עושה רושם שאם יש תפקיד פשוט יחסית בתקשורת הגרמנית זה להיות המפיקה שצריכה להתקשר ולארגן שחקני/מאמני עבר שיבואו לדבר על באיירן מינכן במצבי משבר של הקבוצה. נראה שאין מועדון בעולם שיש יותר שחקנים, מאמנים, מקורבים, יועצים ומומחים שרק מחכים לכישלון שלו כדי להגיע ולתת את הזווית שלהם למצב. בין אם מדובר בשחקני עבר כמו פרנץ בקנבאואר או לותר מתאוס, בין אם זה מאמן עבר כמו אוטמאר היצפלד או סתם באוהדים מפורסמים כמו בוריס בקר ומגיש התכנית הפופולרית בגרמניה ואוהד באיירן תומאס גוטשאלק - כל אחד מהלהקה מסתער בשמחה על האולפן כשהוא מריח דם.
התבוסה 3:0 לברצלונה במשחק הראשון של חצי גמר ליגת האלופות בשבוע שעבר גרמה לסערה גדולה בגרמניה. בהתחלה עוד היה נדמה כאילו הביקורת תהיה עדינה בשל העובדה שעד הדקה ה-77 התוצאה עדיין הייתה 0:0. אחר כך אפשר היה לשער שכל האשמה תיפול על כתפיו של פפ גווארדיולה. אבל הפעם חיצים רבים נשלחו גם לעבר השחקנים. הגדיל לעשות מגזין "קיקר" שהציב בעמוד השער שלו מעין קלפים עם דמויות של שחקני באיירן מינכן כשהכותרת "למי יש עתיד כאן?", ובעמוד השני חזר על הכותרת כשהמילה "למי" מודגשת בגדול.
ואכן, מאז שריקת הסיום של ניקולה ריצולי למשחק בקאמפ נואו החלו שחקני באיירן מינכן לספוג ביקורת שלא היו רגילים לה בשנים האחרונות. ג'רום בואטנג הפך לבדיחת רשת אחרי הנפילה שלו מול ליאונל מסי, חואן ברנאט חטף על הטעות שלו שהובילה לשער הראשון, צ'אבי אלונסו ובסטיאן שווינשטייגר לא יצאו נקיים, וגם לבנדובסקי הואשם בכך שלא ניצל את ההזדמנות הגדולה שהייתה לו במחצית הראשונה. אפילו הקפטן פיליפ לאהם, קפטן אלופת העולם גרמניה בקיץ, ספג אש בצורה לא אופיינית. אבל מי שבאמת קיבל בראש מכל כיוון היה מריו גצה.
"תראה לעולם שאתה טוב ממסי"
אחד הרגעים הזכורים ביותר בגביע העולם האחרון בברזיל היה בדקה ה-88 של הגמר בין גרמניה לארגנטינה. יואכים לב שלח אל המגרש את מריו גצה במקום מירוסלב קלוזה ולחש על אוזנו, במה שהפך מאז לאחד המשפטים המוכרים של הזמן האחרון: "לך לדשא ותראה לעולם כולו שאתה יותר טוב ממסי". כנראה שלב הצליח לדבר ללב של גצה, שעלה למגרש וסיפק רגע של גאונות טהורה כשקיבל מאנדרה שורלה כדור רוחב, הקפיץ על החזה ושלח מזווית קשה כדור מושלם עם רגל שמאל לפינה הרחוקה. מאז ה-13 ביולי 2014, היום בו נערך הגמר, עדיין לא חלפה שנה, אבל נראה שגצה הוא לא אותו שחקן. שלא לדבר על גצה הנוכחי לעומת זה שהיה בבורוסיה דורטמונד וזכה מגיל צעיר לכינוי "מסי הגרמני".
היו לגצה רגעים אדירים השנה ושערים גדולים, אבל כדי להיות מוזכר באותו משפט עם ליאונל מסי אתה חייב לייצר את הדבר שמסי מייצר יותר טוב מכולם: עקביות ואינטנסיביות. שני דברים שמריו גצה לא מצליח לייצר בבאיירן מינכן. אומנם יש לקשר בן ה-22 תשעה שערי ליגה העונה, אבל רובם בגלל פתיחת עונה מצוינת. מאז נובמבר, למשל, הוא כבש שני שערים בלבד, שניהם באותו משחק ועוד ב-0:8 על המבורג. לא בדיוק שערים קריטיים.
