ממדריד באכזבה: נבחרת המאכזבים לעונת 2014/15 בליגות הבכירות

בווידאו: שער הליגה היחיד של מריו באלוטלי העונה

פרויקט סיכום העונה נמשך, והפעם: נבחרת המאכזבים של העונה. בניגוד לאמצע העונה, במקרה זה לא מדובר רק בפלופים (רכש כושל) אלא בשחקנים (לאו דווקא חדשים) שחוו עונה מאכזבת והיו רחוקים מלעמוד בציפיות.

* ברשימה נכללים רק שחקנים שרשמו לפחות 15 הופעות בליגה. לפיכך, פלופים מהדהדים כמו דוגלאס ותומאס ורמאלן (ברצלונה), מיצ'ו (נאפולי), מיקה ריצ'רדס (פיורנטינה), אשלי קול (רומא), גיירמו אוצ'ואה (מלאגה), ווילי קבאז'רו (מנצ'סטר סיטי) וחואן קואדרדו (צ'לסי) - יסתפקו באזכור זה בלבד.

נבחרת התגליות של עונת 2014/15

שכרון החושים מהזכייה של נבחרת גרמניה במונדיאל היה אחד הגורמים לפתיחת העונה האיומה של דורטמונד. גם רומן ויידנפלר, שלאורך שנים זכה להתעלמות ברמה הלאומית, הגשים חלום והיה חבר בסגל של אלופת העולם, אך נפשית כנראה נשאר בברזיל. היכולת הנפלאה מהשנים האחרונות נעלמה לגמרי, ומי שהיה המניה הבטוחה של דורטמונד השרה לפתע חוסר ביטחון על חוליית ההגנה כולה. ויידנפלר ספג 32 שערים ב-25 משחקים, לעומת 31 ב-30 משחקי ליגה בעונה שעברה. הוא היה אחראי לכמה שערים מגוחכים, ביניהם שער שעלה בהפסד לקלן, ומעל הכול היה השוער בעל ממוצע הציונים הסטטיסטי הגרוע בליגה ואיבד את המקום בין הקורות. בשבת האחרונה נפרדה דורטמונד בהתרגשות מיורגן קלופ וסבסטיאן קל, אך זה כנראה היה גם משחקו האחרון של ויידנפלר. לפחות יזכה להגיד שלום עם הנפת גביע?

הרוסונרי יכולים לאייש לפחות חצי רשימה, אבל בניגוד לכריסטיאן ספאטה, פיליפ מקסס ויתר שחקני ההגנה שעושים עוול לחוליה בה שלטו בעבר פאולו מאלדיני, אלסנדרו קוסטקורטה ואלסנדרו נסטה, מהמגן מתיאה דה שיליו היו (ועדיין יש) ציפיות גבוהות. בגיל 22, ובהיעדר אלטרנטיבות ראויות, נציג דור העתיד של מילאן אמור היה לבצע את הפריצה הגדולה ולהצדיק את ההייפ סביבו ואת הכללתו בסגל נבחרת איטליה. זה לא קרה. ההגנה של פיליפו אינזאגי נראתה פגיעה לאורך כל העונה, ודה שיליו תפקד על תקן מסננת. כאשר הוצב כמגן שמאלי, האגף שלו התגלה כנקודת תורפה והיריבות תקפו דרכו. בשניים מהמקרים בהם הוצב כמגן ימני, הוא לא הצליח לסיים את המשחק והורחק. נגד נאפולי זה קרה לו אחרי 42 שניות בלבד. שיא ליגה היסטורי, אך לא כזה שיש להתגאות בו. במקרה שלו - בניגוד לחבר מעבר לכביש, אליו נגיע בהמשך - האוהדים עדיין לא הרימו ידיים.

