בשבוע שעבר הודה עמנואל אדבאיור שחשב לקטוע את חייו בטרם עת, שחשב להתאבד יותר מפעם אחת. לכאורה, קשה להבין מדוע: על פניו, יש לו הכל - כסף, פרסום, כל הדברים עליהם חלם כילד, כל הדברים עליהם לא העז לחלום. "הרבה פעמים רציתי להרים ידיים", כתב בשבוע שעבר בפוסט מדהים בפייסבוק - לא הפוסט הראשון בנושא, וכנראה שגם לא האחרון. "תשאלו את אחותי אייאבו אדבאיור כמה פעמים התקשרתי אליה ואמרתי שאני מוכן להתאבד. שנים שמרתי את הסיפורים האלה, אבל אם אמות, אף אחד לא ידע את הסיפור שלי, אף אחד לא ילמד ממנו. חלק מהאנשים אומרים שהייתי צריך להסתיר את הסיפורים הללו, אבל מישהו חייב להקריב את עצמו. מישהו חייב לדבר על זה".
וכשעמואל אדבאיור מדבר על "זה", הוא מדבר על המשפחה שלו - המשפחה עבורה עבד כל כך קשה כדי להצליח בעבר, המשפחה שבגינה חשב על התאבדות כאופציה הגיונית למדי בהווה.
ילדותו של שחקן טוטנהאם היתה רחוקה מלהיות פשוטה או קונבנציונלית. מעבר לעוני המתבקש - אדבאיור ואחיו והוריו גרו בפרוור של בירת טוגו, לומה, ואימו מכרה דגים בגבול עם גאנה בניסיון כמעט בלתי אפשרי לכלכל את המשפחה - היו לעמנואל הצעיר בעיות נוספות. בארבע השנים הראשונות של חייו, לא הצליח ללכת. אימו לקחה אותו ברחבי אפריקה לשלל רופאים ומטפלים שונים, וכמעט שום דבר לא עבד. "זה הגיע לנקודה בה לקחו אותי לכנסיה ואמרו לאמא שלי להתפלל למשך שבוע", סיפר ל"טלגרף". "הם אמרו שאם בסוף השבוע לא אצליח ללכת, זה אומר שכבר לעולם לא אלך. הם התחילו להתפלל בחצות של יום ראשון. כל השבוע לא הלכתי. בשבת בחצות אמא שלי לא ידעה את נפשה, ובכתה. שכבתי בכנסיה בתשע או עשר בבוקר ביום ראשון, ושמעתי ילדים משחקים בחוץ. לפתע מישהו בעט כדור לתוך הכנסיה, והאדם הראשון שרץ אליו היה אני, כי רציתי להשיג את הכדור. אמא שלי פחדה כי מעולם לא ראתה אותי הולך, ולפתע רצתי אחרי כדור. כל האנשים שהיו בכנסיה אמרו לאמא שלי - הבן שלך הולך בגלל כדורגל. זה אומר שיש לו כדורגל בדם".
"לעולם לא אשכח איך זה הרגיש כשהייתי צעיר", אמר ל-BBC ב-2008. "החיים היו מאוד קשים, ואמרתי לעצמי שהסיכוי היחיד שלי לשרוד הוא להפוך לכדורגלן". אז הוא הפך: עמנואל הצעיר עזב את בית הספר, ונרכש על ידי מץ הצרפתית ב-1999. "כשעזבתי לאירופה אני זוכר מה אמא שלי אמרה לי בשדה התעופה. היא אמרה - מאנו, אתה רואה איפה אנחנו חיים. אתה חייב ללכת לצרפת ולעשות משהו טוב כי אנחנו זקוקים לעזרתך".