מי שאמר על גצה דברים חריפים היה לא אחר מאשר פרנץ בקנבאואר. נשיא הכבוד של באיירן מינכן משמש גם כפרשן ב"סקיי" ואחרי שהשידור מהקאמפ נואו חזר לאולפן בגרמניה, בקנבאואר ביקר את גצה כשאמר: "הוא מתנהג ומסתובב על הדשא כאילו הוא שחקן נוער. הוא תמיד מפסיק לנוע כשהוא מפסיד בדו-קרב על כדור מול שחקן אחר. זו התנהגות של ילד. התנהגות כזו לא מתאימה לבאיירן. הגיע הזמן שהוא יגדל כבר. הוא הראה בדורטמונד למה הוא מסוגל ואנחנו יודעים שהוא כישרון ענק, אבל יש שם משהו שמתפספס. לגצה יש דריבל יוצא מן הכלל, אבל המשחק שלו הוא משחק נטול גוף".
מעבר לכך, מה שהעלה את חמתם של אוהדי באיירן רבים היה מה שקרה עם שריקת הסיום. אחרי 13 דקות טראומתיות מבחינת הקבוצה והמועדון בכלל, וכש-11 שחקני באיירן מלקקים את הפצעים ומנסים להבין מה קרה שם בסיום, גצה נתפס מתחבק ומשוחח ארוכות עם חברו ושוער בארסה מארק אנדרה טר סטגן. מבחינת אוהדי באיירן התמונות הללו התיישבו על הפרופיל הנכון, שכן גצה מרבה להעלות לרשתות החברתיות פוסטים, רובם בגרמנית ואנגלית וכמעט כולם נחתמים במילים "אמונה", "כוח", "נחישות" וכו'. גצה בן 22, אבל עדיין בעל בייבי-פייס ונראה כאחד שטרם החל להתגלח, כשמוסיפים לכך את כל הפוסטים הללו, זה עולה לאוהד הכדורגל הגרמני בבריאות. גם אוהדי באיירן, שרבים אוהבים להקניט כ"אוהדי הצלחות", תמיד יעדיפו טיפוסים מחוספסים יותר כמו תומאס מולר, בסטיאן שווינשטייגר ופיליפ לאהם על פני כוכבים מתוקתקים כמו גצה. במקרים רבים אפילו מכנים אותו בהקנטה "ג'סטין ביבר של הכדורגל".
לא פלא שגצה מיהר לפרסם הבהרה בעמוד הפייסבוק שלו לאחר המשחק נגד ברצלונה, בה כתב: "היו דיווחים בתקשורת לפיהם התלוצצתי וצחקתי עם החבר שלי מרק אנדרה טר סטגן אחרי המשחק. אלה שחושבים שההפסד לא מעניין אותי, טועים לגמרי. הייתי מאוכזב בדיוק כמו כל אחד מהאוהדים ומחבריי לקבוצה. זה לא היה המסר שרציתי להעביר ולכן אני רוצה להתנצל אם זה מה שהובן. אני רוצה להוסיף שאני נותן את כולי למועדון כל הזמן, תמיד חושב קדימה איך להצליח עם הקבוצה ואיך להתנהג בכבוד כלפי האוהדים, באיירן מינכן והקבוצה היריבה". הפוסט הזה, אגב, נכתב תחילה רק בגרמנית (בניגוד למרבית הפוסטים של גצה) ובהמשך תורגם גם לאנגלית.
שחקן נוסף שספג ביקורת היה חואן ברנאט. בגרמניה עסקו, ובצדק, בטעות הגדולה של המגן הספרדי בן ה-22 שכדרר מול שני שחקנים באגף שמאל, מה שהוביל לאיבוד כדור ולשער הראשון. אפילו מנואל נוייר העביר מיד בסיום ביקורת מרומזת על הטעות הזו, אבל היא נרגעה די מהר. המנהל הספורטיבי מתיאס זאמר אמר שהוא עשה טעות, אבל שזו טעות שהוא ילמד ממנה כי הוא שחקן צעיר. ואכן, קשה מאוד למצוא אוהד באיירן שיבוא בטענות אל המגן הספרדי המצוין. ברנאט היה טוב ובעיקר יציב לאורך עונה סוערת במיוחד ומלאת פציעות שעברה על האלופה הגרמנית.
בקנבאואר לא ריחם גם על פיליפ לאהם, כשטען: "איך שהוא משחק מאז הפציעה שעבר, זה לא אותו לאהם שאנחנו מכירים". כמו כן, הקייזר (שהתארח במשחק של באיירן מול אוגסבורג בשבת וחנך עם קרל היינץ רומניגה תערוכה שנקראת "קייזר, קאלה, דר בובמר" על שניהם ועל גרד מולר) העביר גם ביקורת על השחרור של ג'רדאן שאקירי ופייר אמיל הויביירג בהשאלות וטען שהיו יכולים לעזור לקבוצה ולתת לה עומק.
מי בא, מי הולך?
