רוני רוזנטל ב"עונג שבת": "זה היה כאילו הגעתי מפלנטה אחרת"

זיכרונות מ-11 באפריל, 1990:

"מיד אחרי המשחק כל הקבוצה עלתה לאוטובוס, ואז לא היו טלפונים ניידים לכל שחקן — זה רק התחיל העסק הזה — אבל היה טלפון באוטובוס. בגלל מה שעשיתי באותו ערב אז כולם התחילו לנסות להשיג אותי, לדבר איתי, דרך המועדון ובכל דרך אחרת. הדיווחים הגיעו לישראל וכולם היו בטירוף. אז קני [דלגליש] אמר לי, 'אם אתה רוצה, קח את הטלפון של האוטובוס ותדבר עם כולם. אז, אם אני זוכר נכון, מחיר של דקת שיחה לחו"ל היתה לפחות 15 דולר. אמרו לי לדבר כמה שאני רוצה, אז כל הדרך [בערך 300 קילומטר] דיברתי עם הארץ. איזה חשבון טלפון הם בטח קיבלו, בליברפול…".

אולי בגלל אותו חשבון טלפון, ליברפול לא הצליחה לקחת אליפות בעשרים וחמש השנים האחרונות. והרבה בזכות רוני רוזנטל, המרסיסיידרס זכו באליפות האחרונה שלהם. והיום, 11 באפריל, מציינים 25 שנה בדיוק להופעת הבכורה של רוני רוזנטל בהרכב ליברפול. הופעת בכורה שהתחילה בבום והסתיימה עם שלושער.

אורח: רוני רוזנטל.

עונג שבת. מתחילים.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

בדצמבר, שנה לפני הגונג, רוני רוזנטל קיבל מאנשי ליאז' את הבשורה — אתה לא בתוכניות; רשאי לחפש קבוצה אחרת. במרץ, הקיצוני המסיבי שגדל במכבי חיפה ועבר בברוז' הגיע לליברפול, למבחנים. הוא הרשים באימונים, וגם בקבוצת המילואים. ליברפול רצתה, והחל שלב הביורוקרטיה. אז לא היו יותר מדי זרים באנגליה, ולא היה פשוט לצרף כאלה. כשכל האישורים כבר היו, ביום האחרון של החלון, נותר רק לחכות לפקס מליאז' שמאשר את עסקת ההשאלה. "היה לחץ עצום, הכול נעשה ברגע האחרון", נזכר רוזנטל בראיון לוואלה! ספורט. "הפקס הגיע אחרי חמש, שעת הדדליין, אבל שעת השליחה מליאז' היתה דקה לחמש, ולכן זה אושר".

ליברפול החתימו אותו עד סוף העונה, בקושי רבעון, ובלי אופציה להמשך ההתקשרות. הסוכן/סקאוט/איש הכדורגל רוזנטל נזכר בחוזה של השחקן רוזנטל, ולא מאמין. "מדהים שהם לא חשבו על אופציה, מדהים", הוא אומר.

הוא הגיע לליברפול, ה-קבוצה של אנגליה, לא כמו היום. אז, אגב, ה-ליגה להיות בה היתה הסריה A, ומיטב הכדורגלנים התרכזו בארץ המגף. גם רוני היה צריך להיות שם. לפני המעבר לאנגליה, הוא היה סגור באודינזה. אבל ברגע האחרון הם קטפו את אבל באלבו הארגנטינאי, ורוזנטל מספר שמצאו עמו פירצה בחוזה. "בבדיקות הרפואיות הם גילו שנולדתי עם מום בגב, משהו לא רציני, והם הפכו את זה לרציני", הוא אומר. במקביל, בעת הסיכום עמו וההגעה לאיטליה נתגלו כתובות נאצה על קירות האצטדיון, 'לא רוצים כאן יהודי'. בכל מקרה, איטליה נפלה והפרמיירליג קמה. ועוד איך.

ב-31 במרץ ערך את הבכורה הרשמית, כמחליף, מול סאות'המפטון. הוא נכנס בדקה ה-70, הרשים והאדומים עשו 2:3 מול הקדושים. "זו הפעם הראשונה שהקהל ראה אותי", הוא אומר, והקהל אהב את מה שראה. חלפו כמעט שבועיים לפני שקיבל עוד צ'אנס, למרות הרושם הראשוני הטוב. במשחק הגביע מול קריסטל פאלאס, הוא מספר, לא נכלל אפילו בסגל.

ב-11 באפריל הם יצאו למשחק חוץ מול צ'רלטון, שנערך באצטדיון של קריסטל פאלאס, סלהארסט פארק, כי המתקן הביתי היה בשיפוץ. שעה וחצי לפני השריקה הם הגיעו. זה היה חדר הלבשה קטן מאוד, דחוק, צפוף, ודלגליש קרא לרוני הצדה.

