לפני שלושה ימים זעקו הכותרות של מדורי ה-NBA השונים שדרק רוז סיים את העונה. בינתיים המצב נראה קצת פחות עגום. לפי לוחות הזמנים הרשמיים ששיקגו שחררה לאחר הניתוח של רוז, הוא יוכל לחזור לפרקט לפני תום העונה הרגילה. זמן ההחלמה מוגדר 4-6 שבועות. אז מה בעצם קרה? ה-MRI שרוז עבר בשלישי חשף קרע במיניסקוס, אותו מיניסקוס שהוא קרע בנובמבר 2013. אם עקבתם אז, אתם כבר אמורים לדקלם את האופציות השונות עם פציעה כזו: תיקון של האזור הפגוע, או הסרה. תיקון גורר זמן החלמה ארוך, 9 חודשים עד שנה. אם מסירים את האזור הפגוע, אפשר לחזור למגרשים תוך 4-6 שבועות, אולם בטווח הארוך יש תופעות לוואי לא רצויות שעלולות לגרום לכאבי ברכיים חמורים.
ההנחה במקרה הנוכחי הייתה שרוז יבחר שוב בתיקון. פעמיים בעבר רוז בחר ללכת על הצד הבטוח ולא לקחת סיכונים. לאחר שקרע את ה-ACL הרופאים אישרו לו לחזור למגרשים במרץ 2013. שיקגו הגיעה לפלייאוף ויכלה להיעזר ברוז, אבל רוז לא הרגיש 100% והחליט לדחות את החזרה שלו לעונה העוקבת. לאחר הקרע הקודם במיניסקוס, רוז בחר לתקן ולא להסיר, כשהמחשבות שלו היו בעיקר על קריירה ארוכה, והחיים אחרי הכדורסל.
בדיעבד מתברר שהפעם הקרע היה קטן, והרופאים המליצו על הסרת האזור הפגוע. הפעם רוז הלך איתם, מה שאומר שהוא יוכל לחזור בעוד 4-6 שבועות. שישה שבועות זה אומר חזרה ב-10 באפריל, השבוע האחרון של העונה הרגילה. כמובן שהכול בהנחה שרוז ירגיש 100%, ולא יעכב שוב את החזרה שלו.
גם אם יבחר לחזור בתאריך האופטימי ביותר, לא ברור באיזה כושר משחק רוז יהיה. בזמן שכל השחקנים מעלים את הרמה לקראת הפלייאוף, רוז יעשה את הצעדים הראשונים שלו על הפרקט, וייקח לו זמן להיכנס לכושר משחק, זמן שלבולס אין. כדי לצלוח את מה שנשאר מהעונה הרגילה, הבולס צריכים להתכונן כאילו רוז לא יחזור העונה, ולקוות שהוא בכל זאת יחזור.
רוז נותח בברכו וצפוי לחזור לשחק בתוך 4-6 שבועות
ארל לויד, השחקן השחור הראשון בתולדות ה-NBA, הלך לעולמו
לפני שמתחילים לנתח את מה שמצפה לשיקגו בהמשך העונה ובפלייאוף, צריך להתייחס קודם להשפעה שיש לפציעה על הקבוצה. טכנית, רוז הוא הפרנצ'ייז פלייר. החוזה שלו הוא כזה. אולם מעשית, רוז לא היה השחקן הכי טוב של הבולס העונה. הוא לא היה גם השחקן השני הכי טוב של הבולס העונה, ואפילו לא הגארד הכי טוב שלהם. המספרים היבשים של רוז ב-46 משחקים: 18.4 נקודות למשחק, 40.7% מהשדה, 28.7% לשלוש, 5 אסיסטים על 3.2 איבודים. ג'ימי באטלר קולע יותר נקודות, ועושה את זה ביעילות רבה יותר. 46% מהשדה, 35% מהשלוש, והבונוס הוא 7.2 זריקות עונשין למשחק משם הוא קולע ב-84%. פאו גאסול קולע כמו רוז, 18.4 נקודות למשחק, וגם הוא יעיל בהרבה עם כמעט 50% מהשדה. שניהם כמובן מאבדים פחות כדורים. למרות הנתונים הנ"ל מדד ה-USG של דרק רוז הוא 30.4. הרבה יותר גבוה מגאסול (22.8) ובאטלר (20.6). מעשית רוז מדורג שמיני בליגה, יחד עם ג'יימס הארדן. תכל'ס זה אומר שרוז הוא השחקן המרכזי בהתקפת שיקגו, למרות שהיעילות שלו לא מצדיקה את זה.
