להפסד המביך של מכבי תל אביב אמש בברצלונה יש לא מעט משמעויות ישירות ומידיות בכל הנוגע לסיכוייה לסיים את הבית במקום שמקנה יתרון ביתיות. נאמר זאת כך, יונית: מכבי איבדה כל סיכוי ריאלי לסיים במקומות 1-2. היא צריכה לנצח שני משחקים יותר מברצלונה, עוד לפני שלקחנו בחשבון את פאו, כשלפניה עוד פוטנציאל לסיוט במדריד ומשחק חוץ בברלין.
אבל בואו נצא לרגע מענייני חישובים וספקולציות ונדבר על מכבי. לא נכון יהיה לבודד את הבומבה מברצלונה ולהתייחס אליה כאירוע נקודתי. מכבי נראית רע בחמשת משחקיה האחרונים בטופ 16. זה התחיל מיד לאחר הניצחון על ריאל, עוד במשחק החוץ מול גלאטסראיי. המשיך מול אלבה ברלין, דרך הניצחון הביתי על פאו וההפסד בשבוע שעבר בבלגרד. מכבי פשוט מזייפת, וכבר לא ניתן לייחס את הבעיה למשחק נקודתי, כזה או אחר.
עכשיו בדיוק הזמן להציע תאוריות שונות, תחת הכותרת מבוא למשבר. אנחנו נלך על זו של יונה וולך, אחת שאהבתה לכדורים מעולם לא זלגה לעולם הכדורסל, אבל בכל זאת ננסה:
ופתאום
רעם ביום בהיר
זה לא עובד
זה לא עובד יותר
מביטים שוב
מאשרים
שום דבר
כלום
אין תגובה
זה לא עובד
זה לא עובד יותר
תוך כדי שאתם מזמזמים לעצמכם את הטקסט (לקבל ולתת) כשהוא מושר על ידי ריטה, ננסה להסביר. בכדורסל יש אלמנטים עם תוקף מוגבל. כל מי ששיחק ובמיוחד אימן יוכל להעיד על כך. למשל, תרגילי משחק בהתקפה. יש תרגילים שרצים יפה מאוד לאורך חודשים ארוכים, מול הגנות טובות ומתואמות יותר ומול כאלה שהרבה פחות. ואז, ביום אחד, משהו נסדק וזה נגמר. למשל, איזון בחדר ההלבשה. הקבוצות הכי מחוברות ומגובשות יכולות לאבד את זה ברגע. מספיק שפרמטר אחד, שולי ולעיתים בלתי מורגש, משתנה במעט, וטוב יכול להפוך לרע. באחת.
מכבי תל אביב רקדה על ענן במשך לא מעט שבועות מהעונה הזאת, כשהיא מבליטה שחקנים שהם תופעות טבע כמעט ובלתי מוסברות. במיוחד בריאן רנדל, שכל ניסיון לתת הסבר לוגי ליכולת שלו נדון לכישלון (או לדמגוגיה). האיש שהגיע ממכבי חיפה סיים סיבוב ראשון בלתי הגיוני בעליל, עם ממוצע נקודות של כמעט 14 למשחק, עם 5 שלשות ב- 39%, עם 92% מהקו ומדד יעילות פסיכי של 17. הטרוף הזה נמשך גם בשלושת המשחקים הראשונים של הטופ 16. רנדל סיים אותם עם 14.7 נק' ומדד יעילות 21 בממוצע. ושם זה נגמר.
עכשיו, כשמביטים בסטטיסטיקה של הפאוור פורוורד הפותח של הצהובים, הכל נראה הרבה יותר מוכר והגיוני. לבריאן רנדל אין אף שלשה בטופ 16 (0-6); ב-7 המשחקים האחרונים אחוז העונשין שלו עומד על 22% (2-9 בסך הכל) כשבשני המשחקים האחרונים הוא לא הלך בכלל לקו; ממוצע הנקודות שלו בזמן הזה עומד על 6.9 למשחק. והיעילות? 9.4 בלבד למשחק. עכשיו בואו נהיה כנים: איזה מספרים נראים לכם הגיוניים יותר. אלו של רנדל מתחילת העונה או הסטטיסטיקה משבעת המשחקים האחרונים?
