המדגם של מינה: סנטי מינה מככב במדור נבחרי השבוע

סנטי מינה - סלטה ויגו

בתחילת אוקטובר, כאשר ויאדוליד הבינה כי הפציעה של חלוצה רוג'ר מרטי חמורה והוא ייעדר לפחות חצי שנה, הוחלט בקבוצה לצרף חלוץ באופן מיידי. הפציעה אפשרה לקבוצה מהליגה השנייה להביא מחליף וכך הפנייה הראשונה נעשתה לסלטה ויגו, בניסיון לקבל בהשאלה את סנטי מינה. המאמן אדוארדו בריסו נתן את הסכמתו, שכן החלוץ בן ה-19 לא קיבל ממנו ולו דקת משחק אחת עד לאותו רגע. הכול היה סגור. טוב, הכול חוץ מהסכמת הסוכן. וכשמדובר בסופר-אייג'נט ז'ורז'ה מנדש, ברור לכולם למי שייכת המילה האחרונה.

מנדש הטיל וטו על המעבר לליגת המשנה ורמז לאנשי סלטה שכדאי להם להריץ את הילד. 10 ימים אחרי שהעניין פורסם, מינה קיבל את חולצת ההרכב והראה ניצוצות ב-0:3 על לבנטה. טוטו בריסו אמנם הציב אותו רק בכנפיים ולא בעמדת החלוץ המרכזי ממנה הבקיע מאות שערים בגילאי הנוער, אבל כמעט בכל הזדמנות הצליח מינה להלהיב את האוהדים ולהשאיר טעם של עוד. "ההמלצה" של מנדש הזכירה לאנשי סלטה שעדיף לקדם את התוצר המקומי המוכשר ביותר, והוא תועדף כ"פרויקט של המועדון". רק דבר אחד היה חסר: שערים.

הכישרון הצעיר הבקיע צמד בגביע לרשת לאס פלמאס, אבל בליגה סבל מבצורת ארוכה. כמה ארוכה? 364 ימים. שנה פחות יום אחרי השער הקודם, ודווקא במשחק שהתחיל בצורה איומה עם ספיגה תוך 21 שניות, מינה פשוט התפוצץ עם רביעייה ב-35 דקות והוביל את סלטה ל-1:6 מוחץ על ראיו וייקאנו. מי שהיה אחד ממביאי הכדורים של הקבוצה לפני כמה שנים, יצא בסיום עם כדור המשחק חתום על ידי כל חבריו, אחרי שעשה היסטוריה. השחקן הצעיר ביותר שכבש רביעייה בלה ליגה מאז 1934 והראשון במדי סלטה מאז מורי ב-1979. "זה יום מיוחד עבורי", אמר בהתרגשות בסיום המשחק בו הוצב בכלל באגף הימני. "הפעם האחרונה שכבשתי ארבעה שערים במשחק הייתה בנערים לפני ארבע שנים. אחרי הצמד בגביע והרביעייה הזו, אני מקווה שאתחיל לכבוש שערים אחד אחרי השני".

ובין כל התודות לחברים (במיוחד לנוליטו שכיכב לצדו ובישל שלושה שערים), לצוות המקצועי ולאוהדים, מינה לא שכח את לואיס אנריקה. מאמנה הנוכחי של ברצלונה שיתף אותו ב-29 משחקי ליגה בעונה שעברה ונתן לו לפתוח ב-12 מתוכם, חלקם כחלוץ המרכזי. תחתיו הפך מינה לכובש הצעיר בהיסטוריה של סלטה, כשלואיס אנריקה כינה אותו "יהלום" וטען כי יש לו "אמונה עיוורת בסנטי מינה". עכשיו, אחרי הרביעייה (מתוך חמישה איומים למסגרת) שהציבה אותו בכותרות בכל אירופה, "הקדוש של סלטה" שוב מוזכר יחד עם לואיס אנריקה, רק הפעם בהקשר של ברצלונה. עוד שבועיים הוא מחכה לריאל מדריד בבלאידוס.

לואי ואן חאל - מנצ'סטר יונייטד

זמן ותהליך - שתי המילים הללו היו השכיחות ביותר במסיבות העיתונאים של לואי ואן חאל בתחילת העונה. בזמן שהמבקרים לא נקטו במידת הרחמים, המאמן ההולנדי ביקש עוד זמן והזכיר איך נראו הקבוצות שלו אחרי שעברו את התהליך המתבקש. אחרי כל הקטילות, ההשפלות והנתונים המביכים (פתיחת העונה הכי גרועה של המועדון מאז 1986/87) מבט אל טבלת הפרמיירליג יגלה שמנצ'סטר יונייטד נמצאת מרחק נגיעה מהמקום השני. אולי לא נלחמת על האליפות כפי שקיוו, אבל לפחות לפני מנצ'סטר סיטי ובדרך חזרה לליגת האלופות. גם זה, כפי שהבטיח ואן חאל, היה רק עניין של זמן.

וזה לא שהדברים התנהלו בדיוק כפי שמאמן נבחרת הולנד לשעבר תכנן. הוא בנה על הפוטנציאל הנפיץ של השילוב אנחל די מריה-ויין רוני-רדאמל פלקאו-רובין ואן פרסי, ובתבנית ההגנתית שלו נכללו שחקני הרכש לוק שואו ומרקוס רוחו. אף אחד, כולל ואן חאל עצמו, לא האמין שבחודש אפריל הוא יישב במסיבת עיתונאים אחרי ניצחון גדול בדרבי ויהלל שחקנים כמו מרואן פלאיני ואשלי יאנג. שניים שהושמו ללעג וכבר נשלחו לארוז.

