טופ גאן: ניתוח סדרת גמר המערב בין גולדן סטיין ליוסטון

מאזן בעונה הרגילה: 0:4 לווריורס

המאמנים בפלייאוף: סטיב קר 2:8, קווין מקהייל 12:12

איך גולדן סטייט תנצח: בעונה הרגילה, יוסטון קלעה יותר שלשות מגולדן סטייט בממוצע למשחק. גולדן סטייט קלעה באחוז טוב בהרבה. בכל אחד מהמשחקים ביניהן גולדן סטייט קלעה טוב יותר מהשלוש. זה צריך להמשיך. ההגנה של הווריורס מקשה מאוד על הרוקטס בגלל שהיא מחליפה על כל חסימה, ולא מרבה לעשות דאבל טימים. זה משאיר ליוסטון מעט שלשות חופשיות. גולדן סטייט צריכה להמשיך לשמור חזק על קשת השלוש, ולסמוך על אנדרו בוגוט בצבע.

אנדרו בוגוט יידרש לסדרה מצוינת. בהגנה הוא יצטרך להתמודד עם דווייט הווארד בלי עזרה, ותוך כדי לבוא לסגור את החדירות של הארדן. הוא חייב להישמר מעבירות. הארדן אומן בלייצר מגע, ואם הוא והווארד יכניסו את בוגוט לבעיית עבירות זו תהיה בעיה קשה לווריורס. גם בהתקפה בוגוט חשוב למרות שהוא ממעט לזרוק ולקלוע. בוגוט אוהב לשחק מעל קשת העונשין, למרות שאין שום סיכוי שיקלע משם. אם הווארד עוזב אותו, גולדן סטייט ישחקו המון מהלכים שבהם אחד הגארדים מגיע לקחת את הכדור ומקבל מהאוסטרלי חסימה. זה ישחרר אותו לזריקה חופשית (זה מה שטוני אלן היה צריך לעשות עבור ממפיס. לא לזרוק בעצמו, אבל לחסום לקונלי או לי ולשחרר אותם לזריקה). אם הווארד ייצמד אליו כדי לסגור את החסימה, זה יפתח את הצבע.

בלאט מתכונן לאטלנטה: "צריך להבין שזו קבוצה עם חמישה קלעים על הפרקט"
פייטון, קלרקסון, וויגינס, מירוטיץ' ונואל בחמישיית הרוקיז

הווריורס צריכים להמשיך את הנעת הכדור. במשחקים הרעים שלהם נגד ממפיס הם סיימו עם יותר איבודים מאסיסטים. כשהכדור נע היטב ומוצא את הזריקה הטובה, וכשהם מאבדים מעט, הם בלתי עצירים. ליוסטון יש שומרים ארוכים שיכולים להפריע לנתיבי המסירה. כמו גולדן סטייט גם הם אוהבים לרוץ מהר לשלשה במתפרצת. גולדן סטייט צריכה להאט את משחק המעבר של יוסטון, והיא תעשה את זה בצורה הטובה ביותר אם תשמור על הכדור.

הכי חשוב להישמר משאננות. על הנייר יוסטון עדיפה על הקליפרס עבור גולדן סטייט. בין הווריורס לקליפרס יש המון דם רע, והסדרה הייתה הופכת למאוד פיזית. בסדרה הזו העיקר יהיה בעיקר מי יקלע טוב יותר, ולווריורס יש יתרון ברור. מצד שני יוסטון מגיעה עם המון מומנטום, וחשוב לקחת אותו מהם כבר בהתחלה. אם סטף קרי ימשיך את כושר הקליעה שהפגין ממשחק 4 נגד ממפיס (6 שלשות למשחק), ליוסטון יהיה קשה מאוד להתמודד. אם קליי יתחיל לקלוע זה כבר יהיה בלתי אפשרי. יוסטון תנסה להחביא את הארדן על בארנס, אבל גולדן סטייט לא צריכה להתעקש על המאץ' אפ הזה, ולזכור שמי שינצח עבורה את המשחקים הם סטף וקליי.

איך יוסטון תנצח: כדי לנצח את גולדן סטייט, יוסטון חייבת לפתוח חזק כל משחק, ולא לתת לגולדן סטייט לברוח בפתיחה חזקה. לחמישייה של ג'יימס הארדן, ג'ייסון טרי וטרבור אריזה, יש פוטנציאל נזק גדול מזה שיגרום אחד מהספלאש ברודרס. אם אריזה שומר על קליי, מי אמור לעצור את סטף? ואם אריזה הולך על סטף, מי אמור לשמור על קליי? אולי זה הזמן המתאים להוציא את טרי מהחמישייה ולהכניס במקומו את קורי ברואר. טרי לא באמת רכז, וגם ככה ההתקפות עוברות דרך הארדן. ברואר ואריזה הארוכים יכולים להפריע לסטף וקליי, והארדן יוחבא על האריסון בארנס. טרי יחזור לתקן השחקן השישי ויביא נקודות מהספסל ביחד עם טרנס ג'ונס, כשפריג'יוני נכנס בדקות מסוימות כדי לרדוף אחרי הגארדים של הווריורס. מקהייל כבר עשה שינוי חמישייה כשהכניס את סמית' לחמישייה במשחק החמישי נגד הקליפרס. עכשיו צריך עוד אחד.

