מדד הגזענות: "הפודיום", על שיר השואה של אוטרכט, המגרש הכי רע והתגובה הדמיונית של גיא לוי

הלו, מי נתן את ההוראה?


אנשי שיווק ופרסום מנהלים את המנהלת, כך אומרים, ועדיין, מאז נפתח שלב הפלייאוף (למה קוראים לו כך, שמישהו כבר יענה), התבצעה הפרדה מוחלטת בין שש הראשונות לשמונה האחרונות. הפלייאוף התחתון שוחק בשבת ואילו העליון באמצע השבוע. בכך, ועד להודעה חדשה, החבר'ה מהמנהלת הרגו לנו את שבת של כדורגל. חיסלו, מעכו, רוצצו.



בשבת הקרובה נקבל, שוב, משחקים על טהרת הפלייאוף התחתון.


בליגת העל יש, כרגע, באופן גס, 25 שחקנים ששווה לקנות כרטיס או לזפזפ בשבילם (6 ממכבי תל אביב, 5 ממכבי חיפה, 4 מבית"ר ירושלים, 3 מבאר שבע). אבל בפלייאוף התחתון יש את ערן לוי, לארי קאיודה, טוני וואקמה ובלחץ אפשר לכלול את מוחמד גאדיר. כלומר, בלארג'יות, המנהלת משבצת לנו שבת שלמה על ארבעה שחקני כדורגל - בהנחה שכולם משחקים (וואקמה כבר פצוע, אומרים). סטטיסטית, רק אחד או שניים מהם יהיו על המסך שלנו פר שבוע. המשמעות: כל עוד ישוחק רק פלייאוף תחתון בשבת, השבת מתה. לא קיימת. כאילו לא היתה.





ועכשיו, לשלושת הסיפורים הגדולים של השבוע.

"הפודיום" - כל הטורים

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

Me vader zat bij de commando's"
me moeder zat bij de SS
en samen verbrandden zij Joden
"want Joden die branden het best

"אבא היה בקומנדו
אימא היתה ב-SS
ביחד הם שורפים יהודים
כי יהודים נשרפים הכי טוב"

אף אחד לא ימנע מפיליפ קוקו לקחת אליפות עם הפרויקט הצעיר של פ.ס.ו, ובכל מקרה, הנושא שמעסיק את הולנד לא קשור לחבר'ה מאיינדהובן. לפני 10 ימים, בסטאדיון חאלחנווארד, אוהדי אוטרכט חיכו לאירוע הכי טוב בשנה, עבורם. אירוח אייאקס - מועדון "היהודים" - במגרשם.



תחרותית, אין לחבר'ה מאוטרכט יותר מדי להציע - הם במקום ה-13 בארדוויסי, שש נקודות מעל פלייאוף הירידה; אבל בגזרת הטריבונה, היום שבו אייאקס מגיעה הוא יום חג. חג לנאצות. ואז הם שרו את השיר הנודע 'חמאס, חמאס, היהודים לגז'.



השיר הישן לא נשמע בתהודה גדולה הפעם ביציעים, כי החבר'ה של אוטרכט התרכזו בנאצות אחרות בזמן ה-1:1 מול האלופה היוצאת. יום לאחר מכן עלה ליוטיוב קליפ מהיציע, ושם נשמע שיר הרבה יותר גרוע.





"אבא היה בקומנדו
אימא היתה ב-SS
ביחד הם שורפים יהודים
כי יהודים נשרפים הכי טוב"

בהולנדית זה מתחרז, בערך, והשיר הפך את המדינה. הפרלמנט סער, הפוליטיקאים געשו ודרשו מההתאחדות ההולנדית לעשות מעשה, ומהר. גופים יהודיים תבעו את המועדון ואת הליגה, וההתאחדות נתנה לאוטרכט זמן תגובה עד 29 באפריל, לפני שתחליט מה שתחליט. אוטרכט מנסה לתפוס את הסוררים ולהרחיקם לצמיתות, ובכל מקרה המועדון - לפי הערכת הכתבים המקומיים - יחטוף חזק.



"באוטרכט תמיד שרו שירים אנטי יהודיים במשחקים מול אייאקס", העיתונאי ההולנדי ווילבר האק מספר לוואלה ספורט. "זה לא חדש, אבל השיר הזה כן חדש. וזה שיר נוראי. וזו הסיבה שכולם היו בשוק". אגב, שירי רעים יש תמיד בספורט, אבל גם באופ"א ופיפ"א הגבול לרוב עובר בגזענות. שם הסבלנות אוזלת.



