ותודה שאכזבתם: על ההפסד של נבחרת ישראל לבלגיה

דברים שרואים בסטטיסטיקה: בלגיה ספגה רק שער אחד בכל הקמפיין. "זה אומר שיש לנו הגנה טובה", אמר בסיום ראג'ה נאינגולן את המובן מאליו.

קהל נבחרת ישראל: כ-30 אלף הגיעו ולבסוף לא ממש הצטערו. מחיאות כפיים רבות בסיום, ובכלל – האווירה והדחיפה של טדי היתה נהדרת. ציון: 8

קהל נבחרת בלגיה: נהנו בישראל, נהנו במחצית הראשונה ונהנו בסיום. עשו יופי של נוף. ציון: 7

בלגיה ניצחה את ישראל 0:1

גוטמן מתאהב בגישת האנדרדוג

ציוני הנבחרת

חמי אוזן על הטוב, הרע והמכוער

זהבי נגד הזאר, ראש בראש

הבורסה:

עולה: ניר ביטון. בגלל שהמשחק נגמר בהפסד אולי ידובר עליו פחות, אבל חובה להתעכב – משחק נהדר של קשר סלטיק, וסביר להניח שמדובר במשחק שיסלול את דרכו למעמד של באנקר בקישור האחורי. הגנה, התקפה – הכול מדוד ומדויק, פרקטי ויעיל (52 מ-55 במסירות). יופי של הופעה.

יורד: ביברס נאתכו. כגודל הציפיות. קשר צסק"א מוסקבה סבל משני משחקים חלשים, ואם מול ויילס כל הנבחרת היתה בערך ברמה שלו, אתמול ברוב שלבי המשחק הוא בלט בחוסר הפוקוס והשלווה. אחד הברגים הכי חשובים במערך של אלי גוטמן חייב להיות מדויק יותר (52 מ-63) והחלטתי יותר. אתמול, למרות כמה דקות סבירות במחצית השנייה, זה ממש לא היה היום שלו.

ציוץ המשחק:

תמונת המשחק: בגובה הדשא

שמונה בלגים שפתחו אמש בטדי זוכרים היטב את 5 ביולי, בברזיליה. שמונה שפתחו גם אז, באצטדיון מאנה גארינצ'ה שבבירה הברזילאית, ברבע הגמר מול ארגנטינה; מארק וילמוטס זוכר טוב עוד יותר. זה היה ההפסד התחרותי היחיד שלו על הקווים הלאומיים. 1:0 מעצבן כזה, משער מוקדם כזה, ואז לא מעט כמעטים בדרך להפסד מרגיז; הפסד שנתן יותר מדי כבוד; הפסד שסחט רק מחמאות.

שמונה בלגים שפתחו אמש ומארק וילמוטס אחד שיחזרו אתמול את אחר הצהריים השמשי מברזיליה. רק שהם היו בתפקיד המעניש, והקורבן: נבחרת ישראל.

אחרי כל כך הרבה ביקורת על איצטדיון טדי, הנה כפרה: היה נהדר אמש בירושלים. ההגעה, הפינוי ומה שביניהם. ניהול מופתי של כל הגורמים הוכיח, לפחות לפי אמש, שהעיר והמתקן ראויים לאירוח בדיוק כמו בכל מקום אחר בישראל.

כמה חבל שגם הבלגים הרגישו יותר מדי בנוח בהתחלה, כי תרגיל שהתחרבש בקו האווירי דה בראונה-נאינגולן הגיע לקופמני ומשם למרציאנו ומשם לפלאיני, ולרשת, וכבר היינו בסרט הזה, לא?

במחצית, העיתונאים הבלגים התחפשו לעיתונאים הוולשים. 'אני לא מבין מה גוטמן עושה', אמר אחד מהם. 'כל עוד ייתן לשחקנים שלנו להניע כדור, הם יניעו'. ואכן, 330 כדורים עברו מרגל לרגל, בלי הפרעה ישראלית. 'אם גוטמן ילחץ', המשיך הקולגה, 'הבלגים יילחצו. גם השחקנים הכי טובים בעולם לא אוהבים לחץ גבוה', הוסיף. 'הראש של הזאר בכלל בלונדון, הוא ממש לא כאן'.

ואז, בניגוד למצופה, זה התהפך. הנבחרת החלה ללחוץ על הגז, והחילופים סוף סוף נתנו כמה ליטרים של חיים. ערן זהבי התעורר, ואחרי שעה פושרת החל למתוח קצת את טיבו קורטואה. שני פגזים שסחטו הדיפות, ועוד כמעט מקרוב, ובעיקר החטיפה לקומפני והפאול ששלח את הבלם הבלגי למקלחת ואת הישראלים לחצי שעה של פנטזיה; גם בן שהר איים, והמומנטום התגלגל כמו כדור שלג, אבל בסופו של דבר לא יצא מזה כלום פרט לטעם מר בפה.

בסופו של דבר, אם המשחק מול ויילס היה מאוד משפיל, המשחק מול בלגיה היה מאוד מאכזב. איזה רעל עדיף לכם? שחקני הנבחרת כבר בחרו.

"ההפסד הזה הרבה יותר מעצבן", אמר שהר. "כשאתה לא במשחק, כמו מול ויילס, אתה מקבל את ההספד. עכשיו – אני גמור. מתסכל". "זה יותר מאכזב", הסכים רמי גרשון, "כי מהלך המשחק היה שונה לגמרי".

