גמרי החטיבות שהתקיימו ביום ראשון החולף היו מנוגדים: ב-NFC התחולל מאבק גדול בין שתי קבוצות נהדרות, מה שהוביל למשחק מותח ולסיום דרמטי. ב-AFC לעומת זאת, אינדיאנפוליס נותרה חסרת אונים מול הפטריוטס והמשחק הוכרע כבר בתחילת המחצית השנייה. כמו בשבוע שעבר, גם הפעם נציג מאצ'-אפ מרכזי מכל משחק שלהכרעה בו הייתה חשיבות ניכרת על תוצאת הסיום.
סיאטל גרין ביי
המאצ'-אפ: הגנת הפאקרס מול התקפת הריצה של הסיהוקס וראסל ווילסון
ההגנה המעולה של סיאטל (מקום ראשון ביארדים, נקודות ויארדים בממוצע למשחק, DVOA ומה לא בעצם) פגשה בהתקפה המעולה של גרין ביי (מקום ראשון על פי DVOA ובנקודות למשחק, טופ 6 בשאר המדדים המובילים). שתי היחידות הללו די איזנו זו את זו ולכן המאצ'-אפ המכריע היה בצד השני.
הגנת הפאקרס הייתה ממוצעת העונה בבחינת המדדים השונים, מורכבים יותר או פחות: מקום 16 על פי DVOA, כאשר הגנת הריצה חלשה יותר (מקום 23) מהגנת המסירה (מקום 11). ביארדים ונקודות למשחק, סך הכול יארדים ונתונים פשוטים יותר דומים היא דורגה במקומות 12-16. מולה הסיהוקס הציגו את משחק הריצה הטוב בליגה (מקום 1 על פי DVOA, 172 יארד למשחק, 5.3 יארד לנשיאה!) בראשות מרשואן לינץ' והאיום הקבוע של קוורטרבק נייד עם ווילסון. החולשה היחסית של הגנת הריצה של גרין ביי הביאה את צוות האימון לבצע שינוי במהלך שבוע החופש (שבוע 9), שכלל את הסטת קליי מת'יוז המצוין לעמת הליינבקר הפנימי. בכך הרוויחו הפאקרס עוד מקום לפאס ראשר יחד עם ג'וליוס פפרס והעניקו גמישות ומהירות גבוהה יותר לחוליית הליינבקרים מול הריצה. בפועל, השינוי לא תרם לשיפור משמעותי (בחצי השני של העונה דורגה הגנת הריצה במקום ה-20 לפי DVOA).
מה קרה על הדשא?
בתחילת המשחק נראה כי הכול הולך לפי התסריט של גרין ביי וההתקפה התקדמה בהדרגה, אבל ארון רוג'רס נחטף באנדזון על ידי ריצ'רד שרמן. מנגד, ההתקפה של סיאטל לא ניצלה את ההזדמנות, כאשר ווילסון נחטף אחרי לחץ של הפאס ראש דרך ה-A גאפ והא הא קלינטון דיקס החזיר את הכדור עד לקו ה-4. המהלך הזה אפיין את המחצית הראשונה כולה, כאשר התקפת גרין ביי מצליחה לרוץ על הסיהוקס, אבל מסתפקת בשערי שדה ומצד שני ווילסון משחק נורא והגנת גרין ביי, בראשות פפרס ומת'יוז מנצחת בגדול את המאצ'-אפ שלה (רק שבע דקות למחצית סיאטל המירה לראשונה דאון ראשון). אחרי טאצ'דאון של רוג'רס ועוד שתי חטיפות מווילסון, הפאקרס ירדו עם 0:16 מבטיח מאוד להפסקה.
גם בתחילת המחצית השנייה ההתקפה של המארחים לא הצליחה להזיז את הכדור עד שבסופו של דבר היא עלתה על הלוח עם מהלך מפתיע. דרייב של שש דקות נגמר בהטעיה של הפאנטר ג'ון ריאן, שמצא את שחקן הקו גארי גיליאם לטאצ'דאון. אלא שגם אחרי הטאצ'דאון הזה סיאטל לא באמת השתפרה, ווילסון איבד עוד כדור ורק לינץ' החזיק את ההתקפה. ההגנה מצדה, מנעה מהפאקרס נקודות ואז, חמש דקות לסיום, גרין ביי כשלה בניסיון להשיג דאון ראשון שהיה אולי גומר את המשחק. משם החל המהפך.
החבורה של פיט קארול סופסוף נזכרה להשתמש במהלך המפתח שלה לאורך כל העונה: זון בלוקינג בשילוב עם ריד אופשן. מהלך זה בוצע רק שבע פעמים ל-28 יארד עד הרבע האחרון, אבל מאותו רגע, יחד עם ההארכה, ראינו אותו עוד עשר פעמים, שהניבו 93 יארד וצמד טאצ'דאונים. בנוסף, תרומת הקבוצות המיוחדות הייתה מכרעת עם אונסייד קיק מוצלח שנתן לסיהוקס את הכדור 2:09 לסיום ובפיגור חמש. מהלכי אופשן של לינץ' ו-ווילסון הסתיימו ביתרון ראשון לסיאטל ולאחר מכן הגיעה המרת שתי נקודות הזויה לחלוטין, כאשר ווילסון מבצע הייל מרי שאיכשהו נגמר בידיים של לוק ווילסון ללא הפרעה של ההגנה.
