האם כל הציטוטים בשמו של זלאטן איברהימוביץ' המופיעים בספרו האוטוביוגרפי "אני זלאטן" היו בסך הכול פרי דמיונו של סופר הצללים? דויד לגרקרנץ, האיש שכתב עבור זלאטן את רב המכר שסיפק שלל ציטוטים נדירים ופרנס עיתוני ואתרי ספורט רבים, טען בהרצאה ב"פסטיבל היי" כי רוב מה שנכתב בספר היה פרי דמיונו הפרוע.
"עברתי עם זלאטן על הדברים ברפרוף, רק שאלתי אותו כמה דברים שלא ידעתי", צוטט הסופר ב"דיילי טלגרף" הבריטי. "אני חושב שהשמעתי את קולו האמיתי. לא עבדתי כעיתונאי, לא הבאתי את הדברים בשמו. אם אתם רוצים משהו אמיתי ואותנטי, הדבר האחרון שאתם רוצים זה לצטט. אני לא חושב שיש לי ציטוט אמיתי אחד שלו. ניסיתי ליצור אשליה, למצוא את הסיפור האמיתי. ניסיתי למצוא את איברהימוביץ' הספרותי".
לגרקרנץ המשיך: "אתם יכולים רק לתאר לעצמכם את הרגע בו אני, זלאטן המזויף, הייתי צריך לשלוח את הטיוטה לזלאטן המקורי. הדבר הראשון שהוא אמר היה 'מה זה לעזאזל?' מעולם לא אמרתי את זה!', אבל אחרי זמן לא רב אני חושב שהוא הבין מה ניסיתי לעשות. היום הוא משוכנע שזה באמת הסיפור שלו".
היה או לא היה? הנה כמה מה"ציטוטים" שהופיעו בשמו של זלאטן בספר
1. "כשגווארדיולה התחיל עם הפילוסופיה בגרוש שלו, בקושי הקשבתי. למה לי? זה היה בולשיט מתקדם על דם, יזע ודמעות, שטויות כאלה".
2. "גווארדיולה אמר לי שבברצלונה כולם נשארים עם הרגליים על הקרקע - אף אחד לא מגיע עם מכונית ספורט לאימון. אני לא יכול להגיע למתחם האימונים בפרארי או בפורש? מי הוא שיגיד לי באיזו מכונית לנהוג?".
3. "מוריניו הוא הניגוד המוחלט של גווארדיולה. אם מוריניו מאיר את החדר, גווארדיולה הוא זה שמוריד את הווילון".
4. "כשהגעתי לברצלונה, הכריחו אותי לנשק את הסמל על החולצה, למרות שבכלל לא רציתי. הם אמרו לי: 'תנשק, תנשק'. בדרך כלל אני נאמן לעקרונות שלי, אבל במקרה הזה הייתי מאוד נרגש. הם רצו שאהיה כמו מסי, צ'אבי או אינייסטה, שיושבים שם כמו ילדי בית ספר ומצייתים לכל הוראה מבלי לשאול שאלות. אני מאלה שאוהבים לעבור באור אדום".
5. "מסי אדיר, הוא בלתי ייאמן, אבל אני לא באמת מכיר אותו. אנחנו שונים לגמרי. הוא גדל לתרבות הזו ואין לו בעיות עם קשקושי 'בית הספר' האלה. הקבוצה בנויה סביבו, אבל אז אני הגעתי וכבשתי יותר. הגשמתי חלום בברצלונה וההתחלה הייתה טובה, אבל אז מסי התחיל לדבר. הוא רצה לשחק באמצע, לא בכנף, והשיטה שונתה. אני הוקרבתי".