רבות סופר, נכתב ודובר על אפקט הזכייה בגביע דייויס 2010 על נובאק דג'וקוביץ'. הניצחון 2:3 על צרפת מול קהל משולהב בבלגרד והיציאה משם לעבר רצף 43 ניצחונות והפיכתו של נולה לטניסאי הטוב בעולם הפכו כמעט לסיפור חובה של כל חובב טניס או מצדד במפעל גביע דייויס. לכן, מעטים שכחו שמי שהביא את הנקודה הגורלית והמכריעה באותה התמודדות לא היה המדורג מספר אחת בעולם.
מי שעלה למשחק החמישי באותו מפגש מול מיכאל לודרה, כשההתמודדות בשוויון 2:2 וכל הלחץ והציפיות עליו, היה דווקא ויקטור טרויצקי. רק 24 שעות לפני כן, טרויצקי היה שותף ביחד עם ננאד זימוניץ' למשחק זוגות קורע לב מבחינתם, בו הובילו בשתי מערכות והפסידו 3:6, 6:7 (3), 6:4, 7:5, 6:4 לארנו קלמון ולודרה, מה שנתן לצרפתים יתרון 1:2. הג'וקר עשה את שלו מול מונפיס ואיזן ל-2:2 והעביר את ההכרעה למשחק החמישי. טרויצקי, שראה את ינקו טיפסרביץ' מועדף על פניו במשחק היחידים ביום הראשון, עשה את שלו ומחץ את לודרה 2:6, 2:6, 3:6 כדי להפוך לגיבור סרביה ולהביא את גביע דייויס הראשון למדינה.
מאז אותו ערב קסום מבחינתו, עבר טרויצקי דרך ארוכה - ואפשר גם לומר שמעוררת מחלוקת ואפילו די מחורבנת - עד להופעת הבכורה המחודשת שיערוך בסוף השבוע מול קרואטיה בסיבוב הראשון של הבית העליון. למה בכורה מחודשת? כי מאז המפגש האחרון בו שיחק, מול ארצות הברית באפריל 2013, טרויצקי לא שיחק עם הנבחרת כי לא שיחק במשך שנה בכלל. הסרבי בן ה-29 היה מושעה בשל עבירה שנויה במחלוקת בנושא שימוש בחומרים אסורים. עכשיו, וכשהוא כבר אחרי קאמבק מוצלח ובמקום ה-41 בעולם, טרויצקי מגיע שוב לשחק מול הקהל הביתי והוא כבר רעב להראות שכל מה שקרה מאחוריו.
כדי להבין כיצד הגיע ויקטור טרויצקי שבשיאו כבר דורג במקום ה-12 בעולם (יוני 2011), מרחק נגיעה מהטופ 10, למקום ה-1,278 בעולם, צריך לחזור לאותו ערב באפריל 2013. הסרבי בדיוק סיים משחק כושל מאוד מבחינתו כשהפסיד 6:1, 6:2 לירקו ניימינן הפיני בסיבוב הראשון של טורניר מונטה קרלו מסבב המאסטרס 1,000. מעט לאחר המשחק, ניגשה אל טרויצקי האחראית על בדיקות החומרים האסורים מטעם ה-ITF (פדרצית הטניס הבינלאומית) ודרשה ממנו לעבור בדיקת דם. הסרבי חושש מאוד ממחטים, לטענתו, אך עבר כבר אינספור בדיקות שבכולן נמצא שלילי, כלומר נקי. אך באותו הערב בנסיכות הקסומה בצרפת, הוא הרגיש לא טוב. הוא אמר לבודקת שהוא מרגיש חלש, מותש ומסוחרר ולכן הוא מעדיף להימנע מבדיקת דם. כמו כן, טרויצקי אמר לה שישמח לבצע את הבדיקה למחרת בבוקר. כך גם היה, והתוצאות מאותה בדיקה חזרו, כרגיל מבחינתו, שליליות.