הנה דוגמה מובהקת לטירוף של שוק ההעברות בכדורגל האירופי. או, אם תרצו, לכוח של סוכן העל ז'ורז'ה מנדש. אליקים מנגלה עשה עונה טובה במרכז ההגנה של פורטו והפך לשחקן סגל נבחרת צרפת, אבל לשלם עליו 40 מיליון ליש"ט? בלם כישרוני, הרבה פוטנציאל, ממש לא שחקן ההגנה היקר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. מנגלה בן ה-24 קרס בדרבי וביצע טעויות גם מול ליברפול, ספג כרטיס אדום נגד סאות'המפטון ולרגע לא הצדיק את הסכום ששולם עליו. נגד סוונסי, לדוגמה, הוא לא ניצח בקרב גובה אחד או ביצע תיקול מוצלח. בלם, כן? בעונה בה הקפטן וינסנט קומפני סבל מירידה בכושרו, הרכש הצרפתי יכול היה לבסס את עצמו כיורש ב-25 משחקי הליגה בהם שיחק. בפועל, הוא גרם למרטין דמיצ'ליס להיראות כפתרון יציב וראוי יותר.

עבור רבים מאוהדי אינטר, הדרבי האחרון מול מילאן סימל את נקודת השפל של המועדון בשנים האחרונות. לא בגלל התוצאה (0:0) אלא בעיקר בגלל שאת סרט הקפטן ענד אנדראה ראנוקיה. באיטליה כבר הבינו שהציפיות מהבלם בן ה-27 היו מוגזמות, אבל מאמני אינטר בזה אחר זה ממשיכים לתת בו אמון ולהיכוות. מי שחשב שהעונה שלו לפני שנתיים הייתה רעה, קיבל מראנוקיה קומדיה של טעויות לאורך העונה הזו. "על כל גול של אינטר תהיה גם טעות אחת של ראנוקיה שתעלה במשחק", נכתב באחד מאתרי האוהדים של הנראזורי, שכנראה העונה כבר נקעה נפשם. הבלם שיחק יותר מכל שחקן הגנה אחר ותרם שני שערים ב-32 הופעות, אבל נחשב אחראי לשמונה שערי חובה לפחות שספגה אינטר. גם הנוכחות של נמניה וידיץ' לא עזרה, ואולי אפילו הזיקה. אינטר זקוקה לפיגורה במרכז ההגנה.

נציג ראשון, וממש לא אחרון לשדים האדומים ברשימה זו. לוק שואו היה תגלית העונה בפרמיירליג אשתקד ועוד לפני גיל 19 מצא עצמו בנבחרת אנגליה ובין השחקנים היקרים בחלון ההעברות. מנצ'סטר יונייטד שילמה קצת פחות מ-40 מיליון יורו, וקיבלה רק מהחלק של ה"פחות". הרכש מסאות'המפטון הגיע לא בכושר לתחילת האימונים, השמין, התרכז בעיקר בבילויים וכפועל יוצא לא היה כשיר במשך תקופה ארוכה. השתן עלה לו לראש מהר מאוד, והמקום היחיד בו כיכב העונה היה במדורי הרכילות. על המגרש היו לו הופעת חיוורות למדי. 16 משחקי ליגה, תרומה אפסית למשחק ההתקפה וטעויות של חוסר ניסיון. לואי ואן חאל יצטרך לעבוד איתו בעיקר על הצד המנטאלי, ואולי עונת ההתאקלמות הקשה תתגלה בסוף כברכה במסווה. שואו נתן לעצמו את הציון "-C" והכיר בכישלון. שלב ראשון בדרך לתקומה.

