איך זה שדביל אחד מעז: על פיצוץ המשחק בין מונטנגרו לרוסיה

רק השבוע, בחר מישל פלאטיני בנאום שנשא אחרי שנבחר שוב לנשיא אופ"א ללא מתחרים, להתייחס לנושא אלימות ביציעים. "אסור לנו להיכנע לחוליגנים כדי שלא ניגרר לעבר. אני עצמי חוויתי אירוע מזעזע לפני 30 שנה, ואף אחד לא רוצה שדברים כאלה יחזרו. נשיג את המטרה באמצעות הקשחת נהלים ויצירת משטרת ספורט אירופית", הוא אמר, תוך אזכור אסון הייזל בגמר גביע האלופות ב-1985.

והנה, ימים ספורים לאחר מכן, פלאטיני נדרש להחליט באופן אישי על קיומו של המשחק בפודגוריצה, אחרי שהשוער הרוסי איגור אקינפייב ספג פגיעה ישירה בצווארו מחזיז שנזרק מהקהל המונטנגרי במהלך המשחק בין השתיים במוקדמות יורו 2016. הרוסים, ובראשם יו"ר ההתאחדות, ניקולאי טולסטיך, והמאמן פאביו קאפלו, היו נחרצים בדעתם כי יש להפסיק את ההתמודדות ולפסוק על הפסד טכני לנבחרת הביתית, אך נשיא אופ"א חשב אחרת. הוא כפה על המשקיף והשופט להחזיר את השחקנים לדשא, בעוד אקינפייב מפונה לבית חולים עם כוויות וזעזוע מוח, ויורי לודיגין תופס את מקומו בין הקורות.

גם במחצית נמשכו הדיונים, בעוד חלק מהאולטראס הרוסים מנסים לנקום על הפגיעה בכוכב שלהם ולפרוץ לעבר אוהדי מונטנגרו. ההפסקה ארכה כחצי שעה, כי מזכ"ל אופ"א, ג'אני אינפאנטינו, שוחח עם פלאטיני בניסיון להחליט על הצעדים הנכונים. לבסוף, חודש המשחק בכל זאת, והקהל הוזהר כי כל הפרת סדר נוספת תביא לפיצוץ ההתמודדות. וכך, בדקה ה-66, גרם מטבע שנחת על ידו של דימיטרי קומבארוב לשופט להוריד את השחקנים לחדר ההלבשה, הפעם באופן סופי. זה היה סיום הזוי למשחק הזוי.

איך קרה שפלאטיני החליט לקפח את הרוסים ולהורות על המשך המשחק שאיבד את ערכו הספורטיבי עם הצהרותיו? על כך יצטרך הצרפתי לענות בעצמו, אבל אם נדמה לכם שנעשה כאן תקדים מסוכן, הרי שזה ממש לא נכון. הרוסים צריכים לדעת זאת טוב יותר מאחרים, אם יועילו בטובם להיזכר במה שקרה לפני עשור בדיוק במוסקבה, בחצי גמר גביע אופ"א בין צסק"א לפארמה.

בדקה ה-10, כאשר העלה דניאל קרבאליו את הרוסים ליתרון באיצטדיון לוקומוטיב, נזרקו במסגרת החגיגה ביציעים חזיזים רבים לעברו של שוער פארמה, לוקה בוצ'י. הם נפלו לידו, גרמו לו לאיבוד שמיעה באחת מאוזניו וסיכנו אותו באופן ממשי. אחרי שקיבל בוצ'י טיפול על הקווים, הורה השופט להמשיך בהתמודדות כאילו דבר לא קרה. השוער נאלץ לבקש חילוף מיד לאחר מכן ואושפז, האיטלקים הובסו 3:0, וכל התלונות שלהם לאופ"א זכו להתעלמות. התוצאה לא שונתה, צסק"א המשיכה לגמר והפכה לקבוצה הרוסית הראשונה שזכתה במפעל אירופי. באופן אירוני במיוחד, אקינפייב בן ה-19 היה אז על המגרש (וכמוהו גם ואסילי ברזוצקי, סרגיי איגנשביץ' ויורי ז'ירקוב ששיחקו מול מונטנגרו). לגורל יש דרכים משונות לסגור מעגלים.

