דונטה סמית' עמד מחוץ לחדר ההלבשה של מכבי תל אביב, עם הכובע שלו והאוזניות והתכשיטים, והצחיק כהוגן את סילבן לנדסברג ואת בריאן רנדל. דונטה הוא תמיד מרכז המסיבה; יש לו מימיקה מיוחדת, ותנועות גוף מוגזמות. אלמלא היה כדורסלן, אולי היה קומיקאי. סמית' חיקה כך נראה היה ממרחק של כמה מטרים דמויות כלשהן; מכרים משותפים, או שחקנים מאיזה סרט. הפמליה שלו, עם הסוכנת לירון פנאן ואיזו בחורה עלומה, עמדה איתו.
השעה הייתה כבר לקראת חצות ואחרוני המקורבים עמדו לעזוב את אחורי הקלעים של הארנה. אנשי המשק של מכבי סיימו לארוז את הציוד ויצאו עם השקים לכיוון האוטובוס. הם תלו בסמית' מבט מלא תימהון.
כשרנדל ולנדסברג הלכו לאוטובוס ודונטה נעלם, הגיח הסמית' של מכבי, דווין. הוא עוד היה לבוש בטי-שירט החגיגית שהוכנה לרגל הזכייה בגביע המיליון, לבוש מכנסי המשחק המיוזעים. במשך דקות ארוכות חג לבדו, במעגלים, סביב המסדרונות הפנימיים של הארינה, צולע קשות בברך שמאל, מביט בנחישות קדימה, לא לצדדים, אוצר בתוכו כאב פיזי אדיר. קשה להבין איך יוכל לשחק במצבו במשחק החשוב מול פנאתינייקוס ביום חמישי, אבל במכבי אומרים שהם סומכים עליו שיהיה שם.
סמית' מסיים חוזה בסוף העונה והתצוגות שלו הופכות אותו לאחד הסמול-פורוורדים המבוקשים ביותר ביבשת. תג המחיר שלו מוערך כבר כעת בלמעלה ממיליון דולר וחצי, אולי שניים. מכבי יודעת שתצטרך לפתוח הקיץ את הכיס ואת הלב כדי להשאיר אותו בקבוצה. זה אולי השחקן השלם ביותר ששיחק במכבי מאז אנתוני פארקר, שהפך לסמל של המועדון בתצורתו המודרנית. אולי יש לו ברך דפוקה, אבל נחישות ומשמעת מברזל, והתואר הזה, כמו גם כל העונה המוצלחת של מכבי עד כה, שייכים קודם כל לו.
מכבי תל אביב היא קבוצה ממושמעת ומועדון ממושמע. לכן סופוקליס שחורצינאיטיס, שלא טרח להגיע אתמול למשחק, וגם לא לחגיגות הקבועות במסעדת 206, סומן. סופו טען באוזני אנשי הקבוצה שהוא לא יכול לדרוך על הרגל. "היינו מצפים שיגיע למשחק כזה גם בצליעה כדי לתמוך בקבוצה ובחברים", אמר בכיר במכבי, "וזה לא שהוא היה צריך ללכת ברגל מתל אביב לירושלים". ומקורב אחר הוסיף ואמר: "כשאתה יודע שהקבוצה שלך יוצאת לקרב, אתה צריך להיות שם בשבילה, גם על הספסל, באזרחי. לא צריך מסופו טובות מקצועיות; הנה, ג'ו אלכסנדר עולה ונותן גוף. אבל אחרי כל מה שעשו בשבילו בתחילת העונה, ציפו מסופו להחזיר, והוא פשוט בגד".
מה שמחזיק את מכבי מאוחדת, בהישגים ובכישלונות, זה קוד ההתנהגות הברור שלה. הקוד הזה אינו ממוסמך, אבל הוא הדבר הנוכח ביותר בחיים של המועדון. אם תרצו התורה שבעל-פה. האדם האחרון שחשב שהוא גדול מהקוד הזה היה פיני גרשון, אבל אז התברר שאפילו המאמן המיתולוגי, אלוף אירופה שלוש פעמים, הצורף של עגל הזהב, אינו נמצא מעליו.
הנהלת מכבי גזרה בזמנו גלות על האיש שהביא לה את ההצלחות הגדולות בתולדותיה משום שהפר את הקוד, הערכים, של המועדון. במקומו הגיע דיוויד בלאט, ששיקם את המערכת בהתאם לערכיה הישנים, וכעת עבר המקל לגיא גודס. האם הפועל ירושלים הייתה מסוגלת לנהוג כך?
לאחר המשחק נפוצו שמועות על כך שדונטה סמית' בילה בלילה שבין מוצאי-שבת לראשון עד שתיים לפנות בוקר; יש שאמרו עד שלוש. מכל מקום, בירושלים מכחישים (המנכ"ל גיא הראל סימס: "לא, ואנחנו לא מתייחסים לזה"; כמה דקות לאחר מכן שיגר הדובר הודעה בקבוצת הווטסאפ של העיתונאים, בה נכתב כי "ברור לנו שלאור תוצאת המשחק יחפשו רפש. אנחנו מנצחים כקבוצה ומפסידים כקבוצה").