"תמיד הסתכלנו על קווין פרינס בואטנג כעל המגדלור שלנו, אבל בשלב מסוים הוא הפסיק להאיר. הוא לא עזר לקבוצה, אלא גרר אותה למטה יחד איתו". כך, בשני משפטים, היטיב הבוס קלמנס טוניס לתאר את הקשר הסורר שנזרק משאלקה עוד לפני תום העונה. במילאן היו רגעים בהם הבריק, אבל בשורה התחתונה בואטנג מתקרב לרגע בו יצטרף רשמית לקטגוריית הכדורגלנים המבוזבזים. הוא כבר בן 28, והעונה הגיע לנקודת השפל בקריירה. הוא לא מצא את הרשת ב-18 משחקי ליגה ועוד שישה בליגת האלופות, הרבה להחמיץ אימונים והתמקד בעשיית המינימום עבור משכורת מקסימום (חמישה מיליון יורו לעונה) שאפשרה לו להתקשט בתכשיטים ובגדים יוקרתיים. שודד אופנתי. בשלב מסוים לשאלקה נמאס, וכך בואטנג וסידני סאם מצאו עצמם בחוץ. הקשר מגאנה טען כי הוא השעיר לעזאזל של המועדון וצפוי לתבוע. בקיץ יהפוך כנראה לצרה של קבוצה אחרת.

קבלו את מלך הבישולים של השדים האדומים. נו, מילא. 10 האסיסטים ושלושת השערים של אנחל די מריה מהווים תרומה סבירה על הנייר, אבל כשמציבים את הסטטיסטיקה הזו על המאזניים אל מול התקופה המרשימה בריאל מדריד וכמובן 60 מיליון הליש"ט ששולמו עליו - המטוטלת נוטה בבירור לאגף הכישלון. ההתחלה של הקשר הארגנטינאי הצנום הבטיחה רבות. הוא כבש ובישל מול ק.פ.ר, לסטר ואברטון, ונראה כמו הנשק היצירתי עליו חלמו אוהדי מנצ'סטר יונייטד. אלא שאז הכול נעצר. אי שם בתחילת אוקטובר. די מריה עוד בישל מדי פעם, אבל התרומה שלו התמעטה וכך גם דקות המשחק והאמון מלואי ואן חאל. אחרי שאיבד את המקום בהרכב וגם את הביטחון, די מריה כבר מפלרטט מחדש עם פריס סן ז'רמן, כמי שמבין שטעה בבחירה בקיץ שעבר. כמו פרננדו טורס, גם הוא גילה עד כמה מעיק הטייטל "השחקן היקר בתולדות הפרמיירליג".

כוחה של קארמה. לפני שנתיים, בכל כלי התקשורת בצרפת וגם בפרויקט סיכום העונה הצנוע שלנו, פלוריאן תובאן היה בין תגליות העונה. אחרי 10 שערים, כולל שלושה צמדים רצופים במדי באסטיה, ליל ביצעה מחטף ורכשה את כרטיסו של היהלום הצעיר תמורת פחות מארבעה מיליון יורו. העונה הסתיימה, הקיץ הגיע, ליל לא העפילה לאירופה ותובאן "תפס תחת", בשפת העם. עוד לפני שקיים אימון אחד במדי ליל, תובאן עשה שרירים ודרש מעבר לקבוצה גדולה יותר. ליל הפגועה התנחמה ב-15 מיליון יורו שקיבלה ממארסיי, אבל האוהדים לא שכחו את התרגיל המלוכלך וזכו לנקום כמעט שנתיים אחרי. במחזור הלפני אחרון הגיעה מארסיי לאצטדיונה של ליל וניצחה בקלות, אבל הקהל המקומי נהנה רק להקניט את תובאן, שעלה שפוף מהספסל. 13 דקות קצרות, שחתמו מבחינתו עונה מאכזבת עם חמישה שערים בלבד ב-36 הופעות. הוא איבד את המקום בהרכב לקראת סיום העונה, ספג ביקורות ממרסלו ביילסה והואשם בזלזול בכמה משחקים. עוד פוטנציאל שיילך לאיבוד בגלל בעיות גישה?

