פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תיקים באפלה: מגרש השדים על שחקן הפוטבול האלים לורנס פיליפס

        היכה את חברותיו, דרס קבוצת נערים ונפלט מהליגה בגיל 24 עם תיק משטרתי רחב. לורנס פיליפס אמור היה להיות כוכב פוטבול ענק, וכעת חשוד שרצח את שותפו לתא המאסר. האם גם לנו יש אשמה בכך?

        לורנס פיליפס במדי סט. לואיס ראמס (GettyImages)
        פעם אמור היה להיות אחד השחקנים הטובים בליגה. כיום לא בטוח שיזכה להשתחרר מהכלא. לורנס פיליפס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        הוא חשוד. כרגע, הוא רק חשוד. רק לכאורה. לעת עתה הוא יכול ליהנות מהספק, מהרגעים הספורים בהם ראיות נאספות, אנשים מתושאלים, קלטות של מצלמות אבטחה מוחזרות אחורנית. זו לא הפעם הראשונה שהוא כלוא בתוך ההגדרה הזו, של חשוד. בעבר, המיר בדרך כלל את מעמדו מחשוד לאשם ושילם על כך מחיר כבד, אבל הפעם, הפעם זה משהו אחר.

        כי מוקדם יותר החודש, לורנס פיליפס שנמצא בעיצומו של עונש מאסר בן 31 שנים, לכאורה רצח את חברו לתא. אם וכאשר המילה לכאורה תוסר לגמרי, יקרו ככל הנראה שני דברים: בארצות הברית יכריעו סופית כי מעולם לא היה שחקן פוטבול שאיבד כל כך הרבה כישרון, כל כך מהר, בצורה כל כך אלימה; ולורנס פיליפס כבר לא יזכה לראות את החיים מחוץ לבית סוהר.

        והחיים מחוץ לבית הסוהר, כך ניתן רק לשער, יוכלו לנשום לרווחה.


        כל מה שלורנס פיליפס עשה בחייו קשור אחד בשני. בדיעבד, קל מאוד להביט על עברו, על ילדותו, ולזהות את הפצצות המתקתקות שהונחו בצידי הדרך. הוא נולד ב-12 במאי 1975 בליטל רוק ארקנסו, וננטש על ידי אימו 12 שנים לאחר מכן. חברה החדש לא הסתדר עם לורנס, ופיליפס האם החליטה לעמוד לצד בן זוגה בקרב הזה ולשלוח את בנה בן ה-12 לישון אצל חבר, לפני ששירותי הרווחה יסדרו לו משפחה אומנה בדרום קליפורניה, שתפקדה גם כמעין בית מחסה. שם - גם שם - האגרסיות של פיליפס יצליחו לצאת החוצה בצורה בלתי נשלטת. לסמוך על אנשים היתה משימה לא פחות קשה עבורו מלהצליח במבחנים האקדמיים ששנא כל כך. טינה מקהלנון, שניהלה את בית המחסה ההוא, אמרה ל"ספורטס אילוסטרייטד" ב-1995: "הילדים האחרים פחדו ממנו כמו ממגיפה. הוא מיהר לרסק אנשים אחרים, תרתי משמע".

        בנקודת הזמן הזו, בוודאי היתה יד מכוונת שדאגה להציב את הנער העצבני במגרש, עם ציוד מגן ומדים, כדי שיוכל להכות אנשים כחלק ממשחק. פיליפס בהחלט מצא בפוטבול מפלט, וברברה תומאס, שטיפלה בו בבית המחסה ההוא, סיפרה ל"ספורטס אילוסטרייטד" שכשפגשה אותו לראשונה הוא נראה לה מאוד אתלטי יחסית לילד בן 12, ומאידך, עישן סיגריות. בבית הספר התיכון החדש שלו בולדוויין פארק היי, החל להצטיין במקביל גם בפוטבול, גם בבייסבול וגם בכדורסל, ולכולם היה ברור שעדיף שיישאר במגרש - כל מגרש - משייצא ממנו. טיי פאגון, עוזר מאמן קבוצת הפוטבול בבית הספר ההוא, אמר ב-1995 ל"ספורטס אילוסטרייטד": "אני לא יודע איפה לורנס היה היום אילולי ספורט. אולי היה מת. אולי היה בכלא. זו ברכה שספורט נכנס לחייו".

