פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        צדקתם. אין לכם סיבה לדבר על אליפות

        הפועל באר שבע נראתה כמו הפנדל של בוזגלו ושוב הוכיחה שהיא לא ראויה לרוץ עד הסוף. ראיוס העביר את שרביט "השחקן המאכזב של העונה" למליקסון. אורן יוסיפוביץ על מועדון בנסיגה, ועל הפרמיירה הרועשת של אלירן עטר

        צדקתם. אין לכם סיבה לדבר על אליפות

        ועדת ביקורת

        כמה שילמתם? 45-90

        דברים שרואים בסטטיסטיקה:

        1. הפועל באר שבע, לאחר 19 מחזורים -
        2013/14: 44 נקודות.
        2014/5: 35 נקודות.
        אכן, נסיגה.

        2. הפועל באר שבע איבדה נקודות העונה מול הקבוצות שממוקמות 8, 9, 12 ו-14 בטבלה.

        3. בלבול (33.3% הצלחה) צמצם את הפער מסטנוייביץ' (42.2%).


        קהל מכבי חיפה: התוצאות עשו את שלהן, ודווקא במשחק גבה-פרופיל נצפו הרבה מאוד כיסאות ריקים. גם העידוד החל בעדינות יתרה, אך העסק התחמם אט אט, והירוקים שביציע הבינו שאם הגול לא יביא את הטירוף, אז הטירוף יביא את הגול. והטירוף יביא גם את בית הדין… ציון: 8

        קהל הפועל באר שבע: בכמות, קהל החוץ הכי מרשים שדרך בסמי עופר מאז הקמתו. באיכות - היו טובים יותר לפני הפתיחה מאשר במהלך המשחק. ועדיין - היה מרשים מאוד. ציון: 8


        לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        orenjos@walla.co.il


        0:1 למכבי חיפה על הפועל באר שבע

        בוזגלו: "הכדורגל אכזרי". כעס על דובב גבאי

        בניון: "עם הזמן נדע אם אנחנו קבוצה טובה יותר"

        הבורסה:

        עולה: מרקו בלבול, כרגיל עם הצווארון שחומק רק בקצת מהחולצה, גנב כמה חיוכים, הזיז כמה גבות, אך בעיקר היה נראה נינוח לאחר ניצחון הליגה הראשון שלו העונה. זה היה ניצחון ליגה שביעי של מכבי חיפה, וכל השישה הקודמים נחגגו חזק מדי. תגידו מה שתגידו על בלבול - לחסל התלהבות הוא יודע, גם כשהוא לא מנסה. כאחד המאמנים היחידים בליגה שאומרים פחות מאלישע לוי, בלבול - בניגוד לסטנוייביץ' - לא נתן להתלהמות החיצונית להפריע לו להיות בנאלי. והבנאליות שלו, אולי, היא זו שתשאיר את הרגליים של מכבי חיפה במקומן הראוי - הקרקע.

        יורד: שלומי ארבייטמן לא כבש כבר שבעה משחקים רצוף, וגם באלה שכבש, נראה לא מתואם עם חבריו. ואם אחרי 19 מחזורים התנועה-ללא-כדור שלו נראית כך, אז משהו לא טוב קורה שם.

        ציוץ המשחק:

        תמונת המשחק: טרטיאק פינת באג'יו

        מאור בוזגלו שחקן הפועל באר שבע מחמיץ פנדל (ברני ארדוב)
        בוזגלו שולח את הפנדל השמיימה (צילום: ברני ארדוב)

        מעשה שהיה, כך היה

        איזה כיף להיות אלירן עטר, ולא רק בגלל הבלורית שגבוהה יותר מהפנדל של בוזגלו.

        הבחור הגיע לקבוצה שהחלוץ הכי טוב בה הוא ויאם עמאשה, או אלון תורג'מן, או שמעון אבוחצירא - כולם הרי אותו אחד. והוא הגיע דווקא לקבוצה שמיררה לו את החיים יותר מכל אחת אחרת, ועכשיו מאוהבת כאילו לא שרה בגנותו. ואז, כשהוא על הספסל, הוא ו-25 אלף ירוקים אחרים רואה את ויאם עמאשה מחמיץ ממצבים קורצים (אוי ויי בדקה ה-39, למשל), כאילו מרים לעטר להנחתה - רק תיכנס; יותר גרוע לא יכול להיות.

