הפנים של אלי טביב אמרו הכל. האכזבה מההפסד של בית"ר ירושלים לקרית שמונה (1:0) הייתה רק חלק מזערי במצב הרוח הקודר שלו. טביב רתח. הוא הבין שבעקבות הקריאות הגזעניות לאחמד עאבד הקבוצה תעמוד לדין בפעם הרביעית העונה. הוא כבר היה מיואש. הוא ידע היטב כי הקבוצה צפויה לנדוד שוב למשחקי רדיוס, כאשר גם הורדת נקודות בפועל נמצאת על הפרק. אך יותר מהכל הוא היה מתוסכל מחוסר היכולת להשפיע על הקהל להפסיק עם התופעה. גורמים בבית"ר שהיו לידו סיפרו כי החל כבר לשדר ייאוש, של מישהו שקרוב להרים ידיים, כשחזר ואמר "אין טעם להשקיע יותר, די, הכל הולך לפח".
כדי להבין את גודל האכזבה של טביב, צריך להכיר את עומק ההשקעה של האיש בניסיון ליצור דיאלוג עם הגורמים הקיצוניים בקהל. עם הגעתו של טביב לבית"ר ירושלים לפני פחות משנתיים, הוא שוחח עם נציגי הגרעין הקשה של הקהל כדי לנסות לשים סוף לקריאות הגזעניות ולנזקים שהן גורמות לקבוצה בבית הדין. האוהדים הבהירו לטביב כי כל עוד לא יגיע שחקן ערבי או מוסלמי יהיה לו שקט ביציעים. לפחות כשלב ביניים זה היה פתרון שמתאים גם לטביב ובית"ר. גם ככה אחרי פרשת הצ'צ'נים היה ברור שבשנים הקרובות זאת תהיה טעות להיכנס לסיטואציה הזאת מחדש, ולכן נראה היה שהצדדים בדרך לאידיליה.
זה לא החזיק מעמד. לא ברור למי באמת יש שליטה ביציעי בית"ר, אך השורה התחתונה היא מאוד ברורה - הקריאות הגזעניות לא נפסקות, בית"ר ממשיכה לעמוד לדין, פיפ"א מדווחת על כל אירוע ומסתכלת בעשר עיניים, ואלי טביב מבין שאולי באמת הגיע הזמן להרים ידיים.
טביב מרגיש שטעה כאשר נתן לגרעין הקשה יחס חם. הוא חש מרומה ולא מבין איך אחרי השיחות והבקשות שלו, בסופו של דבר הכל מתפוצץ לו בפנים. כבר לאחר המקרה הקודם עם אחמד עאבד הבעלים החליט להתחיל להילחם. לאחרונה הוגשו שלוש תביעות כנגד אוהדים, הוחרמו מנויים ובמועדון החלו בהעברת שמות לטיפול המשטרה. במוצאי שבת טביב לא התייחס להתגרות של אחמד עאבד. הוא פשוט היה קרוע בין ההחלטה האם להמשיך במועדון ולצאת למלחמת חורמה בתופעה, או להרים ידיים ולבקש מראש העיר ניר ברקת למצוא בעלים חדשים.
כדי להבין כמה טביב נאמן לאמת החדשה שלו, צריך היה לעקוב אחר ההתנהלות שלו אחרי המשחק מול קרית שמונה. הבעלים לא חיכה יותר מדי זמן. הוא פנה למנהל האבטחה ולאחראי על האירוע, ביקש שיעבדו אל מול המשטרה ושישתמשו בצילומים במטרה לזהות כמה שיותר אוהדים ולהענישם. "אם צריך אני אתבע אחד אחד, גם אם הם יהיו 200", אמר טביב בזעם. לאחר מכן טביב עזב את טדי.
