשכינס מסיבת עיתונאים, בה הודיע שיעזוב את דורטמונד בתום עונת 2014/15.
לא פלא שמאמן דורטמונד, שיעמוד על הקווים בפעם האחרונה עבור השוורצגלבן בגמר הגביע מול וולפסבורג, בחר לדבר דווקא על האוהדים במסיבת העיתונאים ההיא. הקשר שנוצר בין המאמן המזוקן לבין הקהל הטוב באירופה, ואולי בעולם, במהלך 2,525 הימים בהם הוא מאמן את הקבוצה, הוא משהו מיוחד. אם קלופו אכן יסיים את העונה האומללה הזו מבחינת דורטמונד עם תואר, זה יהיה הישג עצום ומתנת הפרידה הכי טובה שהוא יכול היה לבקש.
אגב, גם המאמן אותו החליף קלופ בדורטמונד - תומאס דול - התפטר לאחר עונה לא מוצלחת בליגה (מקום 13) כשהמשחק האחרון שלו היה גמר הגביע, בו הפסידו הצהובים-שחורים 2:1 לבאיירן מינכן בתום הארכה. קלופ ודאי מקווה שלא מצפה לו גורל דומה.
חריג בנוף
בשנים האחרונות הפכה הבונדסליגה לליגה האכזרית ביותר כלפי מאמנים מבין הליגות הבכירות באירופה. רק השבוע התבשרנו שהוב סטיבנס עזב את שטוטגרט, תומאס שאף נפרד מאיינטרכט פרנקפורט ורוברטו די מתאו התפוטר משאלקה. רוב קבוצות מדיחות מאמנים בתדירות מסחררת. וולפסבורג החליפה מאמן אחר מאמן עד הגעתו של דיטר הקינג, ורדר ברמן נפרדה העונה מרובין דוט, שטוטגרט נפרדה בקיץ שעבר מהוב סטיבנס שחזר במהלך העונה אחרי שארמין פה התפטר, על המבורג בכלל חבל להתחיל לדבר בהקשר זה וגם שאלקה הפכה כבר לפני כמה שנים לתחנת רכבת עבור מאמנים.
יש רק כמה מאמנים שמעמדם יציב בבונדסליגה: פפ גווארדיולה בבאיירן מינכן, הקינג בוולפסבורג, לוסיאן פאברה הנהדר בבורוסיה מנשנגלדבאך, כריסטיאן שטרייך בפרייבורג (שירדה בסוף) וכמובן יורגן קלופ. למרות שבשלבים רבים של העונה דורטמונד נראתה נורא, שברה שיאי שפל של המועדון ואפילו יצא לפגרת החורף עם מאזן נקודות זהה לזה של האחרונה בטבלה, מעמדו של המאמן בן ה-47 נותר איתן כסלע.
אחרי שהפסידה 2:0 לאיינטרכט פרנקפורט ב-30 בנובמבר, מה שהיה ההפסד השמיני שלה ב-13 מחזורים, אמר המנהל הספורטיבי של דורטמונד מיכאל צורק: "אם רק שינוי מאמן מביא את השינוי, אז מי שצריך ללכת זה אני, אבל לא אלך לפני שנמצא פתרון. אנחנו משוכנעים ב-100 אחוז שנמצא מהמצב הזה ביחד עם קלופ".
קשה לראות איך מנהל ספורטיבי של קבוצה עם קהל דומיננטי אומר את זה ונשאר בחיים (ובתפקיד) אם הוא לא משוכנע מעל כל צל של ספק שהמאמן שלו זוכה גם לגיבוי מוחלט מהאוהדים. ואכן, זה היה המצב. לאורך כל התקופה האומללה של דורטמונד ב-214/15, לא נשמעו קולות ביציעים שדרשו את ראשו של קלופ. גם כשהקהל כבר בא בטענות אל הקבוצה וקילל, זה הופנה בעיקר כלפי השחקנים שגם באו להתנצל בפניהם ולשוחח עמם אחרי משחקים. נגד קלופ לא נשמעו קריאות.
