ג'ורדן פארמר כבר חשב שהקריירה תפסה כיוון. עם ממוצע דו ספרתי בעונת 2013/14 בלייקרס ומוניטין הולך ומתחזק בקרב מנהלי ה-NBA, ג'ורדן היהודי, הפעם על באמת, האמין שהוא מתחיל לעמוד ביעדים שהציב לעצמו אי שם ב-2006, כשרק הצטרף לליגה הטובה בעולם. פחות משנה וחצי אחרי, הקריירה של פארמר שוב נמצאת על פרשת דרכים. הוא נע בין ארצות הברית לאירופה. מתחבט בין הילת הכוכב ביורוליג לבין העבודות המזדמנות בליגה הטובה בעולם. לא ממש פה, אבל גם לא בדיוק שם.
אחרי שעזב את הקליפרס בינואר בעקבות יחסים טעונים ומיעוט דקות משחק אצל דוק ריברס, החליט לחזור לטורקיה, הפעם לדרושפאקה, קבוצה עם מעט היסטוריה, אבל הרבה כסף. לצד משכורת חודשית של למעלה מ-250 אלף דולר, הוא גם זוכה להתאחד מחדש עם כמה מחבריו בסיבוב הקודם באנדולו אפס המאמן אוקטאי מחמוטי, ג'מון לוקאס והסנטר ארמל קוצ'ו.
בינתיים הולך לו בכלל לא רע: שישה משחקים, 15.3 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים בממוצע. מאז הגיע, דרושפאקה טסה למאזן 1:5 ועלתה למקום השלישי בליגה הטורקית החזקה. מכבי תל אביב, או במקרה הזה המחזרת האובססיבית, עוקבת בקנאה. בשבועות האחרונים היא משוועת לגארד מתפקד נוסף. למזלה, נראה שעדיין לא כלו כל הקיצין. פארמר עדיין משאיר פתח לקאמבק, אבל מציב תנאים ברורים מאוד. ויש לו הרבה מה לומר: על מכבי תל אביב, בלאט, דווין סמית', פנרבחצ'ה, טורקיה, ישראל, ומה שביניהם.
איך אתה מרגיש בדרושפאקה?
"אני מרגיש טוב. בינתיים הכל עובד על פי התוכנית. הכרתי שני שחקנים ואת המאמן מתקופתי באנדולו אפס, כך שהתאקלמתי די מהר. השתלבתי די טוב. מאז שהגעתי הפסדנו רק פעם אחת, אז אני מרגיש שאנחנו בדרך הנכונה".
היו כאלה שהרימו גבה כשחתמת דווקא שם. בכל זאת מדובר בקבוצה שלא משחקת ביורוליג או ביורוקאפ, ללא יותר מדי היסטוריה. מן הסתם, ציפו שתגיע לבמה המרכזית של הכדורסל האירופי. אתה מרגיש שבאיזשהו מקום התפשרת?
"בכלל לא. אני לא מוטרד ממה שאנשים חושבים. גם אם אני לא משחק ביורוליג או אפילו ביורוקאפ, עדיין הגעתי למועדון שרוצה להיות אחד הגדולים באירופה, עם תקציב ענק ותוכניות גדולות לעתיד הקרוב והרחוק. הליגה הטורקית הולכת ומשתפרת, בהחלט יכול להיות שזו הליגה המקומית הטובה באירופה כרגע. אין כאן שום פשרה. השתחררתי מהקליפרס בשלב מאוחר יחסית, וכל מה שרציתי היה לשחק, והרבה. בדרושפאקה זיהיתי הזדמנות מצוינת, כי ההתאקלמות הייתה יכולה להיות הכי מהירה שיש. אני מכיר את המדינה, את הכדורסל המקומי, את המאמן, חלק מהשחקנים. כשאתה מצטרף לקבוצה באמצע העונה, אתה חייב לקחת דברים כאלה בחשבון".
אומרים שלא קל לשחק תחת אוקטאי מחמוטי, המאמן שלך. הוא נחשב למאמן תובעני, קשוח ולא ממש קומוניקטיבי. גם היחסים ביניכם בתקופה המשותפת באפס לא בדיוק היו אידיאליים, כפי שטוענים בטורקיה.
