ועדת ביקורת
דברים שרואים בסטטיסטיקה: ב-12 הדרבים האחרונים, מכבי הפסידה רק בשניים - כשערן זהבי לא פתח וכשערן זהבי עוד לא היה במכבי.
קהל מכבי תל אביב: שלט לוחמני מדי הונף בשער 11 לפני המשחק ("לשלוט, לרמוס, לרצוח, לדרוס"), אבל הפעם היציעים סיימו את הערב במינימום בלגן. לפני המשחק הבאזז היה עצום, של געגוע עז לדרבי, ושירי השחקנים נשמעו עד ראש העין. ככל שנקפו הדקות זה הפך לפחות ופחות מרגש. לא קל לנצח כל כך הרבה. ציון: 8
קהל הפועל תל אביב: נבלע לרוב בין הקהל הצהוב. תפאורה נהדרת בפתיחה, התנהגות נאותה ומרשימה לאורך הערב. ציון: 7
0:2 למכבי תל אביב בדרבי
פאקו רוצה יציבות
אלבום הדרבי התל אביבי
הבורסה:
עולה: מהראן ראדי מוסיף כל כך הרבה להתקפה של מכבי תל אביב, והבומבה היתה רק בונוס. "חבל שהייתי צריך להוציא דווקא אותו במחצית", אמר פאקו, "אבל מהראן הרשים אותי והוא עוד יקבל הרבה הזדמנויות". כדאי לבאסקי, כי כשראדי ההתקפי על המגרש, שאלת המי-חלוץ הופכת לקצת פחות רלוונטית.
יורד: גילי ורמוט יכול לעשות הרבה דברים מול רוב קבוצות הליגה. מול מכבי, עם הפועל, גם הוא מאוד מוגבל.
ציוץ המשחק:
שלוש הקבוצות הכי טובות בת"א הן מכבי ת"א, המחליפים של מכבי ת"א ואז הנוער של מכבי ת"א. אחרי זה בני יהודה
guy aviezer (@aviezer32) February 2, 2015תמונת המשחק: אתה בא לכאן הרבה?
מעשה שהיה, כך היה
איזה משחק היה קשה יותר - זה, או נגד אשקלון בגביע?
"להיות כן?", שאל פאקו, וענה: "אף אחד מהם".
אף אחד לא היה קשה?
"כל משחק הוא קשה, עד שאתה מראה שיש לך יכולת להשתלט. בשני המשחקים האלה שלטנו, אבל לא הייתי רוצה
".
אתה לא רוצה להעליב את הפועל.
"לא, לא
כל מועדון עובר זמנים קשים, וכרגע הפועל עוברת זמנים קשים, כי אין שם את הפוטנציאל שהם היו רוצים שיהיה. אני בטוח שהם מתכננים לחזור לקבל את ההחלטות הנכונות, החלטות שאתה חייב לקבל כשאתה שקוע עמוק כל כך".
פאקו עוד ניסה לייפות את זה, אבל זה היה אחד ממשחקי הדרבים הכי חד צדדיים מאז הקמת העיר תל אביב. זה לבטח היה הדרבי הכי חד צדדי שהסתיים רק בהפרש של שניים.
עם השריקה לסיום הרגשת את השובע המשמין מצד אחד ואת הייאוש המרדים בצד השני. אוהדי הפועל לא התפרעו, השחקנים האדומים נעלמו במנהרה, ושחקני מכבי התפנו לעשות את מה שהם תמיד עושים אחרי דרבים כאלה לרוץ לקרנבל מול שער 11.
רק שהפעם זה לא היה ממש קרנבל.
הצהובים הגיעו לקראת אוהדיהם, ובקהל אכן נהנו ושרו, אבל השחקנים לא חגגו בעוצמה המוכרת. זה הרגיש כמו Been There, Done That. הם הרימו ידיים, נופפו בבקבוקים, קפצו קצת, אבל השגרה השפיעה. הם נראו כמו הביישנים האלה במסיבה, שזזים בחצי כוח רק כי כולם מסתכלים עליהם ולא נעים.
האוהדים קראו באופן אישי לערן זהבי ולניקולה מיטרוביץ', וגם על EZ7 - שמשלים 10 שעות וחצי בלי שער שדה - ראו את הקורקטיות המחויבת. רק מיטרו, כרגיל, חגג בווליום חזק יותר אפילו מהבעיטות שלו.
"אתם אומרים שזה היה משחק קל, אבל זה היה משחק מאוד קשה. רצנו כל כך הרבה עד שבסוף לא היה לנו כוח לחגוג כמו שאנחנו בדרך כלל חוגגים", תירץ מיטרוביץ' את האפטיות היחסית, וחייך.
למרות החיוך, לא נקנה את נימוק העייפות. במכבי מתרגשים קצת פחות מהניצחונות האלה בדרבים, כי רמת התחרותיות במפגש הכדורגל הכי מעניין בישראל במגמה של צניחה חופשית. בקרוב, אם מכבי תמשיך להיות גדולה כל כך, והפועל קטנה כל כך, הדרבי של תל אביב יהפוך לדרבי של חיפה. מכבי תמיד באנקר, הפועל אולי מפתיעה (בדרך כלל לא). גם בשנות השיא של האדומים, ארבע עונות בלי הפסד, הבאנקר לא צעק כל כך והדרבי לא דעך כל כך. לצהובים יש אתגרים גדולים יותר ומסקרנים יותר - ק"ש וב"ש, ואפילו מול מכבי חיפה; עבור הפועל, כפי שהודה בסיום אלי כהן השריף, הדרבי הוא כבר לא מוקד העניינים.