מי שכביכול לא היה זקוק לעזרה הוא אחד מאחיו של עמנואל, קולה, שעזב את המשפחה לגרמניה ולא יצר איתה קשר כלל, זולת רגעים בהם היה צריך משהו. על אח אחר, רוטימי, כתב שחקן טוטנהאם: "בגיל 13 הוא עשה משהו רע מאוד. אני והוא יודעים מה הוא עשה. בגלל זה, ההורים שלנו שלחו אותו לכפר הרחק מהעיר הגדולה. כשהתחלתי להצליח בכדורגל וחזרתי לטוגו לחופשה שמעתי שרוטימי סובל בכפר, ומיד ביקשתי שישוב לעיר וסידרתי לו בית ספר. ב-2002 שיחקתי באליפות אפריקה במאלי והתמזל מזלי להחליף חולצה עם מארק ויויאן פואה המנוח. כששבתי לטוגו שמתי את החולצה במקום בטוח. אחי מצא דרך לגנוב אותה, ומכר אותה. במץ הרווחתי כ-15 אלף יורו בחודש. רציתי לקנות לאמא שלי משהו מיוחד כדי להודות לה על כל מה שעשתה עבורי. החלטתי לקחת משכורת של שלושה חודשים ולקנות לה שרשרת בשווי 45 אלף יורו. רוטימי ושני חברים שלו גנבו אותה, ומכרו אותה ב-800 יורו. כשגילינו זאת, אמא שלי ביקשה לא לעשות מזה עניין, כי הוא אחי הצעיר".
ככל שהקריירה של עמנואל אדבאיור הלכה קדימה, כך משפחתו נצמדה אליו יותר עם ידיים שלוחות. לאחר שעבר ממץ למונאקו זכה להיות חלק מעונה היסטורית שנעצרה רק בגמר ליגת האלופות. ברבע הגמר הדיחה הקבוצה מהנסיכות את ריאל מדריד, לא פחות, ובסיום המשחק החליף החלוץ הטוגולזי חולצות עם זינאדין זידאן. "זה היה אחד הימים היפים בחיים שלי", כתב בפייסבוק שלו. "החזרתי את החולצה לטוגו, ואחי שוב מצא דרך לגנוב אותה ולמכור אותה". ובכל זאת, המוטו לפיו חי בתקופה ההיא - היום כבר לא, כך עושה רושם - הוא "דם סמיך ממים"; המשפחה מעל הכל. על כן, החליט לקחת איתו את אחיו לצרפת, ולרשום אותו לאחת מאקדמיות הכדורגל המובילות במדינה. רוטימי אמר תודה, וגנב 21 טלפונים סלולריים מחדרי ההלבשה של קבוצת האקדמיה של מונאקו. גם כשעמנואל החליט לאסוף חלק מנעלי הכדורגל של חבריו לקבוצה כדי לחלק לנזקקים באפריקה, רוטימי דאג לגנוב את השק ולמכור אותו באחד השווקים המפורסמים של טוגו.
וזה לא כאילו היחסים עם אחיו האחרים היו טובים יותר. יום אחד הגיעו קולה ופיטר אדבאיור לביקור במונאקו - רק משום שהיו צריכים תמיכה כלכלית, לטענת עמנואל - והחלוץ הפורה אמנם היה מוכן לארח אותם, אך לא היה כל כך נלהב לסייע להם בפתיחת העסק עליו חלמו. "יום אחד אחרי האימון הייתי מאוד עייף והחלטתי לתפוס תנומה", כתב בפייסבוק. "התעוררתי וראיתי סכין צמודה לי לגרון. פתחתי את העיניים ושני האחים שלי היו שם. הם צעקו שאני מבזבז להם את הזמן. שאלתי אותם - זו הדרך היחידה לפתור את העניין הזה? אם כן אז תהרגו אותי וקחו את הכסף". אדבאיור התקשר למשטרה למורת רוחה של אימו הזועמת, אך לבסוף העביר לאחד מאחיו את סכום הכסף אותו דרש.
באפריל 2005 התבשר אדבאיור כי אביו מת, וכינס ישיבת משפחתית כדי לפתור את כל המחלוקות. "כששאלתי לדעתם, הם אמרו שהפתרון הוא שאבנה לכל חבר משפחה בית ואתן להם משכורת חודשית", כתב בפייסבוק. בינואר של 2006, לאחר שפחות או יותר הועף ממונאקו משום שהחסיר אימונים, נמכר לארסנל תמורת 3 מיליון ליש"ט ומיד - כלומר, אחרי שכבש את שער הניצחון ב-0:1 באולד טראפורד - הפך לחביב האוהדים בהייבורי. אבל לא הכל היה ורוד: בתחילת 2007 איים לפרוש מנבחרת טוגו כי לא היה יכול לשאת יותר את חוסר המקצועיות. "אם דברים לא ישתפרו בחצי השנה הקרובה, אפסיק לשחק כדורגל בינלאומי", אמר לאתר פיפ"א, ועדיין לא שכח את שערוריית הבונוסים מהמונדיאל של 2006, אז איימו שחקני הנבחרת האפריקאית להחרים חלק מהטורניר אם לא יקבלו את סכומי הכסף עליה סיכמו עם בכירי ההתאחדות. במרץ של 2007 חשף שקיבל איומים על חייו בשל מחשבותיו לפרוש מהמדים הלאומיים: "לפני המשחק מול סיירה לאון איימו עלי שאשחק, ואם לא, אמות. מזל שהבקעתי צמד. אני לא יודע מה היה קורה לי אם לא הייתי מבקיע".
