ב-14 במאי 2011 נערך אחד המשחקים הגורליים ביותר של וולפסבורג בעשור האחרון. הזאבים יצאו למשחק חוץ מול הופנהיים במחזור האחרון, כשהם במקום ה-15 עם 35 נקודות, כמו בורוסיה מנשנגלדבאך מהמקום 16 ממנו הולכים למבחנים ואחת יותר מאיינטרכט פרנקפורט, שכבר הייתה במקום ממנו יורדים לבונדסליגה השנייה.
בבוקר המשחק, במלון של וולפסבורג, הבחין המאמן פליקס מגאת כי דייגו הברזילאי חסר לו. התברר שהקשר המצוין, שזכה בגרמניה לכינוי "אגו דייגו" בעקבות המניירות הכוכבניות שלו, הבין שהוא לא הולך לפתוח בהרכב, אז הוא לקח את הרגליים שלו ועזב את המלון בלי ליידע אף אחד. וולפסבורג נותרה עם שישה שחקנים בלבד על הספסל, אבל גם כך הצליחה לנצח 1:3, כשמריו מנדז'וקיץ' כובש צמד.
חשוב לציין שהקרקס הזה קרה עם שחקן שהיה בזמנו ההעברה היקרה בתולדות המועדון (15.75 מיליון יורו) וקיבל שכר מדהים של 6-7 מיליון יורו לעונה. מה שרק העצים את הפיאסקו המדהד. פליקס מגאת, המאמן/מנהל מקצועי הקשוח בעל השיטות הצבאיות והטרור הפסיכולוגי, קנס אותו בחצי מיליון יורו ושלח אותו להשאלה באתלטיקו מדריד. מגאת, שהגיע רק במרץ של עונת 2010/11 למועדון בו זכה באליפות ההיסטורית ב-2008/9 על תקן מושיע בעונה מחרידה, פוטר כבר אחרי שמונה משחקים של העונה הבאה. המאמן, שהתעקש תמיד להיות גם מנהל מקצועי, בנה בסקסוניה התחתונה סגל שיכול היה למלא הרכבים של ארבע קבוצות שונות עם 35 שחקנים בערך. רובם לא ממש ברמה שמתאימה לבונדסליגה, אבל רובם שחקני נבחרות שנרכשו תמורת כסף בתקופתו של מגאת. אפילו היו חשדות כבדים וחמורים מאוד לפיהם המאמן הוותיק וכדורגלן העבר האגדי לקח לכיסו חלק מהכסף מכל העסקאות האלה.
מי שצפה בוולפסבורג ביום שישי האחרון דורסת 1:4 את אחת הקבוצות הטובות באירופה, באיירן מינכן, ראה קבוצה שעברה טרנספורמציה אדירה בתקופה של שנתיים בדיוק. התהליך היה ארוך, אבל את התוצאות שלו החלו לראות לקראת סוף העונה שעברה (ארבעה ניצחונות מששת משחקי הבונדסליגה האחרונים של העונה) ורואים בבירור השנה. מי שעוד היה זקוק להוכחה קיבל אותה ובגדול בפולקסווגן ארנה, כשבאס דוסט וקווין דה ברוין כבשו צמדים והובילו את הזאבים לניצחון הגדול ביותר שלהם בשנים האחרונות. זה היה ניצחון שהגיע בעיתוי מרגש במיוחד, שלושה שבועות בלבד לאחר מותו הטראגי בתאונת דרכים של הקשר האחורי של הקבוצה ושל נבחרת בלגיה הצעירה ג'וניור מלאנדה בן ה-20, שהיה אחד הכישרונות הגדולים באירופה וכבר שיחק וצבר קילומטראז' רציני בוולפסבורג.
