ימים ספורים חלפו מאז ש-2007 הפכה לה ל-2008, ודייויד האריסון לא ידע מה לעשות. כן, הוא היה שחקן NBA, וככזה, גם מיליונר. כן, אם היה מתהלך ברחובות העיר בה התגורר, היו מזהים אותו, עוצרים לדבר ולבקש חתימה. אבל מתחת לפני השטח, כל הטוב הזה פינה את מקומו לרע. הוא טס ללוס אנג'לס, מתוך כוונה לשכור רכב ולנסוע בחזרה לאינדיאנפוליס, אולם במקום זאת החל ב"מסע סמים שהיה גורם גם להאנטר תומפסון להתגאות. ניסיתי למות בסגנון הסרט "לעזוב את לאס וגאס", אבל כנראה שלמישהו היו תכניות אחרות עבורי", סיפר לאתר 'ויג'ילן ספורטס'. האריסון התעלף במלון בהוליווד וכשהתעורר, מצא עצמו בביתו שבאינדיאנפוליס. רק בדיעבד, פיסות של מידע החלו לחזור עליו: המרפסת, הרצון לקפוץ ממנה לאבדון, והחברים שעצרו אותו ברגע האחרון.
בניגוד להאנטר תומפסון, דייויד האריסון לא ממש ידע כיצד למות, ובמקרה שלו קצת קשה לאתר את העקומה האנושית השגרתית בסיפורים מסוגו - נפילה גדולה שמסמנת את הסוף, או את תחילת המסע אל עבר חוף המבטחים. כי גם אחרי ששקע לתהום דייויד האריסון עדיין לא ממש מצליח לצאת, ובחודש שעבר אף שב לכותרות התקשורת בארצות הברית, הפעם כקוריוז עצוב שנחשף ב'יאהו'.
שחקן ה-NBA לשעבר שנאלץ להתחיל לעבוד במקדונלדס, כי אין לו ברירה אחרת.
הוא נולד ב-15 באוגוסט 1982 בנשוויל, בן לדניס הריסון, שחקן NFL בין השנים 1978 ו-1987 וכילד החל לספוג את מהסביבה את הדברים שיהפכו אותו לבוגר שיהיה. "הלכתי לבית ספר מאוד ליברלי עם הרבה רעיונות, וכנראה שהיתה לי אמונה מסוימת שהיתה שגויה", אמר ל-SBNATION. "התנהגתי כמו ילד, וכל הזמן אמרתי - הם, הם, הם, במקום להסתכל פנימה". המוטיב הזה, של להאדיר או להאשים את הסביבה, יחזור על עצמו פעמים רבות בחייו ובקריירה של דייויד האריסון. כתיכוניסט שמשחק גם פוטבול אך מצטיין בעיקר על פרקט הכדורסל (30 נקודות, 12.3 ריבאונדים ו-5.6 חסימות למשחק), מעט מאוד מכללות היו יכולות להתעלם ממנו. דיוק, צפון קרוליינה, ונדרבילט וקולורדו גיששו, ולבסוף, האחרונה היא זו שזכתה בסנטר הצעיר מלא הפוטנציאל. ב-2001 השתתף במשחק ה'מקדונלדס אול אמריקן' היוקרתי (האירוניה תתקוף אותו רק בדיעבד) לצד כישרונות אחרים שהצליחו והצליחו פחות ב-NBA: אדי קרי, טייסון צ'נדלר, קוואמי בראון, דייויד לי, מו וויליאמס, טי ג'יי פורד, ג'וש צ'ילדרס ואחרים.
