בוודאי לא שמתם לב, אבל את המשחק מול מכבי פתח תקוה בשבת שעברה, יוסי בניון התחיל על הספסל. לכאורה, זה לא צריך להפתיע: מדובר בשחקן מועד לפציעות, בן 34, שלושה ימים אחרי שבילה 120 דקות על כר הדשא במשחק גביע מתיש. אבל זה לא העניין. חלק מהעניין, כפי שנכתב ביום שישי שעבר במספר אתרים, הוא שקפטן מכבי חיפה הוא זה שיקבע האם יפתח בהרכב או לא. כן, קראתם נכון: השחקן המועד לפציעות בן ה-34 הוא זה שיחליט האם הוא פותח או מקבל מנוחה. לא המאמן, חלילה השחקן. מיותר לציין שבטקסטים ההם לא היתה מילת ביקורת על העניין: נניח, איך שחקנים אחרים אמורים להרגיש בנוגע לזה, איך מרקו בלבול אמור להרגיש, איך זה גורם לו להיראות מול השחקנים, מול הקהל, ומה קורה אם עידן ורד, למשל, נראה מצוין באימונים? האם בניון צריך להכניס גם את זה לשיקולים שלו בבניית ההרכב?
לא, מדובר בעניין שבשגרה. הידיעות הנ"ל לא היוו נקודת קיצון בנושא, שכן תקשורת הספורט הישראלית התגייסה בחודשים האחרונים, פחות או יותר מאל"ף ועד ת"ו, למשימה לאומית ממעלה עליונה: להגן על היהלום שלנו מכל משמר. לשמור עליו כשהוא רע, להלל אותו כשהוא סביר, ואלוהים יודע מה יהיה כאן אם וכאשר יהיה ממש טוב, אם יזכיר את השחקן שפעם היה. לאחר ההדחה הכואבת מהגביע, נכתב כי קשה לבוא לבניון בטענות על כך שלא השתתף בדו-קרב הפנדלים, שכן היה מותש; אחרי ההחמצה המפורסמת מול בני סכנין, צוין כי אלון תורג'מן ביקש את הכדור כלומר, תבינו: זה לא שבניון סתם מסר. הוא לא סתם מוסר. תורג'מן ביקש, ועל כן גם הוא אשם. ומה בנוגע לעימות ההוא באותו משחק עם האוהד עימות שאם היה קורה לכל שחקן אחר, היה מוליד תהודה תקשורתית הרבה יותר גדולה? ברוב האתרים הצדיקו את בניון. אפשר להבין אותו. לא בשביל זה הוא חזר ארצה. הוא רגיל לתרבות האנגלית. כל זה כל זה לא מגיע לו.
הבעיה, למרבה הצער, לא מתרחשת רק כשבניון משחק. במובנים מסוימים, היא מחמירה כשהוא בחוץ: כשכוכב נבחרת ישראל לשעבר נפצע וזה קרה לא מעט פעמים העונה התקשורת כולה מציבה חומה בלתי עבירה, מנפחת מצנח ענק ומכסה את הקפטן הירוק, שחלילה לא נדע מה קרה. הפציעה לא מככבת בכותרות הידיעות, לעתים אפילו לא בכותרות המשנה, ככל הנראה משום שבניון עצמו לא היה רוצה שהיא תופיע שם, ואפשר להבין אותו: הרי מדובר באחד השחקנים היקרים ביותר בקבוצה, לבטח המפורסם ביותר, זה שהקהל הכי רוצה לראות, עם חוזה גדול ועתיד גדול לא פחות במועדון אחרי קריירת המשחק. לא, זה לא יעשה לו טוב. אין צורך לציין את הפציעה. אין צורך לציין שהוא בספק למשחק בשבת, או יחמיצו לגמרי. אין צורך לציין שייעדר שבועיים וחצי או חודש. הוא ישחק כשישחק, ולא ישחק כשלא ישחק, וזהו, הכל בסדר, חדל להתעסק בשטויות. אתם מסוגלים לדמיין מקרה דומה מתרחש עם ערן זהבי, נניח, או מאור בוזגלו, או גילי ורמוט? בשאר הקבוצות הגדולות בארץ, כשהכוכב הגדול נפצע אלה החדשות החשובות ביותר. במכבי חיפה, מוטב להצניע.