עם רוז בחוץ, יש יותר כדורים לבאטלר וגאסול היעילים. האם בהכרח זה רע? לא בטוח. יותר כדורים יגיעו לגאסול בפוסט, ובאטלר יצטרך לקחת על עצמו יותר בהתקפה. גם אם היעילות שלהם תרד לעומת המדדים שהם מציגים כיום, זה כנראה עדיין יהיה יעיל יותר מהתפוקה של דרק רוז. צריך להתחשב גם במי ישחק במקומו. כרגע האופציות הן קירק היינריך וארון ברוקס. ברוקס שחקן התקפי טוב יותר מהיינריך, אבל רואה רק את הסל. היינריך לא לוקח על עצמו יותר מדי בהתקפה, אבל שומר מעולה, ויכול להיות שהוא מתאים יותר לשחק עם גאסול ובאטלר. ברוקס ימשיך להיות הסקורר מהספסל וישחק עם החמישייה השנייה, שם הוא צריך לדאוג בעיקר לעצמו. כשדובר על ניתוח מסיים עונה, הבולס חיפשו רכז שלישי כשהשמות המדוברים היו נייט רובינסון ומייק ג'יימס. עם התחזית האופטימית לגבי ההחלמה של רוז, כנראה שרובינסון ירד מהפרק. הבולס עדיין צריכים רכז שלישי לתקופה הקרובה.
בכל מקרה הבולס יגיעו לפלייאוף. קשה לראות אותם מידרדרים מעבר למקום השישי. הם כרגע במקום הרביעי במזרח צמודים לקליבלנד, וכמו שטורונטו נראית, יכולים להתקדם עוד. יחסי הכוחות במזרח ברורים, ונראה שכדי להגיע לגמר המזרח, הם יצטרכו לעבור את אחת משתי הקבוצות הטובות במזרח, אטלנטה או קליבלנד (סליחה טורונטו, את עדיין לא ברמה הזו), וכדי להגיע לגמר הNBA-, כנראה שאת שתיהן. לבולס אסור לזלזל ביריבה שלהם בסיבוב הראשון. כרגע הסבירות היא שזו תהיה וושינגטון או מילווקי. וושינגטון כבר הפתיעה את הבולס בעונה שעברה עם שלושה ניצחונות חוץ וניצחון מוחץ 1:4 בסדרה שבה לבולס היה יתרון ביתיות והיא הייתה הפייבוריטית. גם מילווקי מסוגלת להפתיע עם סגל צעיר וארוך. אין לה שחקנים בקליבר שיש לוושינגטון, אבל יש לה רוח לחימה ואם מחברים את מוטת הידיים של השחקנים שלה, אפשר להקיף את היונייטד סנטר. אז אל לבולס לזלזל, אבל בהנחה שגם עם הסגל הנוכחי הם יכולים לעבור את היריבות בסיבוב הראשון, אנחנו נתרכז במאץ' אפ עם קליבלנד ואטלנטה ובאופן שבו שיקגו יכולה להתמודד איתן.
נגד קליבלנד, ג'ימי באטלר יצטרך להתמודד עם לברון ג'יימס. אין אף שחקן אחר בחמישייה של הבולס שמסוגל לעשות את זה. טוני סנל יכול לגבות אותו, אבל באטלר השומר והשחקן הטוב יותר. זה משאיר את קירק היינריך לשמור על אירווינג, ויהיה קשה למצוא דקות לארון ברוקס כשלברון וקיירי על המגרש. ברוקס לא מסוגל לשמור על קיירי. פאו גאסול יצטרך לרדוף אחרי קווין לאב על קו השלוש וכאן הבעיה הגדולה של שיקגו. גאסול משחק רחוק מהטבעת מקטין את ההשפעה שלו בהגנה, וקיירי ולברון מספיק חכמים בשביל למצוא את מוזגוב כל פעם שנואה יבוא לעזור. ת'יבודו יצטרך להיות יצירתי במיוחד כדי למצוא דרכים לעצור את ההתקפה של קליבלנד. כמו שהם נראים בשבועות האחרונים, לא בטוח שהוא יוכל. אם לברון יגיע במוד פלייאוף, הסיכוי אפילו קטן. רוז לא ישנה את המצב בצד הזה של המגרש.