        תחילה שיחק פיליפס כתופס, אך כשמאמנו הבין כמה כוח יש בו, עבר לעמדת הראנינג בק. "הוא היה גדול, חזק ומהיר", נכתב ב"הספריה סטאר". "היתה לו מהירות של ספרינטר והוא לא גילה פחד, הוא פשוט רץ ודרס אותך. בהגנה הוא חילק מכות ממוטטות. אני זוכר שצפיתי בו במשחק אחד וחשבתי שלורנס לא רק רוצה לתקל אנשים, הוא רוצה להעניש אותם". הגישה הזו הביאה אותו למכללת נברסקה המפוארת ב-1993, וגם שם, ההתחלה לא היתה חלקה. בעוד המשיך להצטיין על כר הדשא, לכולם היה ברור שחידת לורנס פיליפס קשה לפיצוח. יחסית לזעם שהצטבר בתוכו, הנער האתלטי היה שקט מאוד. מאמנו במכללה טום אוסבורן כתב בספר "On Solid Ground" כי "לורנס נראה מאוד מרוחק ולא דיבר הרבה. אני חושב שהוא היה ביישן וחשדן. הוא הקשיב חזק לכל מה שהיה לי להגיד, כאילו הוא מנסה להעריך האם ניתן לסמוך עלי".

        בעונתו השנייה בנברסקה הפך לשחקן החשוב ביותר של המכללה, ואחת הסיבות העיקריות לעונה המושלמת וההיסטורית שהסתיימה באליפות.

        ואז, אחרי כמה תקריות לא משמעותיות, לורנס פיליפס החל להסתבך ולסבך את הקרובים לו.

        לורנס פיליפס במדי מכללת נברסקה (GettyImages)
        שתי אליפויות, הרבה בזכותו. פיליפס בנברסקה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ביוני של 1995 הואשם כי תקף את חברתו לחיים ואיים שיירה בה "בברכיים ובמרפקים". העובדה שלאף אחד במכללה זה לא ממש הפריע בוודאי גרמה לפיליפס להרגיש כוחני עוד יותר, בלתי מנוצח, גדול מהקבוצה, מהקולג', מהחיים. אחרת, אין דרך חלופית להסביר את מה שקרה ב-10 בספטמבר, 1995. בשלוש בבוקר קיבל פיליפס טלפון מידידה שטענה שחברתו לשעבר, שחקנית הכדורסל קייט מקיוון, ישנה אצל בחור בשם סקוט פרוסט. כוכב הפוטבול מיהר לפרוץ לדירה של פרוסט ומצא את מקויוון, אותה בהחלט עדיין אהב, בשירותים. הוא החל לתקוף אותה, הטיח אותה ברצפה, חבט בפניה וגרר אותה בשיערה שלוש קומות במדרגות והפסיק רק כאשר מספר שכנים התערבו וקראו למשטרה.