טרויצקי החל בהתאוששות שלו לקראת הטורניר הבא בשרשרת הבלתי נגמרת של ה-ATP ושכח מהמקרה הזה, אלא שכעבור יומיים הוא קיבל תזכורת כואבת. היא הגיעה לתיבת האי-מייל שלו בדמות מכתב מה-ITF שבישר לו שהוא עלול להיות מושעה למשך שנתיים מהסבב. המקרה נשמר בסוד עד ששלושה חודשים מאוחר יותר הושעה טרויצקי ל-18 חודשים, שנה וחצי, מהסבב על ידי בית הדין של ה-ITF. במהלך המשפט הייתה מחלוקת אחת עצומה וקריטית: טרויצקי טען שהבודקת אישרה לו להיבדק למחרת, בעוד בבית הדין נטען כי "היא אמרה לטרויצקי כי אין זה מסמכותה לייעץ לו במקרה כזה".
הסרבי עצמו יצא מבית הדין מרוסק לחלוטין ובדיעבד הוא נזכר: "זה היה מדהים איך עורכי הדין היו תקיפים וניסו לגרום שאקבל את המקסימום האפשרי. אני שחקן טניס וזה מגיע מפדרצית הטניס העולמית, בה שיחקתי טורנירים רבים. זה היה מאכזב מאוד. אני בניתי את השם שלי בכל העולם מהטניס ואז הם עושים לי את זה".
חשוב מאוד לזכור את האקלים הציבורי ערב השעייתו של טרויצקי. זה היה ביולי 2013, פחות משנה אחרי שנחשף לאנס ארמסטרונג כגדול הרמאים בהיסטוריה של הספורט וגרם להלם עצום. פרט לכך, אתלטים רבים ושיאני עולם מהמסלול וממקצועות השדה איבדו מדליות ושיאי עולם בשל שימוש בחומרים אסורים וגם בבייסבול נרשמו שערוריות ענק. פתאום עלתה התהייה איך זה שבטניס לא תפסו אף אחד. האם זה מכיוון שלא רוצים לתפוס אף אחד? האם כולם הגונים בטניס? או שאולי יש שלדים בארון? אפילו רפאל נדאל ואנדי מארי התלוננו שאין מספיק בדיקות וקראו ל-ITF לערוך בדיקות תכופות יותר.
טרויצקי מאמין שלאווירה הזו הייתה השפעה על המשפט שלו: "אני מרגיש שהם רצו להשתמש בי, להשעות אותי לתקופה ממושכת כדי שאהיה דוגמה. הבדיקות שלי תמיד חזרו שליליות והם יודעים את זה. תמיד הייתי נגד כל שימוש בחומרים אסורים ושימוש בממריצים. עברתי בדיקות רבות ומעולם לא חשבתי להשתמש בחומר אסור. אפילו במהלך השנה בה הייתי מושעה ערכו לי הרבה בדיקות פתע ויצאתי שלילי".
אנדי מארי האשים את טרויצקי ומארין צ'יליץ', שבעצמו הושעה לארבעה חודשים בשל מקרה מעורר מחלוקת אחר, ב"חוסר מקצוענות". גוראן איבניסביץ', שמאמן את צ'יליץ', דיבר דווקא על המקרה של טרויצקי ומה שהוא תפס כחוסר לויאליות בין השחקנים. "השחקנים חייבים להיות יותר כמו משפחה", אמר אלוף ווימבלדון לשעבר, "המקרה של טרויצקי הוא מגוחך. הוא צריך להתחיל הכול מאפס. מאפס, ובגלל פשע שהוא לא ביצע. זו בדיחה מזוינת כי זו המילה של הבודקת מול המילה שלו והם העדיפו להאמין לה. אם אתה מרמה, אני הראשון שאקרא להשעייה, אבל בגלל דבר כזה? באמת? אי אפשר לשים את כולם באותו סל. זה לא הוגן".
