1. קרלוס טבס (יובנטוס) 13
2. פאולו דיבאלה (פאלרמו) 10
-. מאורו איקרדי (אינטר) 10
-. גונסאלו היגואין (נאפולי) 10
כך נראית טבלת מלך השערים בליגה האיטלקית נכון לעכשיו. ארבעה ארגנטינאים צועדים בראש.
מעולם לא הוליכו ארבעה זרים מאותה מדינה את רשימת המבקיעים בסרייה A. לארגנטינה היו שני נציגים בטופ 4 ב-1962 (מאנפרדיני וסיבורי), 1995 (באטיסטוטה ובאלבו) ו-2001 (קרספו ובאטיסטוטה). שניים, לא יותר.
לפני 14 שנה, היה זה הרנן קרספו שזכה בתואר הקאפוקנוניירה (מלך השערים). מאז, איטליה מחכה למלך ארגנטינאי חדש, שככל הנראה יוכתר העונה. לכבוד הסיטואציה המיוחדת הזו, קבלו את דירוג חמשת הסקוררים (חלוצים בלבד; דייגו מראדונה מחוץ לתחום) הארגנטינאים הגדולים שהיו בליגה האיטלקית הבכירה. עם פורץ הדרך חוליו ליבונאטי, המתאזרח האגדי ריימונדו אורסי ואלוף אירופה דייגו מיליטו, הסליחה.
5. אנטוניו אנג'לילו
שערים: 101
משחקים: 252
שנים באיטליה: 12
קבוצות: אינטר, רומא, מילאן, לצ'ו
שיא אישי: מלך שערי הליגה בעונת 1958/59 (33 שערים)
ב-1957 הוא היה שחקן הרכש היקר בעולם. אינטר שילמה 30 אלף ליש"ט לבוקה ג'וניורס כדי לצרף את חלוץ נבחרת ארגנטינה בן ה-20, שהיה בכלל קשר במקור ושנה לאחר מכן כבש 33 שערים ב-33 משחקים (כולל חמישייה נגד ספאל), באחת העונות האישיות הגדולות שידעה הליגה האיטלקית. אף שחקן לא הגיע לכמות הזו מאז (לפני כן היה רק גונאר נורדאל עם 34 שערים ב-1950/51) וקשה להאמין שזה יקרה בעתיד הקרוב.
"יצירתי, חכם, בלתי ניתן לעצירה", תיארו אותו ב"גאזטה". לצערו של אנג'לילו, הוא השתייך לנראזורי רגע לפני שהפכו ל"גראנדה אינטר". הוא הספיק לשחק שנה אחת תחת שרביטו של הלניו הררה וגם צורף לנבחרת איטליה, אך סבל מבעיות אישיות ונפלט מאינטר ב-1961 אחרי שבילה במועדון לילה עם דוגמנית מפורסמת והכעיס את מאמנו. הוא שיחק ארבע שנים ברומא, המשיך ללצ'ו, לקח אליפות ראשונה ויחידה בקריירה עם מילאן וסיים בגנואה מהליגה השנייה, אבל עונת השיא מאינטר לא שוחזרה. חבר אחד מכנופיית "המלאכים עם הפנים המלוכלכות", מקדים אותו בדירוג.
4. אבל באלבו
שערים: 117
משחקים: 253
שנים באיטליה: 13
קבוצות: אודינזה, רומא, פארמה, פיורנטינה
שיא אישי: סגן מלך שערי הליגה בעונת 1994/95 (22 שערים)
אבל באלבו תמיד נחשב לסקורר אמין בעל תזמון מצוין. לצערו, התזמון של הקריירה שלו היה פחות מוצלח והותיר אותו לעד בצלו של גבריאל באטיסטוטה. הוא לא היה מהיר או טכני במיוחד, ממש לא ספקטקולרי כמו חלוצים אחרים באותה תקופה (למרות כמה שערים אדירים ממרחק ברגל ימין) ומעולם לא נהנה ממעמד של כוכב. חלוץ מהזן הישן. כזה שיעשה הכול כדי לשים את הכדור ברשת.