        כבר כשהתחמם בתחילת המחצית השנייה עטר סיפק את הסחורה. קרב הקהלים מימינו ומשמאלו, תנועות הידיים והרגליים המוגזמות, ואם זה לא הספיק, הגיעה תלונה על הנעליים. ואז החליף נעליים, והחליף את חן עזרא, וסמי הצטמרר. רגע הכניסה של עטר למגרש כבר הראה שלא משנה מה מכבי חיפה תרוויח בדיל הזה, הוא בחר טוב. הרי בסרט שנקרא מכבי תל אביב הוא כבר היה, והגיבור הכי גדול שם הוא כבר לא יהיה. במכבי חיפה, לעומת זאת, קבוצה שמשוועת לקצת רוע, הוא יכול להיות מלך.

        העקב הממזרי שהוביל לשער היתרון שנפסל, ההתחרפנות הצווחנית כשגילה שנפסל והרצון לקחת על עצמו את הפנדל המכריע, סיכמו את הסיפור. מכבי חיפה, עד עכשיו גיטרה קלאסית מזדקנת וצפויה, מצאה את הדיסטורשן שלה.

        אלירן עטר שחקן מכבי חיפה (ברני ארדוב)
        רעש. אלירן עטר חוגג (צילום: ברני ארדוב)

        לפרקים, לא היה קל לראות את יוסי בניון. הנה כדור מרגלו פגע בידו, היכן שפעם היה סבסוב מושלם על המקום; הנה כדור המשך שלו מ-7 מטר מידרדר בחולשה על הדשא, היכן שפעם היה ננעץ בין החיבורים; הנה הוא נתקל בעוד שחקן עייף, שפעם היה מדרבל בשכיבה. ועדיין, כפי שהראו החבר'ה של "נבדל", כשהוא בהרכב מכבי חיפה על 67 אחוזי הצלחה; בלעדיו - 21 אחוזים פאתטיים. זה נראה מוזר, כי מעטים המהלכים החיוביים הבולטים שעושה בניון. הוא עדיין מהווה נכס כלכלי ואסטרטגי יותר מאשר נכס מקצועי. אבל אם בניון זוכה להנחות גיל וסטטיסטיקה, מה נאמר על מאור מליקסון?

        מליקסון, בניגוד לבניון, נחת כאן חזרה בפריים של הקריירה. גם באירופה, אפילו בעונה שעברה, הוא נראה נהדר. אז אם פרפר את פולין וצרפת, מה יעשה בישראל - חשבנו? שחקן ותיק שהתמודד מולו בגביע הטוטו הקיץ סיפר שמליקסון הוא השחקן הכי טוב בכדורגל הישראלי, וחכו תראו. אבל 19 מחזורים עברו, ולא ראינו כלום. כלום. פשוט שום דבר. "אני נותן לו את הקרדיט, והוא עובד קשה", אלישע לוי עוד ניסה למצוא נקודות חיוביות. "התקפית, הוא לא מצליח לייצר את מה שהוא יודע ויכול". לא קל ללגיונרים לחזור ארצה, נכון, אבל זו מסתמנת כאחת החזרות הרעות שראינו לאחרונה. איתי שכטר, למשל, נקטל על חצי עונה פושרת בהפועל תל אביב. אבל בחצי העונה הפושרת הזו הוא כבש שבעה ובישל ארבעה. ומליקסון? מה עשה מליקסון?

        הנה רובן ראיוס, למרות ההשמצות עדיין השחקן הכי מוכשר במכבי חיפה - כולל אלו שהגיעו ויגיעו העונה - כבש שער ניצחון חשוב ורץ ליציע הצפוני; הוא שחרר את כל האמוק שהצטבר לו בריאות לאורך חצי העונה המקוללת. השער הזה הביא למכבי חיפה שלוש נקודות. השער הזה יגרום לרגיעה זמנית במערכת הלחוצה כל-כך. אבל יותר מכל, השער הזה הוריד את הספרדי למקום השני בטבלה הזמנית אודות "השחקן המאכזב של העונה". את הכתר השלילי העביר ראיוס אל ראשו של מליקסון, שפתח פער שספק מתי ייסגר.

