מקורות יודעי דבר מספרים שאלירן עטר מאוד חשש לבוא לבית"ר ירושלים בגלל אלי טביב. על פניו, בית"ר היתה הבחירה הכי נכונה עבורו. מכבי חיפה היא קבוצה בנסיגה שלא נגמרת, הפועל תל אביב היא פארסה שלא מסתיימת, הפועל באר שבע היא קבוצה שלא מתחברת, ולכן גם לא ממש זקוקה לו לאור כמות הכוכבים בסגל. בית"ר, על הנייר, הייתה מושלמת עבור עטר. מועדון שחושב מהלב קולט שחקן שמכדרר וכובש מהלב. קבוצה בהתפתחות, עם הרבה פוטנציאל, מקבלת את השחקן שבאמת יכול להפוך אותה לכוח משמעותי בצמרת. שחקן שאוהב להוביל, שצריך להנהיג, שחייב לבלוט, עם סגל שמשווע לכוכב כזה.
הרבה דברים גרמו למועמדות של עטר לבית"ר להפוך למשנית ביחס לקבוצות אחרות. אחת העיקריות שבהן היא הפחד של עטר ממוסר התשלומים של טביב, או בשפה יותר פשוטה הרגלי הניהול של טביב. עטר, שמפסיד לא מעט כסף במטרה להרוויח את חדוות המשחק עם חזרתו לארץ, היה זקוק לחוזה שירכך את המכה. חוזה שישולם באופן בטוח. בתוך תוכו, מספרים, עטר לא האמין שזה יכול לקרות אצל טביב. הוא ידע שמאחורי בית"ר המבטיחה של המנהל טביב מסתתר הבוס אלי טביב, זה שברגעי האמת יאבד הכול ויריב עם כולם, כפי שקרה לו אחרי עונת הדאבל עם הפועל תל אביב המופלאה ההיא. עם עזיבתו/פיטוריו/התפטרותו (כל אחד יכול לראות את אירועי הלילה הזה בצורה אחרת), עטר בעצם חזה את הנולד. הוא ידע שמתחת לאצילי, אזולאי, קלאודמיר, ארסו, דסה, איציק כהן ושאר הבסיס המבטיח שנבט השנה בבית"ר מוכת האירועים והטרגדיות, מסתתר אלי טביב. עוד לא הסתיים חלון העברות של החורף, ופרצופו האמיתי שוב נחשף.
קורצקי עוזב את בית"ר, גיא לוי מגיע במקומו
הרכש בדרך: בית"ר במו"מ מתקדם עם גליינור פלט
מאיפה שלא תתחילו לתאר את אירועי הלילה ההזוי שבו טביב וקורצקי נפרדו, תגיעו לאותה נקודת שפל. אפשר להסתכל על זה דרך ההודעות הרשמיות הסותרות שיצאו במהלך הלילה. הודעות שמכחישות הודעות מכחישות, רק כדי לגלות כמה דקות אחר כך שאין בהן ממש, למעט הארגון הפרימיטיבי והלא חכם שיש היום בבית"ר ירושלים. פעם קורצקי עוזב, אחרי זה קורצקי וטביב ינסו ללבן את הבעיות ביניהם. טעינו, שגינו, סליחה. אהה, לא. בעצם הכול היה נכון.
אפשר וחשוב לא פחות להסתכל על הקרקס הזה דרך העיניים של קורצקי, זה שבשלב מסוים אמר לטביב שאולי עדיף להיפרד ולהתפשר על המשכורות המעטות שנותרו עד לסיום העונה, אחרי שכבר הקבוצה הודיעה ששני הילדים ינסו להתגבר על המחלוקות ביניהם. הרי רק לפני כשבוע קורצקי התנצל בפני טביב, אבל בזמן האחרון מאמן בית"ר לא עומד בלחץ הגדול שכרוך במועדון הזה. הוא משדר פאניקה, למרות שהבעלים לא חייב לו כלום וזכותו לחזק את הקבוצה מתי שירצה. הוא מקרין חולשה, ומעביר אותה לשחקנים (האדום בנתניה היה פועל יוצא של הלחץ המיותר שהפעיל על השופט, כאילו שהוא אשם בחולשה של בית"ר). הוא כועס, ומתחרט. הוא מתנצל, אבל לא אומר את כל האמת. קורצקי הוא מאמן כדורגל טוב שעשה עבודת קודש בבית"ר, אבל בגלל הבעיות האלה הוא לא יכול היה להיות המאמן שייקח את בית"ר צעד קדימה, אחרי עונת הבנייה וההתאוששות. העימות עם טביב רק הקדים את מה שהיה אמור לקרות בקיץ.
