אנתוני מייסון עמד באחד המסדרונות של מדיסון סקוור גארדן כשידיו בכיסיו, כובע צמר לראשו ועיניו מביטות למצלמה. "אני אף פעם לא נכנע. אם אתה רוצה להיות מישהו, אל תרים ידיים, ובזה אני מאמין", סיכם בפשטות את תפיסת עולמו ואת סגנון משחקו בראיון קצר, אי אז כשכוכבו דרך. הוא היה פיזי, קשוח, ושיחק עם לב גדול, אבל ביום שבת לבו עמד מלכת, ועולם הכדורסל נפרד ממי שהיה אחד מסמליה של ניו יורק ניקס בתחילת שנות ה-90.
"שנינו היינו צריכים להרוויח את המקום שלנו ב-NBA", אמר ג'ון סטארקס, לאחר שנודע דבר מותו של חברו לניקס, "אנתוני ניסה להראות שהוא שייך לטופ. היה מרגיע לראות את מייסון נכנס למשחק במקום אוקלי, לא הייתה נפילה ביכולת שלנו. מייסון הוסיף כל כך הרבה למשחק שלנו, בהתקפה ובהגנה, הוא היה שחקן קבוצתי, עשה כל מה שצריך כדי לנצח. אנתוני היה איש של ניו יורק, הוא דאג שתדע שהוא ניו יורקי, הוא היה קולני ודעתן כמו הניו יורקים". הם ראו בו את עצמם, ואהבו את מה שראו.
NBA: מת שחקן הניקס לשעבר אנתוני מייסון
אנתוני מייסון בסרטו של וודי אלן "סלבריטי"
מייסון, שהלך לעולמו בגיל 48, נבחר במקום ה-43 בדראפט של 1988. קריירת ה-NBA שלו ארכה כ-13 שנים, במהלכן שיחק בשש קבוצות, אבל הוא זכור בעיקר בזכות חמש השנים שלו בניו יורק ניקס (1991-1996). מייסון היה חלק משמעותי בקבוצת ההגנה האדירה של פט ריילי, שאותה הובילו פטריק יואינג, צ'רלס אוקלי וג'ון סטארקס. הניקס היו אגרסיביים וקשוחים, ומייסון השתלב מצוין בקבוצה, שבשיאה הגיעה לגמר ה-NBA ב-1994, בו הפסידו ליוסטון בשבעה משחקים. הפורוורד המגוון נבחר לשחקן השישי של העונה ב-1995, נחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה וגם נבחר לאולסטאר בשנת 2001.
"אלה לא רק חדשות עצובות, אלא גם טרגיות", נפרד פט ריילי ממייסון, "הוא היה איש צעיר עם משפחה וחברים ולאבד אותו בגיל כה צעיר, במיוחד לאלה מאיתנו שהכירו אותו, זה כואב. הוא היה איתנו במיאמי ב-2001 והוא היה אולסטאר, והייתה לי זכות לאמן אותו בניו יורק. היו לנו רגעים משותפים שלעולם לא אשכח".
מייסון היה השחקן השישי הקלאסי. זה שעולה מהספסל עם אנרגיות ומנצל את משחקו המגוון כדי לחולל שינוי מידי. אמנם לא הייתה לו קליעה מבחוץ, אבל למרות שהיה איש גדול ושרירי הוא ידע לחדור מצוין, וניצל את גודלו כדי לשלוט מתחת לסלים ולגבור על שחקנים גבוהים ממנו במאבק על כדור חוזר. למרות גופו הרחב והנפוח משרירים, לא הייתה לו כל בעיה להוריד ריבאונד בהגנה ולגמור עם ליי-אפ בצד השני אחרי קוסט טו קוסט של כמה שניות. את עובדת היותו שמאלי ניצל עד תום. היכולת שלו לחדור ולמסור החוצה והיד הרכה שלו מחצי מרחק, הפכו אותו לכאב ראש עבור הגנות היריבות.