וזהבי סיכם: "כשכבר יש לך הזדמנות לעשות את זה - תעשה את זה".

אז ה-1:0 היה מאכזב יותר, הם יודעים והם קובעים, אבל 45 הדקות הנהדרות אמש רק שמו באור מתסכל יותר את 135 הדקות שקדמו להן. התבוסה לויילס, המחצית הראשונה מול בלגיה – איפה כולכם הייתם אז?

"מול ויילס לא שמנו תחת", שהר סיפר. "היתה אופוריה, הרגשה שהכול יכול ללכת קל יותר. ואז קיבלנו סטירה משחקנים שמשחקים בפרמיירליג. היום כולם עבדו וכולם השקיעו. לקראת הסוף הרגשתי שנוכל להשוות, במומנטום, עם הקהל, במחצית השנייה, עם האדום – אבל היה חסר קצת".

באמת שהיה חסר קצת. מחצית שנייה סוחפת מצד כולם היתה חייבת להיגמר עם תיקו הירואי מול הנבחרת שתדורג במקום השלישי בעולם, סגל של אולסטארס שבארבע השנים האחרונות הפסיד רשמית רק לגרמניה וארגנטינה. אבל אתמול זה נגמר עם הפסד עגום; אתמול נבחרת ישראל החזירה את הכבוד לשחקניה ואת התסכול לאוהדיה; אתמול השחקנים זכו לאכזב את כולנו, וזו עליית מדרגה גדולה בהתחשב במה שקרה במוצאי שבת בחיפה. כי אתמול בירושלים, זה לא נגמר בנטישה המונית בדקה ה-70 אלא במחיאות כפיים בדקה ה-90. ובסיום המשחק, העיתונאים הבלגים התחפשו לעיתונאים הישראלים, וכיסחו את המאמן שלהם.

"ניצחנו עם הרבה מזל", הודה טיבו קורטואה, בסיום. "היתה לי המון עבודה, יותר ממה שציפיתי". אבל בעיקר בגלל שוער צ'לסי, ההפסד המכובד והמכובס הזה הוא עדיין הפסד, ועל כנפי מחמאות לא טסים ליורו בקיץ 2016.

כי במבחן התוצאה של השבוע הזה נכשלו גוטמן ונבחרתו. שני משחקי בית נגד המדורגות 2 ו-4, אפס נקודות משש, אפס שערים. בעיקר, למעט חריגים, זה היה שבוע שבו אף אחד כמעט לא התעלה. זה היה שבוע שבו במשך 135 דקות של כדורגל למאמן ולשחקניו לא היה חזון ברור, ואפילו סנטימטר של וייב חיובי לא קיבלנו.

גוטמן רצה 10 נקודות מחמשת המשחקים הראשונים, וקיבל רק תשע. בסיבוב השני של הבית הזה, את שלוש האריות נפגוש בחוץ, וקל זה בטוח לא יהיה. 12 ביוני, בבוסניה. זה כנראה יהיה המשחק שיכריע האם הפלייאוף הוא פנטזיה או מציאות.

לאחר המשחק, גוטמן שוב חזר על המנטרה החדשה – ישראל חייבת להגיע כאנדרדוג. אבל אם המאמן הלאומי כל כך בטוח באמיתות המשפט, הוא היה צריך ליישם אותו עוד לפני המבול. ואם המחצית השנייה אמש היתה כה נהדרת, והיא היתה, אפשר היה לדרוש שגם ב-135 הדקות שקדמו לה ייראו יותר כמוה ופחות כמו כלום. הפעם, בטח בקמפיין שני, לא משלמים לגוטמן כדי להסיק מסקנות לאחר מעשה אלא כדי למצוא פתרונות בזמן אמת. ואם היה מוצא השבוע פתרונות בזמן אמת, ישראל לא היתה מסיימת את צמד המשחקים עם אפס ואפס.

"אם אנחנו רוצים ללכת לכיוון של מקום שני-שלישי, אנחנו צריכים לקחת נקודות בבוסניה, בוויילס, וזה האתגר שלי כרגע", סיכם גוטמן. את המאמן הלאומי לא צריך לשפוט על 9 מ-15 אלא רק בסיום הקמפיין, אבל המפלה שספג השבוע תגרום לו להישפט במקומות עוינים יותר מסמי עופר וטדי.

"אם נגיע כמו שהגענו למשחק הזה", טען שהר באופטימיות, "נוכל להפתיע את בוסניה". ב-12 ביוני נראה, אבל רק שתדעו שאדן הזאר אמר שישראל בהחלט יכולה "להתקדם לכיוון היורו". השאלה עד כמה.

וכי היו יותר מדי מפלות לאגו הישראלי השבוע, הנה שתי נקודות אור לחיזוק המוראל.

האחת היא פאר טסי, עם מופע מחצית כיפי ומילות העידוד "זה לא נגמר", שאכן עודדו את מי שצריך.

השנייה היא עמוס לוזון, שבסיום המשחק הגיע לאזור התקשורת, לא התבלבל, תפס את אדן הזאר ההמום בשתי כתפיו, ובאסרטיביות מרשימה דרש מכוכב צ'לסי: "פיקצ'ר, פיקצ'ר. פור דה קידס". עם חוצפה כזו, לא רק שנגיע ליורו – גם נזכה בו.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il