בשביל קבוצה כזו המציאו את הירידות: על הנשירה ללאומית של מ.ס. אשדוד

דברים שרואים בסטטיסטיקה:



1. אשדוד השלימה 15 משחקים רצופים בלי ניצחון.

2. מלך השערים של אשדוד הוא דויד סולארי, עם 5.

3. סולארי לא באשדוד מאז 2 בפברואר.


קהל הפועל תל אביב: כמה אלפים הגיעו להיפרד מהעונש שהיתה העונה הזו. בלטו לטובה אולטראס הילדים בשער 13, שעודדו 'תל אביב, תל אביב'. ציון: 7

קהל מ.ס. אשדוד: כ-200 הגיעו להיפרד מהליגה הבכירה, והיו עצובים כמו הקבוצה שלהם. ציון: 4

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

אשדוד הפסידה 1:0 להפועל תל אביב וירדה לליגה הלאומית לאחר 18 שנה

התגובות של קלינגר ובן זקן לירידה

הבורסה



עולה: תום אלמדון חטף הרבה ביקורות ולעג, אבל הנה - עצר פנדל - מגיעות מחמאות.

יורד: בצד השני של הפנדל חיכה אלכסנדר דוידוב. ביציע העיתונאים הימרו שזה בחוץ - 'הוא רגיש מדי, לא מתאים לבעיטות חשובות כאלה'. ואכן כך היה.

ציוצי המשחק:

תמונת המשחק: בדד

ב-1950, נס ציונה ירדה עם אפס נקודות והפרש שערים שלילי בן 91.

ב-1959, כפר סבא עשתה את זה עם שמונה נקודות. ב-87' בית"ר נתניה חטפה 70 שערים יותר משכבשה, ונשרה עם עשר נקודות. מכבי יפו לשעבר גם רשמה 10 ב-1999.



הרבה ירידות אומללות היו בעשרות שנות כדורגל ישראלי, וזו של מועדון ספורט אשדוד, ב-16 במאי 2015, היתה אחת האומללות מכולן.

עזבו נקודות ועזבו הפרש שערים - זו היתה נשירה מפוארת. כדור שלג מושלם שהחל להתגלגל במקום החמישי ונעצר, לראשונה העונה, במקום האחרון. גושפנקה אירונית ומושלמת לחודשים ארוכים של דרעק.

"במחזור ה-18 היינו עם 24 נקודות. אתה אומר לעצמך 'גם אם תעלה עם הנוער עד סוף העונה, לא תרד ליגה'", סיכם ניר קלינגר המדוכדך בסיום.



צדק.

אבל אשדוד ירדה, כי קשה מאוד להיות רעה יותר מאיך שהיתה.

היא החלה עוד עונה חסרת שאיפות, כהרגלה. היא לא ניצחה ב-15 המחזורים האחרונים. היא לא התחזקה בינואר. הבוס ג'קי בן זקן החל במלחמה נגד אוהדיו - התרעתי כבר במדור זה שזה הפסד, באנקר. פיפ"א הורידה לה שש נקודות, החזירה לה אותן, ועדיין, שום בוסט ושום דבר. והקבוצה המשיכה והמשיכה להפסיד. והנה, ספורטיביות-שמורטיביות, הפועל חיפה פישלה מול מכבי נתניה. ואשדוד, לוזריות חסרת תקנה, נתנה לטל בנין ולאדומים לחגוג הישארות עם 0:0. אשדוד, לוזרית חסרת תקנה, לא הצליחה לנצח את הפועל תל אביב - קבוצה שהמאמן שלה יודע שלא ימשיך, קבוצה שבקושי מגרדת הרכב, קבוצה שלא מצליחה להעביר פס מדויק ושהשחקן הכי מבטיח שלה שייך למכבי תל אביב. ואשדוד עוד קיבלה פנדל. אוי, אוי, אוי, האימה.



