עלייה לצורך ירידה: כל הסיבות לירידה המסתמנת של הפועל פתח תקוה ללאומית

הפועל פתח תקוה מודל 2013/14 לא היתה קבוצה מוכשרת במיוחד, אבל ניחנה בשני אלמנטים חשובים מאוד למועדון שנאבק על מטרה נשגבת כמו עליית ליגה: 1. שחקני בית שיוצרים זהות וחיבור עם הקהל הגדול של הקבוצה. 2. הקרבה ולחימה בכל משחק. ספק אם לשחקנים כמו שחר בלילתי ורובי דבורה היה מקום בהרכב של קבוצה בליגת העל, אך לאור הצפת המושאלים במועדון, לשחקנים האלו היה יכול להיות תפקיד חשוב בעונה הזו, גם כמחליפים וגם כשחקנים שמחוברים לקהל ושומרים על מעט זהות במועדון. מעבר לכך, בהפועל פתח תקוה מיהרו לוותר בקיץ על שחקנים כמו אימורו לוקמן, בן צעירי ושי רביבו, ובסך הכול החליפו מעל 20 שחקנים. אורי פסו הוא היחיד שנשאר. כמה מהם השתלבו מצוין במועדון, אך הוחלפו בקיץ על ידי כאלה שתרמו הרבה פחות.

המינוי של עידן בר און כמאמן הקבוצה הבוגרת בקיץ פגע בשתי הקבוצות הבכירות של המועדון: גם בקבוצה הבוגרת וגם בקבוצת הנוער. עידן בר און הגיע למלאבס מנצרת עילית, ורשם עונה חלומית עם קבוצת הנוער, אותה העלה די בקלות לליגת העל. המינוי של בר און המוכשר והשאפתן לא הוכיח את עצמו בליגת העל ובתחילת העונה נעשו הרבה מאוד טעויות של חוסר ניסיון. השיטה שונתה כמה וכמה פעמים וההרכב שונה מדי שבוע. גם קבוצת הנוער נפגעה מאוד מהעזיבה של בר און ולא שרדה בליגה הבכירה. קבוצה שבנויה על שחקנים צעירים, רובם מושאלים, חייבת לפחות סמכות מקצועית בכירה שתדע לנווט אותם וזה משהו שהיה מאוד חסר לקבוצה בעיקר בחלק הראשון של העונה, בו הפועל פתח תקוה איבדה המון נקודות.

דורון בן דקון, הבעלים של הפועל פתח תקוה, הצהיר כבר בתחילת העונה שהתפקיד נכפה עליו ואין לו את המשאבים הדרושים כדי להעמיד תקציב ראוי לקבוצה בליגת העל. בלית ברירה, בן דקון הנהיג מדיניות של שחקנים מושאלים וזולים. מעבר לעובדה ששחקנים מושאלים הם בדרך כלל פחות מחויבים, רובם המכריע הגיע משתי קבוצות בלבד – מכבי תל אביב ובעיקר מכבי חיפה. בשל העובדה שקבוצות האם אינן מאשרות לשחקניהן לשחק מולן, נוצר מצב שהפועל פתח תקוה נאלצה לאלתר הרכבים במשחקים שלה מול מכבי חיפה – ממנה שאלה את דור חוגי, דור כוכב ושחר הירש ומול מכבי תל אביב, ממנה הושאלו עומרי אלטמן, ריף פרץ, דור ג'אן ובן בן יאיר. כמה מהצעירים הראו ניצוצות, אך בשורה התחתונה מדיניות ההשאלה שהייתה כדאית מבחינה כלכלית, לא התגלתה ככזו מבחינה מקצועית.

