ולאדו ינקוביץ', הבן של בובאן ואחד משחקני העתיד (והווה) של הכדורסל היווני, סיפק אמש ביד אליהו את משחקו הטוב ביותר בטופ 16. הוא הגיע לדקות האחרונות מול מכבי תל אביב כשבאמתחתו 16 נקודות, כולל 4-6 לשלוש נקודות (מהן 3 שלשות מוצלחות רצופות). במהלך המגדיר של המשחק, קיבל הטאלנט כדור מחוץ לקשת הנקודות, כשתי דקות וחצי לסיום, לאחר שפאו הזיזה את הכדור כהרגלה והתכונן ליידות עוד שלשה בלב של הצהובים. ואז הגיע לו נייט לינהארט, התייצב במקום הנכון ובזמן הנכון ואילץ את ינקוביץ, שכבר התחייב לניתור באוויר, לחפש מסירה שהסתיימה בידיים של ג'רמי פארגו ובריצה לצד השני.
לא נהנינו אתמול מכדורסל מי יודע כמה. ולא שאין לכך סיבות. מכבי, כידוע, התייצבה למשחק ללא ביג סופו וסילבן לנדסברג. ועוד הסתבכה עם בעיית עבירות של (בעיקר) פארגו ורנדל. ועוד קיבלה משחק רע של דווין סמית'. פנאתינייקוס נראתה כפי שהיא נראית בחודשים האחרונים. גם כשהיא מנצחת משחקים, והיא מנצחת לא מעט כאלה, נדיר שהיא מרשימה בכלל ובמשחק ההתקפה בפרט. אז אם מכבי מצליחה למצוא את הדרך לגרד ניצחון חרף בעיות הסגל שלה, ועוד עם הסגל המשני, ניתן בהחלט להחמיא לה על השורה התחתונה ולא לחפש עניינים שבאסתטיקה. וצריך לזכור ששלושה מהשחקנים הכי משמעותיים אמש היו כאלה שבמרבית המשחקים אינם כלל חלק מהרוטציה. גם ג'ייק כהן, גם ג'ו אלכסנדר וגם נייט לינהארט.
מצד אחד, צריך לומר, הראתה לנו מכבי את אותו טריק הגנתי שפירק כבר לא מעט התקפות ביורוליג. מכבי אילצה/ דירבנה את פאו ליידות שלשות מטופשות ללא טעם וריח. אתמול זה הסתכם ב-33 זריקות ירוקות לשלוש (כשהיוונים זורקים רק 31 ל-2). נראה לכם מוכר? מתוך 8 המשחקים בהם נזרק שיא של שלשות העונה ביורוליג, 3 היו נגד מכבי. צדביטה שהעיפה 39 שלשות, מלאגה שהטיסה 34 ופאו עם ה-31 שלה. מצד שני ועם כל הרצון לתת קרדיט להכנה של גודס-גרשון, קשה להבין את תכנית המשחק ההתקפית של איבנובייץ'. הקבוצה שלו התייצבה למשחק ביד אליהו עם יתרון פיזי עצום בפנים. מול גופות גדולים וארוכים כמו בטיסטה, מברוקפלידיס ולאוול לא יכלה להעמיד אלופת היורוליג שום תחרות. אז נכון שמכבי הראתה לא מעט שמירות כפולות מול משחק הגב לסל של פאו, אבל זה ודאי שלא יכול לשמש תירוץ לחוסר הסבלנות או להיעדר היכולת של האורחים להגיע לפואנטות נכונות יותר במשחק ההתקפה שלהם.
בצד השני של המגרש לא ראינו בשורה גדולה מדי מהצהובים, שהמשיכו להפגין את הקשיים שלהם בהתקפה מסודרת. למרות זאת, מכבי הצליחה להתביית כמו שצריך על מספר מיסמאצ'ים שאפשרו לה נקודות קלות וחשובות. והמיסמאץ' המשמעותי מכולם היה מול דימיטריס דיאמנטידיס, האיש שעד לפני כמה שנים גרם ליריבים לפחד לכדרר מולו או אפילו להחזיק בסביבתו כדור. אז פארגו לקח אותו למספר טיולים במהלך המחצית השניה; רנדל נעל אותו כמו שצריך במצב 63-66 כדי לקבל את הכדור מאוחיון ולהבקיע ואפילו לינהארט, לכו תבינו, שבר לאייקון היורוליג את הקרסוליים במהלך של אחד על אחד ברבע השלישי. כשמכבי לא הצליחה למצוא מיסמאצ'ים, המשכנו לראות את המחסור בשחקנים שמייצרים. כולל נסיונות די פאתטיים וחוזרים של מרקז היינס להכניס עצמו איכשהו לעניינים).