במשך 90 דקות (כן, היו הזדמנויות), שחקני אשדוד הוכיחו שהם ראויים לירידה הזו, ואולי אפילו ירידה ישירה לליגה א' היתה הולמת יותר את מעמדם. חוסר נחישות כזה במשחק הישרדות לא נצפה בהיסטוריה של העולם, ולרגע לא היתה סכנה של ממש לקבוצה של יואב כץ אי שם בחיפה. כל כך קל לא להפסיד לקבוצה שכבר הלכה לים, ואשדוד הצליחה לשבור אפילו את הקונספט הזה.



וכך, בין שריקת הפתיחה של אלון יפת לדמעות העצובות של אופיר מרציאנו, קיבלנו 90 דקות שהן פורטפוליו לעונה של אשדוד; לזהות עגומה של מועדון שלם.

שחקניו של ג'קי בן זקן מיררו בבכי. הוא, חיוך מכסה את פניו, הרימם. לאחר כמה דקות החל בדרכו לעבר העיתונאים שחיכו למוצא פיו. חכה, ביקשו ממנו אנשי הפועל תל אביב, צריך לשים מאחוריך את שלט הספונסרים. חוקי התאחדות.

נראה לכם שאחכה, הבהיר הבוס האורח, אני צריך לעשות לכם פרסומת?

אבל חוק זה חוק - גם בבלומפילד וגם בקאדונה יונייטד - וכמה שניות לאחר שהחל לדבר, הוצב מאחוריו שלט הספונסרים. כמה דקות לאחר מכן, בגלל הרוח או בשביל המטפורה, השלט נפל לאחור, קרס על רצפה.



"אין סיבה אחת להצלחה ואין סיבה אחת לכישלון", נאם בן זקן, ולקח אחריות מלאה. "עשיתי יותר מדי טעויות השנה", סיכם עונה של שגיאות שהחלה בערך בטום בן זקן והסתיימה בערך בתום אלמדון. הוא דיבר ארוכות על מאבק הקהל שכבר נמאס לכתוב אודותיו, והבהיר שהוא יותר מאוכזב מאוהדי הפועל מאשר כועס על אוהדי עירוני. מאיזה קהל מצפה הוא שיתמוך במועדון בעתיד, אין לדעת.



"לפחות הפנמתי דבר אחד", אמר. "עכשיו, כשהגוף נקי, המועדון נקי, נבנה אותו מחדש, ונבנה מסורת, וזה טוב שנרד ונעלה… נתנהל כמו שמועדון צריך להתנהל".



באיזה שם?



"מ.ס. אשדוד. זה תמיד היה השם".



שיהיה בהצלחה.

לפני יותר מעשור אימן ניר קלינגר בשלב הבתים של ליגת האלופות. אתמול ירד ליגה, לבירא הכי עמיקתא שיש. היו לקלינגר עונות טובות, והיו רעות, וזו הרעה מכולן. "כדור שלג התגלגל והתגלגל, והאחריות שלי היתה לעצור אותו", אמר וצדק. פשוט בלתי נתפש - לא לנצח 15 משחקים, בליגה הזו. רק תחשבו שניצחון אחד - אחד! - ברצף הנוראי הזה, ואשדוד נשארת. ניצחון אחד. נישט. נאדה. זיפת.

היתה קאדונה והיה ריב אוהדים-בעלים והיו עוד הרבה סיבות לירידה של אשדוד, אבל החלק של קלינגר בכישלון עצום. הסגל של אשדוד לא מבריק, אבל הוא לא סגל לירידת ליגה.



הכישלון של קלינגר מהותי, אבל אתמול הרוויח כמה נקודות פאסון שמאמני ליגת העל לא תמיד יודעים להרוויח. הוא לא ברח ולא הוריד מעצמו את העול. לא האשים את הבוס ולא את הקהל ולא את השחקנים. רק את עצמו. "הדברים מבחוץ לא עזרו, אבל שום דבר מסביב למגרש לא יכול למנוע מאחד כמוני לסדר את הקבוצה ולייצב אותה, ולא הצלחתי בזה", סתר עצמו לכדי לקיחת אחריות מכובדת.