"יש לו ראייה שונה וייחודית לגבי המשחק, אני מודה שבחודשים הראשונים באנדולו אפס לקח לי זמן כדי להסתגל, אבל צמחנו אחד ליד השני, למדנו להכיר זה את זה ובסופו של דבר הגענו להישגים יפים ביחד. היחסים בינינו טובים. אנחנו מדברים ומבינים אחד את השני הרבה יותר טוב. הוא זה שרצה אותי בדרושפאקה, אז כנראה שלא היה לו כל כך גרוע איתי", הוא מגחך.
מה המטרות שלך העונה?
"אני מאוד רוצה לזכות באליפות טורקיה. בפעם הקודמת שלי כאן נפצעתי רגע לפני שלבי ההכרעה של העונה, והודחנו בחצי גמר הפלייאוף. יהיה נחמד לסגור מעגל. בכל מקרה, אנחנו מאוד רוצים להשיג כרטיס ליורוליג בעונה הבאה. אישית, אני עושה את מה שאני רגיל לעשות".
יש לך תוכניות להישאר בדרושפאקה? מה הצפי לעונה הבאה?
"שום דבר לא בטוח לגבי העונה הבאה. אחרי שהעונה הזו תסתיים, אהיה שחקן חופשי ואוכל לקבל החלטות. אם נעפיל ליורוליג, בהחלט יוכל להיות לזה משקל בהחלטה שלי. אני לא בטוח שאשאר פה זמן רב, אבל משוכנע שעוד ידברו על דרושפאקה הרבה מאוד בשנים הקרובות. יש כאן תקציב גבוה, שאיפות גדולות. בקרוב תהיה פה ארנה חדשה בסטנדטים של NBA. יהיה מעניין לראות לאן הפרויקט הזה מתפתח".
מה שמוביל לשאלה הבאה: האם ויתרת סופית על האפשרות לשחק ב-NBA? ניסית את מזלך בכמה קבוצות שם. אף פעם לא היית הכוכב, הציר שסביבו נעה הקבוצה, כפי שבוודאי תהיה בכל קבוצה אחרת באירופה. אתה כבר בן 28. לא הגיע הזמן לתקוע יתד?
"אני לא חושב שאני צריך להרים ידיים בכל מה שקשור ל-NBA. לפני שתי עונות בלייקרס הייתה לי עונה מצוינת, אולי הכי טובה בקריירה. קיבלתי הרבה דקות, המספרים שלי היו טובים, הרגשתי חשוב. לצערי נפצעתי וזה מה שגרם לי לעזוב. בקליפרס לא קיבלתי שום צ'אנס להוכיח את עצמי. זו אולי הייתה הסיטואציה הכי קשה שלי במשך כל השנים ב-NBA. אי אפשר לעשות שום דבר כשלא משחקים. אבל אני ממש לא מודאג מהמעמד שלי שם. קיבלתי לא מעט הצעות אחרי שעזבתי את הקליפרס, חלקן מקבוצות פלייאוף, אבל לא רציתי להגיע לסיטואציה נוספת שבה לא אקבל דקות ואהיה רכז מחליף במקרה הטוב. בגלל זה הגעתי לאירופה. רציתי לשפר עוד קצת את המשחק שלי. לשאלתך לא, לא ויתרתי על ה-NBA, אבל מצד שני אני גם לא רואה בזה פסגה שצריך לכבוש. אני נהנה לשחק באירופה וב-NBA כמעט באותה מידה".
אם כבר העלנו את הנושא, הנה שאלה שבטוח יש לך מה להגיד עליה - מה לדעתך ההבדלים בין הכדורסל האירופי והאמריקאי? צברת מספיק ניסיון בשני הסגנונות ואמרת בעבר שאתה נהנה משניהם. האם לטענה עתיקת היומין שהכדורסל האירופי 'חכם יותר' יש בכלל איזשהי אחיזה במציאות?
"בהקשר הזה צריך להבין דבר אחד חשוב, שהוא נקודת המוצא לכל ב-NBA יש סופרסטארים. סופרסטארים ענקיים, מפלצות של אתלטיות וכישרון. בהרבה מקרים בונים את הקבוצה סביב שחקן אחד. כל הסגנון נובע משחקן אחד. באירופה זה שונה. אין סופרסטארים, אין שחקן אחד שבולט בצורה כל כך מובהקת מהשאר. לכן הקבוצה נבנית מלכתחילה באופן מאוזן יותר. יש לזה השלכות ישירות, מן הסתם, גם על סגנון המשחק. יותר שחקנים נוגעים בכדור. יש הרבה יותר טקטיקה, שבאה לחפות על המחסור בכישרון וביכולות אחד על אחד. אבל כל זה נובע מהמבנה של הקבוצות. אם אתה משלם לשחקן 20 מיליון דולר לעונה, אתה צריך לתת לו נתח גדול בהתקפה. יותר אחריות. יותר דקות. בסופו של דבר, הקהל בא לראות אותו.
