למי שפספס: התצוגה הקסומה של ספאנוליס בחצי הגמר
מול ההגנה של אוברדוביץ' הגדול ופנרבחצ'ה שלו, קלעה ריאל מדריד 35 נקודות ברבע השני של חצי גמר הפיינל פור וסגרה עניין. במשך רוב דקות המשחק, הצליחה ריאל מדריד לשמור על טמפו גבוה ולייצר קצב אש משמעותי. ועשתה את זה דווקא עם השחקנים הכי פחות צפויים. כו-לם יודעים ממי צריך להיזהר אצל הבלאנקוס. יש את האחיות סרחיו רודריגס ויוי, יש את רודי פרנדדס והעונה גם את פליפה רייס היעיל. אז רייס שיחק בסך הכול 12 דקות ולא תרם דבר ושלושת הגארדים המובילים פינו את מקומם בטבלת הקלעים דווקא לגוסטבו איון (18 נקודות) וקיי.סי ריברס (17).
ואם היו חסרות דאגות לספירופולוס, מאמנה של אולימפיאקוס, בבואו להתכונן למשחק הגמר מול הקבוצה הביתית, אז החדשות הללו הוסיפו עוד סיבה אחת משמעותית. הדרך היחידה שבה יכולה אולימפיאקוס לנצח את הגמר היא באמצעות הורדת המשחק לסקור נמוך. כפיית קצב איטי של הכתבה. הפיכתו לאמוציונאלי. אז נכון שבגמר פיינל פור 2013 ניצחו האדומים את מדריד 88:100, אבל זו הייתה קבוצה מוכשרת בהרבה מזו שמקיפה את ספנוליס היום. אז שיחקו לצידו שחקני NBA כמו פאפאניקולאו, פרו אנטיץ' וגם קייל היינס, פרפרוגלו ואייסי לואו. היום הצוות המסייע אפור הרבה יותר.
ריאל מדריד הוכיחה בעבר שמשחק הטיקי טאקה שלה מרשים ודורסני, כל עוד הרקדנים רוקדים והכל סבבה. מרגע שהמכונה מתחילה לקרטע, הופך משחק ההתקפה של הלבנים תקוע ולחוץ. כדרורים בלתי פוסקים של האחיות ובמיוחד סרחיו רודריגס, פלופים וקריזות של רודי פרננדס, בעיית עבירות של פיליפה רייס ויאללה בלאגן.
אבל שני דברים בחצי הגמר נותנים את התחושה שהפעם זה לא אמור לקרות. הראשון, כפי שציינו בתחילה, הוא תרומת הספסל. קיי.סי ריברס נחשב למגה פלופ במדריד, למרות שיפור מסוים בחלק האחרון של העונה. והוא הנחית על הראש של אוברדוביץ' מבול שלשות שעשה לא מעט מההבדל.
במהלך שלבים לא מעטים של העונה נראה היה שהתחליפים שהובאו העונה במקומו של מירוטיץ' לא עובדים. נזכיר - במקום מירוטיץ' מזוקן אחד, עוד לפני שהפך לאויב העיר קליבלנד, החתימו במדריד שלושה: גם גוסטבו איון שיכול לשחק ב-4 וב-5, גם נוצ'יוני הוותיק שנכנס למשבצת הסטרץ' פור, כלומר הגבוה שיכול לקלוע מבחוץ וגם מצ'יוליס הליטאי שיכול לשחק בשתי עמדות הפורוורד. אז איון סיפק משחק מושלם, נוצ'יוני היה יוצא מן הכלל (וגם עזר להעלים את בייליצה הגנתית) ואפילו מצ'יוליס המאכזב דפק ג'אמפר רחוק במהלך דקות הטירוף של מדריד.
השני הוא פאבלו לאסו. דווקא המאמן המושמץ הוכיח חשיבה מחוץ לקופסא במהלך חצי הגמר מול פנר. פתח בחמישיה עם קארול במקום ריברס. שיחק עם רוטציה שהתאימה למהלך המשחק ולא סכמטית כבעבר. ומצא פיתרונות הגנתיים יפים לנקודות חוזקה של הטורקים.
אה. ויש עניין שלישי. ריאל מדריד משחקת בבית. אפשר לדבר כמה שרוצים על אלמנט הלחץ שמתגבר במשחקי בית, אבל הקבוצה של לאסו כמו קבוצות רבות בעלות אוריינטציה התקפית, מרגישה הרבה יותר בנוח כשהיא במדריד. וזה מתבטא במיוחד באחוזי הקליעה.
כך שאם אולימפיאקוס רוצה להוריד את הסקור המקומי, והיא רוצה, לא בטוח שהפתרונות שלה יגיעו בדמות רמאויות משחקן כזה או אחר. אולימפיאקוס תצטרך להמאיס על ריאל מדריד את החיים. להפוך כל מסירה וזריקה למבצע מורכב. להיכנס לנתיבי המסירה. לאכול לכוכבים המפונקים של ריאל את הגרוגרת.
וזו בדיוק החדשה הטובה מבחינת האדומים. עוד לפני שמדברים על ספאנוליס (ומשתחווים), צריך להכיר בגדולה של המועדון שלו. היום אנחנו מבינים שהתארים של אולימפיאקוס אינם בגלל המאמנים הקודמים איבקוביץ' וברצוקאס. הם קודם כל בגלל היכולת של המועדון הזה לייצר חבורה מסייעת וגאה, חפה מאגו, בה כל אחד יודע מה מצופה ממנו.
קחו את סלוקאס, מנצאריס, פרינטזיס וכו', שימו אותם באיזשהי קבוצה אחרת ולא תקבלו שום דבר מיוחד. תוסיפו ילדים כמו פאפאפטרו, ילד בן 21 שהוחתם אחרי עונה אחת באוניברסיטת טקסס + ילד נוסף כמו אגרבניס ולבסוף עוד זרים מחוילים דוגמת דנסטון, לפאייט, האנטר, פטוואי ולוג'סקי ותקבלו קבוצה שלא עושה טופ 16.
אלא אם מוסיפים לה את ספאנוליס. במובן מסוים, רק בקבוצות NBA אפשר לראות איך סופרסטאר מקבל יד חופשית להטיל קרשים וליידות אבנים לכיוון הסל, תוך שהוא מחטיא ומחטיא, ללא כל תגובה. שמותר לו לעשות הכל. הכל. הכל.
כי הוא ספאנוליס. כי הוא הווינר הכי גדול בהיסטוריה של הכדורסל האירופי. ואם רק תצליח הקבוצה שלו להחזיק מעמד עד לרבע הרביעי, הוא כבר ימצא את הדרך לנצח עם הבאזר.