ב-28 בספטמבר, למשל, שיחק היהלום 59 דקות מול הפועל פתח תקוה. משחקו הבא היה ב-1 בנובמבר, מול הנציגה השנייה של אם המושבות. בין לבין, לא היתה אפילו ידיעה אחת באתרים המובילים על הפציעה שגרמה לו להיעדר קצת יותר מחודש. אחת. היו ויהיו שחקנים שנשמרו על ידי מסקריהם, אבל הרומן שפורח בחודשים האחרונים בין בניון ותקשורת הספורט הישראלית מזכיר יותר את זה של ביבי ו"ישראל היום".
אז עזבו ביקורות. עזבו דברים ספציפיים. עזבו להגיד בוא'נה, יחסית לשחקן כל כך יקר, אחד היקרים אי פעם בכדורגל הישראלי, הוא לא משהו. עזבו את הצלילה מול קרית שמונה, את היעדרותו מדו-קרב הפנדלים הכל כך חשוב (הדבר היחיד שנותר למכבי חיפה בעונה המסויטת הזו) את ההחמצות הרבות, התרומה הדלה, המספרים הרעים, איבודי הכדור העצובים. עזבו את העובדה שבחלק מהמשחקים בהם הוא לא משחק הוא לא יושב ביציע, כמו כולם, אלא ביציע לצד יעקב שחר ואיתמר צ'יזק. עזבו את התהייה האם מכבי חיפה טובה יותר איתו, או בלעדיו. עזבו הכל.
לדרוש מילות ביקורת כנגד יוסי בניון מהעיתונאים המסקרים את מכבי חיפה יהיה ככל הנראה מוגזם. מה שכלל לא מוגזם הוא לדרוש סיקור הוגן ואובייקטיבי, שווה לכל נפש, בין אם היא רובן ראיוס, בניון או עטאא ג'אבר. להוציא טור אולטרה-חשוב של עירד צפריר ב"הארץ" מסוף ספטמבר ידעתם שלכוכב הירוק יש סוכנות לייצוג שחקנים?) זה פשוט לא קורה. לטיפול הזה בכפפות משי באתרוג המטופלן או בטפלון המאותרג יש שתי סיבות אפשריות: כבוד עצום על קריירה אדירה באירופה (כבוד בהחלט ראוי, קריירה בהחלט אדירה), ופחד להעליב, או, חס וחלילה, להסתכסך עם דמות כל כך גדולה במועדון, דמות שאמורה להפוך גדולה עוד יותר עם תום העונה הקרובה או זו שאחריה. עם מי לדעתכם מכבי חיפה בכלל ובניון בפרט ישמחו יותר לעבוד העיתונאי שכותב מה שמבקשים ממנו, או זה שמעדיף לכתוב את האמת? כך או כך, תקשורת הספורט הישראלית צריכה להפסיק לחטוא למקצוע שלה ולהתחיל לסקר את הקפטן הירוק כפי שהיתה מסקרת כל שחקן אחר (כלומר, שחקן אחר שלא יכול לתרום לאינטרסים שלה). זה אומר לא להסתיר מידע אחד, לא לייפות מידע אחר, פשוט להגיש אותו לקוראים, ושהם יחליטו לבד כמה כבוד לתת, כמה לבקר, כמה לשבח.
ונסיים בשאלה היפותטית. תדמיינו רגע שבמקום יוסי בניון, מכבי חיפה היתה מחתימה בקיץ זר סלובני או ברזילאי בן 34, עם רזומה זהה. תדמיינו שהיה מציג יכולת זהה לזו שהציג עד כה היהלום על כר הדשא.
כיצד התקשורת הישראלית היתה מתייחסת אליו?