בהארכה, התקפת סיאטל שכבר נכנסה לקצב הנכון אחרי למעלה מ-50 דקות מתסכלות, המשיכה לתקתק, אבל המהלך המנצח שלה הגיע לא מעט הודות לטעות קשה בהגנת הפאקרס. לאור חוקי ההארכה, חשוב למנוע בה מהלכי מסירה ארוכים שיכולים להוביל לטאצ'דאון מכריע, אבל גרין ביי כשלה מול שני מהלכים רצופים כאלה, הראשון היה מסירה לבולדווין ל-35, שהביאה את סיאטל קרוב לרד-זון והשני, המסירה המנצחת לג'רמיין קרס. ווילסון זיהה באותו רגע כי מסיבה מסוימת גרין ביי נערכה בקאבר 0, ללא סייפטי בעומק המגרש. הוא קרא מהלך גו ראוט לקרס, שגבר על השומר שלו וניצח את המשחק. הפאקרס כנראה ביקשו למנוע ריצה של לינץ' או ווילסון והסייפטים ירדו לכיוון התאקל בוקס, מה שעלה להם במקום בסופרבול.
אחרי משחק שלם בו ההגנה של גרין ביי הפתיעה ושלטה במאצ'-אפ מול התקפת הסיהוקס, המהפך החל דווקא עם הקבוצות המיוחדות והמשיך בקריאת מהלכי ריצה נכונים וטעויות של ההגנה האורחת. גרין ביי סיימה עם חמישה סאקים וחטפה את ווילסון ארבע פעמים, אבל כשלה בסדרת המהלכים המכריעה. סיאטל זכתה לעוד משחק מפלצתי של לינץ' (157 יארד בממוצע של 6.3 יארד לנשיאה) ולהתעוררות של ווילסון במאני טיים.
ניו אינגלנד - אינדיאנפוליס
המאצ'-אפ: התקפת הריצה של הפטריוטס מול הגנת הקולטס
מאז שאנדרו לאק נבחר בדראפט 2012 ועד למשחק הזה, אינדיאנפוליס פגשה את ניו אינגלנד שלוש פעמים ותמיד חטפה ממנה. בשני המפגשים האחרונים, בפלייאוף הקודם ובמשחק בלוקאס אויל סטדיום העונה, התקפת הריצה של הפטריוטס התעללה בקולטס ושם אינדי קיוותה לשנות את המצב הפעם. באופן מפתיע, התקפת הריצה הזו אינה מהמובילות בליגה (מקום 14 על פי DVOA, מקום 18 ביארדים ובממוצע יארדים למשחק) ובמקביל, הגנת הקולטס אינה גרועה כל כך נגד הריצה (מקום 19 על פי DVOA, 18 ביארדים למשחק). למרות זאת, בשני המפגשים המדוברים הפטריוטס רצו 240 יארד בממוצע למשחק.
מה קרה על הדשא?
כבר מהפתיחה ניו אינגלנד בחנה את המאצ'-אפ המדובר, כאשר בדרייבים הראשונים קרא ג'וש מקדניאלס לא מעט מהלכי ריצה ללגארט בלאנט תוך שימוש במערך של שישה שחקני קו. הגנת הקולטס שוב לא הסתדרה ואחרי שניו אינגלנד השתלטה על הפלת פאנט, בלאנט רץ ארבע פעמים ונכנס לאנדזון כדי לקבוע יתרון מהיר. גם הטאצ'דאון השני של הפטריוטס החל ממהלך כושל של הקבוצות המיוחדות של אינדיאנאפוליס, כאשר אדם וינטיירי החמיץ שער שדה מ-51 יארד. שילוב של ריצות של בלאנט ומסירות קצרות של טום בריידי קבע 0:14 אחרי הרבע הראשון.
ברבע הבא השיג לאק נקודות ראשונות (ואחרונות) ואילו הפטריוטס הסתפקו רק בשער שדה, אבל במאצ'-אפ בין הגנת האורחים להתקפת הריצה, ניו אינגלנד נראתה כמנצחת ברורה. הקולטס התמקדו בעצירת רוב גרונקובסקי, שסיים עם שלוש תפיסות ל-28 יארד בלבד, אבל כשלו פעם אחר פעם מול משחק הקרקע ולא הצליחו גם לייצר לחץ על בריידי, שמצא את שיין ורין או ג'וליאן אדלמן באחד על אחד מול סייפטי או ליינבקר.
המחצית השנייה נמשכה מאותה נקודה, כאשר הפטריוטס טוחנים את הקרקע תוך שימוש מגוון בקו ההתקפה. הטאצ'דאון השלישי הגיע לאחר שימוש כזה, כאשר נייט סולדר, התאקל השמאלי, נכנס כתופס זמין ובריידי מצא אותו פנוי בדרך לאנדזון. הדרייבים המשולבים, שכללו מסירות קצרות של בריידי וריצות של בלאנט, הובילו לשני טאצ'דאונים מהירים נוספים, אחד של גרונק והשני של בלאנט והמשחק היה גמור עוד לפני תום הרבע השלישי, אחרי שלושה טאצ'דאונים תוך פחות משמונה דקות.
המאצ'-אפ המדובר הוכרע: 177 יארד ב-40 נשיאות להתקפת הפטריוטס. ניו אינגלנד הבינה כבר מזמן כי משחק הקרקע עובד לה מול הקולטס ועשתה בדיוק את מה שעשתה במפגשי העבר. גיוון מערכי קו ההתקפה, לעיתים עם שישה שחקני קו ולעיתים רק עם ארבעה, הגבירו את הקושי של ההגנה ועזרו למשחק להפוך לחד צדדי במהרה.