"הוא היה מדהים בקולג'", אמר ל'יאהו' כריס קופלנד, כיום שחקן אינדיאנה ואז חבר למכללה. "מעולם לא הרגשתי יותר חוסר אונים מכשהייתי צריך לשמור עליו. הוא היה אתלט מיוחד, מאוד לא מובן, בחור חכם. כשאתה כל כך אינטליגנט ומעמיק במחשבות שלך, לפעמים אנשים לא ממש מבינים מאיפה אתה בא". ובעוד לא כולם הבינו מאיפה דייויד האריסון בא, מרביתם ידעו בדיוק לאן הוא הולך: ל-NBA. על אף תקרית בה התעצבן על אוהדי אייווה סטייט שקיללו אותו ("אם זה היה בעולם האמיתי והיו אומרים לי דברים כאלה, אני לא יודע מה הייתי עושה") וכינה את המאמן היריב "שיכור", בלתי אפשרי היה להתעלם מהניצוצות שהאריסון פיזר. את עונתו האחרונה בקולורדו סיים עם ממוצעים של 17.1 נקודות ב-63 אחוז מהשדה (יותר מכל שחקן אחר במחוז הביג 12), תוך שהוא סוחט יותר עבירות מכל שחקן אחר במחוז, חוסם יותר מכל שחקן אחר (2.9 למשחק), ונועל קריירת מוצלחת מאוד בת שלוש שנים, עם 25 דאבל-דאבלים, שני טריפל דאבלים, וכניסה לספרי ההיסטוריה כחוסם המצטיין בתולדות המכללה (225).
"האריסון חזק, רץ טוב את המגרש יחסית לבחור גדול, ויכול לספק מספרים טובים כשהראש שלו מאופס", נכתב בדוח הסקאוטינג עליו ב-ESPN. "יש לו גוף וכוח של NBA. הוא השתפר בכל שנה, אבל עדיין לא הגיע לפוטנציאל שהסקאוטים קיוו. שאלות בנוגע לרמת הבגרות והמסירות שלו למשחק יהיו סוגיות גדולות מאוד עבור הסקאוטים. עדיין מאוד לא מלוטש". בעמוד הדראפט של 'יאהו' השמיעו דברים דומים: "בהתבסס על מספרים בלבד, האריסון הוא בחירת לוטרי. יכולתו הנפשית תהווה חלק גדול מאיך שקבוצות NBA יעריכו אותו. למשך כל הקריירה שלו בקולורדו ירדו על הקשיחות, הבגרות והריכוז שלו". באותה כתבה צוטט סקאוט של ממפיס כאומר על האריסון: "אני לא חושב שאיתו זו שאלה של יכולות הכדורסל, אלא היכולת לחבר את הכל יחד".
אינדיאנה היתה זו שהימרה על כך שהכל יתחבר, כשבחרה בו במקום ה-29 של דראפט 2004. על פניו, אמור היה לשמש כמחליף לג'רמיין אוניל, ג'ף וסקוט פולארד, אבל עונת 2004/2005 של הפייסרס לא היתה דומה לשום דבר אחר. לבלות עונה שלמה עם שלל טיפוסים מפוקפקים - בראשם רון ארטסט וסטיבן ג'קסון - היה יכול להיות מאתגר כשלעצמו לשחקן צעיר, אבל ב-19 בנובמבר 2004, באובורן הילס בדטרויט, כל הכלים נשברו - וכך גם כמה חלקי גוף. האריסון היה שותף לתגרה הגדולה, המבישה והמפורסמת ביותר בליגה, זו שהחלה עם כוס בירה, ונגמרה באחד הכתמים השחורים ביותר בתולדות ה-NBA.
רבות נכתב על המהומה הרבתית בין שחקני הפיסטונס, אינדיאנה והאוהדים בדטרויט. מהזווית של האריסון, קצת אחרי שכוס הבירה ההיא עפה על רון ארטסט, שעף בעצמו לקהל ביחד עם כמה חברים לקבוצה, זה נראה ככה (כפי שסיפר לאתר 'ויג'ילנט ספורטס'): "ירדנו מהפרקט, ואיזה בחור רוקן את "המשקה" שלו ישר לפרצוף של ג'רמיין אוניל מטווח אפס. כוחות האבטחה קפצו לפני ג'רמיין כדי ליצור מרווח בינו ובין ובין התוקף. התוקף התכונן לזרוק עלי את הכוס, ואז חבטתי בו. רציתי לשבור לו את הפרצוף והצלחתי. הרגשתי את השיניים שלו זזות כשהשמאלית שלי פגעה בו ומוטטה אותו. אבל החברים שלו לא אהבו את זה והחלו לתקוף אותי. ניסיתי לתפוס את הבחור ולהשתמש בו כמגן אנושי. ואז, אור בוהק וכואב הגיע. מאוחר יותר אבין שהסיבה היתה כיסא שנזרק מהיציע ונחת לי על הראש. החברים של הבחור הקיפו אותי והתחילו לבעוט בי. מישהו גרר אותי דרך הקרסוליים". על פי דוח משטרתי, הבחור בו חבט דייויד האריסון היה אוהד בן 67.