מבין שחקני הרכש, רק בלינד ואנדר הררה פתחו בהרכב של ואן חאל. כל היתר היו שם גם אצל דייויד מויס. והנה, כמעט אותה קבוצה שהפסידה ארבעה משחקי דרבי ברציפות מול האלופה היוצאת, לראשונה מאז 1969/70, עשתה לרצף הזה סוף עם תצוגת תכלית. 2:4 שבקלות יכול היה להסתיים בתוצאה גבוהה יותר. מאז ההפסד ההוא בדרבי בנובמבר, מנצ'סטר יונייטד הפסידה רק פעמיים ב-21 משחקי ליגה. סיטי, באותו פרק זמן, הפסידה חמש פעמים ואיבדה כיוון באופן מוחלט. הפילוסופיה של ואן חאל הונחלה בהדרגה, והיוצרות בעיר התהפכו.

מול החבורה הצעירה והנמרצת של ואן חאל, הסיטיזנס נראו תשושים ומבוגרים אפילו יותר ממה שמראים הבדלי ממוצע הגילאים (26.36 של יונייטד לעומת 29.27 של סיטי). המרדף הזה באולד טראפורד היה חסר סיכוי. "האוהדים יכולים ללכת עכשיו ברחוב בראש מורם", אמר ואן חאל לאחר הניצחון הראשון שלו בדרבי. "הם יכולים להגיד: 'השנה אנחנו הקבוצה הטובה יותר". זה לקח זמן, אבל זה קרה.

מיקה ריצ'רדס - פיורנטינה

קצת לפני שמנצ'סטר סיטי סבלה באולד טראפורד, הקפטן הצעיר בתולדותיה עבר סיוט משלו בסן פאולו. מיקה ריצ'רדס לא הרבה לשחק מאז המעבר לאיטליה, אבל בחודשיים האחרונים הגביר וינצ'נזו מונטלה את הרוטציה בגלל התקדמותה של פיורנטינה באירופה והחל לשלבו יותר. זה עבד לא רע, עד שהאנגלי היחיד שעדיין פעיל במפעלים האירופים פגש את דריס מרטנס. הבלגי התעלל בריצ'רדס, שגם טעה בשיקול הדעת בדקה ה-23 ואפשר למרטנס לבעוט באין מפריע ולכבוש את הראשון של נאפולי. המושאל האנגלי המשיך לראות בעיקר את הגב של מרטנס ונחשף במערומיו על ידי קבוצה שעיקר כוחה באגפים. ריצ'רדס נהנה באיטליה, נחשף לתרבות אחרת ולמעשה הוא ואשלי קול הם האנגלים היחידים שמשחקים באחת מארבע הליגות הבכירות האחרות, אבל מה לגבי הכדורגל? ההופעה האחרונה רק הגבירה את הרושם הכללי: קשה לומר שהוא שגריר מוצלח.

המספרת של חרמן דניס - אטאלנטה

אחרי שמונה משחקים ללא ניצחון, אוהדי אטאלנטה החליטו שמדובר בשעת חירום ולכן התייצבו לאימון הקבוצה לפני המשחק מול ססואולו, במטרה להרביץ תורה בשחקנים. אחד ממנהיגי האוהדים נזף בשחקנים המפוחדים, והם עמדו והקשיבו. "הם הדליקו אותנו", טען המאמן אדי רייה. גם האוהדים לא הבינו עד כמה. בדקה ה-42 הטירוף הזה הוליד את אחד משערי העונה באירופה: הקפצה בעקב->נגיחה לאחור->מספרת. לוקה צ'יגאריני היה זה שהקפיץ מהאוויר עם העקב למרכז הרחבה, מקסי מוראלס הגמד נגח לאחור והקפטן חרמן דניס התעופף באקרובטיות ובבעיטת מספריים אדירה שיגר את הכדור מתשעה מטרים לחיבורים. איזו דרך מושלמת לשבור בצורת של שלושה חודשים. דניס הוסיף עוד שער מהנקודה הלבנה, אטאלנטה ניצחה 1:2 והתרחקה מהקו האדום ולרייה יש סוף כל סוף ניצחון בקבוצתו החדשה.

שוער: סמיר הנדנוביץ' (אינטר) - עצר שבעה משמונת הפנדלים האחרונים
מגן ימני: אלברו ארבלואה (ריאל מדריד) - חמישה בישולים בעונה אחת, הפלא ופלא
בלם: רון פלאר (אסטון וילה) - מנהיג ההגנה שסידרה לטים שרווד ניצחון יוקרתי
בלם: זוהיר פדאל (פארמה) - הופעה נהדרת ותוצאה סנסציונית
מגן שמאלי: אוסקר ונדט (בורוסיה מנשנגלדבאך) - 27 שניות הספיקו לו
קשר: אשלי יאנג (מנצ'סטר יונייטד) - מסמלי המהפך של ואן חאל
קשר: ברנרדו סילבה (מונאקו) - פורח במושבה הפורטוגלית בנסיכות
קשר: יאניק בולאסי (קריסטל פאלאס) - שער אחד ב-56 משחקים, ופתאום שלושער ב-11 דקות
חלוץ: סנטי מינה (סלטה ויגו) - שחקן השבוע
חלוץ: רוברט לבנדובסקי (באיירן מינכן) - מתקרב למספרים של העונה שעברה
חלוץ: זלאטן איברהימוביץ' (פריס סן ז'רמן) - הצרפתים הענישו, הוא הניף גביע