הוא בכלל נפש בהוואי ולא היה מודע למה שקורה במולדתו. לא היה לו מושג שבזמן שהוא שוכב על החוף עם איזה משקה צונן, בארצות הברית התפרסמה ידיעה לפיה תקף מינית ילדה בת 8. תמונתו הופיעה שם, שמו הופיע שם, הביוגרפיה שלו הופיעה שם. "אני מרוסק", אמר לתקשורת האמריקאית. פעם, ב-1989, זכה בתואר השחקן השישי של העונה ב-NBA, וכעת השם והמוניטין שלו היו בסכנה ממשית. "השם שלי הוא הכל", אמר אז, ב-2006, ותבע את ה'שיקגו טריביון' על פרסום תמונתו ושמו ופרטיו בהקשר כל כך הרסני. למרבה הצער, השם שלו - אדי ג'ונסון - היה גם שמו של שחקן NBA אחר, זה שכן תקף מינית ילדה בת שמונה, זה שמרצה כעת את עונשו בכלא, זה שימשיך לרצות אותו עוד שנים רבות.
אז וגם היום, 24 שעות לאחר שחגג בבית סוהר את יום הולדתו ה-60, אף אחד לא רוצה שום קשר לאדי ג'ונסון ההוא. זה שכונה "אדי ג'ונסון המהיר", זה ששיחק מהר, ושדפק לעצמו את הקריירה והחיים מהר עוד יותר.
הוא גדל לאב שקטף תפוזים ועבד בשדות אבטיחים, ולא ידע שהמשפחה שלו עניה עד אשר התחיל לשחק כדורסל. גם אחיו הצעיר, פרנק, יגיע בסופו של דבר ל-NBA וירשום שמונה עונות לא רעות בכלל בוושינגטון. בתחילת שנות האלפיים אפילו יאמן את פיניקס למשך למעלה מעונה, לפני שיפוטר ויוחלף על ידי מייק ד'אנטוני. ולכל אורך הדרך, פרנק ג'ונסון יהווה אזרח לדוגמא, ההיפך המוחלט מאחיו הבוגר. "עוד מגיל צעיר לאנשים היו ציפיות מאוד גבוהות ממני", אמר אדי ל'ספורטס אילוסטרייטד' ב-1981, ומגיל צעיר, עמד בציפיות האנשים וייצר ציפיות חדשות. מאמנו בקבוצת התיכונים סיפר ל-ESPN: "הוא היה מכדרר בין הרגליים ומאחורי הגב, אף אחד לא היה עושה את זה חוץ מפיט מארביץ'. אמרתי לו - אתה יכול למסור מאחורי הגב, אבל תהיה בטוח שהכדור מגיע לאן שהוא אמור להגיע. ובדרך כלל הוא הגיע".
גם הצרות הגיעו - לא בבית הספר התיכון, כי אם בקולג'. שם, במכללת אובורן, ניסה קוקאין בפעם הראשונה, והסתכסך עם מאמן בפעם הראשונה. באופן בלתי טיפוסי בעליל לשחקני קולג'ים צעירים, ממוצעיו ירדו משנה לשנה: מ-21.8 ל-20.9 ל-19.7 ל-15.6 נקודות למשחק בשנתו האחרונה לפני שהמשיך הלאה, ל-NBA. קבוצות הליגה הטובה בעולם חששו מהתבנית המדאיגה הזו, כמו גם מהאופי של הקומבו-גארד (1.88 מ', 82 ק"ג) הזריז. על כן, נבחר רק במקום ה-49 של דראפט 1977 על ידי אטלנטה של יובי בראון. "הוא היה אחד השחקנים היחידים שאימנתי שיכול היה ממש להדליק אותך", אמר בראון ל'ספורטס אילוסטרייטד'. "הוא יכול היה לעשות הכל. מהיום הראשון, יכולתם לראות אתלט מדהים. הוא הרג אנשים באימונים". במהלך עונת הרוקי שלו שב ג'ונסון למכללת אובורן, שערכה לכבודו טקס הוקרה, ובין המחמאות הדביקות מכל עבר, ראה כיצד בראון עולה לדוכן הנואמים ומספק חתיכת נורת אזהרה: "אדי יצטרך לבחור בין חיי החברה שלו והמקצוע שלו. יש לו את הכלים להיות אחד השחקנים הכי טובים בליגה. האדם היחיד שעומד בדרך שלו הוא אדי ג'ונסון".