בחדר ההלבשה אמש פניתי לדונטה סמית'. לא רק כדי לשאול אותו על העניין הזה, אלא כדי לקבל ממנו התייחסות למשחקו הפושר באופן כללי. לצערי (או לשמחתי?) הייתי העיתונאי היחיד שעשה כן.
"אני לא מדבר עם התקשורת", הוא אמר, "אתה כנראה לא מכיר את החוקים". החוקים, הסברתי לו, הם שעליו לדבר עם התקשורת, כמו כל שחקן אחר. "אני קובע את החוקים", הוא סינן, "אתה כנראה בחור חדש".
הסתובבתי והמשכתי הלאה, בזמן שסמית' המשיך לסנן לעצמו, כביכול (אבל בקול רם מספיק כדי שישמעו הסובבים): "הוא לא מכיר את החוקים! הוא לא מכיר את החוקים! תראו את הבחור הזה!". שחקניה הישראלים של ירושלים, בראשם יותם הלפרין וליאור אליהו, שישבו מרחק של שלושה כיסאות ממנו, לא טרחו אפילו להסתכל על סמית' לאורך כל אותן דקות, אבל תחושת הגועל הייתה מוחשית. גם הפונקציונרים של ירושלים, שגדשו את חדר ההלבשה, לא העירו לו ולא ניסו להתעמת איתו, כפי שקורה למתחילת העונה.
הסיפור הזה הובא כדי להמחיש נקודה מסוימת: לא רק שלירושלים אין קבוצה ממושמעת על המגרש, כרגע כפי שמודים, שלא לציטוט, בכירים בקבוצה גם אין איזשהו קו מנחה כמועדון. אורי אלון, גיא הראל ויתר הבכירים עובדים קשה מאוד, מסביב לשעון, על שדרוג המועדון, והם משקיעים מכיסם כספים אדירים (יותר משמשקיעים מכיסם בעלי מכבי תל אביב), אבל הסטירה המצלצלת שקיבלה קבוצתם אמש הייתה מבחינת חלק מהם זמן לחשבון נפש. באנגלית קוראים לזה "Humbling Experience". אין לביטוי הזה תרגום קולע בעברית. נאמר, חוויה שמכניסה מעט ענווה.
"המשחק הזה", אמר אחד מבכירי הקבוצה, "הציב בפנינו מראה; עם כל הדיבורים, ועם כל הרצון הטוב, זו לא קבוצה ברמה של מכבי". ואז החל הבכיר לשטוח את שורת הטעויות שהתרחשה החל מסיום העונה שעברה ועד עכשיו. אלה לא טעויות שנעשו בזדון, כמובן, אבל אלה טעויות שמלמדות על קונספט שכרגע נראה כשגוי.
הטעות הראשונה, והבסיסית ביותר, נוגעת לגרעין הישראלי של ירושלים. יש הבנה שהלפרין ואליהו, עם כל הכבוד והכישרון, אינם מספיקים.
"בכל צומת שהגענו אליה בגזרת הישראלים", הודה הירושלמי הבכיר, "קיבלנו החלטות שגויות. ההחלטה לוותר על אלישי כדיר הייתה שגיאה קריטית. לא רק שהוא היה הקפטן, אלא שחקן שהביא קשיחות ולב ונשמה, ופשוט ויתרנו עליו. היינו צריכים רכז, אבל המו"מ עם מורן רוט קרס. ואני אומר לך שאפילו אם יגיע לכאן גל מקל, זה עדיין לא יספיק".
זה לא רק עניין של ישראלים, כמובן, ולא רק העובדה שדונטה סמית' ממשיך להיראות ולהתנהג כדמות שגדולה יותר מהמערכת (למרות שיתר הדברים שנאמרים על סמית' נכונים: יש לו לב גדול, והוא מאוד רוצה לנצח, והוא אולי השחקן הכי קבוצתי בסגל. אבל בסופו של דבר, כפי שמוכיחה מכבי, מה שחשוב באמת הוא הקוד המערכתי, ככל שקיים כזה בירושלים, ועליו סמית' שם קצוץ). זה עניין של ביזור סמכויות, והעסקת שלל אנשים בארה"ב כסקאוטים, כאשר לא קיים גורם אחד, ספציפי, שמתווה מדיניות.