הסופרקאפ האירופי לא נחשב לאירוע זכור במיוחד בדרך כלל, אבל ההופעה המזהירה של רדאמל פלקאו במדי אתלטיקו מדריד ב-2012, אז הבקיע שלושער פנטסטי והוביל את הקולצ'ונרוס ל-1:4 מוחץ על צ'לסי, אלופת אירופה דאז, נצרבה בתודעה של חובבי הכדורגל באנגליה. עד כדי כך שאנשים שכחו את פציעת הברך הקשה, שבעקבותיה - מה לעשות - "אל טיגרה" הוא כבר לא אותו שחקן. 29 הופעות (מתוכן 26 בליגה, רק 14 בהרכב) היו לחלוץ הקולומביאני, שמצא את הרשת ארבע פעמים בלבד בעונת ההשאלה במנצ'סטר יונייטד - עונה בה השתכר כ-265 אלף ליש"ט לשבוע! פלקאו לא התקרב ליכולת הקטלנית או למספרים מימי אתלטיקו, ואפילו לא לזו הבינונית למדי מימי טרום הפציעה במונאקו. מי שנחשב בקיץ 2013 לחלוץ המרכזי הטוב בכדורגל האירופי, כיום איבד את מעמדו כחלוץ הטוב בנבחרת קולומביה.

עונת הפרידה של יורגן קלופ מדורטמונד לא הייתה מוצלחת כמעט בכל החזיתות, על אחת כמה וכמה באגף הרכש: שינג'י קגאווה, אדריאן ראמוס, מתיאס גינטר ובעיקר צ'ירו אימובילה. מלך שערי הסרייה A הגיע אחרי עונת שיא בטורינו (22 גולים) וכשחקן נבחרת איטליה. האיש עליו קלופ התעקש כמחליפו של רוברט לבנדובסקי. לותר מתיאוס היה נחרץ עוד לפני הבעיטה הראשונה: "הוא לא חלוץ כמו רוברט, כזה שרץ למרחקים ארוכים. אימובילה בעיקר עומד במרכז. יש לו פוטנציאל, אבל הוא לא יכול להחליף את לבנדובסקי". בגרמניה נוטים ללגלג על פרשנותו של אלוף העולם לשעבר, אבל במקרה הזה מתיאוס צדק. אימובילה לא השתלב בשיטה המבוססת על לחץ ומתפרצות, נראה כמו נטע זר בסגנון המשחק של קלופ ודווקא בליגת האלופות הרגיש יותר בנוח. שימו לב להבדל: ארבעה שערים בשישה משחקים בליגת האלופות, לעומת שלושה בלבד ב-24 משחקי ליגה (מתוכם רק תשעה בהרכב). המסקנה: בקרוב תראו אותו שוב באיטליה.

בין שלל הפלופים של ליברפול, הוא הגדול מכולם. הכתובת הייתה על הקיר, אבל מריו באלוטלי דאג למרוח אותה ולוודא שכולם יבחינו. ברנדן רוג'רס האמין שיקבל מהחלוץ האיטלקי הפרובלמטי מנת שערים מספקת שתחפה על מכירתו של לואיס סוארס, עד שבשלב מסוים גם הוא התייאש. באלוטלי כבש שער ליגה אחד ב-16 הופעות (ליברפול רכשה אותו ב-16 מיליון ליש"ט; מיליון על כל הופעה), נגע בכדור פחות מ-28 פעמים במשחק וכהרגלו עשה רעש בעיקר מחוץ למגרש. הוא אולי בעט לשער יותר מכל שחקן אחר בליגה (5.4 בעיטות בממוצע למשחק) אבל הדיוק היה ממנו והלאה. תיירי הנרי, בכובע הפרשן, בחר בו לאכזבת העונה בפרמיירליג והסביר: "כולם קיוו שיספק את הסחורה, הכול היה מוכן עבורו וזה פשוט לא קרה". באלוטלי נראה חסר חשק, מנותק וגרם יותר נזק מתועלת לליברפול. "אסון מהלך", כינו אותו ב"דיילי מייל". אבל מה כל זה לעומת החרמת הפרארי שלו?