הסיבוב הראשון של הפלייאוף שעבר היה אחד הטובים בשנים האחרונות. קיבלנו סיבוב של 50 משחקים, שיא NBA. 5 סדרות הגיעו ל-7 משחקים, ורק אחת נגמרה בסוויפ. כמעט שלושה משחקים בתוך הפלייאוף הנוכחי, וב-7 מתוך 8 הסדרות קבוצה אחת עדיין לא ניצחה. הווריורס, הבולס, הקאבס, הרוקטס והוויזארדס מובילות 0:3. אטלנטה וממפיס מובילות 0:2, ומשחק 3 ישוחק הלילה. מה שמוביל לפלייאוף החד צדדי הזה הוא הפער העצום בין קבוצות העילית של הליגה, לקבוצות הדרג השני.
יכול להיות שהמשחקים צמודים יותר מהסדרה (כמו במקרה של גולדן סטייט וניו אורלינס), אבל ברוב המקרים מדובר בהפסד ידוע מראש. פורטלנד הגיעה לפלייאוף מדדה על רגל אחת ונראית כאילו היא רק רוצה לסיים את זה. דאלאס פורקה מבפנים על ידי רונדו. ניו אורלינס, בוסטון, ומילווקי רק רצו שהשחקנים שלהן יכירו את הפלייאוף בפעם הראשונה. ברוקלין פשוט לא ברמה הזו. על הנייר, היינו אמורים לקבל 2 סדרות מותחות, 2 סדרות בין קבוצות ששוות ברמתן. בפועל וושינגטון מפרקת את טורונטו ללא תנאי ומשאירה אותנו עם הסדרה בין לוס אנג'לס קליפרס לסן אנטוניו ספרס. זו הסדרה היחידה בה כל אחת מהקבוצות ניצחה לפחות פעם אחת, אבל אחרי הלילה, זה נראה כאילו הפער בין שתי הקבוצות גדול.
הקליפרס והספרס נפגשות בסיבוב הראשון רק בגלל שיטת הדירוג בליגה שהעניקה את המקום הרביעי במערב לפורטלנד, אלופת הבית הצפון מערבי. שתיהן סיימו את העונה בריצה מרשימה, ושתיהן בנויות להגיע לפחות לחצי גמר המערב, אם לא רחוק יותר. הדירוג קבע שרק אחת מהן תהיה שם. הקליפרס התחילו את הסדרה עם יתרון הביתיות, אבל לפי כל הפרשנים הם היו האנדרדוגים הגדולים נגד האלופה מסן אנטוניו. החדשות הרעות עבור אוהדי לוס אנג'לס הן שהספרס משתפרים ממשחק למשחק. החדשות היותר רעות הן שאין חדשות טובות.
המשחק הראשון היה כולו קליפרס, משחק בו ההתקפה של לוס אנג'לס פירקה והשפילה את ההגנה של סן אנטוניו. המשחק השלישי היה תמונת הראי של המשחק הראשון, משחק שבו ההגנה של סן אנטוניו פוררה את ההתקפה אולי הכי טובה בליגה לגורמים. בין לבין קיבלנו משחק שני צמוד שהלך להארכה והעביר את יתרון הביתיות לסן אנטוניו.
שתי הקבוצות הגיעו לפלייאוף בכושר מעולה, והקליפרס המשיכו אותו למשחק 1. נזכיר רגע את מה שקרה באותו משחק כדי לחדד את ההבדלים לגבי מה שקורה מאז. סן אנטוניו נראתה באותו משחק לא מוכנה, לא מחוברת. ההגנה שלהם נתנה לגריפין יותר מדי חופש להגיע לטבעת. ארון ביינס אמור להיות אחד השחקנים הקשוחים בליגה, אבל גריפין לא ספר אותו. ההטבעה האחרונה של גריפין, אחרי סבסוב, כשפטי מילס ובוריס דיאו מביטים בו סימלה יותר מכל את ההגנה של סן אנטוניו באותו ערב: צופה ולא מתערבת. פול עשה ככל העולה על רוחו, והקליפרס נצחו את המשחק בשני רבעים דומיננטיים (הראשון והשלישי).