עכשיו נראה לאן יילך מכאן. הירידה היא כתם - גם הדרך בה הושגה. המניה של קלינגר צנחה מטה באותה מהירות שהקבוצה שלו עשתה זאת, ויהיה מעניין לראות האם ינסה להחיות את שני הלבבות באותה מכה - בליגה הלאומית.

שי אבוטבול כבש את הפנדל, וביציע הכבוד ישבו אנשי בני יהודה - ביניהם אביב חדד, איציק עזוז והדוברת מאיה דמאיו, והחליפו תנועות של 'יש!'. הם באו 'לוודא הריגה' של הקבוצה שהיתה אחראית עקיפה וישירה לירידה שלהם לפני שנה. אז אשדוד חטפה חמישייה ביתית בלתי הגיונית ממכבי פתח תקוה היבשה, וסחטה תיקו 1:1 בבלומפילד מול הזהובים, תיקו של ביי ביי.

"באנו לראות את זה מקרוב", סיפר אחד השחקנים הכתומים. "זה היה חוסר ספורטיביות. ראית את זה. ראית איך שיחקו נגד מכבי פתח תקוה ואיך נגדנו. אין מה לעשות, בסוף הגלגל מסתובב".

ואיך הסתובב מושלם, תראו: אשדוד ירדה מהמקום ה-14 והאחרון. גם בני יהודה. אשדוד ירדה עם 31 נקודות. גם בני יהודה. אשדוד ירדה עם 32 כיבושים. גם בני יהודה.

בסוף המשחק עמדו השחקנים, הנקמה הוגשה, אבל הם לא התפרעו מאושר אלא מחאו כפיים באיפוק.



"בסופו של דבר, לא שמחתי", אמר אחד מהם.



כמוהם, כולם. מ.ס. אשדוד הפכה לקבוצה שלא קיבלה את חיבת האוהדים הנייטרלים, בלשון המעטה. ובטינה כזו אי אפשר לזכות אלא ביושר. אשדוד הרוויחה אותה, עם המהלכים של בעליה, עם סגנון המשחק שלה, עם חוסר השאיפות שלה, עם המנטליות, עם המתקן המגעיל, עם ההאשמות והבעיות, עם הכול.



אבל ככה זה. בסוף, הדמעות והחולשה ממיסות גם את הטינה. בסוף מרגישים חמלה לעבר (כמעט) כולם. גם לעבר אלה שעשו הכול כדי שלא יאהבו אותם. בסופו של דבר, רע ככל שתהיה, בתבוסתך תהפוך למעורר רחמים.

זה שאשדוד היא עיר כדורגל מתה ב-2015, לא אומר שכך היה תמיד. באיחוד הזה, בלי קשר לכך שהרכיב שתי קבוצות עם מסורת, עברו חיים רביבו, אלון חזן, יוסי אבוקסיס, דימיטאר מקרייב, עידן שריקי, ז'אן ז'ק גוסו גוסו, בלסינג קאקו, אסי טובי, ברוך דגו, עמיר תורג'מן, שי הולצמן, יגאל זריהן, אייל אלמושנינו ועוד רבים וטובים.



ועם כל השמות הנוסטלגים/נוצצים, בארון של מ.ס. אשדוד אפשר למצוא רק את תואר "הקהל ההוגן" של 2009/10. וכמה אירוני שגם התואר היחיד בתולדות המועדון הזה הושג על ידי ידי האנשים שהפסיקו לתמוך, הפסיקו להגיע, הפסיקו לאהוב. הפסיקו.



200 אנשים הגיעו אתמול, בלחץ, ואין כוכבים, ואין באזז ואין תשוקה ואין רצון. והעבר של עירוני והפועל רחוק עד כדי זיכרון, והעתיד לוט בערפל.



"מועדון ספורט אשדוד". יש בכלל דבר כזה?

orenjos@walla.co.il