שבע שנים קודם לכן, היתה פארמה מעורבת באירוע מפחיד נוסף במזרח אירופה, כאשר חוליגן בקהל של ויסלה קראקוב זרק סכין על דינו באג'יו וגרם לחתך בראשו, במהלך משחק בגביע אופ"א. השופט לא הפסיק את ההתמודדות שהסתיימה ב-1:1, והתוצאה לא שונתה למרות מחאות האיטלקים. המועדון הפולני אגב, נענש בהמשך והושעה לשנה.

מעניין להיזכר גם בתקרית שהתרחשה באיצטדיון מרקאנה בבלגרד בנובמבר 1977, כאשר ספרד התארחה שם במסגרת מוקדמות המונדיאל. חואניטו, חלוץ ריאל מדריד האגדי שהיה הידוע במזגו החם, התגרה בקהל אחרי שהוחלף, ספג בקבוק זכוכית בראשו ואיבד את ההכרה. גם אז המשחק לא הופסק.

את הרשימה הזו אפשר להמשיך, ואירועי פודגוריצה רק הצטרפו אליה. ייתכן שהתנהלות הקהל המונטנגרי אל מול זורק החזיז הבודד תרמה באופן משמעותי להחלטה לא להפסיק את המשחק. האוהדים סייעו מיד למשטרה לתפוס את הפושע ולעצור אותו. לאחר מכן, ניגשו ראשי ארגוני האוהדים למקבלי ההחלטות ולמשלחת הרוסית והתנצלו מעומק ליבם. התחושה היתה כי מדובר ב"מחבל בודד", ולאחר סילוקו לא נשקפה סכנה נוספת. לאור זאת, אפשר להבין את השיקולים. הרי אם החזיז לא היה פוגע ישירות באקינפייב, איש לא היה מייחס לו חשיבות כלשהי. זה היה עניין של מזל רע. אלא שפלאטיני לא השכיל להבין כי המזל הזה הרס את הכל, ופסיקתו עלולה לעודד אלימות במפגשים טעונים יותר, שלא לדבר על העוול שנגרם לרוסים שאיבדו את אחד הכוכבים הבולטים ונכנסו להלם.

הלם מוחלט שרר גם בקרב המונטנגרים. איש לא העלה בדעתו שמשהו חריג יכול לקרות במשחק שאין בו כל מטען רגשי מלבד כדורגל נטו. "יש לנו ידידות עם רוסיה עוד מהמאה ה-15. בשנים האחרונות יש המון רוסים שמתגוררים במונטנגרו ומכנים אותה מונאקו שלהם", סיפר העיתונאי המונטנגרי איביצה מדז'ארוביץ'. אלו המבקרים בפודגוריצה יכולים לראות פסלים של שני גיבורי תרבות רוסים – אלכסנדר פושקין ו-ולדימיר ויסוצקי, וספק אם יש עיר נוספת כזו בעולם כולו מחוץ לרוסיה. האוהדים האורחים התקבלו בזרועות פתוחות, ובילו ביחד עם הסרבים והמונטנגרים ברחובות. היציע ממנו נזרק החזיז קיבל בתשואות את ההמנון הרוסי, וחלק מהאוהדים אפילו הצטרפו לשירה, בעוד הקהל הרוסי מחא כפיים להמנון המונטנגרי.

לפני שריקת הפתיחה היתה שם אוירה מושלמת של כדורגל, והפגיעה באקינפייב היתה מדהימה בכל קנה מידה. "מעולם לא קרה אצלנו דבר כזה. בניגוד למדינות אחרות בבלקן, אין לנו אויבים. אין לנו אפילו אולטראס מאורגנים באף קבוצה, אנחנו המדינה השקטה ביותר באירופה מבחינת האוהדים. בא לי לבכות, אני כל כך כועס על מי שזרק את החזיז הזה", סיפר מדז'ארביץ'.

אחרי הפיצוץ, הסתגרו שחקני מונטנגרו בחדר ההלבשה, מסרבים לדבר עם התקשורת, מתקשים לעכל את האסון. הם יודעים שההפסד הטכני ישים קץ לחלום ההעפלה לאליפות אירופה, והמשחקים הבאים בפודגוריצה עשויים להתקיים ללא קהל. הם לא אשמים בכך, והתסכול שלהם עצום. לבסוף, יצא סטבן יובטיץ' אל העיתונאים וביקש סליחה מהרוסים בכלל ומאקינפייב בפרט. הוא היה נחוש להישאר ספורטאי עד הסוף בלילה העצוב הזה.