בשני המחזורים שנעלו את עונת הפוטבול הנוכחית, התופס ג'וליאן אדלמן לא שותף. הקבוצה שלו, ניו אינגלנד פטריוטס, כבר הבטיחה את אליפות הבית שלה, ה-AFC מזרח, את המקום בפלייאוף ואחר כך גם את יתרון הביתיות עד לסופרבול והמטרה הייתה לתת לגוף הצנום של אדלמן קצת מנוחה מכל המכות והחבטות אותן ספג במהלך כל אחת מ-92 התפיסות שלו לאורך העונה.
אלא שהמנוחה הזו כמעט גרמה לאדלמן להפסיד הרבה מאוד כסף. לפני שנה, כאשר הפך לשחקן חופשי, הוא חתם על חוזה חדש מול הפטריוטס. מעבר למשכורת, בתוך החוזה נקבע בונוס נדיב מאוד של חצי מיליון דולר, בונוס שיתממש במקרה שאחד מארבעת הסעיפים הבאים יתקיים: אדלמן היה צריך להשיג או לפחות 1,057 יארד בתפיסות (יארד אחד יותר ממה שהשיג בעונה שעברה) או לפחות 70 תפיסות ושבעה טאצ'דאונים (טאצ'דאון אחד יותר ממה שתפס בעונה שעברה) או לפחות 80 תפיסות ו-13 ניצחונות (ניצחון אחד יותר ממה שהקבוצה השיגה בעונה שעברה). הוא כאמור, נותר בחוץ וכך נמנעה ממנו האפשרות להגשים אחד מתוך הסעיפים הללו. אז הוא פנה לסעיף הרביעי.
הסעיף הרביעי קבע שאם אדלמן ישיג לפחות 80 תפיסות ויגיע עם הקבוצה לסופרבול, הוא יקבל את הבונוס שלו. אחרי שהעונה הסדירה הסתיימה והפלייאוף הגיע, לתופס הנהדר לא נותרה ברירה והוא עשה את הדבר ההגיוני היחיד בסיטואציה שלו: הוביל את הפטריוטס לסופרבול.
לפני שבועיים, במשחק הפלייאוף הראשון שלה העונה, חצי גמר ה-AFC, ניו אינגלנד הייתה בצרות צרורות בבית מול בולטימור. עם תחילת המחצית השנייה, הרייבנס הצליחו לעלות בפעם השנייה במשחק ליתרון של 14 נקודות. ניו אינגלנד קיזזה את הפער בחצי, קיבלה שוב את הכדור והתקדמה איתו בדיוק עד מחצית המגרש. שחקני שתי הקבוצות התייצבו זה מול זה לעוד מהלך ולפתע, הקוורטרבק של ניו אינגלנד, טום בריידי, מסר את הכדור שמאלה, ואחורה, היישר לידיים של אדלמן.
"Incredelman", כך הוא מכונה בארצות הברית, תפס את הכדור והגנת בולטימור חיכתה לראות מאיפה הוא ינסה להתחיל בריצה קדימה. אלא שהוא הדהים את כולם ושלח מסירה על חצי מגרש לתופס אחר של הקבוצה, דני אמנדולה, שנותר חופשי ומאושר מול האנדזון והשיג טאצ'דאון שהשווה את המשחק. אצטדיון פוקסבורו רעד באותם רגעים כפי שלא רעד מעולם.
ברגע הראשון כולם הופתעו מהמסירה היפהפייה של אדלמן, שעד לאותו רגע לא מסר אפילו כדור אחד לאורך קריירת ה-NFL שלו. ברגע השני, כולם החלו להיזכר בעבר שלו. הוא נולד ברדווד סיטי, עיר קטנה בין סן פרנסיסקו לסן חוסה, לאב יהודי ואם נוצריה ("אני לא ממש יהודי. סוג של, אבל לא לגמרי", סיפר פעם) ובתיכון שיחק כקוורטרבק. הוא היה לא רע ואף הוביל את הקבוצה שלו לעונה מושלמת ב-2004, לפני שעבר לקולג'. גם במכללות המשיך להיות קוורטרבק ובשנה הראשונה שיחק בסן מטאו, עיר נוספת באזור סן פרנסיסקו. ברט פולק, שאימן אותו בסן מטאו, נזכר: "הוא היה מאוד עיקש, לא הרפה לרגע. אם מישהו אומר לו שהוא לא מסוגל לעשות משהו, כל האנרגיה שלו מיד מתרכזת באיך להצליח לעשות את זה ואז להגיד 'אמרתי לך'".
