בדצמבר 2010 הגיע הקשר קינג ג'ושוע להתרשמות בבני סכנין. המאמן סלובודן דראפיץ' היה מעוניין בשחקן, אך בשל המצב הכלכלי הקבוצה לא יכולה הייתה לקלוט אותו. בסכנין ביקשו מהשחקן להמתין, אך באיזשהו שלב הוא נעלם. ג'ושוע הגיע לישראל, כמו כולם, עם אשרה זמנית לשלושה חודשים, ולאחר שלא התאים לסכנין היה אמור לעזוב את הארץ.
כאן, למעשה, מתחיל הסיפור המדהים של ג'ושוע, או בשמו המלא קינג ג'ושוע דאדה. הוא לא עזב את ישראל, אלא נשאר פה כחמש שנים כשוהה בלתי חוקי, הפך להיות אחד האהובים ביותר על ידי קהילת הכדורגלנים האפריקאית, תיווך בהגעת שחקנים לארץ הקודש וסיים את הקדנציה בישראל בארבעה חודשי מגורים עם נוסא איגייבור במגדלי יו בתל אביב, לפני שטס חזרה לניגריה לפני כחודש.
אז איך הכול התחיל? ג'ושוע שיחק בקבוצות הנערים והנוער של מנצ'סטר סיטי. ברזומה שלו גם שלוש הופעות בנבחרת עד גיל 17 של ניגריה ועוד חמש בנבחרת עד גיל 19. בגיל נוער הוא עבר פציעה לא פשוטה וחזר הביתה לניגריה, שיחק עונה אחת בליגה המקומית ואז ניסה את מזלו בחוץ. היעד היה ישראל.
ג'ושוע מספר מה קרה לאחר שלא חתם בסכנין: "חששתי לחזור לניגריה. שיחקתי שם שנה ואם אתה לא יוצא החוצה, אתה מקבל שם 200-300 דולר לחודש. אין באמת אפשרות להרוויח כסף גדול. הייתי אחרי פציעה והיה לי קשה לכוון לליגות גדולות. לא היו סוכנים שיובילו אותי לשם. כשהגעתי לישראל והתחלתי להכיר אנשים, לא הייתי מסוגל לעזוב. פגשתי אפריקאים שבעבודה הכי פשוטה מרוויחים 1,000 דולר לחודש והחלטתי לא לוותר. פניתי לעורך דין בניסיון להשיג אישור שהייה לזמן ארוך יותר והוא התחיל לטפל לי בזה. בינתיים, התחלתי לעבוד וחיכיתי למצוא קבוצה אחרת לעונה שלאחר מכן".
כאן טמונה הבעיה. ג'ושוע לא התאמן כמעט במשך השנה ("עשיתי אימונים אישיים, אבל כשעובדים בבר אין יותר מדי זמן לחיים ספורטיביים"), וכעבור שנה הגיע להתרשמות בהפועל פתח תקוה. ג'ושוע היה חלוד ושוחרר על ידי אלי מחפוד לאחר יומיים. מהפועל פתח תקוה הוא ירד לליגה הלאומית, לאחי נצרת, שם דווקא הרשים במבחנים. הקבוצה רצתה שייצא איתה למחנה האימונים. ג'ושוע הסביר שאם ייצא לא יוכל לחזור. נצרת בחרה שלא להתעסק בסוגיה.
לקראת סוף 2012, קינג ויתר על כדורגל מקצועני. הוא החל לחיות את חייו בישראל. החבר הטוב ביותר שלו היה איגייבור, אותו הכיר עוד מגיל צעיר בניגריה. לאורך השנים יצר קשר עם כל האפריקאים ששיחקו ומשחקים בישראל, כמו אפולה אדל, לארי קאיודה, אנתוני וואקמה, ג'ון אושינאווה ועוד.
מה עשה לאורך השנים? קודם כל שרד. קינג מספר: "רוב השנים גרתי באשקלון. היה לי מאוד טוב בישראל וכל כך רציתי להישאר, אבל לא הייתה אפשרות. משטרת ההגירה חיפשה אותי מספר פעמים, אבל לא נתקלה בי אף פעם. עבדתי כל הזמן בעבודות מזדמנות - בבר, בים, גם בעבודות פיזיות, כל מה שיכול היה לשלם עבורי את המחיה. החבורה האפריקאית שהייתה כאן ביחד זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. נהניתי מכל רגע, לעזור לכל שחקן ושחקן ולתת מעצמי לכל מי שהייתי יכול".
זה אולי הדבר המדהים בג'ושוע. בכל פינה ששואלים עליו, מספרים ש"אין היום אנשים כאלה", אחד שרק רוצה לעזור ולסייע לכל אחד ואף פעם לא מבקש כסף. הלל כהן, שעבד עם ג'ושוע בפאב ה"פיאנו", סיפר:"מדובר באדם שפוגשים פעם בחיים. ישראל הייתה מרוויחה אותו אם היה נשאר כאן. בוא אספר לך סיפור- בכל פעם שהיו מכות בפאב או מחוצה לו הוא היה ניגש ומפריד. הייתי אומר לו שלא ייגש כי זה מסוכן, הוא עלול להידקר מהשטויות האלה. הוא אמר לי: "גם אם אני אמות, עדיף לי על להיות זה שעומד בצד ולראות את זה קורה. אלוהים לא שם אותנו כאן כדי שנעמוד בצד ונסתכל על זה".