המספרים של ההתקפה שלהם: 51.3% מהשדה, רק 18 שלשות, רובן חופשיות, ו-10 מתוכן הלכו פנימה. לעומת זאת סן אנטוניו קלעה ב-36% מהשדה. היא זרקה 33 שלשות, וקלעה 10, כמו הקליפרס. רק 7 מתוך ה-33 היו מהפינה, השלשה הכה מבוקשת. גם בצבע סן אנטוניו לא הסתדרה עם הנוכחות של דיאנדרה ג'ורדן והרבתה להחטיא. עד כאן לגבי השיעור ההוא שהספרס קיבלו.
מי שראה בעיני רוחו סדרה חד צדדית כנראה לא מכיר את הפלייאוף, ובטח לא את הספרס. ההבדל הגדול בין העונה הרגילה לפלייאוף הוא היכולת ללמוד את היריבה ולהתכונן ממשחק למשחק. אמרנו שבמשחק הראשון ההגנה של סן אנטוניו צפתה, אבל היא גם למדה, ובמשחק השני התחילה ליישם. השלב הראשון היה להוציא את הכדור מהידיים של כריס פול. זה העביר יותר משקל התקפי לבלייק גריפין שסיים עם טריפל דאבל, אבל הספרס הראו שהם יכולים לחיות עם זה. גריפין היה נהדר, אבל בסוף המשחק, במקומות שבהן פול לא מרבה לעשות טעויות, הוא יאבד שני כדורים. אחד שלח את המשחק להארכה, השני את סגר את הניצחון של הספרס.
השלב השני היה לכוון את ההתקפה לשחקן הכי פחות טוב של הקליפרס מאט בארנס. בארנס זרק רק חמש פעמים במשחק הראשון, במשחק השני זרק 10 פעמים וקלע רק פעם אחת. בארנס הוא האופציה האחרונה של הקליפרס. ממנו יגיע הדאבל טים, ואם צריך להשאיר שחקן פנוי, זה לרוב יהיה הוא.
השלב השלישי היה לחסל את הספסל, כלומר נטרולו של ג'מאל קרופורד. את המשחק הראשון קרופורד סיים עם 7 מ-10 מהשדה ויותר מדי זריקות קלות. במשחק השני הוא קלע 4 מ-13 וראה מולו שומרים גבוהים בכל מהלך. הספרס הורידו את הקליפרס מ-107 נקודות במשחק הראשון ל-94 במשחק השני (בלי ההארכה, עם ההארכה הם הגיעו שוב ל-107). במספרים: 42.4% מהשדה, 29 שלשות, רק 9 צללו פנימה. הם ביצרו את הצבע והכריחו יותר זריקות מבחוץ.
ההתקפה של סן אנטוניו נשארה כמעט על אותו מספר מהמשחק הראשון, למרות שפארקר וג'ינובילי היו חושך וסיימו את המשחק מוקדם מדי. טים דאנקן וקוואי לאונרד השלימו את החסר במשחק התקפי טוב. ברבע האחרון דאנקן עשה רק נזק (הוא עד עכשיו ממלמל התנצלויות על הרבע הזה), והקליפרס חזרו למשחק. הם היו חייבים לנצח אותו, אבל איבוד הכדור של גריפין לא רק נתן לספרס זמן על השעון, גם נתן למילס 2 נקודות קלות במתפרצת. בהארכה מילס התפוצץ ודאנקן תיקן את הנזק מהרבע הרביעי כדי להביא את הספרס לניצחון. פופוביץ' ישמח על כל משחק צמוד, שכן הניסיון והיכולת בצד שלו. פופוביץ' ניצח את הקליפרס בחוץ, במשחק שבו הספרס שיחקו ביכולת בינונית, עם שני כוכבים שלא הופיעו. זה רק הכין אותנו למשחק מספר 3, והוכחה נוספת לכמה הספרס חזקים.