הווארד צריך להישמר מעבירות ולשים לב לבוגוט בהגנה. בוגוט למראית עין לא מאיים על הסל, אבל הוא משמש הרבה כשחקן החוסם בפיק אנד רול. אם הווארד לא יהיה לידו, זה ישחרר את אחד הגארדים לזריקה חופשית ויוסטון תשלם. למרות שגם יוסטון מרבה לזרוק מבחוץ, הווארד חשוב מאוד בסדרה הזו. אם הוא יעשה לווריורס צרות בצבע, זה יכול לעזור ולפתוח ליוסטון את קו השלוש. בוגוט שומר מאוד פיזי ולא פעם נקלע לבעיית עבירות. הווארד יכול לנצל את זה לטובתו, וצריך בפני עצמו להישמר מעבירות שטותיות. החטאות משלוש יוצרות ריבאונדים ארוכים וזה אמור לעבוד לטובתו של הווארד האתלטי.

הארדן חייב לכפות את רצונו על הסדרה. זה אומר קליעה טובה יותר משלוש ממה שהציג העונה נגד גולדן סטייט (7 מ29 לשלוש) וחייב להיות יותר אגרסיבי בהגעה לקו (33 בסך הכל, אבל 16 היו במשחק אחד). הוא חייב לחפש את המגע מבוגוט וקליי. אם בוגוט אם בעיית עבירות זה יפתח את הצבע עבור הווארד לסלים קלים והמון אופנסיב. אם קליי בבעיית עבירות זה יעזור לרוקטס להתמודד בהגנה. קשה לומר שהמשחק של הארדן נעים לעין, אבל הוא מאוד יעיל עבור יוסטון.

ג'וש סמית' עדיין לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המספרים של סמית' נמוכים יחסית למספרי הקריירה, אבל זה קורה בעיקר בגלל מיעוט דקות (22.6 בפלייאוף הנוכחי לעומת 33.5 ממוצע קריירה). אם מסתכלים על המספרים שלו מנורמלים ל-36 דקות, זה אחד הפלייאופים הטובים שלו, ויותר מזה, היעילים שלו. הוא קולע ב-46% מהשדה ו-37% משלוש. הוא עדיין לא ניער את התדמית שההרפתקה בדטרויט יצרה לו. עוד סדרה טובה, ואולי הוא ימצא מישהו שיהיה מוכן לשלם לו חוזה נאה בעונה הבאה (ולא לשכוח שעדיין מקבל סכומים נאים מהפיסטונס). חוץ מזה, כמה כיף יהיה לו לנסוע לאטלנטה לסדרת הגמר? הוא צריך להעסיק את דריימונד גרין בהתקפה, למשוך אותו החוצה, לקלוע עליו, להדביק לו עבירות. ואז לעשות אותו דבר לדיוויד לי.

למה זו ה-סדרה: בסופו של דבר קיבלנו גמר בין המדורגת אחת בעונה הסדירה, למדורגת 2. בצד אחד הMVP-, בצד השני השחקן שהגיע שני בהצבעה אחריו. כל אחד ירצה להוכיח שהוא יכול לכפות את רצונו על הסדרה. הארדן לא יתמודד בקרב ישיר נגד סטף, אבל יקבל כמעט בודאות את קליי כשומר העיקרי שלו. גם לקליי יש המון מה להוכיח, כשכל אחד מהשניים רוצה להוכיח שהוא השוטינג גארד הטוב בליגה בעידן פוסט קובי.

זו תהיה חגיגה לאוהבי השלשות. יוסטון קלעה הכי הרבה בעונה הרגילה. גולדן סטייט סיימה שנייה בפיגור קל. מצד שני גולדן סטייט הובילה את הליגה באחוזים משלוש, הרבה לפני יוסטון. שתי הקבוצות אוהבות לשחק התקפות מהירות, ואוהבות לסיים התקפות מתפרצות בהפצצה מעבר לקשת. קצב המשחק המהיר כופה סקור גבוה, אבל זה לא בגלל היעדר הגנה. לגולדן סטייט הייתה את ההגנה הטובה בליגה. גם ההגנה של הרוקטס אינה עניין של מה בכך.

הארדן והווארד אמנם יגיעו הרבה לקו, אבל אסור להירדם. כל אחת מהקבוצות מסוגלת לפתוח פער דו ספרתי תוך זמן קצר. באותה מידה הקבוצה השנייה מסוגלת לחזור למשחק באותו הקצב. שתיהן כבר חזרו מפערים בלתי אפשריים לניצחון בפלייאוף, מה שאומר שאי אפשר לוותר על המשחק עד שהזמן על השעון נגמר.

ולתחזית: על הנייר נראה שיתרון האיכות של הווריורס יסדר להם ניצחון קל, אבל הרוקטס מגיעים עם המון מומנטום מהסדרה נגד הקליפרס, והם יכולים לגנוב משחק אחד מהשניים הראשונים בחוץ. זה ילך לשבעה משחקים, ויתרון הביתיות ידבר. 3:4 לגולדן סטייט.