"הלחץ במכבי תל אביב היה עצום ולא מובן. כתבו שאין לי לב כי לא הסכמתי לשחק עם זריקה. זה מטורף לחלוטין", אמר פעם קרלוס ארויו בראיון בפורטו ריקו. ברבות השנים, העונה היחידה שלו במכב תל אביב הפכה לאפיזודה נשכחת. חוסר ההתאמה, כך נראה, הייתה עמוקה ומהותית. ארויו אהב את ההנאה שבמשחק. הוא חיפש מקום בו יוכל לעשות קצת כיף על המגרש, ועל הדרך להרוויח מזה כסף. אבל אף אחד לא הכין אותו לפוביית ההפסדים ההיסטרית של מכבי תל אביב. ואף אחד לא גילה לו שתג המחיר שלו 2.5 מיליון דולר - יהפוך את העונה שלו לחובת הוכחה מתמשכת שלא יכולה להיות מקוימת. וחמור מכך: לא גילו לו שמסביבו יוצב אחד הסגלים החלשים ביותר במכבי תל אביב בשנים האחרונות.
הערב (חמישי), אם אכן יתאושש מהפציעה הקלה שספג השבוע, הוא יפגוש את האקסית בפעם השלישית בקריירה. בפעמיים הקודמות הפסיד. אבל גם אם יפסיד בשלישית הערב, זה לא ישנה את העובדות: ליד אליהו הוא ממש, ממש לא מתגעגע. ארויו הוא ללא ספק אחד הזרים המוכשרים שלבשו צהוב-כחול בעשור האחרון, ובאותה נשימה אחד מאלה שלא הותירו חותם ממשי.
אבל הוא לא לבד. לאורך השנים התוודענו ללא מעט 'נשכחים' שעברו במכבי תל אביב. שחקנים מעולים עם טונות של כישרון, כאלה שבקלות היו יכולים להפוך לאגדות מכביסטיות, שאיכשהו, מסיבות שונות ומשונות, לא מצאו את הדרך לתודעה של חובבי הכדורסל בישראל ונבלעו בדפי ההיסטוריה.
אז דיברנו עם שחקני ומאמני עבר במכבי תל אביב, התעניינו אצל עיתונאים, ביקשנו מכולם לדרג ושקללנו את התוצאות לכדי מצעד. קבלו את חמשת השחקנים הכי טובים שכדררו ביד אליהו, ולא זכו לתהילה.
הבהרה: המדרגים הונחו לשפוט את השחקנים על פי יכולותיהם בזמן ששיחקו במכבי תל אביב. כלומר, שחקנים גדולים שהגיעו בגיל מאוחר אחרי השיא לא בהכרח ייכנסו לרשימה.
פאנל השופטים: מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, מולי קצורין, גור שלף, אודי הירש (וואלה! ספורט), שי האוזמן (וואלה! ספורט), ארז מיכאלי (וואלה! ספורט), ערן סלע (ONE), אלי סהר (ישראל היום), אהרל'ה ויסברג (ישראל היום).
השיטה: חמשת השחקנים עם הכי הרבה קולות כלליים עולים לגמר (בלי קשר למקומות בהם דורגו). המיקום בגמר נקבע על פי הדירוג הממוצע של כל אחד.
קיבלו קולות ונותרו מחוץ לחמישייה: מייק מיצ'ל (3), ווילי אנדרסון (3), וויל ביינום (3), טום צ'יימברס (2), זדרבקו ראדולוביץ' (2), קרלוס ארויו (2), תאו פאפאלוקאס (1), ג'ורדן פארמר (1).
קיבלו הכי הרבה קולות: בנו אודריך (8), פרנק בריקובסקי (7), וונדל אלכסיס (6), אלן אנדרסון (6), דונלד רויאל (5)
מקום 5: פרנק בריקובסקי (שיחק במכבי תל אביב בעונת 83/4)
דירוג ממוצע: 3.7
אולי זו העובדה שהחליף את ארל וויליאמס האהוב, אולי זו העובדה שמכבי תל אביב רשמה אז את אחת מעונותיה החלשות בזירה האירופית, אבל בריקובסקי החביב נשכח כלא היה מהזיכרון של האוהדים הצהובים. באותה עת, עזיבתו לא הייתה נראית כמו אבידה גדולה במיוחד. רק לאחר מכן, כשצבר מוניטין כשחקן NBA לגיטימי בשלהי שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90, במכבי תל אביב התחילו להבין מה היה להם בידיים. בריקובסקי הלבן וחסר הטכניקה היה רחוק מלהוות תחליף הולם לארל וויליאמס האימתני, אבל חוכמת המשחק והקשיחות הספיקה לו כדי לייצר קריירה מפוארת לאחר מכן.