מי שעוד יצא להגנתו של טרויצקי היה החבר הטוב נובאק דג'וקוביץ', שעשה את זה בטורניר גמר הסבב ב-2013. "ויקטור הוא חבר שלי", אמר אז נולה במסיבת העיתונאים, "אני מכיר אותו מאז שהייתי בן שמונה. הייתי מעורב מאוד בכל המקרה שלו. דיברתי איתו, דיברתי עם הסוכן שלו. כשאתה נמצא בטורניר והולך לעשות בדיקות דם או בדיקה אחרת, הנציגים של הסוכנות למניעת סימום בספורט אמורים להסביר לך את החוקים, התקנות והסנקציות הקבועות בחוק לכל מקרה. במקרה של ויקטור, היא לא עשתה את זה. צריך להבין שוויקטור פשוט הרגיש רע באותו יום וביקש להגיע יום למחרת. זה הכל. הוא לא ניסה להתחמק. אני לא סומך על הטריבונל שדן בנושאים האלה, אין לי אמון במה שהולך שם. בשבילי, כל ההליך הזה היה לחלוטין נגד השחקן ונגד הזכויות שלו".
במהלך השנה בה היה מושעה, טרויצקי בילה בסקי, כדורגל, וניסה לעבוד קשה יותר ולחזק אלמנטים שלקו בחסר אצלו, כמו הגורם הפיזי. בנוסף, הוא התאמן על המגרש עם חברו נובאק דג'וקוביץ' במונטה קרלו, שם שניהם מתגוררים. טרויצקי גם נסע עם המדורג מספר אחת בעולם לכמה טורנירים כדי להתאמן איתו שם ולשמש לו יריב אימונים, אבל שם הגיעה ההשפלה הגדולה ביותר. לא המשפט, לא כל הדיווחים בתקשורת ולא עצם ההשעייה, הדבר שהכי השפיל את המדורג 12 בעולם לשעבר הייתה העובדה שהוא היה צריך להתחפף ממרכז הטניס בו התחרות נערכה ברגע שהחלו המשחקים. החוק אמר שאסור לו לשהות במתחם של טורניר בזמן שהוא משוחק, ולכן היה מתאמן עם דג'וקוביץ' בימים שלפני הטורניר ומתאדה עם תחילתו.
"ברגע שהמשחקים התחילו, אני לא מורשה להיכנס, אני ממש כמו טרוריסט", התייחס טרויצקי למצב בו היה בתקופת ההשעייה, "זה היה דבר קשה מאוד, אבל לקחתי כל הזדמנות שיכולתי כדי לשחק עם השחקנים הגדולים כמו נובאק". ההשפלה הגדולה ביותר של טרויצקי הייתה בגביע דייויס, אז לא הורשה להיכנס למחנה האימונים של הנבחרת שלו בשל העונש ולא הורשה לתמוך בחברים שלו בחצי הגמר ובגמר אפילו כצופה ביציע. "זה היה ממש מגוחך מה שעשו לי", אמר כעבור שנה, "רק רציתי לצפות בזה כצופה נורמלי, אבל ההתאחדות הסרבית הודיעה לי שה-ITF הפעילו עליהם לחץ כבד. הם לא רצו אותי ביציע, או בארנה בכלל. הם אפילו רצו לשים תמונה שלי על כל דלת או שער כניסה בארנה כדי שלא יתנו לי להיכנס. ממש התייחסו אלי כאילו אני איזה עבריין או פושע נמלט". ה-ITF טענו שזה לא היה תלוי בהם, אלא בוועדה למניעת שימוש בחומרים אסורים בטניס, אבל הנזק וההשפלה מבחינתו של טרויצקי כבר נעשו.
על תקופת ההשעייה אמר טרויצקי לניו יורק טיימס השנה: "זה היה קשה מאוד מבחינה מנטאלית. אם אתה פצוע, זה סיפור אחר לגמרי. אבל מה שקרה לי היה לא אמיתי, זה היה הלם מוחלט, ההלם הגדול ביותר בחיים שלי. זה היה קשה מאוד. לקחתי את זה קשה מאוד. כשאתה מרגיש חף מפשע, ואני יודע שאני חף מפשע, זה כואב לך מאוד. אתה נענש על משהו שלא עשית".