בבנייה
אחרי סיום הרומן עם מגאת בצורה ממש לא נעימה לשני הצדדים, מונה לורנץ גינטר קוסטנר למאמן זמני. ב-1 בינואר 2013 הצליחה וולפסבורג להחתים את מאמן נירנברג, דיטר הקינג. המאמן בן ה-50 הצליח לחולל קסמים, לא פחות מכך, במועדון בעל המשאבים הצנועים מדרום גרמניה. לאחר שהשאיר את הקבוצה בליגה בעונת הבכורה שלו, הוביל האיש בעל העיניים הכחולות והמראה קר הרוח את נירנברג למקום השישי והמפתיע מאוד בעונה שלאחר מכן ולעשירי והמצוין מבחינתה ב-2011/12. הקינג הגיע לוולפסבורג לאחר שנבחר על ידי קלאוס אלופס, שבעצמו מונה למנהל ספורטיבי חודשיים לפני כן ומעט לאחר פיטוריו של מגאת.
השניים החלו בתהליך של "ניקיון" הסגל מערימת השחקנים שמגאת השאיר בו ושלא התאימו לרמה של הבונדסליגה. לאחר חצי העונה הראשונה, הבינו בהנהלת וולפסבורג (אליהם עוד נחזור בהמשך) שיש בצמרת המערכת המקצועית אנשים רציניים מאוד שאפשר לעבוד איתם והחליטו לשחרר סכומי כסף גדולים לטובת העברות. איבן פרישיץ' הגיע מדורטמונד תמורת כ-8 מיליון יורו כבר בינואר 2013 וכרכש האמיתי הראשון של הקינג את אלופס. לואיז גוסטבו נרכש מבאיירן מינכן תמורת כ-20 מיליון יורו בקיץ 2013, דניאל קאליג'ורי מפרייבורג הגיע גם הוא תמורת 2.5 מיליון יורו וכמובן שהדובדבן על הקצפת היה רכישתו של קווין דה ברוין. הבלגי, שבילה את 2012/13 כמושאל מצ'לסי לוורדר ברמן, הפך בינואר 2014 לרכש היקר בתולדות וולפסבורג, שהעבירה תמורתו 22 מיליון יורו לצ'לסי. אגב, שחקן נוסף שהשניים צירפו ונראה כמו רכישה מבריקה היה ג'וניור מלאנדה, עליו שילמו ארבעה מיליון יורו לזולטה וארחם הבלגית. לאסונם, הם לא הצליחו להמשיך ולעזור לכישרון הענק הזה לצמוח.
כל אלה הצטרפו לכמה רכישות מבריקות של מגאת (אי אפשר להגיד על האיש שהוא לא מבין בכדורגל, נהפוך הוא), כמו ריקרדו רודריגס, נאלדו, ויירינייה ובאס דוסט, שעדיין צריך להוכיח את עצמו ברמה הזו. את הסגל השלימו שחקני בית כישרוניים במיוחד כמו רובין קנוחה ומקסימיליאן ארנולד. התוצאה של כל הרכש הזה הייתה מרשימה במיוחד: וולפסבורג הייתה לאחת הקבוצות המיוצגות ביותר בגביע העולם בברזיל בקיץ האחרון. בעקבות כך, הקבוצה לא הוציאה כסף על רכש בקיץ וצירפה את ניקלאס בנדטנר שכשל בארסנל כשחקן חופשי, כמו גם את ארון האנט מברמן ואת סבסטיאן יונג המצוין מפרנקפורט. ג'ושוע גילאבוגי הגיע בהשאלה לשנתיים עם אופצית רכישה מאתלטיקו מדריד.
בינואר, ולאחר שוולפסבורג נראתה פשוט נהדר והגיעה בספטמבר-אוקטובר למאזן של תשעה ניצחונות מעשרה משחקים, קיבלו בהנהלת המועדון שוב תיאבון בריא ושברו מחדש את שיא ההעברה היקרה ביותר של המועדון עם 32 מיליון יורו ששולמו לצ'לסי עבור אנדרה שורלה (עם אופציה לחמישה מיליון נוספים בעתיד). אגב, אם אכן ישולמו אותם חמישה מיליון יורו, רכישת שורלה "תפגר" אחרי שיא הבונדסליגה חאבי מרטינס מאתלטיק בילבאו לבאיירן בשלושה מיליון יורו בלבד. בנוסף, וולפסבורג האריכה את החוזה של המגן השמאלי השוויצרי שלה ריקרדו רודריגס עד 2019 וכמעט שילשה את שכרו מ-2.2 מיליון יורו ל-6 מיליון.
