1. מכבי תל אביב נתנה אתמול מלחמה ברוממה, והצליחה שלא לחטוף בראש ממכבי חיפה. ריספקט. בניגוד למשחקי החוץ בבית מכבי בראשון לציון או בגן נר מול גלבוע, הפעם הצליחו הצהובים, בתצוגה הירואית, להפסיד ב-9 הפרש בלבד. היי, מי אמר שאין שם עקומת שיפור?
לא ראינו אתמול ערב קליעה רע של אלופת היורוליג היוצאת. 10 שלשות ב-38 אחוזים מהשדה זה מעל הממוצע העונתי של מכבי. נתון של 28 מ-37 מקו העונשין זה גם הרבה יותר זריקות ושריקות וגם אחוזי הצלחה הרבה יותר מוצלחים. גם הריבאונד לא היה הבעיה של גודס אתמול. מעל 72% אחוזי הצלחה בריבאונד הגנה מעידים שגם ללא טיוס, רנדל וביג סופו, חיפה לא הצליחה להזיק בפרמטר הזה לצהובים.
העניין הוא שיש למכבי מספר בעיות. קלות. קודם כל, היא לא שומרת. בכלל. ובימים שאין את רנדל כדי לחפות על כולם, אז קשה יותר להסתיר את הבלוף. מכבי חיפה ייצרה מולה 54% לשתי נקודות ו- 39% לשלוש. הבעיה השנייה היא שעד כה לא היה לגודס קו אחורי. עכשיו, בשל הפציעות, אין גם קו קדמי. הבעיה השלישית היא שנראה שהיכולת של גיא גודס להשפיע על הקבוצה, בשלב הזה לפחות, לא קיימת.
ורק אל תגידו שמכבי לא דומה לכלום רק בגלל החיסורים. ראינו אותה מספיק פעמים העונה כדי לדעת שהבעיה הרבה יותר עמוקה. אין תירוצים.
אין דבר מעצבן יותר מאשר לנצח את מכבי תל אביב ואז לקרוא, למחרת, רק על הקבוצה המפסידה. מה לעשות, אלה החיים. ואם מכבי חיפה יהיו כנים עם עצמם, הם ודאי יודו שהיו להם משחקים טובים יותר העונה. וזה בדיוק העניין. כשהיא רחוקה מלהפגין משחק שיא וכשהיא נטולת מורן רוט, התייצבה הקבוצה של רמי הדר מול השאריות של מכבי, ועשתה את העבודה. למרות 15 איבודי כדור ולמרות שנדמה היה, ברגעים שונים של המשחק, שהיא ממש מתאמצת להחזיר את הקבוצה של המדינה לחיים. אייק אופייבו אחד ושיטה די סדורה בהתקפה ובהגנה שווים קבוצת פלייאוף לגיטימית שיכולה לעשות חיים קשים לכולם.
2. הפועל תל אביב, נכון לעכשיו, היא קבוצת ההתקפה הכי חלשה בליגת העל. אחרי 60 נקודות עלובות מול הפועל חולון ו- 54 מול אילת, נדמה שהניצחון במחזור הקודם על מכבי ראשון הוא היוצא מן הכלל שאיננו מעיד על הכלל. קשה לשים את האצבע על האחראי המרכזי לאיך שהקבוצה הזאת נראית נכון לעכשיו.
אשמים ברורים הם מקבלי ההחלטות שם, שבשל אקטיביות יתר ייצרו אנדרלמוסיה בסגל והרגו לשחקנים את הביטחון. עכשיו, כשיש יותר מדי זרים, פתאום מי שנראה היה כמו השחקן הבכיר בקבוצה דוראנד סקוט, בכלל לא מתלבש. ולארי אובנון, אולי האופציה היחידה האמיתית של קטש מהספסל, חייב לקלוע והרבה כדי להיות חלק מהסגל במשחק הבא. טיפ קטן להנהלות: לפעמים עדיף שלא לעשות כלום מאשר לעשות שטויות. ואשם ברור נוסף הוא המאמן. זה שעד לא מזמן נחשב למאסטר התקפי, שכרגע נראה כמו וואן טריק פוני. אחד שאם השיטה היחידה שהוא מכיר לא מצליחה, הופך לאובד עצות. ועדיין, יש להאמין שאם יש קבוצה שהפועל ירושלים רוצה להימנע ממנה ברבע הגמר זאת הקבוצה של קטש.
ובצד השני, נס ציונה ניצחה במה שהיה משחק העונה עבורה. הרבה בגלל שפתאום נראה היה שבא לפרסטון נואלס לשחק. ועדיין, זאת רחוקה להיות הקבוצה האתלטית והמתפוצצת של העונה שעברה. קשה להאמין שביכולת כזאת של ווילסון וטל דן יהיה לה מה למכור בשלב הבא.
3. תגידו, את בן פריינטה אתם מכירים? בספסל של רועי חגאי בנהריה יושב לו ברנש בשם פריינטה ולא משחק. הוא לא קיבל דקות שם בליגה הלאומית ובטח שלא בליגת העל. וכנראה שיש לכך סיבה טובה. אתמול, מול מכבי אשדוד של צביקה שרף, שיחק העלם 13 דקות וסיים עם מדד פלוס מינוס של 15 נקודות. במשחק שבו הקבוצה שלו ניצחה ב-15 הפרש. כלומר, כשפריינטה נח על הספסל, שתי הקבוצות היו בשוויון.
נהריה הגיעה אמש למשחק עם כל הסיבות לחטוף בראש. היא הרי מזמן בים ואשדוד צריכה את המשחק. מול קו קדמי מרשים של אסקה וצ'רלס תומאס, נהריה התייצבה בלי רותבארט ובלי וויליאמסון, כשהגבוה היחידי שיש לה הוא קני לאוסון, לא בדיוק ביג מן אימתני. והיא עדיין ניצחה בקלות, כשהיא קולעת 63 נקודות במחצית השנייה. קרדיט גדול לרועי חגאי וקרדיט גדול עוד יותר למארק ליונס. זר שנראה כמו פרחח טיפוסי במחזורים הראשונים שלו בארץ הקודש, שמסיים את העונה כמועמד טבעי לתואר ה-MVP של הליגה.
4. משפט אישי לסיום. אין יותר מדכדך מלכתוב טקסט על משחקים בשלולית, כשברקע מרקדים להם להנאתם האחים ספלאש של סטיב קר.