העיתונאי וילם ויסרס מוסיף: "תמיד היו שירי נאצה, וקשה מאוד להילחם באוהדים באופן אישי. השופט או המועדון יכולים להחליט על הפסקת המשחק, אבל גם זה מסוכן. האוהדים רק יהפכו לאגרסיבים יותר, וברגע של פיגור במשחק, זה יהיה נשק לאוהדים כדי לפוצץ אותו. אלה אוהדים אידיוטים, שכותבים שירים ולא יודעים בכלל על מה".

אנשי אוטרכט סירבו לבקשת וואלה ספורט להתראיין בנושא, לפחות עד לאחר שהחקירה תסתיים. דובר המועדון שלח למערכת הודעה רשמית ולקונית, בה נכתב בין היתר שלא שמעו את השיר בזמן אמת, שהם מנתקים את המועדון ממילות השיר ושהם מתנצלים בפני מי שנפגע. עוד נכתב שב-FC אוטרכט מקווים שהבעיה תיפטר מהשורש, ולא רק על ידי ענישה פרטנית. לצד זה, הרבה מאוהדי הקבוצה טענו: השירה לא מופנית ליהודים באשר הם; היא מופנית לעבר אייאקס, שקוראים לעצמם יהודים. ובכן, אוהדים רבים של אייאקס מסכימים איתם. וזה בעצם הסיפור.

העובדה שבאייאקס מכנים את עצמם "היהודים", או Superjoden, איך שתרצו, נראית קוסמת מהצד אבל מפריעה להרבה אנשים מבפנים. ההישענות על הגימיק הזה, והנאצות שאותו גימיק גורר, גרמו לאוהדים יהודים רבים להפסיק להגיע למשחקים. ומה בכלל הקשר בין יהדות לבין אייאקס?

באופן אירוני, בסוף החודש שעבר שודר בערוץ הראשון הסרט ההולנדי התיעודי "היהודים המעולים של אייאקס" (Superjews: De Superjoden van Ajax). במהלך הסרט הבימאית נירית פלד, תושבת אמסטרדם, מציגה כיצד מועדון הפאר התחמש בכינוי הזה, ומה ההשלכות.



"אמסטרדם תמיד היתה עיר עם דימוי יהודי", פלד מספרת לוואלה ספורט. "אחרי מלחמת העולם השנייה, המילה 'יהודי' היתה שם נרדף לאנדרדוג, קללה, עלבון, והקבוצות האחרות היו קוראות לאייאקס כך. בסוף שנות ה-70 נפל לאוהדי אייאקס האסימון - 'יאללה, הם קוראים לנו היהודים? נהיה סופר-יהודים'. כמו ג'יימס בראון, שהפך את המשמעות של Bad ל-Good, הם עשו עם 'יהודי'. צעקו להם 'יהודים?', הם ענו עם הבה נגילה".



בסרט מראה פלד שכבר במגזין האוהדים הראשון, שנקרא "הכוכב של אייאקס", הסמל היה מגן דוד. "היום יש הרבה ילדים באמסטרדם שתגיד להם 'מגן דוד' והם לא ידעו מה זה", היא מספרת. "הם ייכנסו לחנות תכשיטים ויגידו לתכשיטן 'תעשה לי עגיל עם הכוכב של אייאקס'. זה דור חדש שלא מבין את הקשר".



וכמוהם, גם האוהדים האויבים לא מבינים את הקשר. "היה משחק ברוטרדם, שהניפו בו דגלי פלסטין", פלד מעניקה לנו סצנה שירדה בעריכה. "נכנסתי ושאלתי אחד מהם 'למה אתה מרים דגל פלסטין? אתה בעדם? אתה מודע לקונפליקט?'. הוא ענה לי: 'מה פתאום, אני שונא מרוקאים'".



"זו ההבנה של אוהדי הכדורגל כאן", היא ממשיכה. "הכול סלט שלם. אוהדי הכדורגל הם קופירייטרים מדהימים. הם ישתמשו בכל מה שיש להם כדי לשיר משהו שיכאב ליריבים. אבל הפעם זה כנראה חצה את הגבול".

וכפי שאמרנו, יש רבים - גם בקרב אוהדי אייאקס - שחושבים שכל עניין הזהויות הוא קטליזטור לבלגן. הם מצאו את הפרובוקציה האולטימטיבית - דגל ישראל - שלפי פלד מאז ומעולם הבטיח תמונה בעיתון. "הישראלים אוהדים את החיבור הזה, אבל היהודים לא", היא טוענת. "ליהודי הולנד אין צורך להתבלט כך. הם לא אוהבים את זה, הטראומה של השואה השאירה אותם מופנמים. הסתובבתי רבות עם האוהדים במגרשים, וכשאתה שומע את השירים האלה, אתה מתכווץ".



