בתקציר: ה-1:1 בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב. למה? תקראו עד הסוף ותבינו.
בתחילת שנות ה-90 הגיעו לישראל זרים איכותיים מרחבי ברית המועצות לשעבר. אחד מהם היה ייבגני שאחוב. הוא היה חלוץ דומיננטי בליגה הסובייטית ואף נבחר למלך השערים שלה ב-1988 עם 21 כיבושים. שאחוב עבר בדרך גם בקייזרסלאוטרן, אך מסלול הקריירה הוביל אותו לחפש פרנסה בישראל. השבוע הוא סיפר: "לא חשבתי שאשאר בישראל יותר משנה-שנתיים, באתי להתפרנס ולהרוויח כסף אבל התאהבתי במדינה ובחיים כאן. מהר מאוד הבנתי שזה הדבר הטוב ביותר שאוכל לתת לילדים שלי".
את מרבית שנותיו עשה במכבי פתח תקוה, ולאחר מכן ניסה את מזלו במכבי יפו ובמכבי יבנה. בסיום הקריירה הפך לעוזר מאמן בפתח תקוה וביבנה והחל להשתקע כאן, עד שיום אחד הודיעו לו ממשרד הפנים כי לא יקבל אזרחות בישראל.
שאחוב סיפר השבוע: "זאת הייתה מכה בשבילי. הילדים שלי כבר גדלו כאן ושיחקו במחלקת הנוער של מכבי פתח תקוה. סרגיי הגדול בן 15 וייבגני בן ה-11, שכל חייו היה כאן לא ידע כמעט מלה ברוסית, רק עברית. ברגע שאמרו לי שלא אקבל אזרחות החלטתי לעזוב, לא הייתה ברירה. זה כאב לי תקופה ארוכה, אבל זה חלק מהחיים".
הבן הקטן הוא ייבגני שאחוב ג'וניור, היום בן 24. עם חזרתם לאוקראינה, ייבגני ג'וניור החל לשחק במועדון בו אביו פרח כשחקן באוקראינה, דנייפרפטרובסק. שאחוב ערך את הבכורה בדנייפרו כבר ב-2007, כשהיה בסך הכול בן 17. ב-2010 יצא לתקופת השאלה בארסנל קייב וב-2012 לעוד אחת. כשחזר לדנייפרו, כבר הפך לשחקן סגל לגיטימי. הקשר לא הצליח לתפוס מקום של קבע בהרכב עמוס שחקני הרכש של הקבוצה, אותה אימן חואנדה ראמוס.
לאחר נדנדה של מספר עונות, הגיע במאי האחרון לדנייפרו מאמן הנבחרת לשעבר מירון מרקביץ', והיחס לשאחוב ג'וניור השתנה. בשנה האחרונה הוא הפך לשחקן משמעותי בקבוצה, ממועדוני הפאר באוקראינה. שאחוב רשם העונה 10 הופעות ליגה עם שלושה שערים ושני בישולים, ושבע הופעות בליגה האירופית. כמו כן, הוא שיחק עם דנייפרו בליגה האירופית, ייצג את אוקראינה הצעירה ובספטמבר האחרון זומן לסגל הנבחרת הבוגרת, אך לא שותף במשחק הידידות נגד מולדובה ובמשחק מוקדמות יורו 2016 נגד סלובקיה.
השבוע הצלחנו להשיג את שאחוב ג'וניור. הליגה באוקראינה בפגרה, והוא נסע למחנה אימון באבו דאבי. כשנשאל איך נכנס לאבו דאבי עם חותמת של ישראל על הדרכון הוא ענה בעברית: "אתה משוגע? יש לי כמה פספורטים. איפה שיש ישראל בפספורט, לא מתקרבים למקומות האלה. בשביל זה יש פספורט אחר".
אם באבו דאבי היו יודעים שגדלת אצל הלוזונים היית בבעיה?
"בכל מקום שיידעו שגדלתי אצל הלוזונים זאת בעיה" (צוחק).
אתה עוד זוכר את ישראל?
"בטח, זה הבית שלי. היא תמיד תהיה הבית שלי וחלק ממני. כל כך היה לי טוב בישראל והיה עצוב לי שעזבנו. כבר הייתי בן בית בפתח תקוה. גם אבא היה מאוד עצוב אז. העברית שלי בסדר?"
מצוינת, כאילו לא עזבת.