וגם אתמול, באופן צפוי לחלוטין, זה לא היה כוחות. לא השטות של אפולה אדל הכריעה את המשחק; הוא הוכרע עוד לפני שהחל. היתרון של כל שחקן בצהוב על פני יריבו היה בועט. היעילות של הלחץ לעומת הכלום. זה היה סיירת מול ניירת. הצהובים חיסלו את הפועל בחצי המגרש שלה, ואף אדום לא עבר את החצי, אפילו לא נחיר.
ומכבי לא הבריקה. פה טריק של ראדי ושם בומבה של מיטרו. חוץ מאלו, היו בעיקר החמצות ואיבודים ועדן בן בסט. גם ההגנה הצהובה הראתה כמה רגעי מבוכה שבהם הפועל יכולה היתה לכבוש.
כי מה לעשות, גם במכבי הרגישו את מה שכולם מרגישים. את הבדלי הרמות הבלתי נתפשים הללו. וקשה מאוד לא להיתפס לשאננות כשזו היריבה. ככל שמכבי הורידה את הערנות ונתנה להפועל צ'אנס להפתיע, הפועל היתה חלשה יותר. כאילו מכבי בדקה את הגבול. כמו קריימר שבדק כמה זמן יוכל לנהוג עד שהדלק יאזל, כך בדקה מכבי כמה אפשר לפרק את היריבה מבלי להתאמץ. זה הרגיש כמו אח גדול שמשחק 'הורדות' עם האח הקטן, תוך כדי שהוא קורא עיתון, מערבב את הקפה ומפהק, עד שהוא דופק את היד של הקטן כל הדרך לשולחן. רק כי הוא יכול.
ומול מכבי תל אביב בהחלט אכן עמד ילד קטן.
בדקה התשיעית, הקונצרט של אפולה; בדקה ה-31 מנה כמעט נכנס לאיגייבור בין הרגליים; בדקה ה-37 דודו ביטון, חלוץ, דפק גליץ' בתוך רחבת החמש של הפועל; בדקה ה-41 אוחיון היה פנוי לבד בצד ימין אף אחד לא ראה; בדקה ה-62 צ'קול כדרר עצמו לדעת, והעביר לקולין, שדרבל לאחור גם הוא, והחזיר כדור לאדל, שבעט ליציע. ואלו רק דוגמאות מפתח. במשך כמעט 90 דקות אמש, הפועל תל אביב נראתה כמו הודעת ההתפטרות של ברקוביץ'. כמו מסיבת העיתונאים של רמון. כמו קבוצת פוזבול שנשלטת על ידי אדם שלא הזיז מוט מימיו. כולם ביחד, באותו קו, בלי סיכוי לשום מסירה אמיתית, דופקים את הראש בדשא אולי יפגעו בכדור.
לרוב, הם לא פגעו.
"לא כוחות", הסכים אלי כהן, שריף בלי סוס, בלי אקדח, בלי כובע ובלי דורבנים. "לעובדות אי אפשר להתכחש. הגול הראשון הימם אותנו. הקלישאה 'שער לא מחויב המציאות' קטנה ליד מה שקרה. להתחיל דרבי כזה במינוס זה לא קל, שחקנים פחדו לעבור את האמצע, פחדו מתבוסה".
בהיסטוריית הדרבים - זה המצב בו שתי הקבוצות הכי רחוקות האחת מהשנייה?
"נכון. אף פעם לא עמדתי במעמד כזה", אמר. "זה הפסד דרבי ראשון שלי עם הפועל".
הדרבי זה כבר לא המשחק הכי קריטי להפועל תל אביב.
"בדיוק. מוקדי העונה שלנו יהיו המשחקים האחרים. אנחנו עדיין הפועל תל אביב, וקבוצות יגיעו לסגור נגדנו, ונצטרך לדעת להיות דומיננטיים".
נראה שהשחקנים שלך עדיין לא יודעים לאן לרוץ, שזה עדיין לא זה. כמה עבודה אתה מרגיש שיש לך?
"העבודה כבר נעשית. יש לנו בעיות בהרבה חלקים. אחרי כפר סבא, היום נראנו קצת יותר טוב. צריך עוד לעבוד, צריך הרבה תרגול. נעשה את זה".
אופטימי?
"תמיד. אני אף פעם לא מפחד מעבודה קשה".
אבל לעונה הסדירה רק עוד שישה מחזורים, וגם השריף יודע כמה נוראיים מאבקי הפלייאוף התחתון עם קבוצה שלכאורה לא אמורה להיות שם.
ואז מישהו זרק לניקולה מיטרוביץ' שאולי זה הדרבי האחרון שלו העונה. שאולי הפועל תל אביב תהיה בפלייאוף התחתון.
"זו לא הבעיה שלי", חייך. "לא אכפת לי איפה הפועל תהיה".
לא נורא, מיטרו. עוד דרבי, פחות דרבי. גם ככה הרסתם אותו.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
orenjos@walla.co.il
