גיבור מעמד הפועלים: דירק קויט פורח מחדש במדי פנרבחצ'ה

יוסי בניון לא היה אליל ליברפול היחיד שכבש אתמול שער ניצחון דרמטי. שעה לפניו, הכריע דירק קויט את המשחק המרכזי של הערב באירופה כולה והצעיד את פנרבחצ'ה ל-0:1 ענק על גלאטסראיי בדרבי הלוהט של איסטנבול. הכוכב הוותיק קיבל את הכדור באגף השמאלי בדקה ה-81, חתוך למרכז ושלח כדור שטוח בלתי ניתן לעצירה לפינת השער של פרננדו מוסלרה. בכך הוא גם גבר במאבק הולנדי פרטי על וסלי סניידר, שהיה הגיבור הגדול במפגש הקודם בין השתיים, בזכות צמד מאוחר ב-1:2 של האריות על הקנריות באוקטובר.

צפו בשער הניצחון שכבש דירק קויט לרשת גלאטסראיי

כעת הושלמה הנקמה, הן הקבוצתית והן האישית, והצמרת הטורקית רותחת. גלאטסראיי לא הצליחה לברוח ונותרה עם 51 נקודות אחרי 23 מחזורים, בדיוק כמו בשיקטש של סלאבן ביליץ' ודמבה בה שניצחה את סיבאספור 0:1. פנרבחצ'ה, האלופה המכהנת, נצמדה עליהן עם 50 נקודות. לא ייתכן מאבק צמוד יותר, והשלישיה הזו עשויה להצית את הדמיון של האוהדים בבירת טורקיה עד למחזור הנעילה. למעשה, הליגה הנהדרת הזו ראויה לתשומת לב גדולה הרבה יותר גם מחוץ לממלכה של ארדואן. יש המחשיבים אותה, בחוסר צדק, ליעד לשחקנים שהתעייפו מכדורגל ורוצים לעשות לביתם לקראת הפרישה. ובכן, קויט ממש לא ראה זאת כך חתם בפנרבחצ'ה תמורת מיליון יורו בלבד בקיץ 2012.

אוהדי ליברפול לא זקוקים לתזכורות אודות אופיו המיוחד של ההולנדי. הוא מעולם לא היה התיימר להיות השחקן המוכשר עלי אדמות, אך מבחינת מחויבות והשקעה לא היה שני לו. זו הסיבה לכך שהוא עלה פעמים כה רבות לכותרות במשחקים החשובים ביותר. ביום שישי האחרון ציינו באנפילד ארבע שנים לשלושער המזהיר של קויט לרשת מנצ'סטר יונייטד בניצחון 1:3, וזה רק המשחק הבולט ברשימה ארוכה של קרבות צמרת עליהם הוא השאיר את חותמו.

היריבה העירונית הכחולה סבלה ממנו לאורך כל הדרך – קויט הכניע את אברטון עם צמד בגודיסון פארק ב-2007, הביא שני ניצחונות עליה גם בעונת 2009/10, ובסך הכול יש לו חמישה כיבושים בדרבי. הוא היה זה שכבש את פנדל השוויון המפורסם מול ארסנל בדקה ה-112 באפריל 2011. את 2010/11 הוא סיים כמלך השערים ומלך הבישולים של הקבוצה. אפילו בעונתו האחרונה באנגליה, שנחשבה לפושרת יחסית, הוא נכנס כמחליף באמצע המחצית השנייה במשחק הגביע מול השדים האדומים והיה במקום הנכון כדי לשלוח פנימה, בבעיטה חדה בנגיעה אחת, את הכדור שהסיט לעברו אנדי קארול ולהותיר את דויד דה חאה חסר אונים.

כעבור חודש, שלח אותו קני דלגליש רק כמחליף גם בגמר גביע הליגה מול קרדיף, וההולנדי כבש נגד הוולשים, וכן דייק מהנקודה הלבנה בדו קרב הפנדלים כדי לזכות בתואר היחיד שלו בשש שנים באנפילד. ליברפול לא בדיוק היתה ווינרית בתקופתו, אך זה לא הפריע לו עצמו להיות ווינר. כך גם תפסו אותו ביציעים. כינויו היה "גיבור מעמד הפועלים". בן של דייג, איש הצווארון הכחול של הקהל האדום. אשתו המשיכה לעבוד כאחות בבית אבות גם כאשר למשפחה ממש לא חסר כסף. כמה שהם הצטערו לראות אותו עוזב, ועוד כמעט ללא תמורה.

על העזיבה החליט קויט בעצמו. המועדון רצה להשאיר אותו, אך ממש לא בתור שחקן הרכב, ולכך ההולנדי פשוט לא היה מוכן. "לא שותפתי מספיק בעונה האחרונה. אני מכבד את שיקולי המאמן, אבל עדיין לא מוכן לצפות במשחקים מהספסל. יהיו לי עוד שנים ארוכות לראות כדורגל בטלוויזיה אחרי שאפרוש", הוא הצהיר.

