ממוכר ממתקים לפלה הלבן: סיפורו של ג'ורג' בויד

בוידאו: צפו בבויד מדהים את הארט ומנצ'סטר סיטי אתמול

בדיוק לפני שנה עבר ג'ורג' בויד את החוויה הטראומטית ביותר בקריירה שלו. הוא נכנס כמחליף במשחק רווי יצרים בין האל למנצ'סטר סיטי והיה פעיל מאוד בניסיון של המארחת לכבוש את שער השיוויון. במהלך אחת ההתקפות, רדף בויד אחרי כדור ברחבה ונפל לדשא כאשר ג'ו הארט יצא לקראתו. השופט לי מייסון שלף כרטיס על התחזות לעברו של הקשר, וזעמו של הארט לא ידע גבול.

שוער נבחרת אנגליה איבד לחלוטין את העשתונות, תקף את בויד והיה קרוב מאוד לנגוח בפניו. השניים צרחו זה על זה, ואחרי המשחק, כאשר הוקרן האירוע בהילוך איטי, עלה חשד כי הקשר ירק על הארט. באופן שנוי במחלוקת, כוכב סיטי זוכה מאשמה, בעוד התלונה נגד בויד הועברה לוועדת המשמעת אשר השעתה אותו משלושה משחקים. סטיב ברוס, מנג'ר הארט, היה מזועזע. "אני מכיר הרבה שחקנים שיכולים לירוק על יריב בלהט המשחק, אבל ג'ורג' הוא לא אחד מהם. כל מי שמכיר אותו יודע זאת", הוא העיד והגדיר את שחקנו כמקצוען למופת ואדם עם לב זהב. אפילו הארט עצמו טען שלא היתה יריקה כלשהי, אך זה לא עזר. בויד סיפר שעברו עליו ימים לא פשוטים, והרגיש ששמו נפגע על לא עוול בכפו.

על אף שחזר מההשעייה עם שער ניצחון לרשת סוונסי, לא הצליח בויד לתפוס מקום קבוע בהרכב האל – רחוק מכך. לכן הסכים ברוס, בלב כבד, למכור אותו לברנלי תמורת 3 מיליון ליש"ט על סף סגירת חלון ההעברות. "חבל לי מאוד להיפרד מבחור כמו ג'ורג'. הוא מסוג האנשים שאתה רוצה לראות כבעל לבת שלך", הוא אמר אז.

בדצמבר, כאשר התארחה ברנלי אצל מנצ'סטר סיטי, הובילה האלופה בבטחה 0:2 במחצית, אבל אז צץ לו בויד ברחבה, הבקיע שער מצמק מעמדת נבדל, והיה השחקן הבולט בעוד העולה החדשה חזרה בסופו של דבר עם תיקו 2:2 סנסציוני. וזה כלום לעומת מה שבויד עולל להארט אתמול (שבת). הפעם ברנלי ניצחה את האלופה 0:1, בזכות שער מופלא של החלוץ עם השיער הארוך, בבעיטת יעף מרהיבה משפת הרחבה. ללקק את האצבעות. הפעם, בניגוד למרץ 2014, הוא עלה לכותרות מהסיבות הנכונות, על חשבון האיש שהופך ליריבו בעל כורחו.

אין איש לראוי יותר להיות באור הזרקורים. בויד הוא לא רק שחקן אגף מהנה עם טכניקה משובחת וכדרור חצוף, אלא גם שחקן שעושה עבודה שחורה ולא נח לרגע. ממוצע המרחקים שגומע בויד בממוצע במשחק הפרמיירליג עומד על 12 קילומטרים – איש לא רץ יותר ממנו, והוא משאיר אפילו את נמניה מאטיץ' מצ'לסי במקום השני. במשחק נגד ניוקאסל רץ בויד 13.5 קילומטרים - שיא עונתי באנגליה. למעשה, כל ברנלי רצה בלי הפסקה, עם ממוצע המרחקים הגבוה ביותר בליגה.

זה לא מפתיע. כפי שהסביר בויד עצמו בראיון לדיילי טלגרף לפני שבועיים: "אנחנו חבורה של שחקנים בריטים שגדלו במשפחות של פועלים, וזה עובד לטובתנו. יש לנו להט של אנשים שיודעים לעבוד קשה. ברנלי היא עיר של צווארון כחול, והאוהדים אוהבים לראות את ההשקעה שלנו, כי זה מזכיר להם את עצמם". הדבר מפתיע אפילו פחות בכל הקשור לבויד בן ה-29, כי זו העונה הראשונה שלו בהרכב בפרמיירליג. לקח לו הרבה מאוד זמן, אולי יותר מדי זמן, להגיע למקום עליו הוא לא באמת העז לחלום, והוא נחוש לנצל כל שבריר שניה כדי להוכיח את עצמו ולהנות, כל עוד הוא שם.