"אין כאן עניין של כדורסל חכם יותר או פחות. יש כאן שני מודלים מבניים-כלכליים. אם לברצלונה היה שחקן כמו קווין דוראנט, היא באמת הייתה מזיזה את הכדור בין כל השחקנים? סביר להניח שלא. ב-NBA כן מושפעים מרעיונות שבאו מהכדורסל האירופי. סן אנטוניו, למשל, ייבאה משם את הנעת הכדור והביאה אותו לדרגת שלמות. עכשיו לא מעט קבוצות לומדות ממנה, כמו אטלנטה למשל. אבל לאף אחת מהן אין סופרסטאר.כשחושבים על ה-NBA, אוטומטית חושבים על לברון ג'יימס, קובי בריאנט או קווין דוראנט. ברגע שיש לך אחד כזה בקבוצה, כל התמונה משתנה. בסופו של דבר זה ביזנס".
עם שובו לטורקיה, עורר פארמר מיני-מהומה כשהצהיר בראיון כי ישקול לשחק בבחרת טורקיה בקיץ הקרוב. מאז הרוחות בטורקיה סערו וגם בישראל, עוד מדינה שיכול היה לייצג רק לפני שנתיים, הרימו גבה. אחרי שנכווה ברותחין, פארמר משתדל להיזהר גם בצוננין כשהוא מדבר על הנושא הזה. הוא בורר את מילותיו בקפידה. בינתיים המגעים הושהו והסערה שככה, לפחות עד הפעם הבאה שאיגוד הכדורסל הטורקי יעלה את הנושא לדיון.
אז מכל הבלאגן הזה, מה הסיכוי שאכן תשחק בנבחרת טורקיה בסופו של דבר?
"אין שום דבר חדש. לא היו מגעים קונקרטיים. שאלו אותי באיגוד הטורקי אם יעניין אותי לשחק בנבחרת ואמרתי כן. לא משהו רציני במיוחד. מאז לא דיברו איתי לגבי זה, ואני לא יודע מה יהיה. קצת כמו עם נבחרת ישראל בזמנו. אני חי בטורקיה כבר זמן מה, הם מכירים אותי, אני מכיר אותם. אני חושב שלשחק בנבחרת לאומית, ולא משנה איזה, זה כיף וכבוד גדול. אם אוכל לשחק באולימפיאדה במדי טורקיה זה יהיה דבר נהדר. לא כל אחד יכול לשחק בנבחרת ארצות הברית, אבל אם יש לך הזדמנות להגיע לתחרויות הבינלאומיות האלה, אפילו אם זה אומר לשחק בנבחרת אחרת, זו חוויה שהייתי רוצה לעצמי".
בתוך שנתיים היית מועמד גם לנבחרת ישראל וגם לנבחרת טורקיה. אם מסתכלים על זה מנקודת מבט פוליטית, זה חתיכת סיפור מוזר. אם באמת תלבש את מדי טורקיה, בטוח שאנשים בישראל ירימו גבה. מצד שני, גם בטורקיה זה כנראה לא יעבור בקלות.
"אני ספורטאי, לא פוליטיקאי. מה שמשנה לי זה הכדורסל. זו העבודה שלי. כל דבר אחר לא מעניין. לשחק בנבחרת ישראל או בנבחרת טורקיה זה אותו דבר בשבילי. אל תשכחו שבסופו של דבר אני אמריקאי, לא ישראלי. אמי יהודיה, אבי אמריקאי-שחור. אני בן אדם שבא מרקע מגוון. מכל רקע ינקתי משהו, המוצא שלי מאוד חשוב לי. בזמנו פנו אליי מנבחרת ישראל, אבל זה לא לגמרי הסתדר. חבל, אבל גם בישראל וגם בטורקיה יש אנשים חכמים ונהדרים. אני מאוד אוהב את שתי המדינות הללו. הלוואי שהייתי יכול לייצג את שתיהן"
.