מצד אחד, סביר להניח שהסגל של באיירן מינכן יעבור רענון בקיץ. כמו שרבים מציינים, כוכבי על כמו אריאן רובן, פרנק ריברי, פיליפ לאהם, צ'אבי אלונסו ובסטיאן שווינשטייגר כבר לא ילדים וצריכים גיבוי או דור עתיד שיירש אותם. מצד שני, יהיה מאוד לא הוגן לדבר על הסגל של באיירן ללא רובן, ריברי, דויד אלאבה, חאבי מרטינס בכושר (חזר מפציעה שהשביתה אותו למשך כל העונה ושיחק עד כה פעם אחת בשל פציעה) והולגר באדשטובר, כלא מספיק טוב. אפילו הסגל הפצוע, המותש והלא מגובש מספיק הזה לא היה רחוק מלסיים ב-0:0 בחוץ מול הקבוצה הטובה באירופה כיום. עם זאת, עושה רושם שבאיירן תנחית לפחות שני שמות גדולים בזבנר שטראסה בקיץ הקרוב כדי לרענן ולהצעיר את הסגל. השמות שעולים בינתיים לאוויר הם קווין דה בראונה, אילקאי גונדואן, אנטואן גריזמן ואנחל די מריה, אבל סביר להניח שעם כל יום שיעבור נשמע על עוד ועוד מועמדים.
עושה רושם שבקיץ הקרוב מי שהולך לצעוד צעד אחד קדימה אל אור הזרקורים הוא המנהל הספורטיבי מתיאס זאמר. הג'ינג'י חתם לפני חצי שנה על הארכת חוזהו עד 2018 וצפוי לקחת חלק משמעותי בבחירת השחקנים עם ראייה מערכתית רחבה יותר. עד כה, זאמר התעסק בעיקר בפיתוח תכניות ארוכות טווח, תכנון מחנות האימונים ושלל נושאים הקשורים להגדלת המועדון, אבל מהקיץ הוא צפוי לקחת חלק פעיל בהרבה בחלון ההעברות. מאמר מעניין בנושא התפרסם לאחרונה ב"וולט" הגרמני, ובו נטען כי זאמר נפגש לאחרונה עם רומניגה ועם אחראי הכספים בבאיירן יאן כריסטיאן דרסן כדי לדון ולהכריע לגבי מדיניות הרכש. השלושה הסכימו על רכש בעמדת הקישור במרכז השדה, קיצוני ועוד שחקן להגנה. מבחינה כספית, לבאיירן אין בעיה להוציא כל סכום שדרוש ולשבור אם צריך את העברת השיא שלה שעומדת עד כה על 40 מיליון יורו (חאבי מרטינס מבילבאו).
זאמר נמצא כמעט בכל אימון של הקבוצה בזבנר שטראסה, יושב על הספסל בכל המשחקים וחיזק מאוד את קשריו עם הסוכנים החזקים ביותר בעולם. מטבע הדברים, שמו ככוכב ענק בתור שחקן הולך אחריו, כמו גם העובדה שהוא מייצג את אחד המועדונים הגדולים ואולי העשיר ביותר בעולם. זאמר חשב עוד לפני המשחק מול ברצלונה שהקבוצה צריכה רענון וההפסד הזה העלה את רמת הדחיפות מבחינתו. צריך לזכור שזאמר הוא הפנים של השינוי שעברה באיירן בשנים האחרונות. מאז שהגיע ב-2012 הקבוצה זכתה בשבעה תארים ולאחר פרישתו של אולי הנס, הדמות החשובה ביותר בהנהלת המועדון אי פעם כנראה, הפך לאיש המדון והמריבה שנלחם עם כל העולם ועם הביקורות בשביל המועדון. אם צריך לספוג, אז הוא גם יספוג, אם צריך להתנהג כמועדון אימפריאליסטי וכוחני, זאמר יעמיד את עצמו בחזית.
צריך לזכור שגווארדיולה וזאמר כבר ביצעו מספר רכישות במהלך השנים שדי עברו מתחת לרדאר, כמו זינאן קורט שהגיע ממנשנגלדבאך, מרטין קימיש שיגיע בקיץ מר.ב. לייפציג וכמובן מיטשל וייזר מקלן. בנוסף לאלה, יש במועדון צעירים כישרוניים כמו לוקה גאודינו ואת ג'וליאן גרין ויאן קירשהוף המושאלים. כמו כן, לטיאגו אלקנטרה, גצה, סבסטיאן רודה, בואטנג, אלאבה, ברנאט, רוברט לבנדובסקי, תומאס מולר חאבי מרטינס ואפילו למנואל נוייר יש עוד הרבה מאוד שנים לשחק והם ימשיכו להיות עוגן חשוב בקבוצה.