מאוחר יותר, בחדר ההלבשה, רון ארטסט תהה בפני חבריו האם לדעתם יקנסו את המעורבים בקטטה. "רון אמר, היי חבר'ה, טעות שלי, לא ידעתי שיש כל כך הרבה משוגעים בקבוצה", סיפר האריסון לאתר 'ויג'ילנט ספורטס'. "ואז הוא אמר - אתם חושבים שיקנסו אותנו? אנתוני ג'ונסון אמר לו - שיזדיין הקנס, רון, הולכים להשעות אותנו. ואז רון התנהג ממש כמו בני בן השש ואמר - הו, אתה חושב שהולכים להשעות אותנו? אני לא רוצה שישעו אותי". מחדר ההלבשה הוברחו שחקני הפייסרס לאוטובוס, והצטוו להשתטח מחשש שלחלק מאוהדי דטרויט יש אקדחים.
זה לא נגמר ביריות, אבל כן בסדרת השעיות חסרת תקדים. האריסון עוד יצא בזול, כשחקן היחיד שהעומד לדין אך לא הורחק ולו משחק אחד: אצלו זה הסתכם בעונש הרחקה על תנאי בן שנה לצד 60 שעות עבודות שירות, קנס של 250 דולר וסדנה לשליטה בכעסים. ובעוד שרון ארטסט הורחק לשארית העונה, סטיבן ג'קסון ל-30 משחקים וג'רמיין אוניל ל-15 משחקים, הסגל של אינדיאנה הצטמק משמעותית והותיר לשחקני הספסל חללים אותם לא היתה להם ברירה אלא למלא. האריסון היה אחד המרוויחים העיקריים, כשסיפק, בין היתר, משחקים של 22 נקודות, 7 ריבאונדים ו-2 חסימות, 19 נקודות, 8 ריבאונדים ו-3 חסימות, 15 נקודות, 7 ריבאונדים ו-5 חסימות, ו-12 נקודות, 10 ריבאונדים ו-4 חסימות. בסך הכל, סיים את עונתו הראשונה עם מה שיתבררו כממוצעים הטובים בקריירה - 6.1 נקודות (ב-57 אחוז מהשדה), 3.1 ריבאונדים ו-1.3 חסימות ב-17.7 דקות - כולם היוו עבורו שיאי קריירה ב-NBA.
אחת הסיבות העיקריות לקרדיט שקיבל היתה המאמן, ריק קרלייל. "אהבתי מאוד לאמן את דייויד האריסון", אמר מאמן דאלאס הנוכחי ל'יאהו'. "הוא היה מתחרה אדיר. ילד מתוסבך, אבל פתוח לתקשורת ואינטליגנטי בצורה בלתי רגילה". האינטליגנציה המדוברת לא תמיד היתה שם: בפברואר 2006, למשל, התעמת האריסון עם אוהדי דטרויט (כן, שוב), והושעה ממשחק אחד. בעונתו השנייה המשיך לגלות יכולת לא רעה אך בשלישית סבל מפציעות רבות, ובסיומה, הוחלף קרלייל בג'ים אובריאן, איתו האריסון כלל לא הסתדר. "כשקיבלתי את התפקיד נאמר לי לא לצפות ממנו להרבה, ושהוא לא היה שחקן שאתה יכול לבנות עליו", אמר אובריאן ל'יאהו', בעוד הסנטר עצמו התעקש כי "התקופה הגרועה בחיי היתה כשג'ים אובריאן אימן את הקבוצה. ביקשתי טרייד או לעבור לדי-ליג, אבל זה לא קרה. אני לא יכול להאשים אותו ישירות, אבל הוא לא רצה שאצליח".