באלבו נגח מצוין, ידע להתמקם היטב ברחבה ואחרי ארבע שנים של עליות וירידות עם אודינזה, קפץ כיתה ונרכש על ידי רומא. אחרי מלכות שערים עם 22 כיבושים במדי אודינזה בליגה השנייה, הוא סיפק את אותם מספרים ב-1994/95 גם בליגה הבכירה, וכמו תמיד, ראה רק את הגב של באטיגול. בגיל 32, אחרי חמש שנים רצופות של יותר מ-13 שערים לעונה, עבר לפארמה וזכה עמה בגביע האיטלקי ובגביע אופ"א, המשיך לפיורנטינה (לצד באטיסטוטה) וחווה נסיגה טבעית ברמתו, לפני ששב לרומא כדי להיות נער פוסטר בעונת האליפות ב-2000/01. אליפות בה כיכב... נו, אתם יכולים כבר לנחש לבד.
3. הרנן קרספו
שערים: 153
משחקים: 340
שנים באיטליה: 14
קבוצות: פארמה, לאציו, אינטר, מילאן, גנואה
שיא אישי: מלך שערי הליגה בעונת 2000/01 (26 שערים)
הקאפוקנוניירה האחרון של לאציו, הקאפוקנוניירה האחרון של ארגנטינה. הטורניר האולימפי ב-1996, בו היה מלך השערים עם שישה כיבושים, העלה את הרנן קרספו על המסלול מריבר פלייט לפארמה. חצי השנה הראשונה שלו באיטליה הייתה איומה. הרשת לא זזה, האוהדים התייאשו והתקשורת לא ריחמה, אבל קרלו אנצ'לוטי המשיך להאמין בו וקיבל ממנו 12 שערים בעונת הבכורה, בסיומה פארמה הייתה סגנית האלופה. הרגע המכונן של התקופה הגיע לאחר הצמד לרשת קליארי במרץ 1997, אז כבש את השני במספרת נפלאה ולראשונה זכה לתשואות מהאוהדים באניו טארדיני. הוא עצמו לא האמין. "הקהל שרק לי כי לא כבשתי וקראו בוז לאנצ'לוטי שהמשיך לתת לי לשחק", תיאר אז, "ופתאום הכול השתנה. לא האמנתי שהם מריעים לי". מחורר רשתות סדרתי נולד בסרייה A.
קרספו שמר על הסטטיסטיקה בעונה השנייה, ובשלישית כבר הצעיד את פארמה לזכייה בגביע וכבש את הראשון ב-0:3 על מארסיי בגמר גביע אופ"א. סקורר קטלני עם בעיטה אדירה, סיבוב חד וחוש ריח מפותח. כמו אנג'לילו וסיבורי, גם הוא ניפץ את שיא ההעברות, רק ברמה אחרת לגמרי. לאציו שילמה כ-35 מיליון ליש"ט לפארמה ולמרות אובדן האליפות קיבלה תמורה ממלך השערים שהבקיע 26 שערים. לאחר מכן לאציו הסתבכה כלכלית וקרספו הכיר את הצד הפחות נעים של המקצוע - הפציעות. הוא סבל מפציעות חוזרות בשנים שלו באינטר וצ'לסי, לפני ששב לשתף פעולה עם אנצ'לוטי במילאן ורק נס בלתי נשכח של ליברפול מנע ממנו להיזכר ככוכב של גמר ליגת האלופות 2005. ב-2006/07 חזר לאינטר וכבש שלושער לרשת לאציו, כדי להבטיח לנראזורי אליפות מספר 15 ולעצמו סקודטו ראשון באיטליה. את הקריירה, כמה סמלי, הוא סיים בפארמה, כמלך שערי המועדון בכל הזמנים (94 שערים).
2. אומר סיבורי
שערים: 147
משחקים: 278
שנים באיטליה: 12
קבוצות: יובנטוס, נאפולי
שיא אישי: מלך שערי הליגה בעונת 1959/60 (28 שערים)
קבלו את "מראדונה של שנות ה-60'", הצלע הכי מוצלחת של שלישיית "המלאכים עם הפנים המלוכלכות". כמו אנג'לילו, גם אומר סיבורי נחת באיטליה אחרי הזכייה של ארגנטינה בקופה אמריקה 1957. אנג'לילו עבר לאינטר, הומברטו מאסצ'יו לבולוניה וסיבורי הנמוך (בסך הכול 1.63 מטר) נמכר מריבר פלייט ליובנטוס. הגברת הזקנה שברה את שיא ההעברות של אינטר ואנג'לילו עם 91 אלף ליש"ט עבור החלוץ בן ה-21, כשחלק מהכסף סייע להשלמת בניית אצטדיון מונומנטל.