כמובן שהשקט לו זכה בזמן המשבר הגדול נבע מההצלחה המקצועית האדירה שחווה עם הקבוצה. אוהדי דורטמונד לא שכחו שהגיע לשם ב-2008/9 אחרי שהקבוצה לא הבריקה, נפטר מכל הכוכבים המזדקנים והיקרים והוביל אותה לשיאים אדירים ופסגות מקצועיות. שתי אליפויות, גביע וגמר ליגת האלופות מדברים יותר חזק ונהיר מכל דבר אחר, אבל גם ואולי בעיקר, ההישג הגדול ביותר של קלופו הוא שאת הכול הוא עשה תוך שמירה קפדנית במיוחד על מסגרת תקציבית ועל ניהול כלכלי שפוי. דורטמונד הוציאה רק מה שהכניסה ולא אגורה אחת יותר במהלך כל השנים שלו שם, ובכל זאת רשמה הצלחות פנומנליות כשקלופ מצליח לקדם ילדים אנונימיים לכוכבים בעלי שם עולמי וחלק מהם אפילו לכדי אלופי עולם.
בנוסף לכל ההצלחות המקצועיות, הדמות של קלופ גם הפכה לפרצוף של דורטמונד, מועדון שחזר מתהומות לצמרת הכדורגל האירופי. הוא הפך את המועדון לצעקני, נושך, אנטי-כוכבני ומלא תשוקה, ועם זאת גם לכזה שהקבוצה שלו משחקת את הכדורגל היפה ביותר באירופה.
לא יתחילו בלעדינו
מעבר להצלחה המקצועית, קלופ הפך לדמות אהובה מאוד בדורטמונד גם בגלל מי שהוא. כל מי שהיה בדורטמונד פעם יודע שמדובר בעיר יפה מאוד, ירוקה ומסבירת פנים, אבל די משעממת. היא לא ברלין, לא מינכן, לא המבורג וגם לא קרובה מבחינת האטרקציות שבה לקלן ודיסלדורף הקרובות. מרבית האנשים בה הם אנשי עבודה של 8:00-17:00 על כל המשתמע מכך. לכן, האיש הזה שהגיע והתחיל לדבר אליהם בגובה העיניים נכנס להם במהרה עמוק ללב.
ימחיש את זה הסיפור שמביא העיתונאי הגרמני ואוהד הקבוצה אולי הסה. "כשקלופ חתם בקבוצה, חלק מהאוהדים היו סקפטיים מאוד", הוא נזכר השבוע, "אני מכיר אוהד דומיננטי מאוד שחשב 'זה המאמן ההוא מהטלוויזיה (קלופ עבד כפרשן במונדיאל 2006) שמדבר הרבה'. אותו אוהד הוא סוכן ביטחון ובאותה תקופה גם עמד בראש קבוצת אוהדים חשובה מאוד. יום אחד, התקשרו אליו מהמועדון כדי להגיד לו שקלופ הזמין את נציגי כל חוגי האוהדים לפגישת היכרות איתו. למעשה, הוא התכוון להכין אותם לכך שהוא הולך למכור חלק מהשחקנים הפופולאריים ביותר כי הם היו מבוגרים מדי ולא יכלו לעמוד בשיטת המשחק שלו. בכל מקרה, ביום הפגישה אותו אוהד היה צריך לעבוד ונתקע בפקק רציני בדרך לפגישה.
"הוא התקשר למועדון ואמר: 'תקשיבו, אני לא אספיק להגיע, תתחילו בלעדי'. הבחור שהיה אחראי על תיאום הפגישה מטעם המועדון אמר לו בסדר. חמש דקות לאחר מכן אותו עובד התקשר אל האוהד ואמר לו: 'אמרתי לקלופ שאתה תאחר והוא אמר: לא נתחיל עד שכולם יהיו פה. כולנו בתוך זה ביחד. נחכה לו ולא משנה כמה זמן ייקח לו להגיע'. והם אכן חיכו לו. זה היה הרגע בו האוהד הזה הבין שקלופ הוא כנראה די בסדר אחרי הכול".
עושה רושם שזו הגדולה של קלופ ומה שהפך אותו למאמן האהוב ביותר בדורטמונד אי פעם, כנראה בפער קטן מאוטמר היצפלד. הרגישות, היכולת לדבר עם כל אוהד או עובד מועדון בגובה העיניים ולהגיע כך לכל אחד ואחד מהם. בכל מקום עבודה יחסי אנוש הם חשובים ויכולים להיות המפתח להצלחה, במועדון כדורגל, ובמיוחד מועדון קהילתי בו הקהל כל כך חשוב כמו בדורטמונד, קל וחומר.
