נושך גם בלי לכבוש: לואיס סוארס, האיש ששינה את ברצלונה

אז נכון – ההתמודדות הזו הוכרעה לפני ההפסקה, ואפשר לקרוא למחצית השנייה סוג של גארבג' טיים. מובן שלא הייתה לברצלונה מוטיבציה לשרוף את הדשא ולהפגין 100 אחוזים מיכולתה לקראת הסיום. הרבה יותר הגיוני לשמור כוחות לקראת המפגש מול אתלטיקו מדריד בו אפשר להבטיח אליפות (אם לא תהיה שביתה), גמר הגביע הספרדי מול בילבאו וגמר ליגת האלופות בברלין. ובכל זאת, גם לאור המגבלות האלה, אפשר היה לראות את ההבדל העצום בין שתי הגרסאות של הקבוצה הקטלונית. ברצלונה עם לואיס סוארס במחצית הראשונה וברצלונה ללא החלוץ האורוגוואי שהוחלף בגלל מתיחה קלה.

וזה כל הסיפור. סוארס שינה את בארסה. הוא הפך אותה מקבוצה טובה לקבוצה מדהימה. ההימור עליו, גם אחרי הנשיכה המפורסמת במונדיאל, התברר כהחלטה הניהולית הטובה ביותר שנעשתה במועדון בשנים האחרונות. השלישיה עם ליאו מסי וניימאר הורכבה רק בסוף אוקטובר, וכבר מדברים עליה כחוליית חוד שעשויה להפוך לטובה ביותר בתולדות המשחק. תוך חצי שנה הם סחפו את כולם. הם נראים בלתי ניתנים לעצירה.

זה היה כך מהרגע הראשון בו דרך סוארס על הדשא. זכורות ההתבטאויות שהגדירו אותו כפלופ בחודשיים הראשונים אחרי ההשעיה, רק כי מספר השערים שלו לא עמד לכאורה בציפיות. אבל הוא הרי בישל לניימאר שלוש דקות משריקת הפתיחה במשחק הבכורה שלו בבארסה, בו הפסידו הקטלונים לרוע מזלו בסופו של דבר לריאל מדריד בקלאסיקו. בחלוף שבועיים, הוא נכנס כמחליף במחצית המשחק באלמריה, בו פיגרה ברצלונה מול קבוצת התחתית, ובישל עוד פעמיים – גם לניימאר וגם לג'ורדי אלבה – כדי להביא ניצחון. ואז הוא בישל גם מול סביליה, וגם נגד אספניול. הוא השתלב בחוסר אנוכיות במערך, מבלי להתיימר למשוך את השמיכה עליו. על מה בדיוק הייתה הביקורת?

גם מול באיירן לא מצא סוארס את הרשת בשני המשחקים. זה לא מנע ממנו להיות איש המשחק אתמול (שלישי). בזכותה תנועה המופלאה ללא כדור והנכונות למסור לשחקן שנמצא במצב טוב יותר ממנו, הוא קיבל צמד כדורים נהדרים ממסי והפך אותם לצמד שערים של ניימאר. רוב החלוצים, במיוחד במקרה הראשון, היו מנסים להבקיע מעמדה קורצת. לא האורוגוואי. בברצלונה הוא בדרך כלל מחפש את המסירה. גם מסי וניימאר אוהבים לפרגן לחבריהם, וזו הגדולה של ברצלונה הנוכחית. לאיש לא היה ספק כי כל אחד מהשלישייה לחוד הוא כוכב על. כן היה ספק לגבי התאמתם לעבודה, והספק הזה הוסר כבר בנובמבר. שיתוף הפעולה רק הולך ומשתבח ככל שהם מכירים זה את זה טוב יותר, ונראה כי השמיים הם הגבול מבחינתם.

השילוב בין מסי לניימאר לא היה מושלם בעונה שעברה, בעיקר כי המערך היה מקובע יחסית. פדרו או אלכסיס סאנצ'ס איישו את האגף הימני, הברזילאי רץ משמאל, והארגנטיני אייש את משבצת החלוץ המרכזי, גם אם טאטה מרטינו איפשר לו במשחקים לא מעטים לרדת לעמדה נסוגה יותר. לעתים גם ססק פברגאס שותף בחוד, והניסיון הזה לא הוכיח את יעילותו מול קבוצות צמרת עם הגנה חזקה.

אפשר לקחת את אתלטיקו מדריד כדוגמה המובהקת ביותר. אשתקד נפגשו השתיים שש פעמים, ובארסה כבשה שלושה שערים בלבד, תוך שהיא מודחת ברבע גמר ליגת האלופות. העונה ניצחה ברצלונה בכל שלושה המשחקים מול דייגו סימאונה וכבשה בהם שבעה שערים. זכור במיוחד הקרב הראשון בליגה, שנערך בתחילת ינואר בעיצומו של המשבר המתוקשר והמכוער בין מסי ללואיס אנריקה. סוארס בישל אז לניימאר, כבש בעצמו מאסיסט של מסי, ואחרי שגם הארגנטיני הבקיע במחצית השנייה התחבקה השלישיה בפוזה נאה למצלמות. הם ידעו שזו התמונה שתופיע בכל העיתונים ברחבי תבל. הם רצו להפגין אחדות אל מול הדיווחים על קריסה בחדר ההלבשה. הם עדיין מחובקים.

