החתול שחולם להיות אריה: ג'רמיין דפו שוב חושב על הנבחרת

אלן פארדיו רצה מאוד להחתים את ג'רמיין דפו בניוקאסל. הוא הכיר את החלוץ הצנום מימי עבודתם המשותפת בווסטהאם ב-2003, ועל אף שהיתה זו תקופה בעייתית למדי מבחינת דפו שלא רצה לשחק בליגת המשנה ונמכר באמצע העונה לטוטנהאם, המאמן למד להעריך את כישורי ההבקעה שלו ואת אופיו.

פארדיו עשה את הניסיון הראשון בקיץ 2013, כאשר דפו עדיין הרגיש שחקן הרכב במדי תרנגולים, והמגעים לא הבשילו לכדי סיכום. ניוקאסל גיששה בפעם השנייה בסתיו האחרון, בעוד החלוץ חיפש דרכי מילוט מההרפתקה המתסכלת בטורונטו, אך גם אז זה לא עלה בידה. אתמול (ראשון) כבש דפו שער מרהיב בדרבי הלוהט של צפון מזרח אנגליה לזכות סנדרלנד, והביא לחתולים השחורים ניצחון חמישי רצוף על היריבה המושבעת, בעוד פארדיו חייך בסיפוק מרחוק כשהוא מכין את קריסטל פאלאס למפגש עם מנצ'סטר סיטי. המעגל הזה נסגר.

לקשרים בין אישיים יש משקל עצום בכדורגל. לשלוש קבוצות שנלחמו בינואר על שירותיו של דפו יש דבר אחד במשותף – מאמנים שעבדו איתו בעבר ונשארו איתו ביחסים חבריים. הארי רדנאפ, שטיפח אותו בווייט הארט ליין, רצה להביאו לקווינס פארק ריינג'רס, אבל לא היה נחוש מספיק – אולי כי ידע שהוא בדרך החוצה מהקבוצה. פארדיו, שכבר היה בפאלאס, התקשר לחניכו לשעבר, אבל זה היה מאוחר מדי.

גוסטאבו פוייט היה זה שניצח במירוץ, אחרי שהזמין את דפו לארוחה וסיפר לו על החיים בסנדרלנד ועל התפקיד החשוב שהוא מייעד לו באיצטדיון האור. פוייט שימש כעוזרו של חואנדה ראמוס בקדנציה המטורפת של הספרדי בווייט הארט ליין. היו לו חודשיים בלבד עם דפו, לפני שהוא נמכר לפורטסמות בינואר 2008, וכך החמיץ את הזכייה בגביע הליגה, שיכול היה להיות התואר היחיד בקריירה שלו, אבל זה הספיק. החברים התאחדו, וחוזה נדיב לשלוש שנים וחצי עם שכר שבועי של 80 אלף ליש"ט בוודאי לא הזיק.

יש אירוניה לא קטנה מהעובדה שהאורוגוואי עצמו לא יזכה ליהנות מהביצועים של החלוץ שהביא. הוא פוטר לפני שלושה שבועות, ואתמול ישב דיק אדבוקאט על ספסל סנדרלנד וחזה בביצוע המדהים של הסקורר שתמיד סיפק את הסחורה. פארדיו חזה שזה יקרה. "החתמתו של דפו יכולה לקבוע מי תישאר בליגה ומי תרד. זה מהלך נפלא מצד סנדרלנד כי ג'רמיין תמיד מבקיע. השערים שלו יהיו קריטיים בסיום העונה". מה יכול להיות קריטי יותר משער כביר בדרבי שמשנה לחלוטין את המומנטום השלילי של הקבוצה ומאפשר לה לפתוח פער שלוש נקודות מהקו האדום?

מעטים ציפו לראות אותו שוב בפרמיירליג, כאשר הכוכב עזב לטובת קנדה בתחילת 2014. טורונטו עשתה שמיניות באוויר כדי לשכנע אותו לחצות את האוקיאנוס, והמאמצים כללו – תאמינו או לא – פגישה של לברון ג'יימס עם אמו של ג'רמיין. סביר להניח שגם במקרה זה קלף חשוב יותר היה בכל זאת אדם שהכיר את דפו אישית מקרוב. מאמן טורונטו היה אז ריאן נלסן, בלם עבר ניו זילנדי, שחווה תקופה קצרה עם רדנאפ ודפו בטוטנהאם ב-2012. נשיא החברה ששולטת במועדון הכדורגל של טורונטו, טים לייוובקה, פיתח אובססיה כה גדולה לעסקת דפו, שהסכים להקצות לכך 50 מיליון דולר, מתוכם 10 מיליון עברו לטוטנהאם. האנגלי חתם על חוזה לארבע שנים, אולם התברר שלא היה שלם עם ההחלטה.