"אתה פותח".

"לא התרגשתי", מספר רוזנטל, שהשתחל ל-11 בגלל פציעה של איאן ראש. "תמיד הייתי קר רוח. קיבלתי את ההזדמנות ועשיתי מה שצריך. אחרי שקני לא נתן לי לשחק בגביע, אמרתי לעצמי 'טוב, אין כבר ציפיות, מה שיהיה, יהיה'".

מה שהיה זה שרוזנטל כבש שלושער מהסרטים, במשחקו הראשון בהרכב. בימין, בשמאל, בראש. וליברפול ניצחה 0:4, ולא עצרה בדרך לאליפות ה-18 והאחרונה בתולדות המועדון. "השער הראשון היה הכי יפה והכי חשוב, כי הוא פתח הכול", טוען רוני.

כל אנגליה (ואם תרצו, העולם) הופתעה מהיכולת, אבל רוני לא. "אתה נותן במגרש את מה שהגוף מאפשר", הוא נזכר. "הייתי מאוד מהיר אז, אסור לשכוח. אחד המהירים בפרמיירליג. זה עזר לי, זה משך אש".

היהודי ג'ים רוזנטל שידר, והתלהב. "סנסציית הכיבושים, רוני רוזנטל", הציג התרגום הלוקה. כולם התלהבו. השחקנים ניגשו, דלגליש גם. "כולם שאלו 'מאיפה באת?'", אומר רוני. "עבורם, זה היה כאילו הגעתי מפלנטה אחרת".

כיום כולם זוכרים את הכינוי "רוקט רוני", אבל השלושער ההוא והפתיחה הרצחנית הולידה בכלל כינוי אחר, שנשכח עם הזמן. גם רוזנטל נזכר בו רק עכשיו.

הכירו את "שק".

"דלגליש או העוזר שלו המציאו לי את הכינוי הזה", רוזנטל מתקשה להיזכר. "למה שק? מ'שקל'. ליברפול היו בישראל כמה פעמים באותן שנים, ולי הדביקו את 'שק'".

השלושער העמיס את הלו"ז של רוזנטל. "היתה התקפה רצחנית של התקשורת. מכל העולם. ליברפול היתה במרכז העניינים. אנגליה, ישראל, דרום אפריקה, בלגיה. התקשרו לראיונות מכל העולם".

האם זה המשחק הטוב בקריירה? רוזנטל מתלבט. "זה אחד מהם. כי גם איכות היריבה צריכה להיכנס לשקלול, ואם כך, המשחק הכי טוב היה עם ברוז', נגד דורטמונד. אחרי שהפסדנו 3:0 בחוץ ניצחנו 0:5 בבית, בהארכה, והייתי מעורב כמעט בכל השערים ונבחרתי לאיש המשחק".

בכל מקרה, השלושער היה הכי רווחי. הוא הפך את השאילה לרכישה. ליברפול קנו את רוזנטל ב-1.1 מיליון פאונד - והישראלי הפך לשחקן הזר הראשון בפרמיירליג שחצה את רף המיליון. זה היה המשחק שמינף את הקריירה. "איזו שאלה", הוא אומר. "מזה זה התחיל".

עבור ליברפול, אז זה גם נגמר. מאז ועד היום - נאדה אליפויות. למה? "בסופו של דבר זו תמיד רמת השחקנים", אומר רוזנטל. "ב-25 השנים האחרונות, לקבוצות האחרות שכן זכו היו שחקנים טובים יותר".

אם לא בעונה שעברה, אז מתי?

"אם זה לא קרה אז… לך תדע".

ועוד שאלת 'לך תדע' - מה עם הנבחרת?

רוזנטל היה בשני המשחקים, מול ויילס ובלגיה. "האינפוט שלי - כבר 15 שנה, מאז שאני בביזנס של הכדורגל, אני לא רואה אתלטים בישראל. אין לנו אתלטים. אנחנו לא נופלים מנבחרות אחרות ברמת יכולת אישית, אבל זה כבר לא מספיק היום. זה היה טוב ללפני 30 שנה. קח 11 מול 11, שלנו ושל ויילס, ותשווה את המהירויות. ואז תגלה - אנחנו פשוט לא עומדים בקצב".

אבל ויילס שייכת, לכאורה, לדרג 4. אז לפי מה שאתה אומר, אנחנו רק מתרחקים.

"בהחלט. אנחנו רק מתרחקים".

אז מה עושים?

