בתחילת העונה שיחקה הפועל באר שבע בגביע הטוטו נגד הפועל פתח תקוה (1:1). בסיום סיפר שוער פתח תקוה קאלה דרשלר על מאור מליקסון: "הוא חזר שחקן הרבה יותר טוב. הוא עלה כמה קילו של שרירים ויודע לשחק עם כוח. 50 משחקים בצרפת הם לא משהו קל, זה הפך אותו לשחקן הרבה יותר טוב".
מליקסון אכן נראה אז קליל ועם המון התלהבות ורצון לשמח את אוהדי הפועל באר שבע, שעשו קמפיין גדול להחזרתו. האהבה שקיבל בכל פינה והרומנטיקה של החזרה היו מהרגעים היותר קסומים של הקיץ האחרון בכדורגל הישראלי. כל זה היה בתוקף עד לאותה פציעה, ששינתה את פני העונה של הקשר ואולי של באר שבע כולה, קרע בשריר שממנו מליקסון מתקשה להתאושש באופן מוחלט. הרגישות והחששות הפסיכולוגיים מלווים אותו בכל משחק.
כאשר האוהד הממוצע שומע על קרע בשריר, הוא יודע שבתוך חודש וחצי בממוצע השחקן חוזר לפעילות. במקרה של מליקסון, מדובר בקרע של מעט יותר מ-7 סנטימטר, גודל שהפתיע אפילו את הרופאים הוותיקים אליהם ניגש. לשם השוואה, דובב גבאי, שנעדר תקופה לא קצרה, סבל מקרע של כ-2 סנטימטר. קרע בגודל דומה לזה של מליקסון היה לגילי ורמוט לפני שנתיים בהפועל תל אביב. ורמוט חזר פעמיים למגרשים, אך המשיך לסבול ובסופו של הליך עבר ניתוח אצל דוקטור מרטנס הבלגי.
הבעיה בסוג כזה של פציעה טמונה בעובדה שהיא "משקרת". ורמוט החמיץ בזמנו קרוב לחמישה חודשים בגללה. הוא חזר פעמיים אחרי מנוחה, שוב סבל מקרעים קטנים ומרגישות ולא הצליח להחלים, עד שעבר התערבות כירורגית. גם חברו של מליקסון בהפועל באר שבע אופיר דוידזאדה מתמודד עם פציעה דומה בשנה האחרונה ומכיר את ההיבטים שלה מקרוב.
הבעיה של מליקסון טמונה בעיקר בהתמודדות המנטאלית. כל רופא שאליו ניגש הקשר, מסביר כי השחקן צריך להרגיש את הגוף שלו ולהיות מודע לכך שזאת פציעה משקרת, שאסור לחזור מוקדם מדי. רופא הנבחרת דוקטור מארק רוסנובסקי אומר: "בקרע בגודל כזה יש הימור. שחקן חוזר ולא יודעים מה יהיה. הסיכוי שזה ייעלם ללא התערבות כירורגית קיים, אבל כל מקרה לגופו. השחקן צריך להיות קשוב לגוף, אחרת הוא יתקשה להחלים".
מליקסון היה בחוץ קרוב לחודשיים וחצי. הוא עדיין לא החלים באופן מלא, אבל מצב הקבוצה הביא לכך ששיחה עם אלישע לוי גרמה לו לנסות לחזור ולהביא שינוי. לוי מבין את מה שעובר על הקשר, ולכן סיכם עמו כי ישחק בממוצע כ-60 דקות, עד שירגיש שהפציעה ומה שמלווה אותה נמצא מאחוריו.
כאן לא נגמרות הפציעות של השחקן. כחלק מהתקופה השחורה שעברה על מליקסון, תוך כדי החזרה לאימונים ומשחקים הוא סבל גם ממתיחה חזקה במפשעה ומעוד פציעות קטנות שליוו אותו, או כמו שאומר גורם במועדון בציניות: "הוא חתם כאן לחמש שנים, וכנראה ריכז את כל הקרעים והמתיחות לסיבוב אחד, לא רצה לפרוס את זה על פני כל החוזה".
נקודה משמעותית מאוד שמלווה את התקופה הרעה של מליקסון בעונה הזאת היא רגשות האשם. הוא הדגיש בכל ראיון שנתן בתחילת השנה: "הכי חשוב לי לשמח את האוהדים. הם עשו כל כך הרבה בשביל שאהיה כאן ואני ממש לא רוצה לאכזב אותם. זה הדבר היחיד שמלחיץ אותי".