באשקלון קינג שיחק לא מעט בטורנירי כדורגל החופים וגם זכה פעמיים בתואר מלך השערים. ראש תא הכתבים של אשקלון ועורך "אשקלון ניוז" שלומי לוי סיפר: "הוא היה כמו בן בית כאן. לא ידעתי בכלל שהוא בלתי חוקי. היה לו בית ליד המרינה והוא היה מחובר לכולם. אגב, בתמונה אפשר לראות שלאחר שזכה בגביע מלך השערים הוא קיבל זוג נעליים. הן היו סטנדרט מידה 44-45, אבל הוא, יש לו רגליים של ביג פוט, מידה 48. אמרנו לו שנחליף לו אבל הוא ויתר, העניק אותן למישהו אחר. זה מדהים לשמוע שהוא היה בלתי חוקי, הוא היה בן בית באשקלון, כולם אהבו אותו והוא התחבר מצוין בכל פינה בעיר".
תוך כדי תנועה, ג'ושוע החל לתווך בהבאת שחקנים אפריקאים לישראל. בין היתר היה אחראי על הגעתי של אוסה גאובדיה ("אייס קרים") לבית"ר ירושלים בעונה שעברה. המצחיק הוא שכאשר הגיע ג'ושוע עם אייס קרים לאימון הראשון בבית"ר, איש המשק מאיר הרוש היה משוכנע שג'ושוע הוא שחקן הכדורגל בין השניים ואמר לסוכנו: "זה נראה דרק בואטנג. יש לו גוף כמו שלו והוא דומה לו שתי טיפות מים. כאלה שחקנים צריכים כאן".
קינג מסביר: "סייעתי לכל שחקן שיכולתי להביא לכאן. היו כמה שחקנים צעירים שהבאתי לקבוצות נוער. באחת הפעמים הגיע סוכן ניגרי, ישבנו עם ג'ורדי קרויף ואז עלה הנושא של נוסא איגייבור שוב. אמרתי לו ששחקן כמו נוסא הוא לא יוכל למצוא, זה מסוג השחקנים שאם ייתנו לו להרגיש טוב, הוא יכול להיות בשלוש דרגות איכותי יותר ממה שרואים ממנו במכבי תל אביב. רק שיתנו לו להרגיש טוב".
בדף הפייסבוק של קינג ישנה תמונה עם סינטיהו סלליך ועליה הכיתוב: "את הילד הזה פגשתי לראשונה לפני חמש שנים בגטו של רמת אליהו והיום הוא משחק בצ'מפיונס ליג". סלליך עצמו סיפר השבוע: "פגשתי אותו בכותל לפני חודשיים ולא זכרתי מאיפה הוא מוכר לי. הוא בן אדם טוב שרק רוצה לעזור לאנשים. מדהים הסיפור שלו, פשוט מדהים".
החזרה של איגייבור לישראל הייתה הדבר הכי טוב שיכול היה להתרחש בחייו של ג'ושוע. בארבעת החודשים האחרונים בישראל הוא שהה אצל הקשר במגדלי יו בתל אביב, שם פגש לא מעט את בר רפאלי, יוסי בניון ועוד שלל סלבס, איתם ידע לעשות סלפי בכל הזדמנות. "בר רפאלי היא הבחורה היפה ביותר שראיתי בחיי, גם ללא איפור וכשהיא בבגדי ספורט. גם בניון הוא האגדה של המזרח התיכון. צריך להעריך כל רגע שיוצא לך לפגוע את האנשים האלה, כל מה שמיוחד בחיים, שווה שתהיה לך תזכורת ממנו".
איגייבור חיבר את ג'ושוע במכבי תל אביב. הוא הלך באופן קבוע למשחקים, הצטרף לנוסא מדי פעם באירועים של הקבוצה וליווה אותו להרבה מאוד מקומות. זה קרה עד השיחה בה איגייבור החליט לומר לג'ושוע שלא יוכל להמשיך כשוהה בלתי חוקי בישראל: "נוסא אמר לי שאני חייב לעשות שינוי. זה טוב ונחמד, המצב כאן, אבל אין לי עתיד בדרך הזאת ואני חייב לחזור.
"הוא הזכיר לי כמה טוב הייתי כשחקן כדורגל והסביר שאני חייב לחזור לניגריה ולהתחיל מהתחלה. אני עדיין לא בן 25, הגוף שלי חזק ואני מאמין בעצמי. השיחה הזאת שינתה לי הכול, והחלטתי לחזור לנקודת ההתחלה עם אמונה מלאה שכך אעשה את השינוי. בסופו של יום, ישראל תמיד תהיה הבית ואני מקווה לחזור אליה, אבל צריך להיות ריאליים".
ביומו האחרון של קינג בישראל הוא כמעט נתפס וניצל בזכות חברו: "נסעתי ביום האחרון עם נוסא לאזור התחנה המרכזית כדי לקנות כמה דברים הביתה. משטרת ההגירה עצרה שם אנשים ודרשה משנינו תעודות מזהות. למזלי, בא אדם שזיהה את נוסא ואמר להם "מה קרה לכם? זה נוסא אייגבור ממכבי תל אביב". השוטרים זיהו, התנצלו והמשכנו הלאה. לי זה היה מאוד חשוב, רציתי לעזוב כאן מרצוני ולא להיות מגורש".
קינג חזר הביתה לניגריה להתחיל מחדש, אך ישראל תמיד תהיה אצלו בראש: "אני מקווה שביום מן הימים אזכה לחזור, לתקופה קצרה או ארוכה. זאת זכות להיות בארץ הקודש ואני אמליץ לכל שחקן ניגרי לעשות את המעבר. אתם צריכים להעריך את מה שיש לכם, אתם בכלל לא מבינים איך אנשים חיים במדינות אחרות. ישראל היא גן עדן ביחס לאפריקה, היא תמיד תחסר לי אבל חזרתי רק כדי לעלות בחזרה למקומות אליהם אני שייך".