לשיאו הגיע בעונת 1995/96, כשהפך לשחקן רוטציה חשוב בסיאטל, והגיע איתה עד לגמר ה-NBA, שם הפסיד לשיקגו ולהוד אווירותו מייקל ג'ורדן, בזמן שמכבי תל אביב המדשדשת עוקבת בפליאה. עבור מי שהעמיד ממוצעי קריירה של 10 נקודות, חמישה ריבאונדים ושני אסיסטים ב-14 עונות ב-NBA, תל אביב הייתה רק תחנה בדרך. ככה זה כשאתה נאלץ לרשת אגדה מכביסטית שהתחברה עמוקות לקהל ביד אליהו. תשאלו את וויל סולומון, שעד היום מתעורר מיוזע בלילות מפלאשבקים ל"שאראס של המדינה". אגב, בסקר שנערך ב-NBA מאוחר יותר ובו נשאלו שחקנים היכן המקום גרוע ביותר ששיחקו בהם, בריקובסקי השיב "יד אליהו" והסביר: "לאנשים שם אין שום מושג בכדורסל".
"פרנק היה בחור חביב ושחקן טוב, אבל קשה לי להאמין שאפילו הוא ידע שהוא יגיע לאן שהגיע", אומר מיקי ברקוביץ', חברו לקבוצה ההיא. "הוא הגיע למכבי תל אביב אחרי שעבר כמה קבוצות באירופה ולא התבלט יותר מדי. מכבי לא הייתה יכולה לנחש שהוא ישתפר כל כך בהמשך הקריירה".
מקום 4: דונלד רויאל (שיחק במכבי תל אביב בעונת 90/91)
דירוג ממוצע: 3.6
למרות שהיה בורג מרכזי בהעפלה של מכבי תל אביב לפיינל פור האירופי, דונלד רויאל מעולם לא זכה בהכרה. למעשה, מדובר בקריירה מפוספסת כמעט מתחילתה ועד סופה. למכבי תל אביב הוא הגיע כשהיה בן 24, אחרי עונה במינסוטה מה-NBA. זו הייתה עונה קשה ורבת תהפוכות. בשל מלחמת המפרץ, נאלצה מכבי תל אביב לנדוד ולארח במשך חודשיים את המשחקים הביתיים במגרש נייטרלי. היכולות האתלטיות הנדירות של רויאל נותרו במידה מסוימת סמויות מן העין, הרחק מיד אליהו החמים, שתמיד ידע להעריך שחקנים מלהיבים מסוגו.
הצהובים הצליחו להשתחל לפיינל פור, שם נרמסו על ידי ברצלונה בערב יום הזיכרון ב-34 הפרש, במשחק שהשכיח כל זיכרון חיובי מאותה עונה. הזר שהגיע יחד איתו למכבי תל אביב, אד הורטון, פרש כעבור שנה עקב מום שהתגלה בליבו. משם, הקללה עברה גם לרויאל. בגיל 28 הוא נאלץ לתלות את הנעליים לאחר שחלה בסרטן, אך בין לבין הספיק לחזור ל-NBA ולמצב את עצמו כפורוורד מן המניין בסן אנטוניו ובאורלנדו. מכבי תל אביב לא באמת הייתה יכולה לעמוד בדרכו חזרה לארצות הברית. אבל לו רק היה נשאר עונה או שתיים נוספות, היה מוזכר כאחד הפורוורדים הטובים שדרכו ביד אליהו.
מקום 3: אלן אנדרסון (שיחק במכבי תל אביב בעונת 2009/10)
דירוג ממוצע: 3.1
אנקדוטה אחת קטנה מתמצתת את הקדנציה הקצרה של אלן אנדרסון במכבי תל אביב, ומקפלת בתוכה את כל הסיבות שבגינן לא הפך לזר אגדי: מיד לאחר אובדן האליפות במשחק הסוער מול הפועל גלבוע/גליל, אנדרסון ארז (לבד) ועזב את ישראל. ככה, סתם. מבלי שטרח להישאר בארוחת סיום העונה המסורתית שארגנה מכבי תל אביב. מבלי שנתן את הדין על כך שתקף את השופט במשחק ההוא, משה ביטון.
זה הספיק לראשי מכבי תל אביב. משעה שעזב כך, בטריקת דלת, לא הייתה עבורו דרך חזרה. על אופציית הארכת חוזהו, שהייתה נתונה בידי מכבי תל אביב, ויתרו מראש. לאלן אנדרסון היה כישרון נדיר. במונחים אירופיים, הייתה לו כל החבילה: אתלטיות, פיזיות, יכולות אחד-על-אחד, קליעה, מסירה, ריבאונד. אבל הראש, אוי הראש. אנדרסון לא רק התנהל בשחצנות. הוא גם לא רק כשל בכל החזיתות במאני-טיים. הוא, הלכה למעשה פילג את חדר ההלבשה של הצהובים, וזה כבר היה מחיר שהצהובים לא היו מוכנים לשלם. היום הוא שווה 22.6 דקות למשחק בקבוצה קצת יותר גדולה ממכבי תל אביב,ברוקלין נטס, אבל הצהובים וודאי לא מתחרטים.