התחושה הזו היא חלק בלתי נפרד מהתקופה הקשה. מליקסון אמור היה להיות הערך המוסף של באר שבע. בוזגלו וברדה כבר היו שם כחלק מההצלחה של העונה שעברה, הוא הגיע כאיש שיאפשר למועדון לעשות את קפיצת המדרגה. יש לבאר שבע הרבה בעיות, אך בסופו של יום, ההתמקדות המרכזית היא במליקסון. על הנייר הייתה פנטזיה שהוא יהיה זה שישדרג את הקבוצה מקום אחד גבוה יותר מהעונה שעברה, לעבר זכייה באליפות. כרגע, לפחות, הפנטזיה הזו לא ריאלית, אתו או בלעדיו.
אפשר היה לראות את זה על מליקסון ב-1:1 עם הפועל רעננה בסיבוב הראשון, בו הבקיע פנדל והחמיץ אחד. בסיום התבטא מליקסון ואמר: "גדולים ממני החמיצו פנדלים", אך בתוך תוכו אכל את עצמו. שחקן בבאר שבע סיפר: "מאור היה על סף דמעות לאחר המשחק. זה מסוג הדברים שהוא לוקח על עצמו יותר מדי, כאילו זאת האחריות שלו שהאוהדים הולכים הביתה עצובים. קו המחשבה הזה לא נכון עבורו, הוא צריך לדעת לא לקחת ללב כל כך".
מליקסון הוא חלק מהתמודדות אחרת של הפועל באר שבע העונה. אם אשתקד דובר בקיץ על קבוצה שעבורה פלייאוף עליון יהיה הישג, העונה כל דבר שהוא לא אליפות משדר עבור רבים אכזבה. ריאלי או לא, זהו רף הציפיות, והאכזבה בהתאם.
אם להיות ריאליים, באר שבע לא בנויה העונה לרף הציפיות הזה, מקצועית ומנטאלית. אפשר לראות היטב שאת שני המשחקים החרותים בזיכרון השנה היא עשתה מעמדת האנדרדוג: המשחק הביתי נגד מכבי תל אביב בווסרמיל והמחצית השנייה בטדי נגד בית"ר ירושלים, בה ניצחה בעשרה שחקנים. נגד הצהובים באר שבע חיכתה מאחור והצליחה לעקוץ שלוש פעמים ולנצח. בטדי היא ירדה ב-0:0 להפסקה, ולאחר הרחקת רועי גורדנה חיסלה את בית"ר ירושלים בהתקפות מתפרצות. כשכובד המשחק והלחץ עליה, היא עדיין לא יודעת להתמודד ולהתמיד. לא בטוח שמשהו ישתנה בשנה-שנתיים הקרובות, אלא בתהליך מדורג.
הניסיון לצרף את אנתוני וואקמה בינואר העיד לא מעט על ההכרה של באר שבע, לפיה מליקסון צריך את הזמן שלו. הקשר יקבל עוד הרבה דקות השנה וכולם רוצים לראות אותו חוזר, אך גם לאלישע לוי ואלונה ברקת היה ברור שהתהליך עשוי לקחת זמן. הם השלימו עם העובדה שיתקשה להוביל את הקבוצה בחלק השני של העונה.
יחד עם זאת, בבאר שבע שללו את העובדה שוואקמה היה אמור לבוא במקום מליקסון ואמרו: "מליקסון, בוזגלו ונאסר יכולים לשחק בכמה תפקידים בקישור. אם וואקמה היה מגיע, הייתה יותר תחרות גם על הקישור וגם על מקום אחד בהתקפה. זה יכול היה לפגוע במליקסון, אבל אולי גם בברדה או ארבייטמן. רוצים שהמועדון ישאף למעלה וזה מה שצריך לעשות. במכבי תל אביב יש פי שניים קשרים יותר מבאר שבע".
הערב פוגש מליקסון את מכבי יבנה, המועדון ממנו הגיע לליגת העל, שבו החל את הדרך התמימה והנקייה והתייחס לכדורגל כאל תחביב מבלי שציפה להגיע כל כך רחוק. סנטימנטים ליבנה בטוח יש לו, אך לא כסינדרלה של רבע הגמר. מי יודע, אולי בתוך כל העננה של העונה הזאת, מליקסון עוד יניף גביע ויסיים את העונה עם חיוך גדול על הפנים.