בהתקפה שיקגו ינסו ללכת על היתרונות שלהם וזה אומר להכניס כדורים פנימה. הבעיה היא שהגנת הפנים של קליבלנד לא חלשה כמו שהייתה בתחילת העונה. מוזגוב באמצע זה שיפור משמעותי לעומת ההגנה על הטבעת מצד ורז'או, ואם לאב לא יעשה את העבודה כמו שצריך, תומפסון ופרקינס מחכים על הספסל לעלות ולהרביץ. גאסול כבר פגש את פרקינס בעבר לא מעט פעמים ואין אהבה גדולה בין השניים. פרקינס אמנם נמוך יותר, אבל חזק ומשחק פיזי מאוד, בדיוק מסוג השחקנים שיכולים להפריע לפאו. גם באטלר יתקשה מאוד בהתקפה נגד השומרים האתלטיים והזריזים של קליבלנד. לבלאט יש כאן יתרון עצום. הוא לא חייב לשים את לברון על באטלר. יש לו שומרים טובים אחרים כמו ג'יי אר סמית', אימן שאמפרט שיכולים להתיש את באטלר. בזמן שבאטלר יתעייף בשני צדי המגרש, לברון יוכל לשמור כוחות בהגנה נגד מייק דאנליבי, ולנצל את קריאת המשחק החכמה שלו לבוא לעזרה בזמן. כאן דרק רוז יכול לעזור כשחקן התקפי נוסף, שבניגוד לארון ברוקס, לא פוגע באיכות ההגנה. בסופו של דבר, היתרון הוא של קליבלנד, וכאן הפציעה של רוז לא שינתה הרבה.
נגד אטלנטה הסיפור מסובך יותר. המאץ' אפ המרכזי הוא דווקא בעמדת המאמן, ת'יבודו נגד בודנהולצר. לבולס יש יתרון גובה בעמדות הפנים, אבל כשאטלנטה תעמיד חמישה קלעים על המגרש, לבולס יהיה קשה מאוד להתמודד איתם. גם לאטלנטה יש את הגארדים האתלטיים שיכולים להקשות מאוד על באטלר. דמאר קרול ות'אבו ספולושה בעיקר. התקפית, ההוקס לא תלויים בשחקן אחד. מה ששיקגו תיתן להם הם ייקחו. למילסאפ יש טווח קליעה בשביל למשוך את גאסול החוצה, ואת הזריזות בשביל לעבור אותו. לאטלנטה אין לברון, ולכן למרות היכולת המרשימה, זה הופך אותם למאצ' אפ טוב יותר מבחינת הבולס. כאן הניסיון של רוז יכול לעזור, השאלה היא כמובן איזה רוז יחזור, כשמדובר בשחקן שמתאושש מהיעדרות של 4-6 שבועות וסוחב איתו טראומה מפציעות העבר.
רוז כנראה לא יהיה השחקן שרצינו שהוא יהיה אחרי אותה עונת MVP. מצד שני, עם רוח הלחימה שהפגין עד עכשיו אסור להספיד אותו, גם אם נמשיך להתאכזב בעתיד. לא ברור איזה רוז יחזור אבל גם איתו לשיקגו יש מאץ' בעייתי מול קליבלנד ואטלנטה. הבולס בכל מקרה צריכים להתחיל לחשוב על עצמם בלעדיו ולבנות את הקבוצה סביב באטלר ונואה. לפאו יש עוד שתי עונות בחוזה, ואם ימשיך לשחק ביכולת קרובה לנוכחית, ביחד עם עוד צעד קדימה של באטלר, לשיקגו יש מה למכור בעתיד. רוז, במקרה הטוב, יהיה חלק מהפאזל.