הלילה, במשחק 3, זה התפוצץ בכל החזיתות: הגנתית, התקפית, וקוואי לאונרד-ית. הספרס הכריחו את ההתקפה של הקליפרס לאחד על אחד שנגמר לרוב בזריקת מיד ריינג' קשה. הם ידעו להגביל את ריבאונד ההתקפה של הקליפרס, ולהרחיק את ג'ורדן מהסל. זה אפשר להם המון התקפות מעבר וסלים קלים. ופתח להם את ההתקפה שנראתה הרבה יותר דומה למה שראינו מהם בפלייאוף שעבר. הנעת כדור, זריקות חופשיות. הם עדיין החטיאו יותר מדי, מה ששמר על המשחק צמוד בחצי הראשון, אבל ההגנה שלהם עשתה את העבודה כשעצרה את הקליפרס על 11 נקודות ברבע השלישי. הקליפרס סיימו את המשחק עם 34% מהשדה, וככה אין להם שום סיכוי לנצח את סן אנטוניו.
אי אפשר לדבר על המשחק בלי להזכיר את קוואי לאונרד. לאונרד נבחר לשחקן ההגנה, והלילה הראה למה. בכל התקפה הוא שמר על שחקן אחר של הקליפרס (פול, רדיק, בארנס, גריפין וקרופורד זכו להכיר), ובכל פעם הוא עצר אותו. וזה לא רק ההגנה, זה גם ההתקפה. 32 נקודות (שיא פלייאוף אישי), 13 מ-18 מהשדה, ופשוט בלתי עציר. כשהוא במוד MVP אף קבוצה לא יכולה לנצח את סן אנטוניו.
משחק 4 יהיה ביום ראשון ב-22:30 בערב שעון ישראל, ועכשיו התור של דוק ריברס להביא תשובות. שום דבר עוד לא גמור, ותבוסה במשחק אחד, לא מעידה בהכרח על המשחק הבא, כמו שסן אנטוניו הוכיחו. מצד שני, נראה שהם היחידים שעושים התאמות ממשחק למשחק, ואין ספק שהיתרון ביכולת האימון נמצאת אצל הספרס. ריברס חזק ביצירת מוטיבציה, בבניית השחקנים שלו, אבל עדיין לא הצליח להוביל את הקליפרס לסדרת פלייאוף מוצלחת. בעונה שעברה הם התקשו מאוד נגד הווריורס הנמוכים (ללא בוגוט), ועשו טעויות קריטיות שגרמו להפסד נגד הת'אנדר. ריברס זוכה לחסד נעורים על ההצלחות של הסלטיקס, אבל הוא לא מצליח לשחזר אותן בלוס אנג'לס.
כדי לנצח, הקליפרס יצטרכו למצוא פתרון לקוואי לאונרד בשני צדי המגרש. את זה הם היו צריכים לעשות בתחילת העונה, וכרגע אין להם את הכלים להתמודד איתו. החור שלהם בעמדת הסמול פורוורד עמוק מתמיד. הם חייבים להגיע לזריקות טובות יותר בהתקפה. זריקות מיד ריינג' מכדרור הן זריקות רעות, והם חייבים יותר חסימות ויותר תנועה. נראה גם שלסן אנטוניו יש פתרונות לפיק אנד רול של פול וגריפין. זה נגמר יותר מדי פעמים במיד ריינג' של גריפין. הם צריכים יותר מג'מאל קרופורד. הבעיה היא שגם פופוביץ' יודע את זה, ולוקח את הדברים האלה מהקליפרס. האם יש להם תשובה? כנראה שלא. גם אם הקליפרס ינצחו את משחק 5 בלוס אנג'לס, אין שום סיבה שסן אנטוניו לא תגמור את הסדרה במשחק 6 אצלה בבית.