לוואקום הזה המשיך להיכנס ג'ו אלכסנדר, שממשיך להראות תכונות שמזכירות את דיוויד בלות'נטל מתחילת האימפריה השניה של פיני גרשון. לפעמים זה בא לידי ביטוי במהלכים שקשה להסביר (פוסטאפ מקשת שלוש הנקודות?!) או בדף סטטיסטיקה נטול אסיסטים או איבודים (מי שלא מוסר לא מאבד) אבל וואחד אינסטנט אופנס יש למכבי.
אבל סיפור הניצחון של מכבי הוא לינהארט. למרות שקלע "רק" 4 נקודות, היה הזר שהגיע מונציה השחקן הכי נצפה על המגרש, בעיקר כי הוא היה בכל מקום. הצוות המקצועי של מכבי יכול לספר, אם רק יבחר, כל סיפור שירצה בדיעבד, אבל האמינו לנו שאף אחד מהם לא צפה אפשרות לתצוגה כזאת. מבחינתם, האיש הזה מזמן אמור היה להיות על המטוס (או ללכת לנהריה) ולא ברור איך לעזאזל הוא הוחתם. יכולת קליעה? הנחת העבודה הייתה שהאיש שגדל באוהיו יכול לקלוע, מדי פעם, אבל רק כשהוא חופשי. יכולת לקבל כדור בתנועה? רק אם השומר שלו מתעלם ממנו.
יכולת לשמור (ועוד את דיאמנטידיס)? אז נכון שלינהארט זכה לכמה תארים הגנתיים במהלך הקריירה שלו, אבל אף אחד לא חשב וזאת לאחר היכרות עם יכולותיו שזה מה שייתן ועוד במשחק כל כך חשוב. למרות 3-4 השלשות שלינהארט קיבל אמש על הראש, נוכחותו הזיקה מאוד לכל ירוק שהסתובב באזורים שלו. קבלו נתון לסיום פיסקה זאת: ללינהארט יש 3 חסימות בשני משחקי היורוליג האחרונים. בעונה שעברה, כששיחק במדי ונציה בליגה האיטלקית, היו לו סה"כ 7 כאלה. ב-30 משחקים. עכשיו בוא נראה מישהו שמסוגל לתת לנתון פסיכי שכזה הסבר.
אנחנו, ברשותכם, ננסה. בריאן רנדל נותן במכבי עונה שהיא לחלוטין בלתי הגיונית. משהו מתחום המיסטיקה. דווין סמית' קפץ במכבי משחקן אירופאי טוב לסמול פורוורד הכי דומיננטי באירופה. אלכס טיוס, האיש שנחשב אנדרסייז בקבוצה כמו מכבי אשדוד לעמדה מספר 5, הפך במכבי לאחר הסנטרים האימתניים באירופה. יוגב אוחיון, עד שהגיע ליד אליהו, היה רכז ליגה פושר ומטה בהפועל ירושלים. משהו משונה (וטוב) מאוד קורה להרבה מאוד שחקנים בשנים האחרונות מרגע שהם בוחרים בצהוב. כנראה שהמשהו הזה הוא מכבי.
הפדרמנים ספגו ביקורות חוזרות ונשנות בעונות האחרונות עקב מדיניות רכש שנראתה ללא מעט אנשים כקמצנית. אל תתפלאו, נוכח מה שקורה כאן עם סיפורי לינהארט, אם בעונות הבאות תשוכלל השיטה. למה צריך להחתים שחקנים יקרים כשאפשר לאסוף כל מיני שאריות ולהפוך אותם לשחקני טופ יורוליג? עזבו אתכם מרזומה מרשים או אפילו יכולת מוכחת. מסתבר שמכבי יכולה לאסוף מהרחוב חמישה אנשים רנדומליים, לשים עליהם צהוב, להוסיף את אפקט ימי חמישי והכל יהיה בסדר.
אז גולשים וקוראים נכבדים, אם אתם מוצאים עצמכם משוטטים באזור היכל הספורט ביד אליהו הישן ופתאום שומעים מישהו קורא לכם (כנראה בעברית עם מבטא קרואטי כבד), דעו שאתם הבאים בתור. אין צורך בנסיון או אפילו בכשרון כדורסל. מרגע שתחתמו על החוזה הנמוך שיגישו לכם, תוכלו לדפוק שלשות, גגות ואסיסטים על הראש של רודי פרננדס. מילה של ניקולה וויצ'יץ'.