אחרי שכבר עברת בשתי קבוצות שונות בכדורסל הטורקי וראית דברים מקרוב - אולי תוכל להסביר למה הן כל הזמן כושלות ביורוליג? קיץ אחרי קיץ הן מבזבזות מיליוני יורו על רכש, אבל עדיין דורכות במקום.
"יש פה תרבות ספורט קצת שונה ממה שהכרתי. השחקנים המקומיים מאוד חשובים בכדורסל הטורקי. גם לאוהדים, אבל לא פחות מכך לבעלי הקבוצות ואפילו למאמנים. זה יצר מצב שמקדמים ודוחפים את הכישרון המקומי ויהי מה. זה גורם לכמה בעיות. א', הטורקים הכי מוכשרים עוברים במוקדם או במאוחר ל-NBA וכך הקבוצות הגדולות, עשירות ככל שתהיינה, נשארות עם שחקנים מקומיים קצת פחות טובים. ב', הטורקים הכי טובים שנשארים כאן מתפזרים על פני יותר מדי קבוצות. פנרבחצ'ה אולקר, אנדולו אפס, דרושפאקה, באנביט לכולן יש שאיפות שהטורקים הכי טובים ישחקו אצלן. זה לא כמו מכבי תל אביב, שכמעט באופן אוטומטי מקבלת את כל הישראלים הכי טובים, למעט מי שמשחק ב-NBA. מצד שני, לקבוצות הטורקיות יש גם לא מעט הצלחות. בעונה שלי באנדולו אפס היינו רחוקים רק משחק אחד מהעפלה לפיינל פור, ואם לא הייתי נפצע באותו משחק, אני מאמין שהיינו עולים. היורוליג היא ליגה קשה. רק ארבע קבוצות יכולות להגיע לפיינל פור, שמגדיר הצלחה או כישלון. הקבוצות הטורקיות יחזרו לשם. בכל פעם שאני מגיע הליגה פה גדלה. הרמה העונה הרבה יותר גבוהה בהשוואה לעונה הקודמת שלי כאן".
פנרבחצ'ה נראית בשבועות האחרונים כמו הדבר האמיתי. אתה חושב שהפעם הם באמת מסוגלים לעשות את זה? להגיע לפחות לפיינל פור?
"זאת יכולה להיות העונה שלהם. יש שם קבוצה נהדרת, עם סגל מאוד כישרוני ומאמן שעשה הכל באירופה. גם בליגה הם משחקים מצוין. אין סיבה שזה לא יקרה הפעם".
חיכיתי וחיכיתי אבל שנינו יודעים שכל השאלות היו רק בילד אפ לשאלה אחת ויחידה. בקיצור, מתי אתה חוזר למכבי תל אביב?
"זו תמיד אפשרות עבורי. אני מדבר עם מכבי תל אביב כל הזמן והם יודעים איך אני מרגיש לגביהם. כשהם רוצים לדבר איתי, הם כבר אפילו לא צריכים לדבר עם הסוכן שלי. הכל נעשה ישירות דרכי. מאוד נהניתי מהתקופה הקצרה שלי בישראל. תל אביב היא כמו ארצות הברית. החופים נהדרים, העיר מעולה, כולם מדברים אנגלית. אפילו מכבי תל אביב משחקת כדורסל כמו בארצות הברית. הם יהיו הראשונים שאדבר איתם לפני שאקבל החלטה בקיץ הקרוב".
תהיה מוכן לוותר על כסף כדי לחזור?
"אני מוכן לעשות ויתורים עבור מכבי, אבל אם מישהו ישלם לי חמישה מיליון דולר ומכבי תציע מיליון לא אגיע. אם מכבי תל אביב תדבר איתי פחות או יותר על אותם סכומים, זו תהיה אופציה מעולה. בסופו של דבר הכל תלוי בהם. הכדור נמצא בידיים שלהם. זה תלוי מאוד בכמה הם מוכנים להציע לי. אני לא מרגיש צורך להסתיר את זה. אני אמור להגיע לשיא הקריירה, אלה השנים שאני יכול להרוויח בהן הכי הרבה כסף. לא אבזבז אותן על חוזים נמוכים. זה ביזנס בסופו של דבר. אני חושב שהוכחתי שאני אחד הגארדים הטובים באירופה. צריך לשלם לי בהתאם".
בשנתיים האחרונות יש שחקנית חדשה בשוק הישראלי שמסוגלת לשלם סכומים גבוהים, הפועל ירושלים. היא מתחרה עם מכבי תל אביב על כל הישראלים הבכירים. שמעת מהם?