        אם לתוקף לא היו קוראים לורנס פיליפס, אם התוקף היה סתם אחד, סתם אזרח פשוט עם עבודה ממוצעת, הוא בוודאי היה מבלה את הלילה במעצר, בוודאי היה משלם מחיר כבד הרבה יותר מזה ששילם פיליפס, שבסך הכל הושעה לזמן קצר מקבוצת הפוטבול בה כיכב. התקשורת הפנתה את מרבית החצים אל עבר מאמנו, טום אוסבורן, שהחליט על ההשעיה, והתקשה להצדיקה. במסיבת עיתונאים אחת נשאל: "מה היה קורה אם אחד השחקנים שלך היה גורר את אחת מבנות משפחתך במדרגות - האם היית מחזיר אותו לקבוצה?" אוסבורן התעקש שהוא עושה את הדבר הנכון, שלנטוש את פיליפס, שעבר כל כך הרבה, תהיה ההחלטה השגויה, כזו שרק תעצים את מעגל האלימות הזה. הוא צריך מסגרת. "לא הייתי קורא לזה מכות", צוטט המאמן כאומר בתקשורת האמריקאית, והוסיף: "זה לא כאילו לורנס הוא בחור עצבני מאוד כל הזמן. הדבר הפשוט היה לשחרר אותו לגמרי, לתמיד, אבל אחרי שבחנו את הכל, החלטנו שזה לא הדבר הנכון לעשות".

        על כן, אחרי שלא שיחק בספטמבר ובאוקטובר, בנובמבר לורנס פיליפס שב למגרש הפוטבול כאילו כלום לא קרה, למורת רוחה של חלק גדול מהתקשורת האמריקאית. "לורנס פיליפס הוחזר והשמיים כחולים והדשא ירוק והאפיפיור קתולי", נכתב ב"לוס אנג'לס טיימס". "הוא רץ 40 יארד ב-4.3 שניות, לא? מה עוד אתם צריכים לדעת? איזה עוד עובד של האוניברסיטה יכול היה לחזור למשרה שלו שישה שבועות אחרי שתקף בחורה צעירה וגרר אותה במדרגות כמו איש מערות? "יש בו הרבה כעס", הסביר אוסבורן. כך היה גם במקרה של ג'ק המרטש".

        המניעים של מכללת נברסקה היו ברורים לכל: לורנס פיליפס היה אחד השחקנים הטובים בעולם לגילו, ובלעדיו הסיכויים לקחת אליפות (או להגיע למשחק הפייסטה בול היוקרתי) היו נמוכים הרבה יותר. מה שאומר שהסיכויים לקבל הכרה ארצית - וחשוב הרבה יותר, עוד המון כסף (הניצחון באורנג' בול של 1994 הכניס לנברסקה 4 מיליון דולר) - היו נמוכים הרבה יותר גם כן. זאת ועוד: למכללה שזוכה בתארים קל יותר לפתות את הכוכבים הבאים, אלה שבאים מהתיכון. למכללה שאולי עושה את הדבר הנכון מבחינה אתית אך מסיימת את העונה מחוץ לפלייאוף, קשה יותר לבנות לקראת העונה הבאה. פיליפס עצמו הוזכר כאחד המועמדים הבטוחים לזכות בתואר האישי הנחשב ביותר במכללות – פרס ההייזמן, שגם כן אומר משהו על המכללה – ואם היה מחמיץ את שארית העונה, למשל, היה יוצא מהמירוץ לגמרי.

        ובזמן שפיליפס ונברסקה דהרו לאליפות מכללות שנייה ברציפות, קייט מקיוון איבדה את מלגת הכדורסל שלה. זה קרה ב-19 באפריל, 1996, כששחקנית הספסל התבשרה כי הדריכה במקום, האכזבה מעקומת השיפור הלא קיימת שלה, הביאו את ראשי האוניברסיטה לקבל את ההחלטה הלא פשוטה. כנראה שקייט מקיוון לא היתה זקוקה למסגרת. כנראה שבמקרה שלה, קל יותר היה לחתוך את החבל במקום להתמודד עם הטראומה.

        שבוע לאחר מכן לורנס פיליפס מצא עצמו ב-NFL, עם חוזה עתק ומעמד של אחד השחקנים הצעירים המדוברים בתבל.