מי שחושב שאלופת גרמניה הולכת לקראת מהפכה אדירה בסגל, טועה. זאמר מבין ששחקנים כמו רובן, ריברי, לאהם, שווינשטייגר וצ'אבי אלונסו נוטים להיפצע בגילאים שלהם יותר משחקנים אחרים וחושש ממצב בו הפציעות הללו קורות בשלבים הקריטיים של העונה, כפי שקרה השנה. למרות זאת, קשה מאוד לדמיין מצב שבאיירן תוותר על מי מהשחקנים הללו ועל הניסיון והאיכויות האדירות שלהם. זה הרי אותו רובן בדיוק שעד הפציעה שלו הוגדר על ידי רבים כשחקן השלישי הכי טוב בעולם אחרי מסי וכריסטיאנו רונאלדו, וגם לריברי ושאר החבורה יש עוד הרבה מה לתרום.
להחזיר את החום
אחת הטענות המרכזיות לחוסר ההצלחה (היחסית, היחסית מאוד) של באיירן בשתי העונות שמאז הזכייה הפנומנלית בליגת האלופות היא אובדן החום והאבא. מאז שאולי הנס הורשע בפרשת העלמת המסים ונכנס לכלא, נראה שהבווארים איבדו במעט את תחושת הדחיפות והטירוף שאפפו את השחקנים ערב משחקים גורליים בעבר. כך טען לאחרונה גם לותר מתאוס.
אולי בגלל זה הנס ניצל את העובדה שבימים הוא כבר חופשי מבית הסוהר כדי להגיע לאימון המסכם של באיירן ביום שני. אמנם רזה יותר ונראה מבוגר ב-30 שנה מהאיש שנכנס אל מאחורי הסורגים לפני מעט יותר משנה, אבל ההגעה שלו לאימון עדיין משדרת משהו אחר, משהו חגיגי, תחושת דחיפות. מבחינת מרבית השחקנים בבאיירן, ובטח שעבור הוותיקים יותר, מדובר באדם שהם חייבים לו הרבה ואוהבים אהבת נפש. זה האיש שכיבה עבורם שריפות בעבר, שדאג לצ'פר אותם כשצריך ולתת להם בראש כשצריך, זה האיש שכוכבים כמו ריברי, רובן, לאהם ושווינשטייגר מחשיבים לאבא שני. או כמו שנכתב ב"וולט": "גם אחרי שנה בכלא, לאולי הנס עדיין יש סביבו את ההילה שנותנת לו כוח מול אנשים. העובדה שהגיע לאימון המסכם בשיא המשבר של הקבוצה אומרת שהוא מראה שהוא עומד במוטו הבווארי של המועדון 'מיה סן מיה' (אנחנו מי שאנחנו בבווארית). כלומר, גם אם המצב קשה אנחנו עומדים בו ביחד".
ההיסטוריה חוזרת?
ההפסד 1:0 לאוגסבורג בשבת היה הרביעי ברציפות של באיירן בכל המסגרות (אם מחשיבים את ההדחה בדו-קרב פנדלים בגביע מול דורטמונד כהפסד). הפעם האחרונה בה הבווארים הפסידו בארבעה משחקים ברציפות הייתה באוקטובר 1991, פפ גווארדיולה מעולם לא הפסיד בארבעה משחקים ברציפות כמאמן. המאמן שהתחיל ברצף ההפסדים ההוא ב-91/92 היה לא אחר מאשר יופ היינקס, שגם פוטר אחרי ה-4:1 מול שטוטגרטר קיקרס. אותה עונה הייתה מהגרועות בתולדות באיירן, שסיימה במקום העשירי בבונדסליגה ועברה תהליך לא מוצלח של שינוי הסגל אחרי הפרישה של קלאוס אוגנטאלר והעזיבות של יורגן קוהלר ושטפן רויטר ליובנטוס.
מאותה עונה אומללה נולד גם משהו אחד טוב. מי שהיה אז יו"ר המועדון ד"ר פריץ שרר ביקש מקרל היינץ רומניגה ופרנץ בקנבאואר להצטרף להנהלת המועדון, שם כבר עבד אולי הנס כג'נרל מנג'ר. השלושה הקימו מעין דירקטוריון של קבלת החלטות והחלו להיות דומיננטיים מאוד. לאט אבל בטוח, באיירן עברה תהליך של בנייה מחדש, התאמה לשנות ה-2000 ומודרניזציה שהסתיים עם הפיכתה למועדון העשיר ואולי המנוהל נכון ביותר בעולם. האם גם רצף ההפסדים הנוכחי ייגמר במהלך אסטרטגי שישנה את התמונה במועדון לשנים רבות? נחכה ונראה.