בביצה והתרנגולת הזו, שני הצדדים סבלו. האריסון, שנהג לעשן מריחואנה מדי קיץ, החל כעת להטביע את יגונו בסיגריות המגולגלות גם לפני ואחרי אימונים, כדי שלא ירביץ למאמן שלו. "זה לא היה בריא", אמר ל'יאהו'. "הייתי צריך לעשן כל יום כדי שלא אפגע בו. התחמקתי ממנו. הגעתי מוקדם ועזבתי מאוחר. זה לא כאילו הוא היכה אותי, הוא התעלל בי מילולית". לטענת האריסון, חלק מהתעללות המילולית הזאת באה לידי ביטוי כשאובריאן קרא לו, לפני כל השחקנים, "מתרומם", וסיפק רמיזות נוספות בנוגע לנטיותיו המיניות של הסנטר. "בואו נגיד שהרבה בעבע בו עוד לפני שדרכינו הצטלבו", אמר אובריאן באותה כתבה. "הוא היה האתלט הכי טוב שאפשר למצוא בעמדת הסנטר, אבל פשוט לא הצליח לספק את הסחורה. ישבתי איתו הרבה. הנשיא לארי בירד ישב איתו הרבה כדי לראות אם יש משהו שאפשר לעשות כדי לנצל את הכישורים שלו. הוא פשוט לא היה שחקן NBA חיוני".
בתחילת 2008 הושעה האריסון מה-NBA לחמישה משחקים בשל הפרה של נהלי הסמים בליגה. "התעוררתי בפיניקס עם שני דברים: שקית ענקית של מריחואנה, והשעייה מחמישה משחקים על שעישנתי אותה", סיפר לאתר 'ויג'ילנט ספורטס'. "החלום שלי הפך לסיוט. אני זוכר שקראתי בעיתון את הציטוט של המאמן שלי בנוגע להשעיה שלי, כשהתעוררתי עם כאב ראש נורא. הוא אמר - ממילא לא התכוונו להשתמש בו. נעלתי את עצמי בחדר ובכיתי למשך שעות, אולי ימים. רציתי להגיד ששנאתי את החיים שלי וכל הזמן חשבתי כיצד אסיים אותם. רציתי להגיד שג'ים מנסה להתעלל בי. רציתי להוציא הכל החוצה - אמא שלי שמתאשפזת במוסד נפשי, האקסית שלי עוברת הפלה, אבל במקום זאת, ניסיתי להשתמש באינטלקטואליזציה. העונה הסתיימה בפספוס נוסף של הפלייאוף, ובאשפוז שלי במוסד גמילה בלוס אנג'לס. אלה היו הימים היפים והמכוערים ביותר, הקש ששבר את גב הגמל בנוגע לאפשרות שאחזור להיות שחקן NBA".
הקיץ הגיע. אינדיאנה בחרה שלא להאריך את חוזהו, על אף הדברים שלארי בירד יגיד ל'יאהו' מספר שנים לאחר מכן: "הוא עשה דברים שאני לא רוצה להיכנס אליהם, אבל רציתי לעזור לו כמה שאפשר. נפשית, לעתים, דייויד היה יורד על עצמו ועושה כל מיני דברים. אבל כאדם, אני לא יכול להגיד שנתקלתי בבחור טוב יותר". האריסון עצמו היה מהורהר, ובראיון שהעניק לתחנת רדיו באינדיאנה, נשמע פחות כעוס באשר להיותו מובטל, ויותר מתוסכל מהסיבה בגינה נותר מחוסר עבודה: "עשיתי טעות ואם הטעות הזאת תעלה לי בקריירה, על זה צריך להסתכל. תראו מה עשיתי ומה איבדתי. האם מריחואנה היא דבר כל כך רע? זו השאלה שאני באמת רוצה שאנשים ישאלו את עצמם. ללכת בצורה עיוורת לפי החוקים לא אומר שאתה צודק". ל'דנבר פוסט' הרחיב ב-2009 במה שעבר עליו: "השתגעתי. לא נותרו לי חברים. נשארתי בבית ועישנתי. לא רציתי לעזוב את הבית. פחדתי לחיי".
הפראנויה הזו לא תרמה לניסיונו לשוב לתלם ול-NBA. מבחנים במינסוטה לא הולידו דבר, וכך גם אלה בקליבלנד ב-2009, תחת עוזר מאמן אינדיאנה לשעבר מייק בראון. "מבחינת כישורים, אין ספק שדייויד צריך להיות בליגה", אמר אז בירד ל'דנבר פוסט'. "אלה הדברים הקטנים האחרים שמותירים אותו בחוץ. השם שלך הוא הכל. הוא חייב להוכיח שהוא מסוגל לשים הכל בצד ולקחת ברצינות את העבודה שלו". הסנטר עצמו אמר באותה כתבה: "עדיין יש לי הרבה לאן להתקדם. אני לא ממוקד בתהילה, בכסף ובנשים. כרגע זה יותר - מה אנשים יגידו עלי כשאני מת? מה יגידו על הבן שלי? עדיין נותר לי זמן לכתוב את הסיפור שלי".