את המשחק אתמול פתח רנדל עם ג'אמפר יפה מהפינה. בהמשך, הוא הוסיף כמה נקודות במגרש הפתוח ובכלל. גם בהגנה היו ניצוצות פה ושם, אבל רוב הזמן הוא בעיקר התקשה. התקשה הגנתית במאצ'אפים מול פורוורדים יריבים (דולמן ותומאס), בהתמודדויות בצבע או כשהוא קיבל גארדים יריבים לאחר חילוף הגנתי. התקפית, נראו הניסיונות של רנדל לייצר משהו מהכדרור כבזבוז זמן משווע. לא רק שלא יצא מהם שום דבר, אלא שהם הוסיפו למכבי עוד 3 איבודי כדור מיותרים. ואגב, 3 איבודי כדור היו לרנדל גם מול אלבה ופאו.
עכשיו יוגב אוחיון. הצבר היחידי של גודס נותן עונה טובה מאוד באופן יחסי למגבלותיו. אין ספק. אוחיון החל את העונה כשחקן ספסל בהמשך להצהרות מפורשות של המאמן שלו, אבל בשבועות האחרונים השלים השתלטות סופית על מקומו בהרכב. העניין הוא שגם כשאוחיון טוב, הוא שווה לא יותר מ 5.5 נקודות בטופ 16, כולל 47% מביכים מקו העונשין. מכבי פגשה עד כה 3 קבוצות מהדרג הראשון של היורוליג (צסק"א, ריאל וברסה) ושיחקה מולן חמישה משחקים. ואלו המספרים של הפוינט גארד הפותח של הצהובים בחמשת המשחקים הללו: 4 נקודות, 0.6 שלשות למשחק. מדד יעילות ממוצע? 3.2! בעברית פשוטה, מכבי קיבלה מאוחיון כלום ושום דבר במשחקים נגד הגדולות. שאר המספרים במשחקים מול האחרות, ילדים וילדות, הם בלוף.
זמן לפארגו עכשיו. הפרנצ'ייז פלייר התחיל את הטופ 16 באמוק רבתי. עזבו אתכם מסטטיסטיקות מסובכות. בואו נתמקד בפרמטר אחד. עד ריאל מדריד, פארגו מסר 7.8 אסיסטים למשחק בטופ 16. מספר מטורף. מאז? 3 למשחק.
אפשר להמשיך הלאה, אבל סביר להניח שהרעיון הבסיסי ברור. כעת, כשלפחות ברמת היורוליג נראה שבמכבי הרבה יותר דברים מקולקלים מאשר מתוקנים, הכדורסל של מכבי דועך ממשחק למשחק. במקום כדורסל שמח ואקספלוסיבי אנחנו עדים למשחק התקפה טיפש ונטול אינטליגנציה. במקום קבוצה שמבליטה סופר אתלטים ששומרים וקופצים, מכבי שיחקה אתמול את משחק ההגנה המביך ביותר שראינו, אהמ, מאז התבוסות לצסק"א בסיבוב הקודם. ברצלונה סיימה את המשחק עם 71.4% ל-2 נקודות, ללא כל מאמץ או התנגדות.
את הטרוף והחיבור החליפו אדישות ועייפות החומר. התחכום ההגנתי הושם ללעג על ידי הקבוצה של פסקואל, שפשוט שיחקה את המשחק בהילוך אחר לגמרי. אם שחקני מכבי רגילים לשתק קבוצות מהשלולית שמשחקות בקצב הכתבה, הגיעו הלה-בומבאים והראו איך מריצים תרגילים ב 200 קמ"ש. בהתקפה ה"עומדת", שבה אף שחקן לא עומד לרגע.
אין דרך טובה יותר להמחיש את החיוורון והאפרוריות הנוכחית של מכבי, מאשר לדבר על דקות המשחק של נייט לינהארט החביב. האיש שהגיע מוונציה הציורית שיחק אמש 24:36 דקות. במדי מכבי. במשחק מול ברצלונה. והוא באמת רצה, התאמץ ונתן את כל שהיה לו. והוא בטח לא האשם באיך שמכבי נראית. אבל כל דקה של לינהארט על המגרש היא עדות ברורה לכך שמשהו לא עובד. ואגב, גם של ג'ו אלכסנדר המוכשר.
תראו מה זה: טקסט שלם על מכבי ובלתי אף מילה על האיוולת שבאי החתמת גארד נוסף לקו האחורי. אחד שיכל למשוך את המומנטום קדימה ולא לתת לו לשקוע. אחד שיכל לאזן את ג'רמי פארגו ולאפשר לאוחיון לשחק במסגרת מגבלותיו. שיכל להוריד את הלחץ לייצר מהפורוורדים. ואף מילה גם על גל מקל וההשתלבות הנהדרת שלו בניז'ני. אוקיי, אז אולי רק 55 מילים.