"כן, כמעט לא יצא לי לדבר עברית מאז שעזבתי, רק קצת. אני זוכר הכול, את המגרש בפתח תקוה, את המאמנים וכל מי שעזר לי בדרך. אני זוכר את כל השחקנים אז, כמו רביבו, נמני, ברקוביץ'. כילד הכי אהבתי את ראובן עטר. מה שהוא היה עושה אף שחקן לא יכול היה לעשות".
בעבר דיברו על כך שאולי תבוא לשחק באחת הגדולות בישראל.
"בשנה שעברה לא שיחקתי והמאמן ראמוס לא האמין בי כשחקן הרכב. ביקשתי מהסוכנים שלי ללכת לאחת הקבוצות הבכירות בישראל, אבל זה לא הסתדר. קל יהיה לי להסתדר בגלל העברית והאהבה שלי לישראל. אני מאמין שבעתיד, כשתהיה הזדמנות, בעזרת השם, אני אחזור לארץ לשחק באחת הקבוצות הגדולות. רק אלוהים יודע אם יסתדר, אבל זה משהו שאני רוצה שיקרה. הייתי מוכן לשחק בחצי מהכסף שאני מרוויח וגם בעתיד, זה משהו שאני צריך לעשות בשביל עצמי".
אבא שלך אמר שפגשת את גיא לוזון.
"אני זכרתי את גיא לוזון. כשהייתי קטן הוא היה מאמן בנוער ואני עוקב אחריו. פגשתי את גיא כשאימן את הנבחרת הצעירה של ישראל, שיחקנו נגדם בקייב ואני ואבא שלי הלכנו לחדר של המאמנים ודיברנו על כל השנים בישראל ואיזו תקופה זאת הייתה. אני זוכר את עופר פביאן שעזר לו תמיד, הוא אימן את אח שלי הגדול. אני עוקב אחרי גיא גם בבלגיה ועכשיו ראיתי שחתם באנגליה. זה מדהים לבוא מישראל וממכבי פתח תקוה ולחתום כמאמן באנגליה, נשמע לא אמתי. הייתי אוהד אז של מכבי פתח תקוה, עד היום אני זוכר גם את ההרכב: צופין, מגמאדוב, בן יוסף, אימסעיל עמר, גיא יצחק, אסי טובי, גולן מלול. הייתה קבוצה טובה, הייתי אוהב לראות אותם וללמוד מהם".
אתה יודע, העובדה שעדיין לא שיחקת דקה בנבחרת הבוגרת של אוקראינה מאפשרת לך לשחק בנבחרת ישראל אם תוזמן.
"דיברנו על זה, אבל חשבתי שאם שיחקתי בנוער או בנבחרת הצעירה אני כבר לא יכול לשחק בנבחרת ישראל. אולי אני טועה. אם תגיע הצעה לשחק בנבחרת ישראל, אני לא יודע מה אעשה. זאת שאלה קשה מאוד. אם תהיה הזדמנות, לפעמים עדיף לשחק איפה שרוצים אותך. זאת לא שאלה פשוטה, קשה לבחור במצב כזה. אוקראינה היא המדינה שלי ואני הרבה שנים כאן. אני אוהב את אוקראינה, אבל הכול יכול לקרות בחיים".
אתה עוקב אחרי שחקנים ישראלים והליגה כאן?
"כן, תמיד. עם דמארי שיחקתי בפתח תקוה, נאתכו כוכב בצסק"א ואני עוקב אחריו, יש את רפאלוב בבלגיה. עקבתי כל השנים אחרי ברקוביץ', רביבו ובניון. בכל גול שלהם שמחתי והיו לי חברים שלא הבינו למה. רואים שאני מתעניין בליגה ישראלית וצוחקים".
שואלים אותך על המצב בישראל ואיך זה שהיית שם?
"כן. אנשים לא מבינים מה קורה כי לא היו שם. אני מסביר להם שזה לא כמו שזה נראה. בשלוש שנים האחרונות שלי בישראל הייתה תקופה קשה, אבל צריך להיות בישראל כדי להבין שיש בעיות ובכל זאת, זה הרבה יותר טוב ממקומות אחרים. הרגשתי טוב ואף פעם לא פחדנו".
רוצה לומר משהו לסיום?