אחרי עונת רוקי של 10.5 נקודות למשחק הכישרון הצעיר פרץ והשתדרג ל-16 נקודות ו-4.6 אסיסטים לערב, כולל 18 משחקים של 20 נקודות או יותר. ג'ונסון היה שותף לדהירה של ההוקס, שנעצרו רק בתום שבעה משחקים, בחצי גמר המזרח, על ידי וושינגטון, ובעונתו השלישית המשיך להשתפר. שבעה משחקים של 30 נקודות או יותר וממוצעים עונתיים של 18.5 נקודות ו-4.7 אסיסטים לערב סייעו לו להיבחר למשחק האולסטאר, שם רשם את אחד מערבי השיא בקריירה - 22 נקודות (רק ג'ורג' גרווין ואדריאן דנטלי קלעו יותר. מוזס מאלון, אלווין הייז, לארי בירד, דוקטור ג'יי, נייט ארצ'יבלד, קארים עבדול ג'באר, מג'יק ג'ונסון ורבים אחרים קלעו פחות) ו-7 אסיסטים, ב-136:144 של המזרח על המערב.
בסיום העונה ההיא היה מעורב באירוע לא ממש ברור, במהלכו קפץ מהקומה השנייה של בניין דירות ונמלט על נפשו, תוך ששני אנשים ירו עליו ופספסו (המהירות - אותה מהירות שהביאה אותו עד ה-NBA, הפעם הצילה את חייו). "הייתי במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. הייתי בבית של כמה בחורות, והחבר'ה האלה פרצו את הדלת. לא ידעתי מה קורה. התחילו לירות עלי", אמר ל'ספורטס אילוסטרייטד', אולם הבלש שטיפל בתיק ההוא הבהיר באותה כתבה כי ג'ונסון בילה עם זונות בבניין הנ"ל, והיורים היו סרסורים: "הסרסור אמר לנו שאדי גנב כסף מכמה סוחרי סמים והרביץ לנשים שסיפקו את הסמים". שלושה שבועות לאחר מכן נעצר שחקן ה-NBA בשל אחזקת קוקאין ואקדח ונכלא לשלושה ימים. בכלא פגש את הפסיכיאטר שיאבחן אותו כסובל ממאניה דפרסיה, פסיכיאטר שיסייע לו לעבור מבית הסוהר למוסד נפשי בו נותר כשבוע. אלא שמקץ השבוע, ג'ונסון החליט להשחרר על דעת עצמו.
אדם נורמלי היה מנסה להוכיח בימים הבאים כי הוא כלל לא פושע, כי מצבו הנפשי יציב וטוב.
אחת הפעולות הראשונות של אדי ג'ונסון בחזרה בעולם הפתוח והחופשי היתה לגנוב מכונית פורשה מסוכנות רכב.
צפו בעשרת המהלכים הגדולים של אולסטאר 1980
הוא החל להיות מטופל בליתיום - שלוש טבליות ביום - ועל הפרקט, בשלב ההוא, היתה הרבה יותר מאניה מדפרסיה: בעונתו הרביעית סיפק את הממוצעים הטובים בקריירה - 19.1 נקודות ב-50 אחוז מהשדה, בצוותא עם 2.4 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים ו-1.7 חטיפות לערב. גם בעונה ההיא נבחר לאולסטאר, והפעם קיבל 28 דקות (שני רק לדוקטור ג'יי) והשיב עם 16 נקודות ב-120:123 של המזרח על המערב.
אלא שבסיום אותה עונה החליט על דעת עצמו להפסיק עם הליתיום, ושילם על כך את המחיר. ערב אחד התקשר לאחד העיתונים המקומיים וטען שהולכים להעביר אותו ללייקרס - מעשיה שבדה בעצמו. באחד האימונים נטש את הפרקט ללא הסבר, והחל לשחק עם ילד שישב ביציע. פעם אחרת החל, לפתע, לקפוץ בחבל בזמן שחבריו היו עסוקים בהרצת תרגיל כזה או אחר ליד אחד הסלים. הוא היה מנותק לחלוטין מהמציאות, ובשלב מסוים גם הסובבים לו הבינו את זה. במהלך אחד האימונים, דאגו ראשי אטלנטה להביא שני שוטרים שישתלטו עליו לעיני כל השחקנים, ויאשפזו אותו נגד רצונו בבית חולים פסיכיאטרי בעיר.