אתמול (ראשון) שמר טביב במרבית היום על שתיקה. הוא אומנם בחר לקחת כמה ימים למחשבה בנושא, אך בתוך תוכו הוא שובר את הראש. הוא יודע שגם אם יישאר ויחליט ללכת למלחמה בתופעה, הוא די לבד. מילא שטביב וראש העיר ניר ברקת לא משדרים על אותו גל בנוגע לסיוע כספי למועדון. אך בכל הקשור לנושא הגזענות, השקט של ניר ברקת מפתיע המון אנשים בבית"ר ואף מקומם אותם.
גורם בבית"ר אמר אתמול: "טביב לבד במערכה. ראש העיר של לפני שנתיים היה בראש המהלך להבאת הצ'צנים והמלחמה בגזענות. היום טביב עומד לבד וראש העיר מאחור. זה צו השעה, הוא צריך לעמוד לצד אלי טביב בפרונט במלחמה הזאת, אחרת לא תהיה יותר בית"ר ירושלים".
גם התגובה של עיריית ירושלים, אותה ביקשנו במיוחד, היתה לאקונית וקרה ("ראש העיר מתנגד לכל גילוי של גזענות בכל מקום ובכל תחום וימשיך לחזק ולתמוך בכל הגורמים הפועלים כנגד כל גילוי של גזענות"). שום התייחסות לטביב, שום ניסיון אמיתי לעמוד לצדו במלחמה הזאת ולנסות לייצר איזשהו בלוק חוסם לטובת ההתמודדות הזאת. ברקת נכווה בפעם הקודמת עם הצ'צ'נים. הוא סבל מהפגנות ליד הבית, ליד בניין העירייה והטרדות של בני משפחתו. גם מיועציו קיבל אז לא מעט המלצות להתרחק מהאירועים. יחד עם זאת, הסיטואציה הייתה שונה. הבעלים היה ארקדי גאידמק, בעלים שהיה מוקצה עבור כל אוהדי בית"ר, שבחר להפסיק להשקיע וכולם חשו שאין לו טיפת עניין בקבוצה, וההערכה הייתה שכל המהלכים שנעשו סביב המועדון כולל צירוף הצ'צ'נים היו מאינטרסים אישיים ועסקיים בלבד.
אלי טביב זה כבר סיפור אחר לגמרי. יש לעתים ביקורת על דרך ההתנהלות שלו, אך במקביל הרבה הערכה על כך שהחזיר את המועדון לחיים. בית"ר חזרה להיות קבוצה שכיף לאוהדים לראות - היא מצרפת שחקנים זרים וישראלים, היא חזרה לפלייאוף העליון, ויש לה בסיס של שחקנים שנותנים הרבה תקווה לשנים הבאות. מרבית הקהל מרוצה ממה שהוא רואה ולא רוצה לוותר על זה. טביב היה רוצה לשמור על האופטימיות, אך מרגיש שהוא לא יכול לבד. אם הפעם ניר ברקת יצטרף אליו זה ייראה אחרת. זה יהיה ציוות שכרגע אין שום כוח התנגדות ביציעים שיכול לנצח אותו.
ולא מדובר כאן על צירוף שחקן ערבי או מוסלמי לבית"ר. אף אחד לא באמת ממהר לעשות את הצעד הזה עכשיו. כולם יודעים שבית"ר צריכה שקט, והשלב הראשון צריך להיות העלמת תופעת הקריאות הגזעניות והתדמית שמלווה את המועדון. רק התהליך הזה בפני עצמו הוא קשה מאוד ומצריך איחוד כוחות, גם ביציעים.
לא מעט אוהדים נכנסו ללחץ אתמול. כולם רצו לברר אם צילמו אותם, אם מזהים אותם והאם הם עשויים להיקרא לחקירה במשטרה. אנשים עמדו ביציע וצעקו במקהלה "מחבל", אך מהר מאוד הבינו כמה זה עלול לסבך אותם. אחד מהם אמר: "אני לא בא ליציע המזרחי יותר. אני נסחף ועושה טעויות שיעלו לי בפרנסה ובמשפחה. אני נשוי ואבא לילד, אני לא במצב לעשות את הטעויות האלה יותר. הלוואי וכולם יפסיקו עם זה, זה רק גורם נזק למועדון. כולם חייבים לשלוט בעצמם".