"קודם כל, שמאוד נהניתי. היה כיף לדבר עברית ולשמוע מישהו מישראל. חשוב לי שתגיד תודה לכל האנשים שעבדו איתי בילדות. נסעתי בלי לומר תודה רבה ושלום לאנשים במכבי פתח תקוה. העברתי חלק נכבד מהחיים שם והם נתנו לי הרבה. חלק גדול ממי שאני כשחקן וכבן אדם הוא בזכותם".
תקלות בטדי
בהפסקת המשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב ביום ב' נשמעה בטעות התראת אש במשך דקה, כשאחריה גם ההודעה "התראת אש, נא לפנות את האיצטדיון" במשך מספר פעמים. אנשים אשר שהו ביציע המערבי באיזור דוכני המזון של טדי במהלך המחצית ושמעו את ההודעה, הלכו בבהלה אל עבר דלתות היציאה, כאשר המאבטחים פתחו אותן וכמה מאות אוהדים יצאו החוצה. בפועל, התברר כי מדובר בתקלה טכנית ולאחר מכן אף הכרוז התנצל עליה.
מאוחר יותר התגלה כי לו התראת האש הייתה אמתית, מרבית יושבי היציע המזרחי לא היו שומעים אותה, כמו גם אוהדי הפועל תל אביב ביציע הצפוני. לא מעט אוהדים שישבו ביציע המזרחי הבינו דרך התקשורת על אירועי המחצית ולא הבינו כלל על מה מדובר. ביציע המזרחי ההתראה כמעט לא נשמעה. מתוך 20 אנשים אותם שאלנו מהיציע, חמישה בלבד שמעו משהו בכריזה אבל לא הבינו מה בדיוק נאמר.
זה לא מפתיע. מערכת הכריזה בטדי מביכה כבר שנים, בכל טקס, בכל נגינת המנון ובכל וריאציה אפשרית בה נאלצים להשתמש בה. האצטדיון עבר פעמיים שיפוץ, נבנו יציעים חדשים, אך עדיין אין פתרון למערכת הכריזה הרעועה.
וזה לא הכול. לפני שלוש שנים, כאשר נקבע כי גמר היורו לנבחרות צעירות בקיץ 2013 ייערך בטדי, זה קרה לאחר שבירושלים הבטיחו כי יסיימו עד לפתיחת הטורניר את בניית האצטדיון, כולל קירוי היציע הדרומי. משלא הצליחו לעשות זאת, טענו אז בעירייה כי ישנו עיכוב בהגעת משלוחים מחו"ל. בפועל, שנה וחצי אחרי כן, היציע הדרומי עדיין פתוח ולא מקורה. מעבר לכך, גם הכיסאות הישנים ביציע הצפוני נשארו ולא הוחלפו כפי שהובטח.
כאשר בית"ר ירושלים הגישה בקשה לפני מספר חודשים להפוך את את החלק העליון של מרכז היציע המזרחי ליציע עמידה (למנוע שבירת כיסאות), העירייה סירבה וטענה כי זה לא אסתטי. זה נשמע קצת מצחיק ביחס לאדישות בנוגע לדברים שצויינו כאן. אם ניר ברקת באמת רוצה את גמר הגביע ואת הנבחרת בטדי ולא בחיפה, הגיע הזמן שהאצטדיון יהיה ברמה שמזכירה את "סמי עופר".
תגובת עיריית ירושלים
"התקבלה התראה על שריפה שנבעה מפליטת עשן באזור הדרומי של האצטדיון, שהתבררה כהתראת שווא. ככלל, ההתראה על שריפה אינה כללית לכל האצטדיון, אלא מחולקת בהתאם לאזורים ועל כן לא נשמעה ביציע המזרחי.
"אצטדיון טדי עבר שיפוץ נרחב לקראת אירוח אליפות אירופה לנבחרות צעירות ואירועי המכביה בקיץ 2013, ומלכתחילה לא דובר או תוכנן על סיום קירוי היציע הדרומי לפני אירועים אלו. ההחלטה על השלמת הקירוי טרם התקבלה וברגע שיוחלט להשלים את הקירוי , העירייה תודיע על כך.
"הדרישה להפוך חלקים מהיציע המזרחי ליציע עמידה אינה רלוונטית ועומדת בניגוד לדעת אנשי המקצוע והביטחון. בנוגע למערכת ההגברה באצטדיון - בזמן הקרוב תתבצע בדיקה מחודשת, שתבחן האם היא מספקת מענה קולי ראוי לכל חלקי המגרש.