הפרק הבא בסיפור לקח אותו לליגה הסינית, שם שב להיות שחקן מפתח ולהצטיין, אך בתחילת עונת 2010/11 שבר את רגלו ושב לארצות הברית, להיות לצד בנו. לאט לאט, הכסף שהרוויח ב-NBA (משהו כמו 4.4 מיליון דולר) ובסין החל לאזול. ב-2012 נבחן בקבוצת ליגת הקיץ של דאלאס של מאמנו האהוב לשעבר ריק קרלייל ואמר ל-SBNATION: "עברתי הכל, ואני בר מזל עדיין להיות פה ולקבל הזדמנות נוספת. נמאס לי שכולם שואלים איפה אני משחק ואין לי קבוצה. אני מקווה שיום אחד הטיימינג יגיע, ואוכל לשחק שוב בליגה. לא התנהגתי כבוגר בעבר, ומאז אני נלחם כדי לטפס לפסגה, ואסור לי לוותר".
ניתן רק לשער שביקורים במספר מוסדות שיקום שסייעו לו לטפל בהתמכרותו למריחאונה תרמו לגישה החדשה לקריירה ולחיים. לאתר 'גרנטלנד' סיפר על אחד הביקורים הללו: "אנשים אמרו - אתה כאן למה? כי עישנת מריחואנה? אף אחד לא הולך לשיקום בגלל מריחואנה. סיפרתי הכל, ואז התחלתי לשמוע את הסיפורים של האחרים - הם הוכו, או שנגעו בהם, או שהם איבדו הכל. זה היה לא ייאמן. הבנתי שאולי המטען שלי לא כל כך רע. לא הייתי צריך להתמודד עם הדברים שהאנשים הללו היו צריכים להתמודד".
המבחנים בדאלאס לא הבשילו לכדי מבחנים נוספים או חוזה ב-NBA, ואם זה לא קרה אז, זה כבר לא יקרה. ניסיון להתחיל לסחור במניות רק הוסיף למינוס המתהווה בבנק, ובאוגוסט 2013 דייויד האריסון, לשעבר כוכב תיכונים, בחירת סיבוב ראשון בדראפט ה-NBA, סנטר צעיר עם פוטנציאל גדול, החל לעבוד ברשת המזון המהיר המפורסמת בעולם. זה קרה לאחר שצעד לסניף של מקדונלדס באינדיאנפוליס עם בנו בן הארבע כדי לקנות לו ארוחת ילדים, אך כרטיס האשראי לא עבר. מנהל הסניף זיהה את האריסון, והציע לו עבודה. "הובכתי בגלל איפה שהייתי יכול להיות בחיים שלי", אמר ל'יאהו', שחשפו את הסיפור בתחילת החודש. "כולם צריכים לעבוד בסופו של דבר. יש לי שני ילדים, ולהם לא אכפת איפה אני עובד, הם צריכים רק לאכול. אנשים הגיעו כדי לקחת לי את הרכב. הבית שלי כבר עוקל, ולא היתה לי שום משכורת".
הוא עבד בעיקר בלילות, כדי להתחכך כמה שפחות עם האנשים שעלולים לזהות אותו , אך זה לא ממש עבד: גם מי שלא ממש הכיר אותו כשחקן ההוא ששיחק עד לא מזמן בפייסרס, התקשה להישאר אדיש אל מול 213 הסנטימטרים ו-113 הקילוגרמים שניצבו ליד הקופה. אחרי שבועיים דייויד האריסון התפטר. לטענתו, נותרו לו עוד 16 שעות לימוד כדי להוציא תואר ממכללת קולורדו, אך אין לו כסף להשלים אותן, וללא תואר, קשה להשיג עבודה שיכולה לפרנס משפחה רחבה.
ולמרות הכל, דייויד האריסון לא מאבד תקווה. "אני בטוח באינטליגנציה שלי", אמר ל'יאהו'. "אני בטוח בעצמי וביכולת שלי להצליח. אני מתקשה להאמין שאשחק שוב כדורסל, אבל להצליח לפרנס את עצמי ואת המשפחה שלי - בזה יש לי הרבה תקווה".
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il