אז הוא עבר לקבוצה בה אפשר היה להיות על הדשא על בסיס שבועי, ושיקולים כלכליים היו שוליים בבחירה. את פנרבחצ'ה זכר קויט מאז 2002, אז צפה, כאוהד פיינורד, במשחקה מול הקנריות בטורקיה והוקסם מהאווירה המחשמלת באצטדיון, והחל לעקוב באופן קבוע אחרי הליגה. העניין הזה התגבר כאשר חברו, פייר ואן הוידונק, נסע לשחק בפנרבחצ'ה ב-2003. למעשה, קויט היה זה שירש את ואן הוידונק בחוד פיינורד כאשר עבר מקבוצת נעוריו אוטרכט. הסימפטיה כלפי פנרבחצ'ה נמשכה במשך עשור, ולכן התלהב ההולנדי לקבל את ההצעה בעיתוי מושלם מבחינתו.

אם החיבור לקהל היה מצוין אפילו מצפיה בטלוויזיה, תארו לעצמכם מה הרגיש הלוחם המסור כאשר החל לשרוף את הדשא עבור האוהדים בצהוב-כחול ביציע. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, כי את קויט פשוט אי אפשר לא לאהוב כשהוא משחק בקבוצתך. המעבר הזה גם אפשר לו לזכות בתארים כל שנה. ב-2013 היה זה הגביע הטורקי, וקויט גם הבקיע שבעה שערים באירופה, שם הודחה פנרבחצ'ה בשלב הבתים בליגת האלופות אך דהרה לחצי גמר הליגה האירופית. בעונה שעברה, סוף כל סוף, בגיל 33, הוא גם הוכתר לראשונה בחייו כאלוף. 10 שערי ליגה היו לו אשתקד, והחשוב מכולם הובקע בדרבי לרשת בשיקטש, שוויון מאוחר שכפה תיקו 3:3 ואפשר לקנריות לסיים עונה שלמה ללא הפסד ביתי.

בקיצור, קויט הוא ממש לא שחקן עבר. נהפוך הוא – הוא הוכיח את כושרו כאשר לואי ואן חאל זימן אותו לסגל למונדיאל וקיבל הופעות נהדרות לאורך חמישה משחקים בעמדות שונות. בשמינית הגמר מול מקסיקו, למשל, הוא התחיל כקשר מרכזי, הוסט לאגף השמאלי בעקבות הפציעה של ברונו מרטינס אינדי, ואז נשלח לחוד בדקות הסיום כאשר הכתומים נקלעו לפיגור. לעומת זאת, ברבע הגמר נגד קוסטה ריקה הוא כבר חרש את האגף הימני. אם המאמן היה מחליט לתת לו לעצור פנדלים במקום טים קרול, קויט היה מסכים. אין משימה שהוא לא מסוגל לבצע. את הקריירה בנבחרת הוא סיים עם 104 הופעות – המקום השישי בכל הזמנים נכון לעכשיו.

השבועות האחרונים מרגשים במיוחד מבחינתו של קויט. לפי הדיווחים בתקשורת ההולנדית, הוא כבר סיכם עקרונית על חזרה לפיינורד אהובתו בקיץ הקרוב, והאוהדים ברוטרדאם כבר לא יכולים לחכות. כל העיר הזו, המזוהה כל כך עם מעמד הפועלים, תלבש חג כשהוא ישוב. עוד קודם לכן הוא יחזור לאנפילד, למשחק אולסטאר שאורגן על ידי הקרן של המועדון ויפגיש ב-29 במרץ קבוצות שיובילו סטיבן ג'רארד וג'יימי קראגר. "זה יהיה מדהים לשחק שוב עם חבריי באצטדיון שאזכור לנצח. לא חשבתי שתהיה לי הזדמנות כזו", אמר ההולנדי. גם בליברפול מחכים לו עם זרועות פתוחות.

עם זאת, לצד כל הנוסטלגיה, המשימה המרכזית של קויט היא לסיים את התקופה הנפלאה באיסטנבול עם אליפות שניה ברציפות, ואתמול הוא עשה הכול כדי לשמור על סיכוי טוב במאבק. בשני המחזורים שקדמו לדרבי, השיגה פנרבחצ'ה נקודה אחת מול קבוצות תחתית, ובתקשורת דיברו על משבר. הדיבורים האלה נגמרו. קויט לא רק הבקיע את השער. בתוספת הזמן, בהתקפה האחרונה של גלאטסראיי, היה זה ההולנדי שזרק את עצמו ברחבה וחסם בגופו בעיטה מסוכנת. לאורך כל חייו הוא עשה את העבודה בשתי הרחבות גם יחד. זה מה שמייחד אותו, והוא לא השתנה בגיל 34.

"אנחנו לעולם לא נכנעים. אנחנו תמיד ביחד – בזמנים קשים ובשמחות. זה מה שעושה אותנו חזקים, ואני מקווה שנגן על התואר", אמר הווינר אחרי שריקת הסיום. יהיה מעניין מאוד לראות אם זה אכן יקרה.