לאוהדי הפטריוטס, שמה של סן מטאו מצלצל מוכר מאוד. זו העיר בה נולד וגדל טום בריידי. הקשר הזה עזר לשניים לפתח, למרות פער הגילאים, חברות עמוקה ואמיצה ואחרי ההעפלה לסופרבול אמר אדלמן: "טום הוא טום. אנשים ויתרו עליו בדראפט, אבל הוא אלוף ו-MVP, אז לא אכפת לו ממה שהיה. הוא המנהיג שלנו, הוא אדם מדהים ואני באמת אוהב אותו. באמת. ממש". בריידי היה גם זה שהדביק לו את הכינוי "מיניטרון", על משקל "מגהטרון" מהרובוטריקים.
אחרי שנה בסן מטאו, הגיעה ההצעה לקידום ואדלמן עבר להיות הקוורטרבק של מכללת קנט סטייט, באוהיו. בשנה שעברה, עת היה שחקן חופשי, קליבלנד בראונס לחצה עליו לחזור למדינה ולהצטרף אליה, אבל בסופו של דבר, הפטריוטס כאמור פתחו את הארנק ונתנו לו חוזה לארבע שנים תמורת 17 מיליון דולר. הם בטח לא מתחרטים על זה היום.
לצערו של אדלמן, כשהגיע הרגע לעזוב את הקולג' ולחפש מקום אצל המקצוענים, הוא גילה שהתכונות והיכולות שלו לא מספיק טובות כדי להיות קוורטרבק ב-NFL. הוא קטנטן ,רק 1.78 מטר, מה שהופך אותו לזריז וחמקמק, אבל גם פוגע ביכולת שלו לראות בין כל שחקני ההגנה הענקים ששועטים מולו. אדלמן שמע שהוא לא מתאים לליגה של הגדולים והוא לא הוזמן ב-2009 לקומביין, ימי המבחן המרוכזים לבוגרי הקולג'ים, אליהם מגיעים הסקאוטים השונים של קבוצות הליגה. בדו"ח סקאוטינג עליו מאותם ימים נכתב: "אין לו עמדה ברורה. הוא קטן מדי. אולי הוא יוכל לספק תחרות ולדחוף קדימה שחקנים טובים יותר. יש ספקות לגבי היכולת שלו להחזיק זמן בליגה. קשה להאמין שהוא יכול לספק משהו אמיתי לניו אינגלנד, הוא גימיק".
בפרו-דיי, יום בו הקולג'ים מציגים לראווה את השחקנים שלהם והסקאוטים מגיעים למכללה עצמה ולא להיפך, אדלמן דווקא בלט. הוא הפגין מהירות מסחררת, בעיקר בספרינטים וריצות קצרות. הפטריוטס החליטו להמר עליו והודיעו לו שהוא יצטרך להפוך מקוורטרבק לתופס. אדלמן נאלץ להמתין בדראפט עד לסיבוב השביעי והאחרון, לבחירה ה-232, לפני שניו אינגלנד קראה בשם שלו.
לאט לאט, הוא החל להשתלב ולגלות שהוא יכול למלא לא מעט תפקידים על המגרש. בהתחלה הוא היה מחזיר בעיטות והחמקמקות שלו עשתה את העבודה לא פעם. הוא השחקן שהחזיר הכי הרבה בעיטות לטאצ'דאונים בתולדות הפטריוטס. בעונת 2011, כאשר הקבוצה נקלעה למכת פציעות, אדלמן שיחק גם כמגן פינה בהגנה, האיש ששומר על התופסים. הוא התמודד בכבוד עם כל האתגרים, אבל בסופרבול של אותה שנה, הראשון שלו, לא זכה לתרום יותר מדי וניו אינגלנד הפסידה לניו יורק ג'איינטס.
"אני לא זוכר כלום מאותו משחק. זה היה זיכרון רע והדחקתי אותו", הוא טען, "הפעם זה יהיה שונה. כל שנה היא שונה. בפעם הקודמת שיחקתי קצת בהגנה, עכשיו אני משחק בהתקפה ומי יודע מה המאמנים יבקשו ממני לעשות בהמשך? מה שזה לא יהיה, אנסה לעשות הכול עם חיוך". אגב, באותה עונה בה הפטריוטס נעצרו בסופרבול, אדלמן גם נעצר. זה קרה אחרי מסיבת ליל כל הקדושים בבר מקומי בבוסטון. המשטרה קיבלה תלונה מאחת החוגגות לפיה אדלמן הכניס יד מתחת לתחפושת שלה ותפס לה במפשעה. השחקן הכחיש, הגיע לדיון קצר בבית המשפט ובסופו של דבר ראה את התיק נסגר תוך חודש וחצי.