"הבעיה הקטסטרופלית של ישראל, וזו היתה בעיה של הנבחרת מאז קום המדינה, היא שאנחנו לא חושבים על 'לעשות שחקנים'. הכספים צריכים להיות מופנים לאקדמיות, לילדים בני שבע ושמונה. משם נביא שחקנים שישחקו בנבחרת, לא מאלה שמשחקים באירופה. כיום, השחקנים שמשחקים באירופה הם השחקנים הכי טובים שהצלחנו להוציא, ועדיין, זה לא מספיק כדי לעלות. לא סתם לא עלינו לטורניר גדול 45 שנה, בזמן שנבחרות בסדר גודל שלנו כן עושות את זה".

אולי זו בכלל גנטיקה?

"יכול להיות, יש בזה משהו. ועדיין, העבודה כאן לא מספיק טובה. בישראל, קבוצות ילדים לוקחות כסף מהשחקנים שבאים להתאמן באגודה. אין כזה דבר באירופה. שם הקבוצה מממנת הכול. פה לוקחים כסף כדי לסתום חור בתקציב. ואז לוקחים ילדים שהם לאו דווקא טובים בכדורגל, אלא כי הם משלמים. גם התחרותיות פוגעת. המאמנים כאן, במחלקות הצעירות, לוקחים ילד בן 13 והופכים אותו לכוכב של הקבוצה רק כי הוא נראה גדול מהשאר, למרות שאין לו סיכוי להגיע לרמות הגבוהות באמת. למה? כי המאמן רוצה לנצח עכשיו".

אתה לא רואה עתיד ורוד לכדורגל הישראלי.

"איך אני יכול לראות ורוד? אנחנו מסתכלים על סטטיסטיקות. הרי גם אם נבחרת ישראל תעלה ליורו, זה יהיה מקרי. זה יהיה כי המאמן עשה עבודה טובה או כי היה לנו מזל. אצלנו אין עבודה נכונה. יש בהרבה תחומים במדינה, אבל לא בכדורגל".

כיום, רוזנטל עובד כסוכן, סקאוט, יועץ. "כשקבוצה צריכה רעיונות, היא מתקשרת", הוא מסביר. הוא עובד בין היתר עם דורטמונד, קייזרסלאוטרן וקבוצות רבות מאנגליה. "הם מתקשרים, אומרים 'אנחנו צריכים בלם' ואני נותן רעיונות לפי כל הקריטריונים".

יש שחקן בישראל שהתרשמת ממנו, לצרכים של הקבוצות להן אתה מייעץ?

"עבור האירופים - הליגה בישראל לא שווה שום דבר. אם שחקן כובש פה 30 גולים, זה לא מדד להחליט אם הוא טוב או לא. שחקני ההגנה בישראל איטיים ביחסית לליגות האחרות, אז כששחקן קצת בולט כאן, קל לו לכבוש מעל 20 שערים. אני לא מוריד מהאיכות של ערן זהבי, שהוא שחקן נהדר - אבל גם הוא מבין שבאיטליה פי אלף קשה לכבוש שערים. הוא גולר, גולר גדול, אבל כולם מבינים שבאירופה קשה יותר להבקיע".

ובכל זאת - לא מסתתר כאן יהלום אחד?

"לא הרבה".

אתה לא עושה עסקים עם קבוצות ישראליות, עם שחקנים ישראלים?

"זה מסובך. יש כאן התעסקות עם אלפי אנשים שלרובם אין מושג בכדורגל, והם עדיין משפיעים. אני לא גר כאן, ובאירופה אין ביקוש גדול מדי לשחקנים ישראלים. כל שחקן ישראלי שצריך לשווק לאירופה - צריך לשכנע המון. ואין לי זמן לזה. אני עוקב אחרי הליגה. יש שחקנים שהם בסדר לאירופה, אבל אין שחקנים לליגות הגדולות".

שחקן שכן יגיע רחוק, אולי, הוא הבן טום רוזנטל. כל גול וכל תקציר של הזאטוט בן ה-18 מרשים, ובקרוב מאוד הוא יעלה לבכורה שלו בקבוצת בוגרים - בזולטה וארחם הבלגית. הוא גם משתייך לנבחרת בלגיה הצעירה, ואותו, לפי ההתלהבות של האבא, יהיה קל יותר לשווק הלאה.

כמדי שבוע במדור, בהמשך, רוזנטל יהמר על תוצאות משחקי השבת. הפעם, בגלל שיש כאן איש כדורגל אירופי, ביקשתי גם את ההימור לזוכה בליגת האלופות.

"אתה יודע שכשיש קלאסיקו, תמיד שואלים אותי 'נו, ראית, ראית?', ואני אומר 'לא'. ואז אומרים לי 'מה?! איך לא ראית?!'. ואני עונה: 'אני יכול לגלות שחקנים מריאל מדריד או מברצלונה?'. ולגבי ההימור - לא יודע למה, יש לי תחושה שיובנטוס תזכה העונה".