בהמשך אותה שנה הושעה מהנבחרת, וב-2008 סיפר באנגליה על חוסר המקצועיות של ההתאחדות בארצו: "אתם יכולים לדמיין מצב בו אתם נשארים חמש, שש, שבע, אפילו עשר שעות בשדות תעופה בלי לעשות כלום? נשיא ההתאחדות מעולם לא נסע עם השחקנים או נשאר איתנו באותו מלון. כשהמשחקים נגמרו, מי שילם את החשבונות? לעתים אנחנו היינו צריכים לשלם". בספטמבר של אותה שנה סירב בעצמו ושכנע מספר מחבריו לנבחרת לא לעלות למטוס למשחק מוקדמות בזמביה, לאחר ששמע שמועות שזה עומד להתרסק. הדרישה של אדבאיור היתה ברורה: הוא יסכים לעלות ולסכן את חייו, בתנאי שנשיא ההתאחדות יהיה על המטוס גם כן. הפרישה הסופית מהנבחרת הגיעה בשלהי 2010, בעקבות ההתקפה על האוטובוס של נבחרת טוגו שגבתה את חייהם של שלושה מאנשי הצוות במהלך אליפות אפריקה. "האירועים הללו עדיין רודפים אותי", אמר אז. "אנחנו בסך הכל שחקנים שהולכים לשחק כדורגל ולייצג את המדינה שלנו, והותקפנו על ידי אנשים שרצו לרצוח אותנו. לעולם לא אשכח את הרגע הזה, ולעולם לא ארצה לחוות רגע דומה".
בארסנל חווה החלוץ עליות גדולות - צמד מול טוטנהאם, שני שלושערים מול דרבי קאונטי, שלושער מול בלקבורן, שער נדיר מול ויאריאל בליגת האלופות, בחירה לנבחרת העונה של הפרמיירליג ב-2007/08 - לצד מפלות מסוימות: עימות עם חברו לקבוצה ניקלאס בנדטנר, שמועות על עזיבה למילאן שהכעיסו את האוהדים, מספר כרטיסים אדומים מטופשים ולבסוף עזיבה בלתי נמנעת למנצ'סטר סיטי תמורת משהו כמו 25 מיליון ליש"ט. עוד קודם לכן היה מעורב בתקרית שפורסמה בממלכה רק בדיעבד, במהלכה החליט לקחת על דעת עצמו לקראת סיום העונה את נעלי חלק מהשחקנים (כביכול כדי לחלק באפריקה), ביניהם רובין ואן פרסי וססק פברגאס, שמאוד לא אהבו את המחווה.
ואז, בספטמבר של 2009, היה מעורב באחד הרגעים הזכורים ביותר של הפרמיירליג בעשור הקודם, כשכבש זה משחק רביעי ברציפות, הפעם מול ארסנל, ורץ את כל המגרש על מנת לזרות מלח לאוהדי התותחנים על הפצע ולחגוג ממש מולם. במהלך אותו משחק אף בעט ב"חברו" לקבוצה לשעבר, ואן פרסי, ניסה לדרוך על פברגאס וחבט באלכס סונג. "הכדורגל האנגלי ראה כמה עליות ומורדות לאורך השנים, אבל הוא מעולם לא ראה משהו כמו החגיגות של אדבאיור בשבת", נכתב ב"מירור". "יותר מ-47 אלף איש היו פעורי פה בזמן שאדבאיור השתגע. הוא המשוגע החדש של הליגה, היורש של קאנטונה ודי קאניו. הוא שחקן מבריק, אין ספק בכך, ההופעה שלו בשבת גבלה בגאונות, אבל מעשיו יאיימו על המומנטום המצוין של סיטי... ברור שהכדורגל האנגלי הגיע לשפל מסוים. מה שקרה שם יישאר איתו לכל הקריירה, כמו שבעיטת הקונג-פו של קאנטונה הגדירה את אישיותו המרדנית".