ההגעה של סיבורי רוממה את יובנטוס, וכבר בעונת הבכורה שלו הוא זכה עם הגברת הזקנה באליפות. לאחר מכן הוסיף עוד שני תארי סקודטו, שני גביעים ובחירה יוקרתית לשחקן השנה באירופה ב-1961. במשך שבע שנים רצופות כבש סיבורי לפחות 13 שערים, כשבתווך עשה את המעבר השגרתי בזמנו מנבחרת ארגנטינה לנבחרת איטליה. סיבורי התמחה בהבקעת שערים וירטואוזיים, נחשב למכדרר בחסד עליון עם רגל שמאלית קסומה והיה השחקן הטוב ביותר באיטליה במשך עשור שלם. גם את נאפולי, אליה עבר אחרי סכסוך עם המאמן הריברטו הררה, הוביל למאבק על האליפות, לפני שסיים את הקריירה ב-1969 בצורה יוצאת דופן שהתאימה לאופיו המוחצן - עם כרטיס אדום נגד לא אחרת מאשר יובנטוס. סיבורי הלך לעולמו לפני כעשור, אך מקומו בהיכל התהילה של יובנטוס (מקום חמישי ברשימת המבקיעים של כל הזמנים) ושל הליגה האיטלקית מובטח לעד.
1. גבריאל באטיסטוטה
שערים: 184
משחקים: 314
שנים באיטליה: 12
קבוצות: פיורנטינה, רומא, אינטר
שיא אישי: מלך שערי הליגה בעונת 1994/95 (26 שערים)
איך אפשר לבחור אחרת? האליל הבלתי מעורער של פיורנטינה, מלך שערי המועדון בכל הזמנים ו(עדיין) מלך השערים ההיסטורי של נבחרת ארגנטינה. לאחר שכבש שישה שערים והצעיד את האלביסלסטה לזכייה בקופה אמריקה 1991, גבריאל באטיסטוטה נטש את המולדת לטובת איטליה. בעוד בארגנטינה הספיק לשחק בניואל'ס, ריבר פלייט והיריבה המושבעת בוקה ג'וניורס, איתה זכה באליפות כמלך השערים, בארץ המגף מצא החלוץ המחונן בית אמיתי. הוא התאקלם היטב בפירנצה, נותר נאמן לקבוצה גם כאשר ירדה לסרייה B, סייע לה לחזור וכך הפך לדמות הכי מזוהה עם המועדון. הפנים של פיורנטינה בשנות ה-90'.
אחרי מלכות השערים ב-1994/95, באטיגול הביא לפיורנטינה גביע ראשון אחרי 21 שנה והצעיד אותה למפעלים האירופיים, עד להופעת הבכורה בליגת האלופות. בארבע מתשע העונות שלו בסגול הפציץ באטיסטוטה מעל 20 שערים וחגג עם שליפת מכונת הירייה. הוא הציג משחק ראש משובח, הבריק בימין והרעיד רשתות בשמאל. מתוך הרחבה או מחוצה לה. בפנדלים וגם בכדורים חופשיים. הנוכחות שלו הרתיעה את הקשוחים שבבלמי הליגה האיטלקית. זו הייתה דומיננטיות מוחלטת. למעשה, לאורך כל ההיסטוריה רק גונאר נורדאל מחזיק בממוצע הבקעות טוב יותר בסרייה A. לצערם של אוהדי פיורנטינה, בשנת 2000 הגיעה הפרידה מהאליל הארגנטינאי, שאת הסקודטו היחיד שלו גרף דווקא כשחקן רומא, כולל שער ניצחון מרהיב לרשת האקסית האהובה. אך למרות האליפות כשחקן הג'אלורוסי והקדנציה הקצרה לאחר מכן באינטר, הלב של באטיגול נותר בפירנצה. הדמעות שזלגו כאשר נבחר להיכל התהילה של פיורנטינה לפני כשלושה חודשים, סיפרו את כל הסיפור.