"אם מנתקים את היכולות של אלן אנדרסון מהאופי, מדובר בשחקן יותר גדול אפילו מאנתוני פארקר", אומר גור שלף, שהיה מנהל מכבי תל אביב באותה עונה. "הייתה לו כמות כישרון אדירה. לרגעים הוא היה נראה כמו לברון ג'יימס של אירופה. אבל האופי שלו פגע בו. הוא פשוט לא התאים למערכת דורשת ותובענית כמו מכבי תל אביב. דווין סמית', למשל, פחות מוכשר ממנו בחמש רמות לפחות, אבל הוא נשאר כאן והטביע חותם, כי יש לו את האופי המתאים. הוא מנהיג. הוא קר רוח. הכי רחוק מאלן אנדרסון. אין לי ספק שאם אנדרסון היה מסדר את הראש, הוא היה השחקן הכי טוב באירופה בזמנו. אבל רק עכשיו, כשהוא מבוגר ובשל יותר, הוא התבגר".
מקום 2: וונדל אלכסיס (שיחק במכבי תל אביב בעונת 93/4)
דירוג ממוצע: 2.3
העשור השחור של מכבי תל אביב בשנות ה-90, בו הגיעה להישגים דלים באירופה, לווה במעט מאוד זרים שהצליחו להיטמע במערכת. אחד שדווקא כן עשהזאת, תוך עונה אחת בלבד, הוא וונדל אלכסיס, סמול פורוורד כישרוני ואלגנטי, עם אופי נינוח מהזן שתמיד אהבו במכבי תל אביב. אבל הצהובים לא ידעו להעריך את כמות הכישרון של ה'אייס מן', כפי שכונה אחר כך בקריירה, ושילמה על כך מחיר כבד. עשרות אלפי דולרים בודדים הפרידו בינו ובין הארכת החוזה במכבי תל אביב לשתי עונות, בהן וודאי היה הופך לזר מיתולוגי.
"רצף שמונה העונות של מכבי תל אביב ללא פיינל פור נגרמו, לדעתי, בעיקר בגלל חוסר היכולת לשמור על וונדל אלכסיס", אומר אהרל'ה ויסברג. "הוא היה ה-3 הקלאסי, שייצר צמד נפלא עם דורון ג'מצ'י. עם אלכסיס, הקבוצה לא היתה צריכה ללכת על זרים שנויים במחלוקת כמו נוריס קולמן, באק ג'ונסון וטום צ'יימברס פספוס היסטורי".
מולי קצורין, מאמן מכבי תל אביב באותה העת, מספר ש"היינו רחוקים רק כמה שניות מלהשאיר את וונדל בקבוצה. רלף קליין ואני הלכנו לפגוש אותו בארצות הברית בקיץ, ניסינו לשכנע אותו להישאר אצלנו ולא להתפתות להצעות שקיבל. הוא כמעט השתכנע, אבל רק כמעט".
במקום שיהפוך לאגדה במכבי תל אביב, אלכסיס הלך לגרמניה, ותוך שש עונות מוצלחות הפך מזוהה עם אלבה ברלין. בישראל הא נותר בגדר זיכרון רחוק, זיכרון מתוק אמנם, אבל מלווה בטעם חמצמץ של החמצה.
מקום 1: בנו אודריך (שיחק במכבי תל אביב בעונת 2002/3)
דירוג ממוצע: 2
לשהות במכבי תל אביב יש גם צד אכזרי, ובנו אודריך חש אותו היטב על בשרו. אודריך הגיע למציאות בלתי אפשרית, פחות או יותר, במכבי תל אביב, אחרי התפרקות שושלת מקדונלד-הנפלד-האפמן-פארקר-גרשון, ובגיל צעיר, צעיר מדי מכדי לעמוד בציפיות מרכז מוביל במכבי תל אביב. הוא היה אז בן 20 בלבד, ונחת ביד אליהו כברירת מחדל, רק אחרי שבן ארצו יאקה לאקוביץ' העדיף ת ההצעה של פנאתינייקוס ואילו "סלובני" אחר, אריאל מקדונלד, ערק גם הוא לאתונה.
מהר מאוד אודריך גילה כי המציאות התובענית במכבי תל אביב רחוקה מלהיות כר פורה לכישרונות צעירים כמוהו. התקשורת תבעה מהמאמן דאז דיויד בלאט להוריד אותו לספסל ולהעניק את המפתחות לליאור ליובין, מהלך שאילו היה מתגשם, היה הזוי במיוחד בהתחשב בכיוון שבו הקריירה של שני הרכזים צעדה. אודריך סיים את העונה הקשה במכבי תל אביב עם הרבה ביקורות ובוז, אבל צחק כל הדרך ל-NBA. היום יש לו כבר שתי טבעות אליפות.
"לא תמיד הכישרון הוא זה שמכריע בשאלה אם שחקן יצליח או לא במכבי תל אביב", אומר גור שלף, ששיתף פעולה עם אודריך באותה עונה. "יש הרבה מאוד פרמטרים שצריך לקחת בחשבון לפני כישרון גולמי. האופי, למשל, מאוד לשוב. לדעתי אודריך לא היה חזק מספיק מנטלית כדי לעבור את העונה ההיא בהצלחה. מצד שני, הקשיים במכבי תל אביב חישלו אותו. בלי הקושי שהוא חווה כאן, לא בטוח שהוא היה הופך לאותו שחקן ב-NBA".