החלוץ הטוגולזי נקנס ב-25 אלף ליש"ט והושעה משני משחקים בשל התנהגותו הברברית. בעונת 2010/11 איבד את מקומו ברוטציה לטובת קרלוס טבס ואדין דז'קו, ובתחילת 2011 הושאל לריאל מדריד עד תום העונה, מה ששימח אותו מאוד. אבל חוויית הבלאנקוס הסתיימה אחרי מספר חודשים וחמישה שערי ליגה, כשאדבאיור שב למנצ'סטר סיטי, ולא הותיר רושם חזק מספיק כדי לגרום לז'וזה מוריניו לפתוח את הארנק ולרכוש אותו מהסיטיזנס. בקיץ של 2011 סירב להתאמן עם קבוצת המילואים של סיטי, נקנס ב-300 אלף ליש"ט והושאל לטוטנהאם, הרחק מ"כאב הראש" שגרם לו רוברטו מאנצ'יני, ובשורות התרנגולים הוא משחק עד היום, לאחר שאלה רכשו ב-5 מיליון ליש"ט בקיץ 2012.
כאמור, לכאורה ניתן היה להניח שאחד האנשים הפופולריים ביותר בטוגו, כדורגלן שעבר במונאקו, ארסנל, מנצ'סטר סיטי, ריאל מדריד וטוטנהאם, לא ייתקל בבעיות משפחתיות: הכסף לבד אמור להספיק, ובמציאות של היום, גדודי היועצים שמקיפים את כוכבי הכדורגל בדרך כלל מונעים צרות מיותרות. בגלל זה המקרה של אדבאיור כל כך מיוחד.
בקיץ של 2013 מת אחיו, פיטר, והציף מחדש את כל המתחים הפנים-משפחתיים. "הייתי בגאנה כשקיבלתי את ההודעה שפיטר חולה מאוד", כתב שחקן טוטנהאם. "נסעתי הכי מהר שאני יכול כדי לפגוש אותו ולעזור. כשהגעתי, אמא שלי אמרה שאני לא יכול לראות אותו, ושעדיף שאתן לה כסף והיא תפתור הכל. אלוהים יודע כמה נתתי לה ביום ההוא. דבר אחד שלא הצלחתי לעכל זה שקולה האשים אותי במוות של פיטר. הוא אומר שהחנות שפתחתי לפיטר לא היתה מספיק טובה. הוא לא הפסיק לשלוח לי הודעות ולכתוב שהקריירה שלי תיהרס. עשיתי הכל בשביל פיטר כשהיה בחיים, הבאתי אותו איתי למץ ולמונאקו. מה קולה יכול להגיד שהוא עשה עבורו? כלום. האיש הזה אפילו לא הופיע להלוויה שלו, למרות כל הכסף ששלחתי לו לכרטיס הטיסה הביתה. זה אותו אח שסיפר סיפורים לא נכונים עלי ל"סאן" בשביל כסף, זה ששלח מכתב לריאל מדריד שיזרקו אותי".
עם סערות שכאלה כל הזמן מסביבו, קשה להיות מופתעים מהתנודות הקיצוניות ביכולתו של החלוץ על כר הדשא, כמו גם מחוסר היכולת שלו להתחבר לרבים ממאמניו השונים. עם אנדרה וילאש בואש בטוטנהאם הוא הסתכסך משום שסירב להוריד מראשו את הכובע אותו לבש באימונים, ונענש על כך לאורך שבועות ארוכים, כשלא שותף כלל ונשלח להתאמן עם קבוצת הנוער. הגעתו של טים שרווד בדצמבר 2013 שיפרה את מניותיו של אדבאיור, ששב לקבל דקות משחק והחזיר עם 14 שערים - יותר מכל שחקן אחר במועדון ב-2013/2014, אולם העונה שותף בעשרה משחקים בלבד תחת מאוריסיו פוצ'טינו, ומצא את הרשת רק פעמיים.