בתוך כל ההצלחה והסגל הנהדר הזה, חשוב מאוד לציין מישהו אחד שנמצא ברמה משל עצמו בקבוצה ויש שטוענים גם בליגה העונה: קווין דה ברוין. הבלגי מוביל את טבלת המעורבות בשערים בבונדסליגה עד כה עם 11 בישולים ו-5 שערים, ומקדים את אלכס מאייר, אריאן רובן, תומאס מולר ואריק מקסים צ'ופו מוטינג. הבלגי בעל הבייבי פייס והדימיון המושלם לנסיך הארי, מראה השנה ובגדול למה הוא אחד השמות הלוהטים באירופה כבר הרבה שנים. תצוגת הענק שלו ב-1:4 על באיירן (צמד ובישול) הייתה בסך הכל המשך לעונה שמראה מה הוא שווה באמת.
סגנון המשחק של דה ברוין הוא נעים מאוד לצפייה. אמנם הוא כוכב ואמור להיות לו כבר מעמד כזה, אבל אין לו גינונים כאלה על המגרש. הוא גם עובד קשה ולא מפסיק לרוץ וגם מפרגן ומשחק קבוצתי מאוד, כמו שאפשר היה לראות בשער הראשון שבישל לבאס דוסט למרות שיכול היה לבעוט לבד. גם בגביע העולם בקיץ הוא היה אולי השחקן הטוב ביותר בסגל עמוס הכוכבים של בלגיה. יש לו יכולת פנומנלית לשמור על הכדור, גם תחת לחץ, מסירות חותכות הגנה והוא גם יודע לבעוט עם טכניקה גבוהה מאוד כמו שעשה בליגה האירופית מול ליל השנה באחד השערים הגדולים שהיו באירופה ב-2014/15. אחרי ההצגה מול באיירן, אמר עליו אלופס שהוא יכול להיות שחקן הרכב גם בצד המפסיד, אבל הודיע שוולפסבורג ממש לא מתכוונת לוותר עליו בקרוב. כנראה שגם דה ברוין מבין מה הכוונות של מועדון עם סגל איכותי כל כך שמנחית כוכב בסדר הגודל של שורלה.
אחד המועדונים העשירים בעולם
וולפסבורג הוא מועדון שמחייב הסבר, בכל זאת מדובר בסך הכל ב-69 שנה של מסורת (כלום במונחים גרמניים) ובסכומי כסף גדולים שלא מקובלים לרוב בשיטת ה-50+1 שהונהגה בבונדסליגה. אותה שיטה לפיה 50% ממניותיו של כל מועדון ועוד מניה אחת צריכים להיות בידי הציבור. מכיוון שוולפסבורג היא מועדון חדש שצמח בעיר שהתפתחה מאוחר רק על מנת לשכן את עובדי חברת פולקסווגן והוקמה בשיתוף עם ענקית הרכב, היא (כמו גם לברקוזן) הוחרגה מן הכלל על פי סעיף 7.1.4, שאומר שהחוק לא יחול על מועדונים שיוסדו או נרכשו על ידי חברות לפחות 20 שנה לפני 1 בינואר 1999 ומאז נוהלו והוחזקו על ידי אותן חברות באופן עקבי. על פי ההשערות, 90% מוולפסבורג שייכת לפולקסווגן.