        בו בזמן, בטבלה הזמנית אודות "הקבוצה המאכזבת של העונה", באר שבע מסתערת בעוז על המקום השני.

        לואי טהא, ג'ון אוגו שחקני הפועל באר שבע (ברני ארדוב)
        אין מה לראות (צילום: ברני ארדוב)

        אדין צוצאליץ' דפק RKO על ארבייטמן, ומכבי חיפה כבר ראתה עוד חורבן בית. דובב גבאי, הבועט הקבוע מהנקודה, ביקש ממאור בוזגלו, הבועט המחליף, לתת לו לקחת את העסק עליו. בוזגלו לא אישר, והפגיז את הכדור לשביל החלב. הרוח הפריעה, אין ספק. הדשא גם. גם ולדימיר סטויקוביץ', שהוכיח לבוזי שיש אנשים שמולם לא מרביצים טראש טוק. אבל בוזגלו החמיץ את הפנדל גם בגלל הבלגן שקדם לו.

        "דובב גבאי לא היה צריך לרוץ לשם", אלישע לוי מצא את האשם. "הוא רק עכשיו חזר, ובוזגלו בעט את כל הבעיטות, וברגע שהוא הלך לשם הוא הוציא את מאור מריכוז. לא אהבתי את זה, ודיברתי איתו. הוא בפירוש לא היה צריך ללכת לשם".

        קחו את האירוע הזה, תוסיפו את עטר-ראיוס ואת התחנונים המעליבים של עדן בן בסט לערן זהבי במחזור הקודם. מאמני ליגת העל, שלום - לא בא לכם קצת סדר? כלום לא מתוכנן? מה כל כך מסובך ב"אתה הבועט הראשון, אתה השני וכן הלאה"? ברוב המקרים שבו שני שחקנים רצים לעבר הנקודה, זה נגמר בהחמצת פנים, או בהחמצה. ועל הפנדל של בוזגלו היה כתוב החמצה.

        הפועל באר שבע של אתמול נראתה כמו הפנדל של בוזגלו, אבל אי-הסדר שקדם לבעיטה הולם את הפועל באר שבע של כל העונה. לא מסודרת, לא מתואמת, לא יודעת מה היא רוצה ולאן היא הולכת.

        על הנייר, ההרכב של אלישע לוי לא נופל מאף הרכב בארץ (ונכון, הבלמים הפותחים פצועים, וזה לא קל). אבל אתמול, הקבוצה יצאה מהמרוץ מוקדם מדי - שוב. רק צירוף מקרים מופרע מדי יחזיר את הקבוצה הזו למאבק האליפות, והאמת - מדובר במאבק שהיא לא ראויה לו. כשקבוצה כזו מסרבת להכריז במשך שנתיים על המטרה הטריוויאלית שמונחת לה מול העיניים, ככה העסק נראה. כשקבוצות פוגשות את מכבי תל אביב, הן רואות מועמדת לאליפות מול הפנים. ובאר שבע? קבוצה שאפשר לנצח. בבית, בחוץ, בכל מצב. מה שבאר שבע מסרבת לשדר, משדר חזק לכל היתר (לחטוף שלישייה מהפועל תל אביב של דומב? באמת?).

        בינתיים, באר שבע לא מדברת על אליפות ולא משחקת על אליפות. ובניגוד למה שאנשים שם מנסים למכור, זה מאוד-מאוד מאכזב. בסיום המחזור עלולה באר שבע להיות קרובה יותר למקום הרביעי מאשר לראשון. קרובה יותר ללסיים בלי כלום מאשר לסיים עם הכול. "אנחנו לא מסתכלים על אף מקום", סיכם אלישע, "אנחנו מסתכלים על עצמנו".

        והאמת? אין הרבה מה לראות.

        שחקני מכבי חיפה חוגגים (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)