"אחת הסיבות שבגללן קלופ כל כך פופולארי היא העובדה שלאנשים רבים בדורטמונד יש את אותו סיפור לספר על הפגישה שלהם איתו", ממשיך ואומר הסה, "אני בטוח שאתה מכיר אנשים, במיוחד אנשי ספורט, שכשאתה מתחיל לדבר איתם, העיניים שלהם נעות לכל הכיוונים והם בקושי מקשיבים למה שאתה אומר. קלופ הוא ההפך הגמור. יש לו את היכולת המדהימה הזו לגרום להרגיש כאילו אתה הבנאדם הכי חשוב שהוא פגש כל היום, אפילו אם אתה רק שואל אותו שאלה קצרה וסתמית. זו לא הצגה שהוא עושה, אלא זה מי שהוא. מדובר באדם עם נוכחות וכריזמה אדירה, אבל אחד שיודע להקשיב ולהקדיש תשומת לב לכל אחד".
כבוד גדול
יורגן קלופ הפך לדמות חוצת מחנות ולסוג של קאלט בגרמניה. פרט לבדרן מאצה קנופ, שהפך את הדמות שלו לפופולארית ביותר ברזומה, גם תעשיית המוזיקה המשגשגת של אוהדי דורטמונד חיברה עליו שירים. המוכר, וככל הנראה גם המוצלח מכולם, הוא "המונרכיה של קלופ" של King's Tonic.
מי שעוד היה זקוק להוכחה לכך שאוהדי דורטמונד אוהבים את קלופ קיבל אותה בשבת האחרונה עם המחווה המרגשת של הזודטריבונה (השער הדרומי) עם הכוריאוגרפיה עליה נכתב "תודה יורגן". קלופ עצמו הקליט וידאו מראש כי חשש שלא יוכל לדבר מרוב דמעות, כפי שקרה לו במיינץ בעבר. בווידאו, שהוקרן מיד לאחר המשחק, הוא אמר: "שבע השנים המשותפות שלנו נגמרות בשבוע הבא. אנחנו ביחד בפעם האחרונה באצטדיון הזה, שהפך לבית שלי. נהניתי מכל שנייה מהזמן שלי פה, בתוך האצטדיון ובאופן כללי. היינו ברי מזל להגיע לכאן ב-2008 וזה היה מצב של ווין-ווין. אני לוקח איתי סל מלא בזיכרונות הכי חיוביים שיכולים להיות. תודה רבה לכל אחד ואחד מעובדי המועדון, זה היה עונג לעבוד איתכם. זה היה כבוד ענק לעבוד במועדון הזה. מדובר באחד הסיפורים הכי טובים שאי פעם שמעתי עליהם בכדורגל".
בחשבון הטוויטר של דורטמונד הגדילו לעשות במהלך הטקס כשצייצו "אנחנו לא בוכים, אלה רק טיפות של גשם על העיניים שלנו", ו"צמרמורות בגוף". קלופ הסתובב על הדשא במשך דקות ארוכות כדי להודות לכל אחד ואחד מקצת פחות מ-82 אלף הצופים שהגיעו להיפרד ממנו, כשאפילו האלפים שהגיעו מברמן - אוהדי ורדר - לא עזבו את האצטדיון ועמדו במשך דקות ארוכות כדי להריע להם. אין ספק שמדובר במחזה נדיר כשמאמן של קבוצה מודה גם לאוהדי היריבה, בעוד אלה עומדים ומוחאים לו כפיים אחרי הפסד ולא הולכים הביתה. כמובן שקלופ הקדיש יותר מכל ליושבים בקיר הצהוב, כשהוא מסיר בפניהם את הכובע, במה שהפכה לתנועת ההיכר שלו ומודה להם עם שלל מחוות גופניות, שעה שכל שחקני הקבוצה עומדים בשורה ומוחאים לו כפיים.
ההערכות מדברות על בין 80-100 אלף אוהדי דורטמונד שעשו ויעשו את הדרך לברלין (ארבע וחצי שעות ברכבת לערך) כדי להיות עם הקבוצה בגמר הגביע מול וולפסבורג. רבים מהם לא ייכנסו בכלל לאצטדיון האולימפי בבירה, אבל יהיו שם כדי לתת כבוד, עידוד, תמיכה לדורטמונד וגם כדי להיפרד (אולי) מקלופ עם תואר חשוב ויוקרתי ולחזור בשיירה צהובה-שחורה הביתה והיישר לבורזישפלאץ. אין ספק שזו תוכל להיות סיומת מרגשת וראויה לתקופה של קלופ בדורטמונד. בניגוד לתקופתו הקצרצרה של תומאס דול וכמו תקופתו המוצלחת של היצפלד, קלופ רוצה להיפרד כמו שהוא עשה כל דבר בדורטמונד: עם סטייל.