אתמול קל היה לראות את התרומה של האורוגוואי. סוארס הפך את המערך של ברצלונה לגמיש ובלתי צפוי. אין שני לו בניידות ובחוכמת התנועה במגרש. הוא משחרר את מסי לתפקיד חופשי לחלוטין, והארגנטיני משוטט על פני המגרש. הוא מאפשר לניימאר מרחבים גם במרכז הרחבה. הוא תמיד שואף לקבל את הכדור ומושך את תשומת הלב של שני הבלמים. ברגע קסום אחד אתמול הוא משך את מהדי בנעטיה הרחק מהרחבה, ואז הקפיץ מעליו את הכדור בעקב וחלף על פני הצרפתי-מרוקאי כאילו היה אוויר. מבחינה אסתטית, זה היה מרהיב יותר ממה שמסי עשה לג'רום בואטנג בשבוע שעבר.

אחרי ההפסקה, בהיעדרו של סוארס, הכל השתבש. ניימאר לא קיבל מספיק כדורים, מסי קצת נעלם, ופדרו הלך לאיבוד מימין. העורף של באיירן הסתדר ללא בעיות מיוחדות והשליטה במרכז המגרש הייתה של הבווארים. בסופו של דבר, הם גם ניצלו אותה כדי לכבוש שני שערים, ועם קצת יותר אמונה עצמית אפשר היה לחלום גם על יותר. את האמונה הזו היה אמור לשדר לפני כולם פפ גווארדיולה, אך בפועל היה המצב מעט שונה.

האירוע הבעייתי ביותר בהקשר זה התרחש בדקה ה-87 כאשר תומאס מולר ירד מהמגרש. הגרמני, שזעם (בצדק רב) על החילוף בקאמפ נואו בשבוע שעבר כאשר התוצאה היתה רק 1:0 וצולם מקלל את המאמן, ניגש הפעם לפפ והודה לו בהפגנתיות יתרה. אי אפשר היה להתעלם מהתחושה שאנו צופים בהצגה מבוימת שתוכננה מראש. עקרונית, אין פסול בכך אם הכוכב והמאמן רוצים להפגין אחדות כלפי חוץ, אבל לא במקרה הזה. עצם העובדה כי גווארדיולה עסק ולו לרגע במחשבות בכיוון זה לפני המשחק המשמעותי האחרון של העונה לא יכולה להתקבל על הדעת מבחינת האוהדים. רק הקאמבק היה צריך לעניין אותו. לשם כך, מולר היה אמור להיות על המגרש במשך 90 דקות, ובוודאי לא לקבל הנחיות מה לעשות כאשר יוחלף.

אלא שפפ קצת התאהב בהצגות. לא היתה כל סיבה לפתוח את המשחק בקאמפ נואו עם שלושה בלמים כאשר ראפיניה משחק משמאל, ואז לסמן בהפגנתיות עם ארבע אצבעות בדקה ה-15 כי יש לעבור למערך הגיוני פי מיליון. גם כך כל אור הזרקורים היה עליו לפני המפגשים המרגשים מול האקסית המיתולוגית. לא היתה שום סיבה למשוך תשומת לב רבה עוד יותר על חשבון הקבוצה.

אם תרצו, בשורה התחתונה, במהות הדברים, זה ההבדל הגדול ביותר בין גווארדיולה ליופ היינקס. הם שונים באספקטים רבים מאוד, אבל הנקודה הספציפית הזו חשובה מכולם. היינקס נתן לקבוצה להיות הכוכב. אצל גווארדיולה, הכוכב חייב להיות על הספסל בחליפה. לכן מתגעגעים רבים כל כך במינכן למאמן שחגג בשבת את יום הולדתו ה-70. הוא פרש עם טרבל. בלעדיו ירדה באיירן לדאבל אשתקד, והעונה תסתפק באליפות בלבד. אם המגמה תימשך ב-2016, יש לתומאס טוכל סיבה לאופטימיות.

כעת, אחרי שבאיירן השלימה תבוסה לשתי הנציגות הספרדיות בחצאי הגמר בשנתיים האחרונות בתוצאה המצטברת 10:3, היא יורדת מהבמה, והערב נדע את מי תפגוש בארסה בגמר. אוהדים רבים ישמחו לראות קלאסיקו ראשון במעמד זה, אבל כמה קלאסיקו כבר אפשר לראות? היריבות בין מסי לכריסטיאנו רונאלדו הפכה עם הזמן למאוסה למדי, והמפגש בין ברצלונה ליובנטוס יהיה מחדש ומרענן הרבה יותר – במיוחד אם שמים את סוארס במרכז, כפי שראוי לעשות.

כי הרי מה יכול להיות פיקנטי יותר ממפגש בין האורוגוואי לג'ורג'ו קייליני בגמר ליגת האלופות? אולי רק הציפיה ללחיצת היד שלו עם פטריס אברה, וגם אותה נקבל אם הגברת הזקנה תצליח הערב בברנבאו. זאת ועוד – אחרי שהוכח מעבר לספק סביר שההתקפה של ברצלונה היא הטובה ביותר בעולם כרגע, הגיוני לאתגר אותה במשחק מול ההגנה הטובה ביותר בעולם. לאונדרו בונוצ'י בטוח שזה המצב, וכמוהו רוב האיטלקים. שינסו להוכיח את זה ברגע האמת. טבעי שהם יצטרכו לעצור את רונאלדו כדי להגיע לשם.

ויש עוד סיבה בגללה נכון יותר לברצלונה לשחק מול יובנטוס. הקטלונים ניצחו את אלופת אנגליה בשמינית הגמר, את אלופת צרפת ברבע הגמר ואת אלופת גרמניה בחצי הגמר. עכשיו תור אלופת איטליה, לא?