בא בטוב: יוסי בניון. ממשיך בגרף ההתקדמות המקצועי, ואחוזי ההצלחה במשחקים איתו ממשיכים לעלות. כרגע, ממלא בדיוק את תפקידו המיועד. מבחור שלא מצליח לשחק לבחור שגומר משחקים. יהיה מעניין לראות אותו היכן שהכול התחיל.

בא ברע: אלישע לוי הוביל את באר שבע לדקות הכי טובות שלה בבלומפילד בשנים האחרונות, וזה עדיין לא הספיק. את השמועות והלחשושים כולנו שומעים. האם רק גביע ישאיר את המאמן הוותיק בבירת הנגב?

בא בטוב: תדע כל אם עברייה שכל מה שהיא צריכה כדי להרוויח בן כדורגלן זה אופי ואינטליגנציה. שרן ייני הוא ההוכחה של התזה. תעברו מאמן-מאמן, שאימן אותו ושאימן נגדו. תשאלו אותו על ייני, ככדורגלן נטו. 'סביר', 'בינוני' - ואלה ההגדרות הנחמדות. אירופה? ייני??? שרן, באמצעות אופי נהדר, מנהיגות ויותר מהכול - חוכמה על הדשא ומחוץ לו - ממשיך להקדים את הפוטנציאל שלו בכל שלב בקריירה. הוא ייצא לאירופה, לפני שחקנים הרבה יותר טובים ממנו, כשהוא לא מצרך מבוקש בשום עמדה. ועדיין, הוא יוצא. מקצועית, יהיה לו קשה מאוד להשתלב בליגה טובה יותר, מול שחקנים טובים יותר ומהירים יותר. אבל אם יש לו סיכוי מסוים להצליח, זה שוב יהיה בזכות הראש והלב.

ומחמאה אחרונה. הוא אחד השחקנים הבודדים כאן שעונים להגדרה הבאה: יקיר האוהדים של קבוצה גדולה, ובמקביל לא שנוא נפשם של אוהדי יריבותיה. קלאסה.


בא ברע: פאקו אייסטרן יכול להשלים רצף חלומי בתחילת הפלייאוף אחרי קרטוע בסוף העונה הסדירה. מכבי חיפה, הפועל באר שבע והפעם קרית שמונה. הפער, היכולת של הצהובים, הלחץ, הכושר הגופני - כל אלו נזקפים לזכותו של הבאסקי. וכן, לא בטוח שגם אלה, וגם שלושה תארים שונים, יספיקו לו לחוזה נוסף בקרית שלום. אנחנו כבר באמצע אפריל, והצהרת אמון עדיין אין.

בית"ר ירושלים - מכבי פתח תקוה (ראשון, 20:15, טדי)

הבטן של יוסיפון: 1:2 לבית"ר ירושלים.

הבטן של רוני: 2:2.

בא בטוב: אופיר מרציאנו. אחרי החירורים בשבועות האחרונים, פוגש את הקבוצה הכי דלה בליגה מבחינת כיבושים.

בא ברע: אפה אמברוז. אפילו הוא לא הבין על מה המהומה.

הפועל חיפה הפועל תל אביב (שבת, 17:00, סמי עופר)

הבטן של יוסיפון: 1:1.

הבטן של רוני: 0:2 להפועל תל אביב.

בא בטוב: לוקאס סאשה. כשהוא ובן רייכרט ביחד במרכז המגרש, להפועל תל אביב קל יותר.

בא ברע: אלי כהן. השריף צריך להדריך חבורה של אנשים שיודעים שבעוד חודשיים בערך יצטרכו למצוא עבודה חדשה. גם הוא באותה חבורה.

הפועל רעננה - מכבי נתניה (שבת, 18:00, נתניה)

הבטן של יוסיפון: 0:1 לרעננה.

הבטן של רוני: 1:1.

בא בטוב: טוני וואקמה. כמה טוב שבאת הביתה.

בא ברע: אלי שגב. אי אפשר שספ בלאטר יטפל גם באגודה שלו?

הפועל פתח תקוה - בני סכנין (שבת, 20:00, מושבה)

הבטן של יוסיפון: 1:1.

הבטן של רוני: 0:0.



בא בטוב: שחר הירש. פציעה קטעה לו עונה יפה. כנראה שרק הוא יוכל לעזור למלאבסים לכבוש.



בא ברע: מנחם קורצקי. לא תעזור כל הטקטיקה שבעולם, קואץ'. בסופו של דבר צריך לשים את הכדור הזה ברשת.

שבת שלום.

orenjos@walla.co.il