בהגנה, למרות גובהו (2.01 מטר) הוא ידע להתמודד עם גבוהים ממנו, ורגליו היו מספיק זריזות ומהירות כדי לעצור פורוורדים אתלטיים. בקיצור, נכס. וזה בדיוק סוג השחקנים שאוהדים אוהבים, בטח בניו יורק: אחד שמקריב למען הקבוצה, עושה זאת לא רק בכוח שריריו אלא גם בזכות ניצול של כישרונו, ובנוסף מספק צבע למשחק, עושה שואו, יוצר עניין במגרש ומחוצה לו. שילוב מנצח של אישיות, כישרון וקשיחות.
אוהדי הניקס ראו בו אחד משלהם. בן העיר. למרות שנולד במיאמי ובקולג' שיחק בטנסי סטייט, את לימודי התיכון שלו עשה בקווינס והם ראו באופיו הקשוח כמייצג את רוח התפוח הגדול. הוא הפך לסוג של אייקון ניו יורקי בזכות אישיותו הצבעונית. אחרי הטבעה גדולה של אחד מחבריו, לדוגמה, היה אפשר לראות אותו רוקד ליד הספסל. התסרוקות עמן הופיע למשחקים היו יצירתיות ואפילו גרמו ללהקת הביסטי בויז להנציח אותו בשורה "אני רוצה תספורת כמו של אנתוני מייסון" מאחד משירה. וודי אלן, סמל גדול הרבה יותר של ניו יורק, אפילו ליהק אותו לסרטו "סלבריטי" שיצא ב-1998, והניו יורקרים אהבו לראת את מייסון בתפקיד עצמו בסדרת הדרמה המשטרית "ניו יורק אנדרקאבר". מייסון היה כדורסלן, אבל לא רק. השואו ביזנס שלו מחוץ למגרש היה רק תוספת לשואו שלו בתוך המגרש.
צפו בביצועיו של אנתוני מייסון במגרש
אחרי שעבר מניו יורק לשארלוט בעונת 1996/97, הוא הוביל שנה שנייה ברציפות את הליגה בדקות משחק (43.1) והעמיד ממוצעי שיא עבורו של 16.2 נקודות, 11.4 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק. אבל לא רק אוהדי הניקס ידעו להוקיר ולהעריך את מייסון, שהיה כוכב ששיחק כמו אנדרדוג, או אנדרדוג שששיחק כמו כוכב, תלוי בסגנון הכדורסל המועדף על חובבי המשחק. גם מייקל ג'ורדן, הנמסיס הגדול של הניקס באותן שנים והבעלים של שארלוט כיום, נפרד ממנו בהצדעה: "אני עצוב מאוד על מותו. מייסון היה אחד השחקנים התחרותיים של זמנו, הוא היה אהוב גם על האוהדים בשארלוט בזכות המשחק הקשוח ולא מתפשר שלו. שארלוט שולחת את תנחומיה למשפחתו".
מייסון גם שיחק בתחילת הקריירה באפס פילזן הטורקית ובשלב מסוים היה קרוב לחתום בלא אחרת מאשר מכבי ראשון לציון. בסופו של דבר הוא מצא את מקומו בליגה של הגדולים, ובצדק. "היו לנו חמש שנים גדולות ביחד בניו יורק", אמר פטריק יואינג, "מייסון בא לשחק כל ערב, תמיד מוכן לקרב. אזכור את הכוח, הנחישות וההתמדה".
מייסון קיבל את התקף לב ממנו לא התאושש לפני כשלושה שבועות. בנו מייסון ג'וניור, כדורסלן ששיחק ב-NBDL ובצרפת, לא מש ממיטתו בכל פרק הזמן הזה. "כמו שציפינו, אבא שלנו - ביג מייס - נלחם", אמר, "הוא יודע שתמיד נאהב אותו". ספייק לי, אוהד הניקס בכל רמ"ח אבריו, נפרד ממייסון בדרך שמאפיינת את משחקו של הפורוורד: "מר אנתוני מייסון, נוח על משכבך בכוח. פעם ניקס - תמיד ניקס". וולט פרייזר, סמל גדול אחר של הניקס, נפרד ממייסון במילים: "קשה לאבד אדם כה אהוב". דוק ריברס אמר ש"לוחם גדול הלך מאיתנו". חובבי הכדורסל בכלל ואוהדי הניקס בפרט יכולים רק להצר על כך שאותו לוחם הלך מהר, מהר מדי.
לעמוד הטוויטר של ארז מיכאלי