55 שערים ספגה עד כה העונה הפועל פתח תקוה, יותר מכל קבוצה אחרת בליגת העל. לקאלה דרשלר, השוער הישיש שכבר חצה מזמן 40 אביבים והגיע למועדון במקום אבי איבגי בקיץ, יש "מניות" רבות בחלק לא מבוטל מהם. המשחק מול הפועל חיפה במחזור החולף, בו קאלה ספג שני שערים מצחיקים, הוא למעשה מיקרוקוסמוס לעונה כולה. אז נכון, חוכמה בדיעבד היא חוכמה לא גדולה, אך נשאלת השאלה מדוע הפועל פתח תקוה, שביצעה חיזוק די מאסיבי בינואר, לא הביאה חיזוק לעמדת השוער? ניל אברבנל וצליל חתוכה הוזכרו כמועמדים, אך בסופו של דבר קאלה נותר בשער והמשיך לספוג שערים, רבים מהם באשמתו הישירה. כלפי חוץ, בהפועל פתח תקוה המשיכו לתת גיבוי לשוער, אך בפועל, אוראל כהן הצעיר החליף אותו בין הקורות אחרי עוד תצוגת נפל מול מכבי נתניה במחזור ה-27, רק כדי להיות מוחלף על ידו שוב באופן תמוה במחזור החולף מול הפועל חיפה. משחק שבו הפועל פתח תקוה עשתה צעד ענק לעבר הלאומית.

להפועל פתח תקוה יש קהל גדול מאוד יחסית לליגת העל, קהל שמעודד ותומך בקבוצה, אך כמו בכל מועדון עם גרעין אוהדים גדול, חלקו גם מנסה להתערב באופן פעיל בניהולו ולפעמים גם מצליח. הפיטורים של בר און והחלפתו במנחם קורצקי, היו תוצר של לחץ כבד מאוד של אוהדים על בן דקון, איש חביב עם כוונות טובות שהבעלות על הפועל פתח תקוה די נכפתה עליו. המעורבות הזו רק התעצמה אחרי מינויו של קורצקי והגיעה לשיאה עם המסר שהעביר אחד האוהדים לבעלים בן דקון דרך הקלטה, שגרמה לו להרהר על עתידו במועדון. קורצקי רשם הצלחה גדולה במועדונים קטנים כמו רמת השרון ורעננה, אך לא הצליח להתנתק מהרעשים הסביבתיים ולהתמודד עם הלחץ הגדול בבית"ר ירושלים והפועל פתח תקוה העונה.

שלושה שחקנים בלבד שרדו בסגל של הפועל פתח תקוה מהעונה שעברה: איתי אלקסלסי, אורי פסו וליאור אסולין. אלקסלסי שוחרר בפתיחת העונה, אורי פסו התנדנד בין ההרכב לספסל וליאור אסולין נמכר בנובמבר להפועל אשקלון מליגה א'. אסולין היה מלך השערים של הקבוצה בלאומית ואחד הבודדים עם ניסיון עשיר בליגת העל - מצרך חשוב מאוד לקבוצה שמבוססת על סגל של שחקנים צעירים. ועדיין, זה לא מנע מהפועל פתח תקוה לוותר עליו באופן תמוה לטובת קבוצה שגם בלעדיו שייטה להנאתה בדרך חזרה ללאומית. אסולין כבש פחות בליגת העל, אבל הניסיון שלו, התנועה הבלתי פוסקת והטירוף על המגרש, הפכו אותו לחביב הקהל למרות עברו הבעייתי. מה שתמוה בכל הסיפור הזה הוא שלאסולין היה חוזה שמאפשר לו לעבור לכל קבוצה, מתי שיחפוץ, תמורת סכום כספי. איפה האינטרס המקצועי של הפועל פתח תקוה בחוזה כזה? והנה, בעונה הבאה הם והוא באותה ליגה.