את משפט הצער הזה אפשר היה לשמוע מלא מעט אנשים. אוהדים רבים של בית"ר שברו את הראש אתמול איך עושים סוף לתופעה. כדי להמחיש זאת אפשר לקחת את העובדה כי מרבית האנשים שהנהיגו את המחאה נגד ארקדי גאידמק ואיציק קורנפיין מתנגדים לקריאות הגזעניות ורוצים לעשות הכל בכדי למגר אותן. אף אחד לא קם להילחם בגזענות, האוהדים פשוט מודעים לגודל הנזק ומפחדים לאבד את הקבוצה, מרגישים שאו-טו-טו היא הולכת לאבדון.
אחת הבעיות הגדולות בטיפול בסיטואציה היא שיש גוש מתנגד שחוזר וטוען שהקריאות הגזעניות הן חלק מבית"ר ירושלים, שזה משהו שלא ישתנה לעולם, ושכל מי שנכנס לבית"ר צריך להבין זאת. זהו חלק קטן ביציע שלא מוכן להשתנות, ובסופו של דבר בבית"ר יצטרכו למגר אותו. הרוב הגדול מתנגד נחרצות ורוצה לעשות לזה סוף אך לא יודע איך. כולם מחכים שיהיה מי שיוביל אותם למערכה הזאת. כולם רוצים שקט, כולם רוצים להמשיך לבוא לראות את הקבוצה, להתרכז בכדורגל נטו, לעודד ולשים את כל העיסוק בגזענות מחוץ למשחק. רוצים, אך שוב, לא יודעים איך עושים את זה.
ויש גם את נשק יום הדין: צירוף שחקן מוסלמי או ערבי. אם עד עכשיו טביב התעסק בלמנוע את הקריאות, בחודש האחרון הוא מקבל אינספור המלצות ועצות לפיהן הדבר הכי נכון יהיה לצרף שחקן מוסלמי למועדון עוד הקיץ. יתרה מכך, גורם המקורב לטביב ולמכבי תל אביב התחייב כי לארי קהינדה יושאל לבית"ר לשנתיים ללא תמורה אם רק טביב יגיד שהוא מעוניין. מספר שחקנים מוסלמים נוספים הוצעו למועדון לצירוף מיידי. בהתחשב בקו פרשת המים אליו בית"ר הגיעה, כל יום בו המועדון מתקשה להתמודד עם הקריאות והתדמית מקרב את הרגע בו צירוף שחקן מוסלמי יהפוך לעובדה מוגמרת.
אלי טביב ימשיך לשבור את הראש בימים ובשבועות הקרובים, אך ברגע שיקבל את ההחלטה הסופית אם הוא ממשיך או נשאר, זה בכל מקרה יהיה רגע מכריע עבור המועדון. אם יעזוב ייתכן וזה יוביל לכאוס, שלא בטוח שהפעם בית"ר תוכל להתאושש ממנו. "אם אלי טביב יעזוב את בית"ר בגלל הגזענות, המועדון כבר לא ייצא מזה", אמר אתמול אחד האהודים, "אף אחד לא ירצה לגעת במועדון במצב הנוכחי, זאת תהיה קריסה שאולי לא תהיה ממנה דרך חזרה".
סיבות לאופטימיות? בבית"ר כמו בבית"ר, המומנטום יכול להשתנות בשבוע. תוצאה לא טובה של מכבי חיפה הערב, עונש סביר בבית הדין ברביעי, טדי מלא נגד ביום ראשון נגד מכבי חיפה, ניצחון שיציב את בית"ר עם רגל וחצי באירופה - שילוב של כל אלה עשוי לתת לטביב ולאנשים שאמורים לעשות את השינוי הרבה מאוד כוח. בינתיים, הבעלים ימשיך לשבור את הראש אם הוא מוכן להיכנס לתוך כל הקלחת הזאת או שהוא מרים ידיים.