"שמעתי עליהם, אבל לא ממש דיברנו. ארן טלם, אחד הבעלים של ירושלים, היה הסוכן שלי במשך שש שנים. נשארנו בקשר קרוב. במהלך העונה כשלא שיחקתי בקליפרס והייתי מתוסכל הוא זרק לי משהו על ירושלים, אבל לא מעבר לזה. בכל מקרה, אני מאחל לו שהקבוצה שלו תצליח להגיע למטרות שלה. לא יהיה להם קל להשתוות למועדון ענק עם היסטוריה ומסורת כמו מכבי תל אביב".
אחד החברים הקרובים שלך בימי מכבי תל אביב היה דווין סמית'. בזמנו היו הרבה ספקות לגביו, אבל עכשיו הוא כבר בדרך להפוך לאגדה. אומרים שהוא האמריקאי הכי גדול שהיה במכבי תל אביב מאז אנתוני פארקר.
"אני מאושר מההצלחה של דווין. כבר מההתחלה הסגנון של בלאט הלם אותו. הוא שחקן נהדר. יש לו יכולות בהתקפה, בהגנה, בריבאונד. הוא חבר נהדר לקבוצה. יש בו את כל מה שאתה מבקש משחקן כדורסל. אני שמח שהוא מצא את המקום שלו במכבי תל אביב".
אם כבר מדברים על הכדורסל הישראלי, מה דעתך על גל מקל? כמוך, גם הוא עזב את ה-NBA באמצע העונה לאירופה במטרה לחזור לשם בהקדם. מה צריך לקרות כדי שהוא יהפוך לרכז לגיטימי שם, או בכלל לחזור?
"גל בחור מצוין. ממה שהצלחתי לעקוב מאוד אהבו אותו בדאלאס. הוא עשה עבודה נהדרת, אבל הוא חייב לשפר את הקליעה. בלי זה יהיה לו קשה מאוד. כשאתה מגיע מאירופה ל-NBA, במעמד של רכז מחליף, אתה פשוט חייב להיות אחד שקולע זריקות חופשיות. אתה לא מקבל יד חופשית. לכן, צריך לפתח תכונות של רכז מחליף. רק משם אפשר להתקדם. תראה את טוני פארקר, למשל. הוא תמיד היה מהיר, תמיד הייתה לו חדירה מצוינת לסל, אבל הוא הפך לכוכב רק ברגע ששיפר את הקליעה. אתה חייב לדעת לשים את הקליעות החופשיות באחוזים גבוהים. אני יודע את זה כי גם אני הייתי שם".
לפארמר יש לא מעט פנאי. עם לו"ז שכולל משחק אחד בלבד בשבוע, הוא מוצא די זמן פנוי כדי לטפח את התחביב הישן שזנח במשך שנים: קריאת ספרים. בין לבין, הוא רואה הרבה מאוד כדורסל. "גם יורוליג, אבל בעיקר NBA", הוא מעיד על עצמו. "אני מאוד אוהב את מה שגולדן סטייט עושה העונה. הכדורסל שלהם מרתק". בתור אחד שגדל ב-LA והספיק לשחק בשתי הקבוצות של העיר, הלייקרס והקליפרס, הוא עדיין מעניק להן יחס מועדף. "למרות העונה הקשה של הלייקרס, הם עוד יחזרו בגדול. עם הכסף של סטיב באלמר (הבעלים המיליארדר של הקליפרס החל מהעונה שעברה, י.א) הקליפרס קצת השתלטו על העניינים בעיר, אבל בעתיד הקרוב הלייקרס יתחזקו והדרבי ביניהן יהיה המשחק הכי חם ב-NBA".
מה דעתך על התפקוד של דיוויד בלאט בקליבלנד עד כה?
"דיוויד ואני בקשר כל הזמן. הוא יודע שאני אוהב אותו. הוא מאמן נהדר ואדם מדהים. אמרתי לו שהוא אחד האנשים הכי ברי מזל שהכרתי. יש לי רק דברים טובים לומר עליו. הייתי מנמיך קצת את הציפיות מקליבלנד, כי קשה לבנות קבוצה בעונה אחת ולזכות בהכול. זו קבוצה חדשה לגמרי, ובלאט עושה עבודה מצוינת עד עכשיו. האמת היא שלפני שהעונה התחילה הוא ניסה להביא אותי לקליבלנד, אבל זה לא הסתדר. אחר כך, כששוחררתי מהקליפרס, קליבלנד שוב רצתה אותי, אבל לא רציתי להגיע לקבוצה עם רכז דומיננטי כמו קיירי אירווינג ולקבל רק כמה דקות במשחק. הרי בקליפרס הייתי בדיוק באותה סיטואציה עם כריס פול. אז ויתרתי".