מקץ שנת ההשעייה, חזר טרויצקי ביולי 2014 כמדורג 847 בעולם וללא דירוג מוגן כפי שיש לשחקנים שחוזרים מפציעות ארוכות למשל. הוא עוד קיבל וויילד קארד לגשטאד בשוויץ, אבל לאחר מכן נאלץ להמשיך לאיטליה כדי לשחק בצ'לנג'רים (כולל אפילו מוקדמות צ'לנג'ר בשני מקרים!) במטרה לשפר את הדירוג שלו. טרויצקי הראה שלא שכח לשחק טניס בשנה האבודה ועשה הישגים יפים בצ'לנג'רים, כולל שתי זכיות, וקפץ בחזרה לאזור בדירוג ממנו אפשר כבר לשחק במוקדמות של טורנירי ATP. גם שם ההצלחה הייתה מיידית ומרשימה וטרויצקי הגיע לרבע הגמר בטורניר מסבב ה-250 ATP בשנג'ן ולחצי הגמר בטורניר מאותו סבב בווינה. את 2014 סיים עם שלושה צ'לנג'רים לא מוצלחים במיוחד.
"מאז שאני ילד, החלום שלי היה לשחק טניס, להיות שחקן מקצועי ולשחק בטורנירים הגדולים מול השחקנים הטובים ביותר בעולם", אמר טרויצקי על הקאמבק שלו, "במהלך השנים כבר התרגלתי לזה ושכחתי מהחלום שלי. אחרי שהושעיתי, היה לי זמן לחשוב על הכול. כשחסר לך משהו שאתה ממש אוהב, אתה מתחיל להתגעגע אליו ואתה רק רוצה לחזור ולהיות טוב יותר. זה מה שדחף אותי לנסות להיות טוב יותר, ולכן אני נהנה יותר על המגרש מאשר נהניתי בעבר".
ואכן, טרויצקי נהנה מאוד ב-2015. בינואר הוא זכה בתואר השני מסבב ה-ATP בקריירה שלו, כשעשה את הדרך מהמוקדמות עד לגמר בסידני וניצח שם 2:6, 3:6 את מיכאיל קוקושקין. אגב, זה היה הגמר הראשון בתולדות ה-ATP עם שני שחקנים שעשו את הדרך הארוכה והקשה מהמוקדמות, שכללה בסופו של דבר שמונה משחקים עבור שניהם. לאחר מכן, טרויצקי המשיך לאליפות אוסטרליה הפתוחה וגם שם הוא נראה מעולה כשהוא מנצח בסיבוב הראשון את ייז'י וסלי, המדורג 39 בעולם, 3:6, 6:3, 2:6, 3:6, ובסיבוב השני את ליאו מאייר (26) 4:6, 6:4, 4:6, 0:6. בסיבוב השלישי הוא נעצר אצל תומאש ברדיך עם 6:4, 6:3, 6:4, כשהצ'כי ממשיך לאחר מכן כל הדרך אל חצי הגמר ומנצח בדרך את רפאל נדאל. "מעולם לא חשבתי לוותר ואני שמח שזה משתלם לי עכשיו", אמר טרויצקי שהסביר שהמטרה שלו ב"קריירה השנייה" היא הגעה לטופ 10.
מצד אחד, קל מאוד להתחבר לסיפור הנוגע ללב של טרויצקי וגם להזדהות איתו. מצד שני, צריך לזכור שהמלחמה בשימוש בחומרים אסורים צריכה להיות אכזרית מצד הרשויות והאחראים לכך. תמיד נוצר חיכוך ואפילו קונפליקט בין האינטרס הכללי (מניעת שימוש בחומרים אסורים = מניעת רמאויות) לבין המקרים האישיים. כי בסופו של דבר מדובר בבני אדם, עם חברים, משפחה, היסטוריה ובעיקר חלומות. מי צודק במקרה הזה? תשפטו אתם.