"הרגשתי שאני מסוגל לשלוט במה שקורה במגרש, אבל לא יכול לשלוט במה שקורה בעולם האמיתי", אמר ל'ספורטס אילוסטרייטד' על התקופה ההיא. "הייתי צעיר ורציתי לעשות הכל מהר. מהר מדי. כשאתה נערץ כל החיים שלך, קשה לך להאמין שאתה צריך לעשות מה שאחרים עושים - לבכות לפעמים, או לתת לאנשים להניח לך יד על הכתף ולהגיד לך להירגע. הדברים שמשפיעים עלי באופן אישי הרבה יותר מייסרים מלקחת זריקה אחרונה במשחק כדורסל. אני ילד של כפר, ופתאום הייתי בעיר הגדולה, והצלחתי בגדול. אתה מכיר הרבה אנשים, ומהר מאוד לא יודע מי החברים שלך או למה האנשים האלה רוצים להיות לידך. הרבה דברים נזרקים אליך וכשאתה צעיר, קשה להגיד לא. בעיקר כשכולם מטפחים לך את האגו. הסתובבתי עם האנשים הלא נכונים, ושילמתי על כך".
עניין ההסתובבות עם האנשים הלא נכונים, חוסר היכולת לדעת מי חבר ומי רוצה לנצל אותך הוא מכריע, בעיקר לטיפוסים מעט מעורערים בנפשם שאולי רוצים לקבל עזרה, ולא יודעים האם ביכולתם לפתוח את הפה ולבקש אותה, וממי. מייקל גירון, מהנהלת המועדון, אמר ל'ספורטס אילוסטרייטד': "באיזה עוד עסק אדם יכול להיות כל כך חשוף לביקורת אישית? אתה יוצא למשחק בתחתונים, בלי מקום להתחבא. האוהדים מרגישים שהאנשים הללו גיבורים ובגלל שהם מרוויחים הרבה כסף, אסור שיהיו להם את אותן הבעיות של שאר האנשים. אבל כל הכסף ותשומת הלב רק מקשה עליהם יותר לתפקד. אם יש להם בעיה, קשה להם יותר לבקש עזרה".
ולאדי ג'ונסון היתה יותר מבעיה אחת.
הצניחה הבלתי נמנעת היתה הדרגתית - גם על הפרקט, גם מחוצה לו. על אף שהחמיץ בממוצע למעלה מעשרה משחקים בכל עונה עד תום הקריירה, הסטטיסטיקות עדיין היו שם: 17.8 נקודות ו-5.3 אסיסטים למשחק ב-1981/82, 16 ו-5.2 לערב ב-1982/83, 13.2 ו-5.6 ב-1983/84, 16.3 ו-7.8 ב-1984/85. במהלך 1985/86 נשלח לקליבלנד, ובחלוף מספר השעיות מהליגה בשל שימוש בקוקאין, הודה שיש לו בעיית סמים ואושפז במוסד גמילה לחודשיים. הוא הצליח לפלס את דרכו בחזרה לליגה ולחוזה בסיאטל, ולרגע נראה היה כי הצליח לנווט את חייו למסלול שקט, נכון וחוקי יותר.
אלא שאז העונה הסתיימה והקיץ הגיע. אחד הנשיאים בליגה אמר ל'אורלנדו טריביון' שג'ונסון הפך "פצצה מתקתקת מדי קיץ", ובקיץ ההוא, לאחר שנפרד מאשתו ושב להתרועע עם האנשים הלא נכונים באטלנטה, הוא בהחלט היה קרוב להתפוצץ. ביולי, הושעה מה-NBA על שהפר את נהלי הסמים של הליגה, ומכר קוקאין בשווי 20 דולר למספר סוכנים חשאיים; בספטמבר, לא הופיע למשפט על נהיגה ללא רישיון; באוקטובר מצא עצמו בכלא על שורה של אישומים - צ'ק דחוי, תקיפה, גניבה, הזנחת ילד; בין היתר, הואשם כוכב ה-NBA כי לקח מונית, וסירב לשלם עליה. "המון אנשים מחזיקים לו אצבעות, כולל במועדון הזה", אמר ל'אורלנדו טריביון' נשיא הסוניקס, "אבל כשמדברים על חזרה של אדי ג'ונסון לכדורסל, זה משהו שעדיין רחוק מאיתנו שנות אור".