לא מעט שינויים מקצועיים עשה מנחם קורצקי אחרי שהחליף כמאמן הקבוצה את עידן בר און. קורצקי נתן הרבה קרדיט לשחקנים שלא הוכיחו את עצמם ומאידך, ייבש לחלוטין את דור חוגי ושגיב כהן. חוגי, חלוץ מוכשר מאוד שכיכב בקבוצת הנוער של מכבי חיפה בשנה שעברה, קיבל מעט הזדמנויות גם מבר און, אך במשחקים הבודדים בהם פתח בהרכב הוא הציג יכולת טובה וגם כבש, כמו למשל במשחק הגביע מול בני לוד. חוגי לא נספר על ידי קורצקי, אך בשני המחזורים האחרונים הוא פתח בהרכב וגם כבש צמד מול הפועל חיפה. גם שגיב כהן, אחד משני שחקני הבית היחידים של הפועל פתח תקוה, לא נספר על ידי קורצקי למרות שהציג יכולת טובה יחסית אצל עידן בר און.

בסביבה שבה הבעלים, המנכ"ל והמאמן רושמים עונת בכורה בליגת העל התובענית ובטח שבמועדון דל במשאבים, נוכחותו של מנהל מקצועי שיתרום מניסיונו, יכתיב קו מקצועי ובעיקר יוביל מדיניות רכש זולה ויעילה היא הכרחית. כבר אחרי שמונה מחזורים בהפועל פתח תקוה החליטו להיפרד מרוזנצוויג, בנו של המנהל האגדי לשעבר יוסי רוזנצוויג, ודמות מקצועית מוערכת מאוד במועדון, כאשר הטיעון היה רצון לחסוך במשאבים ולהשקיע אותם בחיזוק. ההחלטה הזו הגיעה כבר לאחר המחזור השמיני, היא אולי חסכה לבן דקון כמה גרושים, אך עלתה לו ביוקר בהמשך הדרך.

בזמן שיתר קבוצות התחתית יצאו למחנות אימונים בחו"ל וערכו משחקי אימון כדי לבחון שחקנים ולגבש את התלכיד המקצועי, בהפועל פתח תקוה החליטו לוותר על מחנה אימון טרום עונתי ולקיים ארבעה "ימי גיבוש" בנתניה. המהלך הזה אומנם חסך למועדון סכום כספי, אך עלה לו ביוקר על כר הדשא, בו הקבוצה חטפה כמה מפלות מבישות כמו ה-6:0 מול מכבי תל אביב בגביע הטוטו ו-4:0 מול רעננה במחזור הפתיחה בליגה. עידן בר און המאמן הצעיר נאלץ לבצע הרבה מאוד שינויים תוך כדי תנועה וכבר אחרי עשרה מחזורים מצא את הקבוצה שלו עמוק במקום האחרון ועם הגנה מחוררת. במקום לתקן שגיאות מקצועיות לפני פתיחת העונה, בר און נאלץ לתמרן ולעשות התאמות בעיצומה של עונת המשחקים.

זוכרים את הבלם הגאורגי אקקי חובוטיה? או את הקשר הסרבי מילוש אדאמוביץ'? בהפועל פתח תקוה רק מנסים לשכוח. במלאבס ניסו לבצע בקיץ חיזוק זול ויעיל, אבל שחקני הרכש הזרים שהובאו למועדון התגלו מיד כפלופים גדולים ושוחררו עוד לפני פתיחת העונה. חובוטיה רשם כמה משחקים מביכים בגביע הטוטו והצטיין בעיקר בהבקעת שערים עצמיים, גם בנבחרתו, ואדאמוביץ' שוחרר עוד לפני שהספיק לרשום הופעה אחת. גם צ'ימזי אמבה "כיכב" בעיקר מחוץ למגרש, קצר שחקנים ואסף כרטיסים צהובים, ואת קאלה כבר הזכרנו מספיק. בקבוצה שבה רוב הסגל בנוי מישראלים צעירים ומושאלים, לבחירת הזרים יש השפעה מכרעת על זהותה המקצועית של הקבוצה וכשאלו הזרים שהגיעו כדי לחזק את הקבוצה, מה הפלא שהיא נמצאת בדרך ללאומית?