מה לדעתך הסיכוי שהוא יזכה באליפות?
"יש לו סיכוי לא רע. העונה הליגה מאוד מאוזנת, אף קבוצה לא טובה בהרבה מהשנייה. יהיה קשה לנצח את קליבלנד ארבע פעמים. יש שם המון כישרון, והרבה פעמים בפלייאוף אתה זקוק ליכולות אינדיבידואליות, כשהתוכנית שלך לא עובדת. לקליבלנד יש את זה בשפע. אם הם יבואו בשיא, ואין סיבה שזה לא יקרה כי בלאט עשה את זה בכל מקום והביא את הקבוצות לשיא תמיד בזמן, יש להם צ'אנס מצוין לזכות באליפות".
על פי דיווחים מארצות הברית, לא ברור עד כמה, אם בכלל, יש לו חופש פעולה בקליבלנד. השבוע למשל פורסם שלברון הוא זה שקובע את התרגילים בפסקי הזמן, ובלאט רק חוזר אחריו.
"אני חושב שהחשדנות הזאת היא דבר טבעי למאמן בשנה הראשונה. אין כאן שום דבר אישי נגד בלאט. זו האבולוציה הבסיסית בליגה. אם אתה רוקי, מתייחסים אלייך כאל אאוטסיידר. מפקפקים בך. כדי לקבל כבוד ב-NBA מהתקשורת, מהאוהדים, אפילו מהשחקנים - אתה צריך לצבור קילומטראז'. גם מאמנים שקופצים מהמכללות ל-NBA סובלים מזה. מאמנים נתפסים כרוקי'ז בדיוק כמו שחקנים. גם אם רוקי קולע 20 נקודות למשחק, הוא יסחוב את התיקים של כולם. בלאט מיוחד בזה שהוא נחת הישר אל תוך אחת הקבוצות הכי לחוצות והכי מתוקשרות ב-NBA, אבל אני בטוח שהוא יודע איך לנהל את הלחץ. הוא פשוט יודע את העבודה, הוא מבין איך לעשות את זה. עובדה שהוא כבר צלח משבר גדול אחד. הוא שורד סדרתי".
מה הוא צריך לשפר כדי להפוך למאמן קבוע ב-NBA?
"הוא כבר שם ואני בטוח שיישאר תקופה ארוכה. מבחינת היכולות שלו כמאמן, אין לי ספק שהוא שייך לליגה. גם הקבוצה שלו נראית טוב והיא די מצליחה בתקופה האחרונה. הדבר היחיד שעליו לזכור הוא שזה עדיין תהליך למידה. הוא עדיין סופג את ה-NBA ולומד איך לתפקד בתוכה. בתור מי שעשה את המעבר מה-NBA לאירופה וההפך כמה פעמים, אני יכול להעיד שזה מעבר לא קל. בסופו של דבר זה כדורסל אחר לגמרי. עכשיו הוא יכול פתאום לשחק ארבעה משחקים בחמישה ימים. הוא מאמן כוכבים ענקיים שיודעים שהם כאלה. זו מציאות שונה לחלוטין. ברגע שהוא יסתגל אליה, הוא יהיה מאמן מוביל ב-NBA".
שאלה לסיום: הספקת לשחק קצת לצד סטיב נאש, בדמדומי הקריירה בלייקרס. מה המורשת ששחקן כמוהו משאיר עם פרישתו?
"העונה לצידו הייתה חוויה מדהימה. הוא אמנם כבר היה רחוק משיאו, אבל ניסיתי ללמוד ממנו כמה שיותר. הוא מודל לחיקוי ומהווה השראה גדולה. כמה שהיה קטן, חלש ונמוך, הייתה לו הבנת משחק נדירה. הוא הוכיח שבעזרת הרבה עבודה קשה וחכמת משחק אפשר להתגבר על מגבלות פיזיות ברורות. בעידן שבו ה-NBA מורכב ממפלצות, הוא הצליח להפוך לאגדה. זה הישג ענק".