        מאמן מכללת נברסקה טום אוסבורן (GettyImages)
        טובת המכללה מעל הכל. טום אוסבורן (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        הוא קרא לעצמו "השחקן הטוב ביותר בדראפט", וסביר להניח שמבחינת יכולת וכישרון נטו, גם צדק. אלא שחמש קבוצות לא היו מוכנות לקחת את הסיכון המתקרא לורנס פיליפס - המינוסים העתידיים גברו על הפלוסים העתידיים - והוא החליק לבחירה השישית, שם חיכתה סט. לואיס הנלהבת, עם חוזה של 5.625 מיליון לשלוש שנים (ללא בונוס חתימה, ועם משכורת קצת יותר גבוהה כל שנה, כדי להעניק לו מוטיבציה להישאר בתלם). "אני רוצה להוכיח לכולם שיש לי אופי מצוין, שאהיה בסדר בסט. לואיס על המגרש ומחוצה לו", אמר ל-ESPN. "הדרך היחידה להשתפר היא להתקדם קדימה. אני לא יכול לשקוע בעבר". אז הוא שקע בהווה: פחות מחודשיים אחרי הדראפט נעצר על נהיגה בשכרות בקליפורניה, ושנה וחצי לאחר מכן ירצה בעקבות כך את עונש המאסר הראשון ולא האחרון בחייו.

        עונת הרוקי היתה מאכזבת. בסיומה, התפנה לעשות את מה שידע לעשות הכי טוב: צרות. בפברואר של 1997 נעצר במלון באומהה לאחר שהתפרע, מישש בחורה בשם ליסה בייטמן והיכה בחור בשם ארתור סטלוורת'. חודש אחרי פתיחת העונה הואשם בתקיפה של אישה שסירבה לרקוד איתו, ושמעה: "אשבור לך את עצם הלסת ואקרע את השזירות מהראש שלך", לפני שחטפה אגרוף ששבר לה את אחת השיניים ועילף אותה. ואז, עוד לפני תום עונתו השנייה ב-NFL, לורנס פיליפס שוחרר מהקבוצה שלקחה עליו צ'אנס כל כך גדול. ראשי סט. לואיס הכירו בפוטנציאל העצום שלו - כולם, למעשה, הכירו בו, כולם האמינו שאם יצליחו לאלף אותו יקבלו את אחד השחקנים הטובים בליגה - אך בו בזמן הכירו גם בהיותו השפעה איומה על המועדון כמעט מכל בחינה אפשרית. יכולתו המאכזבת רק תרמה להחלטה.

        המאמן דיק ורמיל סיפר שנפגש עם פיליפס שלל פעמים, ובאחת מהן, איים שיספסל אותו אם לא יתאפס. שחקנים אחרים בוודאי היו חוששים למשרתם ומתחננים לצ'אנס נוסף, שחקנים אחרים בוודאי היו מגיעים שעה מוקדם יותר לאימון שלמחרת, נשארים שעה מאוחר יותר, עושים כל מה שרק אפשר כדי להיאחז בחבל ההצלה שעדיין לא הוסר. לורנס פיליפס, לעומת זאת, שמע את דברי מאמנו, נטש את מתחם האימונים של הראמס, לא הופיע לאסיפה הקבוצתית והחסיר אימון נוסף על דעת עצמו. ורמיל ואחרים דיברו על בעיות עם אלכוהול, והמאמן עצמו צוטט כאומר: "ללורנס אולי אין בעיית שתיה, אבל יש לו בעיות כשהוא שותה".

        למיאמי דולפינס לא היתה שום בעייה להחתים את הכישרון הבעייתי פחות משבוע אחרי ששוחרר מסט. לואיס. "אני מעריך את ההזדמנות שקיבלתי ורוצה לתרום לקבוצה בכל דרך שרק אוכל", אמר אז פיליפס. "אני מבין שעשיתי כמה טעויות, אבל עם הדף החדש הזה שמתי הכל מאחורי. אני יודע מה המאמן מצפה ממני, ואעבוד הכי קשה שיש כדי להצדיק את ההזדמנות הזאת". בפועל, הוא שיחק שני משחקים בלבד לפני ששוחרר טרם פתיחת עונת 1998, לאחר שהודה באשמת תקיפה של אישה במועדון לילה בפלורידה.