ושנות האור הללו לא הגיעו. ל-NBA הוא כבר לא חזר - גם משום שלא הסכים להשלים את הליך השיקום שכל שחקן בליגה מחויב לעבור אחרי שנתפס מספר פעמים עם סמים - וכעת היה לו מספיק זמן פנוי לחרב את חייו באופן מקיף יותר. בקיץ של 1989 נעצר לאחר שפרץ לשני בתים וגנב רכוש בשווי 9,130 דולר, ככל הנראה כדי למכור אותו ולקנות קוקאין. זמן לא רב לאחר מכן, הודה כי פרץ לבית נוסף וגנב וידאו בשווי 250 דולר, כדי שיוכל למכור אותו ברחוב ב-20. בשנת 2000 ניסה להכות את השוטר שאזק אותו. מאוחר יותר באותה שנה, ברח מרשת 'טארגט' עם בגדים גנובים בשווי 98 דולר. בארצות הברית נטען כי התיק המשטרתי של ג'ונסון כולל לא פחות מ-100 מעצרים וחמישה ביקורים בבתי כלא שונים בפלורידה, אך כל אלה היו כאין וכאפס בהשוואה להסתבכות הבאה. ההסתבכות הגדולה מכולן. ההסתבכות האחרונה.
זה קרה באוגוסט של 2006. אדי ג'ונסון המהיר נכנס בנונשלנטיות דרך דלת לא נעולה לדירה אותה הכיר. בסלון, שלושה בנים ובת אחת ישבו וצפו בטלוויזיה. אמא שלהם לא היתה בבית. הבייביסיטר יצא לרגע. ג'ונסון לקח את הילדה בת השמונה לחדר השינה, נעל את הדלת, הציב כנגדה עוד שידה, ליתר ביטחון, הוריד את מכנסיה ותקף אותה מינית, לא לפני שהזהירה שלא לספר דבר לאף אחד. לאחר שסיים יצא איתה בחזרה למטבח, והחל לנשק את ידיה וצווארה אל מול אחיה. כשהאמא שבה הביתה היא מצאה את ביתה היחידה בוכה בתנוחת עובר בחדר השינה. צלצול מהיר למשטרה הוכיח שאדי ג'ונסון אולי מהיר, אבל לא מהיר מספיק: כוכב ה-NBA לשעבר נמצא בשדה לא רחוק מהדירה, ומיד נלקח למעצר. לחוקרים אמר שבסך הכל נישק את הילדה בראשה, כפי שעשה לכל ילדי השכונה, במעין מחווה ידידותית. לאחד העיתונים המקומיים סיפר שהוא בכלל מפרנס את אם המשפחה, וכי "אני אוהב את הילדים האלה כאילו היו שלי. אני לא סוטה, אני אב אוהב".
בית המשפט לא חשב כך, והעובדה ששלושה ימים קודם לכן ג'ונסון פרץ לבית מלון וכביכול תקף מינית אישה בת 25 בוודאי לא הוסיפה לסיכוייו. עורך דינו התעקש שהטענות שקריות וגיבה את דבריו בבדיקות DNA והיעדר הוכחות גופניות לתקיפה מינית. אלא שבמשפט, שנערך כמעט שנתיים לאחר מכן, נחשפה בדיקה שנערכה מספר ימים לאחר האקט, בדיקה שגילתה שריטות סביב איבר מינה של הילדה. "דמיינו לעצמכם כמה כואב זה, לגרום לדבר כזה", אמרה העוזרת לתובע המחוזי, והצביעה לג'ונסון. חבר המושבעים התכנס בשעה 14:15 והגיע להחלטה שעה וחצי לאחר מכן: שחקן ה-NBA לשעבר נמצא אשם בשני סעיפי תקיפה מינית של ילד מתחת גיל 12. "למשך מרבית היום ג'ונסון ישב חסר הבעה בבית המשפט, ראה כיצד העדויות נחשפות לנגד עיניו", נכתב ב'אוקלה סטאר ברנר'. "לאחר שגזר הדין נקרא, ג'ונסון, שישב אל מול שולחן ההגנה, עצם את עיניים, שילב את ידיו והחליק את חלק גופו התחתון מתחת שולחן העץ".
אתמול הוא חגג את יום הולדתו השישים בבית הכלא בפלורידה בו הוא מרצה מאסר עולם. ומכל המספרים הגדולים שצבר בחייו - שתי בחירות לאולסטאר, תשע עונות בליגה הטובה בעולם, 15.6 נקדות, 2.3 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים למשחק לאורך הקריירה - מספר אחד נותר. מספר אחד יוותר לנצח.
מספר האסיר.
0009158.
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il