לו ידע דפו שימיו של וילאש בואש בטוטנהאם ספורים, והפורטוגלי יפוטר בדצמבר 2013, ייתכן שלא היה נכנס למשא ומתן עם טורונטו מלכתחילה. כאשר זה התרחש, המגעים כבר היו מתקדמים מדי, ובינואר 2014 הוצג החלוץ, בצוותא עם הקשר האמריקאי מייקל ברדלי, על תקן כוכב על בקנה מידה עולמי. "זו קבלת פנים מדהימה. מעולם לא היתה לי תחושה כזו, ואני כבר מרגיש בבית", התפייט אז האנגלי. במהרה התברר לו שהתחושה הזו חולפת. כאשר עשרות עיתונאים פרצו לחדר ההלבשה בסיום משחק הבכורה שלו, אחרי שהבקיע צמד לרשת סיאטל, הוא היה בהלם מוחלט. ההבדלים התרבותיים היו גדולים מדי. ליגת ה-MLS הרגישה לו זרה.

קצת מוזר, אבל אחת המטרות החשובות של המעבר מבחינת דפו עצמו היה להבטיח מקום בסגל אנגליה למונדיאל. הוא ידע שסיכוייו קטנים כשהוא מיובש על ספסל טוטנהאם, והאמין שהדקות שיקבל בטורונטו יבטיחו לו כרטיס לברזיל. אחרי הכל, רוי הודג'סון לקח אותו ליורו 2012, וגם בתחילת מוקדמות גביע העולם הוא היה חלק בלתי נפרד מהסגל והבקיע שלושה שערים.

לאכזבתו העצומה, המאמן האנגלי כלל לא ספר את ביצועיו מעבר לאוקיאנוס. הודג'סון בחר את ריקי למברט מליברפול לצד ויין רוני, דניאל סטארידג' ודני וולבק שהיו בטוחים בסגל, ודפו התקשה לעכל את הבשורה. "אף פעם לא אשלים עם זה. לו הייתי פצוע, זה היה סיפור אחר. אני לא מבין את ההחלטה שלו. זו נקודת השפל בקריירה שלי, אני הרוס לגמרי. אני אפילו לא זוכר מה רוי אמר לי בטלפון – ברגע שהוא הודיע שאני לא בסגל, לא הקשבתי עוד. לבי שבור", הוא סיפר במאי.

וכך, בעוד אנגליה נכשלת (שוב) בגביע העולם, המשיך דפו לשחק במדי טורונטו, כי ה-MLS נמשכה כסדרה. טורונטו דווקא שמחה שהוא נשאר, וב-28 ביוני, למשל, הבקיע דפו בתיקו 2:2 מול ניו יורק רד בולס. פיזית הוא עדיין היה שם, אך הראש היה במקום אחר לגמרי. היחסים עם האוהדים היו סבירים כאשר כבש 11 שערים ב-16 משחקיו הראשונים, וקצב מכירת החולצות השביע את רצונו של המועדון, אולם אז החל רצף פציעות שלא מצא חן בעיני אלה שחשדו כי החלוץ מביים אותן. ההאשמות הוציאו את דפו לחלוטין משיווי משקל, הגעגועים לאנגליה הפכו לבלתי נסבלים, ואז הגיע הקש ששבר את גב הגמל – פיטוריו של נלסן בסוף אוגוסט. ללא החבר הניו זילנדי, לא היה לדפו מה לחפש בקנדה.

לו היתה ניוקאסל פועלת במהירות ובנחישות, ייתכן והיה לה סיכוי, אך התוכניות של פארדיו נותרו על הנייר בלבד. סאגת העזיבה הצפויה של הסקורר נמשכה בקנדה במשך כל הסתיו, וסנדרלנד שלחה לבסוף במסגרת העסקה לטורונטו את החלוץ האמריקאי ג'וזי אלטידור, שלא התאקלם באנגליה. דפו, שכבש במשחק הבכורה בכל קבוצותיו, לא עשה זאת עם החתולים השחורים מול טוטנהאם, אך מצא את הרשת בבכורה הביתית בניצחון על ברנלי, שהתברר בדיעבד כהישג היחיד שלו ושל פוייט ביחד.

הגיוני להניח כי טורונטו הגדולה והנוצצת תהיה קרובה יותר מסנדרלנד, עיר הצווארון הכחול, ללבו של שחקן שנולד בלונדון ובילה את רובה המוחלט של הקריירה בבירת אנגליה. אבל ההיפך הוא הנכון. החיבור של דפו עם הקהל באיצטדיון האור היה מיידי, והחגיגה הנרגשת שלו אחרי השער אתמול הפכה את הברית הזו לחזקה במיוחד. כעת, כאשר הוא מסייע לחתולים השחורים להישאר בליגה, החלום היה ונותר לשכנע את הודג'סון ששגה בקיץ האחרון. גם בגיל 32, דפו ממש לא מוותר על הנבחרת, בה כבש 19 שערים ב-55 הופעות.

"לא דיברתי עם רוי מאז מאי, ואני לא חושב שזה מתפקידי ליצור איתו קשר. הוא יודע כיצד להשיג אותי. שיסתכל על המאזן שלי בנבחרת. אף פעם לא פרשתי ממנה, כי יש לי עוד הרבה מה לתת לה, והרבה שערים להבקיע. אני רוצה לייצג את המדינה שלי, ומקווה שכך יהיה", הוא אמר לפני חודשיים. האם הטיל לחיבורים של טים קרול יקרב אותו להגשמת החלום?