אדלמן קיווה שעונת הסופרבול תעזור לו לרשום סופסוף את הפריצה הגדולה, אבל הוא נאלץ לחכות עוד קצת, כי העונה הבאה הייתה רווית פציעות ומתסכלת. ברגעים בהם כן שיחק, הוא הראה את הפוטנציאל הגדול הטמון בו ואז, הגיע השדרוג המיוחל.
ווס וולקר, שהיה התופס המוביל של ניו אינגלנד באופן בלתי מעורער במשך שש שנים לא הצליח להגיע עם הקבוצה לסיכום על חוזה חדש ועבר לשחק עם פייטון מאנינג ודנבר. אדלמן, שמזכיר מאוד בגופו ובסגנון המשחק שלו את וולקר, נכנס לנעליים העצומות האלה ולמרות גודלו, עשה זאת כמו ענק. בעונה שעברה הוא תפס 105 כדורים, 36 כדורים יותר ממה שתפס בכל ארבע השנים הראשונות שלו בליגה גם יחד. העונה הוא שוב התקרב ל-100 והיה מגיע אילולא אותה מנוחה כפויה לקראת הסיום. הרגע הזכור ביותר מהסופרבול הקודם בו הפטריוטס הפסידו היה הפספוס של וולקר, שיכול היה לתפוס כדור ולהכריע את המשחק. אדלמן ינסה לעשות עבודה טובה יותר. במהלך המפגש בעונה הסדירה מול וולקר ודנבר, אדלמן הראה מה הוא יודע והחזיר בעיטת הרחקה במהלך יפהפה ל-84 יארד וטאצ'דאון. זה היה רגע השיא שלו בקריירה, עד שהגיע המסירה ההיא מול בולטימור.
אחרי המשחק מול דנבר, כל ניו אינגלנד דיברה עליו. אחרי המשחק מול בולטימור, כל אמריקה כבר דיברה עליו. מאמנו בקולג', דאג מרטין, אמר: "כשאתה מוסר כדור אחד כל המשחק והוא כזה מושלם, זה משהו ענק. ראיתי אותו עושה דברים מדהימים לאורך השנים שלו אצלי. יש לו צ'יפ על הכתף, אבל זה צ'יפ ממש טוב. זה לא משהו שעוצר אותו, אלא משהו שמניע אותו. בכל 30 השנים בהן אני מאמן לא ראיתי שחקן שמודה יותר על ההזדמנות שהוא קיבל מאשר ג'וליאן".
ועכשיו מגיע הסופרבול. הפעם אדלמן מגיע מלא בניסיון והוא חייב לתרום יותר מאשר בפעם הקודמת. לקראת המשחק, הוא כבר הודיע למשפחה ולחברים לא להציק לו ולא לפנות אליו לגבי כרטיסים למשחק. אין עם מי לדבר. "אני די מתנהג כמו חרא כרגע לכל מי שאני מכיר", הוא הודה, "הם יודעים את זה ומבינים. כשזה זמן לפוטבול, זה זמן לפוטבול. אתה חייב לשמור על השגרה שלך לפני המשחק ולהתכונן כמו בכל יום".
בין כל הריכוז הזה, יש לאדלמן גם צד קליל יותר. בפגרה הקודמת, כאשר מקולי קאלקין וריאן גוסלינג צולמו לובשים חולצות זה עם התמונה של זה, אדלמן פרסם בטוויטר תמונה שלו עם חולצה ועליה הדפס של רוב גרונקובסקי, חברו לקבוצה, כשהוא ללא חולצה ובעיצומה של מסיבה כלשהי. גרונק, אחד שאף פעם לא יפספס צ'אנס לבדיחה טובה, הגיב עם תמונה שלו לובש חולצה עם התמונה של אדלמן לובש חולצה עם התמונה שלו. מבולבלים? ככה זה נראה.
@Edelman11 forgot my sleeves at the gym #edelshirt #macaulaytyme #beastmode pic.twitter.com/ssECooZ12G
Rob Gronkowski (@RobGronkowski) May 20, 2014