כך נוצר מצב שוולפסבורג היא למעשה אחד המועדונים העשירים בעולם, בין אם תודה בכך ובין אם תנסה להתכחש לכך על מנת לא לשים לעצמה רגליים מול הפייר-פליי של פיפ"א. באופן מעט ביזארי, וולפסבורג היא בעצם גם סוג של בעלים של באיירן מינכן. יצרנית הרכב אאודי מחזיקה ב-9.1% מהמניות במועדון הפאר הבווארי ופולקסווגן מחזיקה ב-99.55% מהמניות באאודי. מבולבלים? פולקסווגן מחזיקה בבעלות גם על כלי הרכב של בנטלי, בוגאטי, למבורגיני, פורשה, סיאט, סקודה, דוקאטי, MAN, סקאניה, ניאופלאן ומחזיקה ב-19.9% מהמניות של סוזוקי.
המחזור השנתי של תאגיד פולקסווגן עמד ב-2013 על סכום צנוע של 197 מיליארד יורו. כך שכסף לא ממש חסר במטה של פולקסווגן בוולפסבורג, וגם שם יודעים שאחת הדרכים הטובות ביותר להעצים מותג ולקבל פרסום בקנה מידה אדיר היא דרך הספורט, ובעיקר דרך ליגת האלופות. לזכותה של ענקית הרכב ייאמר שבינתיים לא השתוללו שם, שמרו על שפיות, הוציאו סכומי כסף גדולים מאוד על מחלקות הנוער, קבוצת הנשים (אלופת אירופה) ולא התקרבו בכלל להוצאה של סכומים כמו ששופכות קבוצות של מיליארדרים אחרות סטייל צ'לסי, מנצ'סטר סיטי, פריס סן ז'רמן, מונאקו לרגע, וכמובן שלא קרוב לסכומים שמוציאות ברצלונה וריאל מדריד. כמו כן, בוולפסבורג כל הזמן טוענים לעמידה בכללי הפייר-פליי של פיפ"א ואומרים שהמספרים שלהם מגבים את זה.
בחזרה לבמה המרכזית
גם אחרי רכישתו של אלוף העולם אנדרה שורלה, וולפסבורג כבר לא תזכה כנראה באליפות השנה. מרחק שמונה הנקודות מבאיירן הוא עדיין עצום ונראה כבלתי ניתן לסגירה. עם זאת, בוולפסבורג שואפים לחזור לליגת האלופות וסביר מאוד להניח שיעשו את זה כבר בעונה הבאה. שם, הזאבים עלולים להיתקל בבעיות רבות, מבחינה מקצועית ומסורתית.
וולפסבורג אמנם עברה את שלב הבתים שלה בליגה האירופית עם עשר נקודות העונה, אבל סגנון המשחק שלה עדיין מותאם יותר לבונדסליגה וקשה מאוד לקבוצות גרמניות להסתגל לכדורגל האירופי. בליגה המקומית רוב הקבוצות משחקות פתוח והתקפי, וכשהן נתקלות בכדורגל טקטי, הגנתי וקשוח, הן מתקשות. בשני המפגשים שלה מול אברטון השנה בליגה האירופית, וולפסבורג הייתה טובה יותר, בחוץ היא הובסה 4:1 ובבית היא הפסידה 2:0. אלו בדיוק הבעיות שמאפיינות קבוצות גרמניות מסוג זה באירופה בשנים האחרונות, בעיות ממנה סבלה אפילו דורטמונד בשנים הראשונות לאחר שחזרה לאירופה. מה עוד שדיטר הקינג מאמן מצוין, אבל חסר כל ניסיון בזירה האירופית.
לכן, ולמרות האפרוריות של הליגה האירופית, הקבוצה מסקסוניה התחתונה תקווה להצליח כבר השנה במפעל כדי לצבור כמה שיותר ניסיון במשחקים באירופה לקראת החזרה לבמה המרכזית בעונה הבאה. מבחינת חומר השחקנים והכישרון, אין ספק שהיא יכולה להיות קבוצת ליגת האלופות לגיטימית ואפילו יותר מזה. במקרה הכי גרוע, אפשר לנצל את המכירות השבועיות של פולקסווגן כדי לצרף עוד כוכב גדול.