בצילומים לסרט, ניצולת שואה בשם גברת פישר סיפרה לפלד: "בכל פעם שהם שרים את השירים האלה, אני נזכרת בשואה". אותה גברת פישר נפטרה, אגב, עד שהסרט יצא.



למה לאוהדי אייאקס להתפאר במשהו שהם לא? הם לא יהודים.



"פה אתה טועה. פילוסופית, מבחינתם, הם כן יהודים. הם יגידו לך 'אני לא יהודי כמוך. אני יהודי של אייאקס'. זה הצחיק אותי בהתחלה, ואז העציב אותי, ואז שוב הצחיק. מבחינתם, זה מה שהם".





וכן, זה ממש לא תירוץ לנאצות מצד אוהדי אוטרכט, וגם בהולנד לא מקלים ראש בתופעה.



"אם היו רוצים להתגרות באוהדי אייאקס, אוהדי אוטרכט היו יכולים לשיר כל טקסט", מסכם העיתונאי האק. "אבל זה היה שיר נוראי, וכולם בשוק ממנו".



ויסרס טוען שרק פתרון חינוכי יעזור. "צריך לקחת את האוהדים הבורים לבקר באושוויץ, או בדכאו", הוא מציע.



"ואז הם לא ישירו את זה לעולם".

כמה משעמם היה ה-0:0 בין קרית שמונה למכבי תל אביב, הא? יותר מזה - כמה ברור זה היה?

וסרמיל עתיק מדי, הי"א מגעיל, דוחא כאילו לא באמת נבנה לאחרונה. ועדיין, תמיד הרגיש כאילו למשחק כדורגל באצטדיון קרית שמונה אין עתיד ואין צ'אנס לרגש. ה-0:0 המשמים שלשום חיזק עוד יותר את ההרגשה. אז עברנו למתמטיקה, וגילינו כמה צדקנו.

תודות לדריבליסט, השתתפו במחקר מעל ל-5,000 משחקי ליגת על החל מ-1993/94. הורדנו מתקנים שאירחו פחות מ-10 משחקים, כדי לקבל מדע כמה שיותר מדויק. על הדרישות ענו 27 מגרשים. ומתוך 27 אלה, הוכח מעל לכל צל של ספק - האצטדיון בקרית שמונה הוא הנוראי מכולם. אנטי ריגושים, אנטי גולים, אנטי דרמות. גם משחקי העונה ה'לוהטים' שם נגמרו לרוב ב-0:1, וכשכבר קיבלנו כמה גולים, זה לרוב לא היה חשוב.

אולי זו הנסיעה לצפון, אולי הקרבה לגבול לבנון שגורמת לשחקנים לחשוב על החיים עצמם, אולי זו הקבוצה - שלא קל לכבוש מולה מאז עלתה לליגת העל ועד היום - ואולי פשוט מדובר במגרש לא ידידותי לכדורגלנים ולכדורגל.



אצטדיונים חדשים, נהדרים ויפים נבנו לאחרונה בארץ ישראל. מעניין כמה מים יעברו בליטני עד שגם בקרית שמונה יקום מתקן מזמין יותר. עד אז, שימו אנדר בווינר וזפזפו למגרש אחר.

איך אמר פעם גיא לוי (בגאונות, אגב) הפרשן, "רציתי לספר לכם סיפור דמיוני על קבוצה דמיונית. כל קשר למציאות הוא פרי דמיונו של הקורא בלבד. וככה זה הולך. הלחן, אגב, עממי". ואז שר המאמן, שפוטר ארבעה ימים לפני כן מהפועל רמת גן, את שיר-סגירות-החשבונות-לכאורה ההוא.

אז גם בפודיום בוחרים לפעמים לחבר שירים דמיוניים על מאמנים דמיוניים שהתבטאו באופן דמיוני. הנה השיר שגיא לוי לא שר הפעם - על הראיון הלא-גזעני אבל גם הלא-חכם שלו - וחבל שכך.

לקהל שלי יש סולם
מגיע הוא עד השמיים
והקהל שלי שולט
אז אין ערבי בינתיים

ובא מאמן שחשב שיכול
להחליט מקצועית ולקבוע הכול
ורק בגללי בזכות הקהל שלי
בסגל של בית"ר אין שחקן ערבי

ומהו מוסר ההשכל
שחשוב לכל ילד או אבא
מי צריך פה בכלל ערבים
גזענות ובורות זה סבבה

אז תנו בבקשה להתחנף בכבוד
לא צריך להתמודד, ככה קל לעבוד
אבל איפה יהיו אותם אוהדים
אם בנובמבר אקבל מכתב פיטורים?

orenjos@walla.co.il