זה מביא לפאשלות מקצועיות ("נבנתה כאן קבוצה בלא מעט כסף", אמר לנו הבכיר, "אבל למי הוא הולך? ליותם, לליאור, לדונטה, לברייסי ולקיצ'ן. כשהיה שחקן כמו רנדל על המדף לא נשאר בשבילו כלום. בשורה התחתונה, למרות כל ההשקעה, נבנתה כאן קבוצה מאוד מוגבלת בלי קליעה, בלי גבוהים ובלי רכז. המחליף של דונטה בעמדה 3 הוא אדם אריאל. אדם אריאל! יש כל כך הרבה חורים בסגל הזה, שגם להגיע לגמר הפיינל פור מהמקום השני יהיה הישג. לא סתם הפועל תל אביב החתימו עכשיו את דיז'ון תומפסון. הם מבינים שיש להם סיכוי טוב להגיע לגמר נגד מכבי, שיש להם מאצ'-אפ טוב מולם ואולי אפילו סיכוי לגנוב אליפות"), אבל כאמור, בעיקר לתחושה הכללית שאין בעל בית נוכח.
גל מקל יחליט ביומיים-שלושה הקרובים לאן מועדות פניו. בירושלים נשמעו אופטימיים לגביו בשבוע שעבר, אבל היום נשמעים בכיריה סקפטיים הרבה יותר. ליורוליג, אמרו בירושלים (או לצורך העניין, להשתתפות במפעל אירופאי נוסף על הליגה), יש משקל קריטי עבור מקל. מעבר לעניין הכספי ולסעיפי היציאה ל-NBA, אחרי כמעט חצי שנת השבתה מקל רוצה לשחק, והאופציה הירושלמית, שכוללת משחק פעם בשבוע, ועוד בליגה הישראלית הדלה, פחות קורצת לו. כך הדברים מתגלגלים: חטא הבנייה הקדמון של הקבוצה, שהוביל לאותם חוסרים מקצועיים, שהובילו להדחה מוקדמת מהיורוקאפ, אולי גם יביא בסופו של דבר לכך שירושלים לא תצליח להנחית את הקלף האסטרטגי החשוב ביותר מבחינתה במאבק מול מכבי.
במכבי ממעטים להתבטא בעניין מקל, אבל בשיחות שלא לציטוט נותנים את התחושה שמקל לא יגיע העונה לקבוצה. זה גם עניין הכסף, גם העובדה שלקבוצה רוטציה יציבה, וגם סעיפי היציאה המאיימים ל-NBA; מכבי תצטרך להתפשט כדי להחתים את מקל, כשהתועלת המקצועית ביחס לעלות ולמשמעויות הרוחביות אינה לגמרי ברורה. אולי היתרון הגדול ביותר מבחינת מכבי בהחתמתו של הגארד הישראלי יהיה זה שבכך תמנע ממנו לחזק את ירושלים.
ואולי לכן מכבי נכנסה למאבק על מקל והניחה בפניו הצעה. וקיים סיכוי שמקל יחליט לקחת את ההצעה הזו. אבל הבוקר דיברו במכבי על כך שהם שומעים שמקל מתקרב לניז'ני נובוגרוד, שכידוע משחקת ביורוליג, ובליגה הרוסית ובמפעלים אחרים, וזו אופציה שהיא גם טובה עבור מקל מקצועית וגם לא תחייב אותו לשלם למס הכנסה מאות אלפי דולרים על הכנסותיו בחו"ל בשנתיים האחרונות (אף שמבחינת מקל, הכסף תמיד היה שיקול משני ביחס לזה המקצועי).
וישנו עוד עניין אחד שנעסוק בו בהמשך העונה, והוא האספקט הפסיכולוגי של תוצאת המשחק. לא רק שירושלים הפסידה היא למעשה טואטאה בקלות מהפרקט. במכבי רצו מאוד לנצח במשחק הראשון על תואר בארנה כדי לחקוק במוחם של הירושלמים את התובנה שככלות הכול הם עדיין מכבי, והם עדיין הפועל ירושלים. וממבט על פניהם של אנשי ירושלים אחרי המשחק, הנזק הפסיכולוגי אכן נגרם.
זה לא אומר שירושלים לא תהיה בשנים הבאות קבוצה גדולה, וזה גם לא אומר שירושלים לא מסוגלת להבריק בשני משחקים במאי-יוני ולקחת אליפות. הארנה היא שדרוג אדיר עבור הקבוצה הזו, והיא טומנת בחובה אפשרויות כלכליות (ומקצועיות) מרחיקות לכת, אבל כפי שירושלים נראית ומתנהלת מתחילת העונה, המגרש הזה עדיין נראה מעט גדול ובלתי-פרופורציונאלי למועדון הזה בגודלו הנוכחי; כמו איזו השתלת חזה גרוטסקית, לא מוצלחת.
ירושלים עוד תצטרך לעבוד כדי להגדיל את בסיס האוהדים שלה, וכדי למכור הרבה יותר מנויים, ובעיקר תצטרך לבצע עוד הרבה שינויים מבניים ומחשבתיים כדי להקים מערכת גדולה עם קוד התנהגות כללי. אבל התורה שבעל-פה, זו המקורית ולהבדיל גם זו של מכבי, מתגבשת עם השנים, מדור לדור, וכבר שנו רבותינו שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם.
ohad@walla.net.il