        צפו בלורנס פיליפס בפעולה

        הקבוצה הבאה שהיתה מוכנה להמר עליו היתה ברצלונה, בשורותיה העמיד ב-1999 סטטיסטיקות מצוינות - מצוינות כל כך, עד שקיבל צ'אנס נוסף ב-NFL, הפעם בסן פרנסיסקו. גם הניסוי הזה הסתיים בטרם עת - אחרי שמונה משחקים בלבד, בשל יכולת חלשה וחילוקי דעות בין פיליפס ומאמנו החדש, סטיב מריוצ'י, ומעט מאוד אנשים היו מופתעים מכך. "תוסיפו למוות ומיסים את הטעויות של לורנס פיליפס כדברים הבטוחים היחידים בחיים", נכתב ב"דיילי נברסקן". במהלך העונה הקצרה, פיליפס "חיפש סיבות מדוע הוא לא צריך להתאמן", כך לפי מאמנו, ובשני אימונים ספציפיים לקראת סיומה סירב לקחת כל חלק (באחד מהם אמר: "אתה לא מכניס אותי במשחקים, אז למה שאתאמן?"). מריוצ'י נפגש עם עוזריו, ואחד מהם הציב אולטימטום: זה פיליפס או אני. המאמן בחר בעוזרו, השעה את הראנינג בק הבעייתי משלושה משחקים בשל "התנהגות שמזיקה לקבוצה", ולאחר מכן שחררו לגמרי.

        לורנס פיליפס היה אז בן 24. הוא לא שיחק יותר ב-NFL.

        במרץ של 2000 נעצר שוב בחשד שתקף מישהו במסיבה בבברלי הילס. חודשיים לאחר מכן תקף את חברתו, ושוחרר בערבות של 500 אלף דולר. ב-2001 הצטרף לליגת האולמות, ואז לליגה הקנדית, שם המשיך לעשות כעולה על רוחו - בעיקר לא להתאמן, לא להופיע, לשגע את סוכניו שהתפטרו והוחלפו בקצב בו הופיע בתחנות משטרה. בקיץ 2003 שוחרר מקבוצתו הקנדית לאחר שנעצר עם אקדח טעון, ובאותה שנה שקע לתהומות חדשים, כשניסה למכור את טבעת האליפות שלו מ-1994 תמורת 20 דולר לחנות באס וגאס. המוכר הציע לתת לכוכב הפוטבול לשעבר 20 דולר ולאפשר לו לשמור את הטבעת, אך פיליפס התעקש. זמן לא רב לאחר מכן, נמכרה הטבעת באיביי תמורת 1,725 דולר.

        בקיץ של 2005 התקשר למאמנו בנברסקה טום אוסבורן, והביע רצון לשוב לענף. "זה היה נשמע כאילו הוא עולה שוב על המסלול", אמר אוסבורן, אז כבר חבר קונגרס, לסוכנות הידיעות AP. אולם חודשיים או שלושה לאחר מכן שוב תקף פיליפס את חברתו לחיים בשני מקרים שונים - פעם חניקה, פעם זריקה אחורנית אל תוך אמבטיה מחשש שבגדה בו. ואז, מספר ימים לאחר מכן, שחקן העבר ביצע עבירה ממנה כבר לא היה לו שום סיכוי להתחמק. זה קרה אחרי הפסד במשחק פוטבול חובבני בלוס אנג'לס. פיליפס הזועם ירד מכר הדשא, האשים את חבריו הצעירים לקבוצה שגנבו ממנו את התיק איתו הגיע, נכנס להונדה השחורה (והגנובה) שלו וניווט אותה במהירות בחזרה לכר הדשא. הוא פגע בנערים בני 14, 15 ו-19, ופספס בקושי ארבעה אחרים, בגילאי 15 עד 24. בו בזמן, היה מבוקש על ידי משטרת סן דייגו על צמד התקיפות את חברתו, ולכל היה ברור שמהסיפור הזה, לורנס פיליפס לא הולך לצאת נקי.