רצוי גם לנתח את המקרה דרך גיא לוי, המאמן החדש, זה שתמיד שמרצה נגד אנשי כדורגל שאין להם סבלנות ותמיד אורבים לנבלות שנרקבות בצד הדרך, ופעל במקרה הזה בניגוד לכל נאומיו. אבל אליו עוד נגיע בחודשים הקרובים. אחרי הכל, הגיבור של קרקס בית"ר ירושלים הוא הבוס שלה אלי טביב, שבשנה השנייה שלו במועדון שוב נפרד ממאמן תוך כדי משחקי הליגה. מהפעם הזו כנראה שלא תהיה לו דרך חזרה. שעון החול עד ליום שבו יעזוב את המועדון החל לעבוד, וצריכים לקרות דברים מאוד קיצוניים כדי לעצור זאת. מינוי של מאמן בעייתי כמו גיא לוי הוא לא אחד מהם.
בית"ר ירושלים, בעיקר זו המסכנה של השנים האחרונות, רגילה למחזות כאלה. הבעיה של אלי טביב היא שהיום בבוקר כמעט כל אוהדי בית"ר ואלו שחפצים בשיקומה, כמו ראש העיר, הבינו סופית שהוא לא האיש שיכול להציל את המועדון הזה ולהחזיר אותו לימי הזוהר. טביב כרת ברית לא רשמית עם ארגון לה פמיליה, אבל לא יודע שאנשי לה פמיליה אוהבים את בית"ר לפני שהם אוהבים את עצמם, וזעמם יכול להיות מופנה לכל עבר בשלב מסוים. הלחץ הלא הוגן שהופעל על קורצקי בשבועות האחרונים הוא בעצם תשוקה בלתי נשלטת ולא סבלנית של האוהדים לראות את בית"ר קופצת כבר כיתה. עכשיו כל זה עובר לטביב.
ובצדק. כל המשבר הזה הוא באשמת טביב, למרות הטעיות בהתנהלות של קורצקי. טביב היה אדיש מדי ברגע שהיה צריך להזריק דם חדש בקבוצה, הוא פספס שחקני מפתח שחיכו על המדף והתנהל באותה רמה כמו ההודעות הרשמיות של המועדון. אם בליגה כזו, הוא מחמיץ כל כך הרבה הזדמנויות להיות בפלייאוף העליון, אז משהו בעייתי מאוד בך. בקרוב מאוד, בואך העונה הבאה, טביב יתגעגע לימים בהם היו בטדי 5,000 צופים במשחקי בית. מהר מאוד הוא יישאר עם החברים שלו בלה פמיליה, שגם הם יקלטו במוקדם או במאוחר שזה לא המשיח של בית"ר, ויישארו בבית. עם טדי ריק הדרך למכירת הקבוצה, כולל לחץ מראש העיר, היא קצרה.
וחבל, כי לטביב היתה העונה הזדמנות להוכיח לכולם שהוא מסוגל להנהיג מועדון גדול ולסתור את כל הסטיגמות כלפיו. אבל כאמור, כמו שזרק לפח את עונת הדאבל של הפועל תל אביב, שהגיעה אך ורק בזכות מאמן יוצא מהכלל, כך גם הפעם טביב הוכיח ששיטות העבודה שלו מתאימות לליגות נמוכות ולא למועדונים רציניים. העין החכמה שלו לשחקנים תמיד תהיה שם, אבל ארגון מוצלח צריך הרבה יותר מזה, גם כדי למשוך אליו את השחקנים הנכונים והמאמנים המתאימים. תשאלו את אלירן עטר.