הרגע ההזוי הבא בחסות משפחתו של הטוגולזי הגיע לקראת סוף 2014, כשכמעט כל קרוביו עלו לשידור בתחנת רדיו בגאנה, ותקפו את חלוץ טוטנהאם מכל כיוון אפשרי. אחותו מגי אמרה: "בשש השנים האחרונות הוא זנח את אמא שלנו משום שטען היא מכשפה. חשבנו על העתיד שלו ככדורגלן והחלטנו לא לספר לתקשורת על כך, אבל זה נהיה כבר חמור מדי. בשש השנים האחרונות הוא זנח את כל המחויבויות שיש לו כלפי המשפחה ובמקום זאת הוא עושה הרבה דברים בשביל צדקה. עד כמה שאני יודעת, צדקה מתחילה בבית". אחיו קולה הוסיף וטען כי מוחו של עמנואל נשטף על ידי קבוצת מוסלמים שעונה לשם אלפאס: "אמא שלי בוכה כל יום. היא אמרה לי, עמנואל האשים אותי שאני מכשפה. היא עצובה מאוד. עמנואל לא מדבר איתה. הוא נפגש עם מוסלמים רעים שמתחמנים אותו. אמא שלנו סבלה בשביל כולם, וכך הוא מתייחס אליה. לפני שמונה חודשים הוא בעט אותה מהבית, והיא צריכה למכור עגבניות כדי לשרוד. היא מרוויחה שני יורו ביום, וזה לא מספיק. בתרבות שלי אתה אמור לעזור למשפחה שלך, אבל עמנואל דואג רק לעצמו ולחברים שלו".
אדבאיור לא חיכה זמן רב כדי להגיב, וכשעשה זאת, לא הכחיש את הכישוף שמשפחתו הטילה עליו - כישוף מסוג "ג'וג'ו": "הם צריכים להפסיק לדבר ולהפסיק לעשות ג'וג'ו נגדי. הם צריכים לעזוב אותי. לא העפתי את אמא שלי מהבית, היא החליטה לעזוב. לזו שקוראת לעצמה אחותי ודיברה ברדיו קניתי בית ב-1.2 מיליון דולר. לאחותי הקטנה לוסיה קניתי רכב ב-35 אלף דולר. איפה הוא? הם לא מקשיבים לי כרגע, אז אני לא יודע איך לפתור את המצב". בפייסבוק הרחיב וכתב: "זה נכון שהעניינים המשפחתיים האלה צריכים להיפתר באופן פרטי ולא פומבי, אבל אני עושה את זה מתוך תקווה שמשפחות אחרות יכולות ללמוד משלי. וזה לא עניין של כסף. בגיל 17, עם המשכורת הראשונה שלי ככדורגלן, בניתי למשפחה שלי בית ודאגתי שכולם יהיו בטוחים. לפני כמה שנים קניתי להם עוד בית במזרח לאגון ב-1.2 מיליון דולר. אפשרתי לאחותי יאבו ולאחי למחצה דניאל לגור בו. אחרי כמה חודשים הייתי בחופשה והחלטתי לבקר בבית. להפתעתי, גיליתי הרבה מכוניות בחניה. אחותי החליטו להשכיר את הבית בלי להודיע לי, וגירשה ממנו את דניאל. לבית היו 15 חדרים. כשהתקשרתי אליה לבקש הסבר, היא קיללה אותי. התקשרתי לאמא שלי כדי להסביר את המצב, והיא פעלה בדיוק כמו אחותי".
בקיץ הקרוב צפוי אדבאיור לעזוב את טוטנהאם. אסטון וילה, ווסטהאם ואחרות הוזכרו כמועמדות לקלוט אותו. בינתיים, הוא את עונת 2014/2015 כבר סיים, אף שלתרנגולים נותר עוד משחק ליגה אחד. החלוץ קיבל מפוצ'טינו חופשה כדי לסדר את ענייניו הפרטיים, והמנג'ר אמר לפני מספר ימים: "כמובן שאפשרנו לו לטוס לטוגו לסדר את בעיותיו עם משפחתו. זה מאוד קשה לו. בשבוע הבא נקבל החלטה בנוגע לעתידו".
בינתיים, רוטימי אדבאיור, שגנב מאחיו המפורסם אינספור דברים לאורך השנים, נשמע מפויס כשדיבר עם ה-BBC. "אני כל כך מצטער על כל מה שקרה. אני מתחנן בפניו שיסלח לי. אני רוצה שעמנואל שוב יהיה איתנו. שנשב כמו משפחה, שנעשה דברים ביחד. אני מתפלל לאלוהים שהרגע הזה יקרה בקרוב. אנשים צוחקים עלינו, אבל כשהם יראו אותנו הם יבכו".
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il