        "הוא נעשה כועס כשהוא מרגיש שמזלזלים בו, והוא מגיב עם זעם עיוור", אמר התובע המחוזי טום היקס ל-ESPN. בבית המשפט התנצל פיליפס בפני הנערים בהם פגע. אחד מהם, רודני פלורס, סיפר שהחלום שלו לשחק פוטבול בצורה מקצוענית חוסל על ידי ההונדה השחורה של פיליפס, ביחד עם רגלו. "אני מצטער שהרגל שלך הרוסה", אמר שחקן ה-NFL בדימוס. "אני מצטער שאתה צריך להיות כאן ככה. לא התכוונתי לפגוע באף אחד". חבר המושבעים לא חשב כך, ובאוקטובר 2006 נמצא פיליפס אשם בכל שבעת הסעיפים בהם הועמד, ונשלח לכלא לעשר שנים. שלוש שנים לאחר מכן נמצא אשם בשבעה סעיפים נוספים של הכאת חברתו, ועונש המאסר המעודכן התנפח ל-31 שנה.

        שחקן הפוטבול לורנס פיליפס במדי ברצלונה (AP)
        בסוף, אף קבוצה כבר לא היתה מוכנה להמר עליו. פיליפס במדי ברצלונה (צילום: AP)

        ב-12 באפריל, 2015, דמיון סוורד, בן דודו של שחקן ה-NFL לשעבר אר ג'יי סוורד, נמצא ללא רוח חיים בתא המאסר אותו חלק עם לורנס פיליפס. סוורד, שריצה עונש מאסר של 82 שנה באשמת רצח, היה בן 37 כשנחנק למוות. פיליפס הוא החשוד העיקרי, ובשבועות הקרובים צפויות התפתחויות בחקירה, בסיומה, ניתן רק להניח, מעט מאוד אנשים יהיו מופתעים אם אכן יתברר כי כוכב הפוטבול לשעבר הוא הרוצח. חלק מהם מאמינים שפיליפס אולי אשם, אבל הוא לא האשם הבלעדי במצב אליו הגיע. "החברה אכזבה אותו", כתב ווילי מקדאפי ב"בליצ'ר ריפורט". "לא היה לו למי לפנות. השם שלו הלך אחריו וריסק את הניסיון שלו לעשות דברים טובים על המגרש ומחוץ לו. לא היה לו סיכוי מלכתחילה. הוא תוצר של חברה אלימה שיורקת אותך באותה מהירות בה היא מכניסה אותך פנימה".

        באתר The Shadow League השמיעו קול קצת אחר: "אם הוא לא היה כישרון כל כך גדול, אין ספק שהיו מאשפזים אותו לפני הרבה זמן. אבל, בגלל שיכול היה לרוץ מהר מאוד, טאטאנו את כל העבירות שלו מתחת השטיח. מגייסים, מאמנים, חברים לקבוצה, אוהדים, עיתונאים, כולנו. כחברה קולקטיבית של חובבי פוטבול קראנו לנו טיפש, בזבוז, וחקירת הרצח ממשיכה. עם זאת, אנחנו הטפשים שחיפשנו עבורו תירוצים רק בשל יכולותיו הפיזיות. אנחנו אלה שזרקנו אותו הצידה בלי להציע אפשרויות טיפול, ואנחנו, כחובבי פוטבול, אחראיים בדיוק כמו פיליפס למוות של דמיאן סוורד".

        שחקן הפוטבול לורנס פיליפס (AP)
        החברה אכזבה אותו? לורנס פיליפס (צילום: AP)

        לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

        לתגובות:
        nimrodofran@walla.co.il