דרכו של בויד חריגה למדי. הוא נולד במחוז קנט בדרום מזרח אנגליה, אהד את קריסטל פאלאס כילד, אבל התקבל דווקא לאקדמיה של צ'רלטון. בגיל 15 הוא נזרק ממנה, יחד עם כל חבריו, ושאיפותיו התרסקו. אז ג'ורג' נדד לסטיבנג' בפרברי לונדון כאשר היה בן 16, מכר למחייתו ממתקים בחנות קטנה בתחנת רכבת, והחל לשחק בקבוצה המקומית בליגת החובבים. עם הזמן, הוא הפך לכוכב הבולט של הקבוצה, ואוהדי סטיבנג' העריצו את בויד עד כדי כך שהדביקו לו כינוי ביזארי במיוחד. פלה הלבן הם קראו לו, בזכות היכולת שלו ללהטט ולהלהיב את הקהל.

את הכינוי הזה לקח בויד איתו כאשר דארן פרגוסון, הבן של אלכס, החתים אותו בפיטרבורו מהליגה הרביעית בתחילת 2007, תמורת 260 אלף ליש"ט – שיא עבור שחקן מקבוצת חובבים. כעבור שנה וחצי טיפסה הקבוצה לליגה השלישית, ובחלוף עונה נוספת כבר העפילה לליגת המשנה. "אלה היו שתי עונות מדהימות. מעולם לא חשבתי שאשחק בליגה השניה", הוא אמר אז. האוהדים דווקא האמינו בו. הם אהבו אותו מאז הבקיע את השער המטורף הזה מחצי מגרש. מבחינתם, הוא באמת היה פלה לבן. תראו את הביצועים האלה.

פיטרבורו ירדה לליגה השלישית ב-2010, עלתה חזרה כעבור שנה, ובויד המשיך להיות הלב הפועם שלה עד שברוס לקח אותו בהשאלה בפברואר 2013. תוך שבועות ספורים לא ידע ברוסי את נפשו מרוב אושר. "הספק העבודה וחוכמת המשחק שלו יוצאים מהכלל. תמיד חשבתי שבויד שחקן טוב, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה", הוא אמר, בעוד הקשר מסייע להאל לעלות לפרמיירליג. במקביל ירדה פיטרבורו, וההשאלה הפכה לרכישה סופית.

כך, בגיל 27, הגיע בויד לליגה הבכירה לראשונה בחייו. לא ממש ברור מה הפריע לו לתפוס מקום קבוע בהרכב הנמרים אשתקד, כי הוא נתן את כולו בכל הזדמנות, אבל ברוס השתמש בו בעיקר כשחקן מחליף שאמור לשנות את המומנטום ברבע האחרון של המשחק. כך היה גם בגמר הגביע מול ארסנל – בויד נשלח לכר הדשא בוומבלי רק בדקה ה-102, וראה את ארון ראמזי מבקיע את שער הניצחון. שחקן אחר אולי היה מתאכזב, אך מבחינת בויד אלה היו 18 דקות של תהילה. אחרי שריקת הסיום, הוא ניגש לברוס, לחץ את ידו ואמר: "אף פעם לא חלמתי אפילו להתקרב לגמר הגביע. אני רוצה לקנות לך בירה כדי להודות על הכל".

עם הגישה הזו הוא הגיע לברנלי, וההתאמה היתה מיידית. כיום, כשהוא מוכיח את עצמו ברמה הגבוהה, מסתכל בויד לאחור בסיפוק. "לא הייתי בוחר שום דרך אחרת", אמר אמר לדיילי טלגרף, "אני ממליץ לכולם לשחק בליגת החובבים במקום ללמוד באקדמיה במועדון פאר. באקדמיות הקצב נמוך, המשחקים איטיים, ואין לזה שום תכלית. בליגות הנמוכות אתה משחק כדורגל אמיתי".

האם יצליח בויד להמשיך בתנופה? הוא מקווה שהניצחון המזהיר על סיטי יסייע לברנלי להישאר בליגה, וגם יעזור לו לקבל זימון מחודש לנבחרת סקוטלנד, בה כבר שיחק פעמיים בזכות העובדה שסבו הוא יליד גלזלו, על אף שהוא עצמו אנגלי לכל דבר. אחרי ההמתנה הארוכה, אין ספק שמגיעות לו עוד מספר שנים בטופ. לעומתו, מקווה הארט שברנלי תרד, ובויד ייעלם במעמקי ליגת המשנה יחד איתה. הוא פשוט לא יכול לראות יותר את פלה הלבן.